כך ינצח פרוש בבחירות

בשעה שגורמים אינטרסנטיים שונים מנסים לשכנע את הציבור נגד האפשרות להציב מועמד חרדי, תוך השמעת הטיעון כי "החילונים שהצביעו בעבר ללופוליאנסקי לא יצביעו הפעם", בחרנו לבדוק את הנתונים לאשורם ולהציגם כהווייתם:

תוצאות הבחירות הקודמות מלמדות, כי כמעט ולא היו מצביעים חילוניים שהצביעו עבור לופוליאנסקי. אם הם היו קיימים - הם היו ממש בשוליים. והנה החישוב: הסיעות החרדיות והדתיות-לאומיות זכו בבחירות הקודמות ב-91,367 אלף קולות, לפי הפירוט הבא: יהדות התורה קיבלה 43,097 אלף קולות. ש"ס קיבלה 25,525 אלף קולות. המפד"ל 17,038 אלף קולות. התנועה למען ירושלים - מפלגתו של חיים מילר, שלא עברה את אחוז החסימה, 2830 קולות. תקומה לירושלים, מפלגתו של עו"ד שמואל קספר (אדם דתי, תושב קטמון, המתפלל לעיתים בערלוי), שלא עברה את אחוז החסימה ומרבית מצביעה היו דתיים - 2877 קולות.

סך הכל הצביעו למפלגות החרדיות והדתיות 91,367 אלף קולות. סך המצביעים למועצה היו 178,282 אלף מצביעים. מתוכם 86,915 הצביעו למפלגות חילוניות.

וכעת מהבחירות למועצה לבחירות לראש הרשות. אם נביט על תוצאות הבחירות לראשות העיר נגלה כי הרב אורי לופוליאנסקי זכה ל-90,090 אלף קולות, שהיו 51.6% מסך הבוחרים לראשות העיר, שעמד על 174,450 אלף מצביעים. כ-4000 איש הצביעו רק למועצה ולא לראשות העיר.

סך הקולות בהם זכה לופוליאנסקי דומה מאוד, עד כמעט שוויון (פחות 1277) ממספר הבוחרים למפלגות הדתיות במועצה. המועמד המרכזי שניצב מולו, ניר ברקת, זכה ל-74,550 אלף קולות, שהם 42.7% מסך הבוחרים. כמו כן היו עוד ארבעה מועמדים חילוניים מקומיים: יגאל עמדי מהליכוד, יוסי טל גן, לריסה גרשטיין ורוני אלוני, שזכו יחד ל-9810 קולות.

ניתוח נותנים אלו מלמד שני דברים עיקריים: עיקר תומכיו של ראש העיר היו דתיים וחרדיים. מרבית המצביעים הדתיים והחרדיים העדיפו לתמוך בלופוליאנסקי. חלק מהמצביעים הדתיים הלאומיים העדיפו להצביע לניר ברקת, או לא להצביע כלל, אך לעומת זאת קיבל המועמד החרדי תמיכה חילונית בשוליים, תמיכה שאיזנה את אותם בוחרים דתיים שלא הצביעו עבורו.

עוד לפני שנתייחס לנתונים הקיימים כיום, הדבר מלמד כי ניתן לנצח גם ללא תמיכה חילונית, במידה ואחוזי ההצבעה לא יהיו גבוהים. יתרה מזאת: גם אם אחוזי ההצבעה יהיו גבוהים מאוד, הרי שבפיצול המועמדים החילוניים לכמה ראשים, זקוק המועמד החרדי ללא יותר מ-40 אחוזים כדי לנצח בסיבוב ראשון, ללא שיהיה זקוק לעבור לסיבוב שני.

נקודות היתרון של מאיר פרוש הם גם בתוך נתוני הבחירות הקודמות וגם לנוכח נתונים חדשים.

א. בתוך הציבור הדתי לאומי היתה ללופוליאנסקי בעיה לנוכח היותו אדם לא מוכר ותלוש מעולם המושגים הקרוב לליבו של המצביע הדתי-לאומי. לעומתו זוכה ח"כ פרוש, המזוהה כאיש ימין מובהק (בשל פעילותו ועמדת רבותיו המנחים את דרכו הציבורית), לתמיכה נרחבת הגובלת באהדה של ממש למועמדותו. במקרה זה, מתלוצצים בכירים באיחוד הלאומי ובמפד"ל ואומרים כי אם יזכה במגזר החרדי לאחוזי התמיכה של הציבור הלאומי, שלטענתם יתמוך במאת האחוזים בפרוש, הרי שניצחונו מובטח לו.

ב. בנוסף, פרוש זוכה לאהדה גדולה מאוד בקרב קבוצות חילוניות רבות בירושלים (ואף קבוצות של הציבור הערבי, שבדרך כלל נמנע מהליכה לבחירות) בשל פעילותו בשכונות, בעת כהונתו במשרד השיכון. גם ללא סיבה זו, בשל ניסיונו הרב ובשל סיבות נוספות, זוכה פרוש, לנקודות פתיחה טובות יותר במגזר החילוני מכל מועמד חרדי אחר. במצב זה, גם אם יהיו אי אלו חרדים שבשוליים שיעשו דין לעצמם ולא יצביעו למועמד החרדי, או שיתפתו להצביע למועמד חילוני כמו גאידמק, הרי שעל כל חרדי כזה עשוי ח"כ פרוש לקבל שני קולות חילוניים.

בהתאם לנתונים אלו ובמידה וזו תהיה תמונת המצב בבחירות הקרובות, הרי שפרוש צפוי לפחות לשמור על ההישג של לופוליאנסקי ולהגיע לרמה של 51 אחוזים מכלל המצביעים – הרבה יותר מארבעים אחוזים. בנוסף, המועמד ניר ברקת, שהיה כוכב מפתיע בבחירות הקודמות, נתפס באחרונה כלוזר וכמי שהסתכסך עם כל חברי סיעתו, ועל כן בהחלט עשוי לאבד חלק ניכר מכוחו לטובת מועמדים אחרים, כולל עבור המועמד החרדי.

וכעת לנתונים החדשים:

א. בניגוד לבחירות הקודמות, בבחירות אלו יצביעו גם בני נוער שהגיעו לגיל 17 מה שמעניק יתרון גדול לציבור החרדי הברוך במשפחות גדולות. ושוב, גם כאן הנתונים מדברים בעד עצמם: מתוך מאגר קולות מסומנים של יהדות התורה בבחירות לכנסת בשנת 06' חל גידול של כ-30% בקרב אותם מצביעים. אם תרצו, מתוך 35,186 אלף מצביעי יהדות התורה בשנת 06' (בפועל הצביעו 39,438 אלף, אך חלקם עזבו את העיר במהלך השנתיים שחלפו) באותן משפחות יש כעת 50,376 אלף בעלי זכות בחירה. גידול של 15 אלף בוחרים חרדיים, שהם למעלה מ-30 אחוזי גידול.

ב. גידול דומה קיים גם בש"ס ובמפד"ל, מה שמלמד כי עיקר הגידול הירושלמי הוא בציבור הדתי והחרדי. השוואת ספר הבוחרים החדש של הבחירות שייערכו כעת, לעומת ספר הבוחרים של שנת 03', מראה כי חל גידול של 50 אלף בעלי זכות בחירה (מ-480 ל-530 אלף). כידוע, קיימת הגירה חילונית גדולה מהעיר. לכן, גם לו יצויר שמחצית מהריבוי במספר התושבים הינם חילוניים וערביים, הרי שאחוזי ההצבעה נוטים בהכרח לטובת המועמד החרדי. לדוגמא, נציין, כי לש"ס ויהדות התורה יחד (ללא המפד"ל) היו 70 אלף קולות בפועל בבחירות האחרונות לכנסת. תוספת של 30 אחוזים נותן את המספר 91 אלף. יותר ממספר הבוחרים בלופוליאנסקי. עם נוסיף על כך את המפד"ל אנו מקבלים גידול של עשרות אלפי קולות פוטנציאליים.

ג. כל נתוני הגידול במספר המצביעים החרדי מתבסס רק על מאגר הבוחרים שהיה קיים בשנת 06', וגדל בשל התבגרות האוכלוסייה. בנתונים אלו לא כלולים תושבים חרדיים רבים שהיגרו לירושלים במהלך השנים, כולל אזרחי ארה"ב בעלי זכות הצבעה לעירייה. לדוגמא: שכונת רמת אשכול רשומה כבעלת 579 מצביעים פוטנציאליים של יהדות התורה. אותן משפחות מכילות כיום 875 מצביעים פוטנציאליים. גידול של כ-300 קולות. אולם נתונים אלו אינם כוללים עוד עשרות רבות ואולי מאות משפחות חרדיות שעברו להתגורר בשכונה במהלך השנים האחרונות. ומכאן לנתון החשוב הבא:

ד. במהלך השנים האחרונות חלה התחרדות של שכונות רבות בירושלים, שהמתגוררים בהם, אינם רושמים בשלב זה באף רשימה. שכונות שהיו מעורבות הפכו לשכונות חרדיות, כמעט באופן מוחלט, ושכונות חילוניות הפכו למעורבות. בין השכונות שהתחרדו כל אחד בסטאטוס שלו: גילה, קטמון, רמת אשכול, מעלות דפנה, רמות, רמת מנחם, קרית יובל, גילה ועוד.

מסקנה: הגידול החרדי המשמעותי בעיר; זכות ההצבעה לבעלי גיל 17; המוטיבציה בציבור הדתי לאומי שיעבוד בכל הכוח; והיכולת לקבל תמיכה בתוך השכונות החילוניות, ואולי גם הערביות, נותנות יותר מבסיס לניצחון ברוב גדול ומכריע.

יחד עם זאת קיימת גם נקודת תורפה, בדמות כתבות הסתה נגד התחרדות העיר, בעיתוני המגזר החילוני, המלובות והמכוונות מצד שני אישים חילוניים ועוד אחד חרדי, המגדיר עצמו כמקורב לראש העיר היוצא.

טורו של אלי זלמנוביץ מתפרסם בעיתון 'שעה טובה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!