פורום הרמה

עייפה וחבוטה מנקמות כאובות, השפלות סדרתיות, לגלוגים והאשמות, מתנתקת המשנה לראש הממשלה מעל ענני הדיפלומטיות שדבקו בה בשכונת רמת החי"ל המנומנמת, מנערת מעליה את שאריות הממלכתיות שעוד נותרו בה ויוצאת לקרב העקוב מדם על הבית הגדול כשועל וותיק ומנוסה.

הסתלקותו של הביג-בוס מהמגרש הפוליטי בערבו של חמישי האחרון נתנה את שריקת הפתיחה למשחק החדש. בכירי קדימה שהתעוררו ליום חדש סללו בפניה את הדרך הכבושה. זה היום שלה. זו השעה שלה. איש עדיין אכיצד בדיוק ייפול הפור, אבל בקדימה רבים כבר מייעדים אותה ליורשת העצר. תתחילו לשנן כבר מעכשיו: קדימה לבני.

במהלך השנתיים האחרונות היא ספגה מעמיתה לשולחן הממשלה את המהלומות הכואבות שבאו בצרורות, אך נשכה שפתיים. זו השתדלה שלא להתעמת עימו קבל מפלגות ועם בכדי לכבד את מעמד השלטון שהיא עדיין חלק ממנו ושלא להחליק על הפינות הקטנות שהראש הערמומי של אהוד אולמרט יצר במיוחד למענה.

היא חיכתה בסבלנות משתלמת חודש ועוד חודש, עברה את המשבר שחולל וינוגרד, הפרשיות הפליליות נסקו אל על ונראה היה כי אוטוטו הבשורה תגיע, אבל השעה לא היתה כשרה לכך. רק לאחר שהטרדן כפה על עצמו את סילוקו העתידי התרוממה האחרונה כמו קפיץ שהשתחרר לעמדת הזינוק ויצאה לדרך חתחתים כשהיא דורכת על כולם ללא סנטימנטים וללא כל רגש אימהי.

את מעמדה הפוליטי, המונה תריסר שנים לכל היותר, היא חבה ללא ספק לפטרונה אריק שרון שאימצה לבת טיפוחיו והפכה מחברת כנסת אלמונית לשרה פעילה במשבצת מרכזית במפה הפוליטית. לו רק יכולה היתה להציל עצמה מציפורני יורשו שנטר לה עוד באותם ימים עליזים וכבר אז התקשה לבלוע את הגלולה המרה, הכל היה נראה אחרת. המחשבה כי לבני הפכה לבייבי של שרון הוציאה את אהוד אולמרט משלוותו פעם אחר פעם. הוא ידע שביום מן הימים היא עוד עלולה לקום עליו כגולם הקם על ידיד יוצרו.

אבל אריק זקוק היה לשניהם. לשני עורכי הדין המשופשפים הללו שפיצלו את הכישרון ואת חוש הריח המפותח לשני סגנונות שונים. אולמרט עם כוח התמרון הפוליטי ולבני כסמל היושר ונקיות הכפיים, שיודעת להכריע מערכות בדרכה שלה.

לולי לבני, יתכן שתוכנית ההתנתקות, שבימים אלה מונים שלש שנים להתרחשותה הטרגית, לא היתה יוצאת לפועל וגבו של נתניהו היה חוסך לעצמו גיבנת אחת לפחות. מאמצי התיווך האינטנסיביים שלה שחלחלו לליבם של ביבי וסילבן ערב אותה ישיבת ממשלה היסטורית עשו את שלהם ועשו קצת נחת לסבא אריק שהבטיח לעצמו לגמול לה בבוא היום. לציבור הדתי זו מהלומה וסיבה לאי תמיכה, אך בהסתכלות פוליטית היתה זו אפוא תעודת ניצחון.

אולמרט ראה את הכל וחרק שיניים. הוא ידע את מקומו האמיתי במפלגה, ידע שאינו רצוי והבין כי רק תרגילים אקרובטיים יעזרו כאן. תפקיד המ"מ שהצליח לשריין לעצמו הכתיר אותו מתוקף הנסיבות לראש הממשלה מאוחר יותר. לו יכול היה, היה מעיף אותה מזמן כפי שעשה לחברי פורום החווה אחד לאחד, אך ידיו היו כבולות.

מאז אותו יום גורלי ועד השבוע האחרון השתדל רה"מ להשפילה ולבוז לה. להציגה ככלי ריק שאינו מבין עניין ולהראות עד כמה אינה מתאימה לתפקידי מפתח. על פי ציטוטים מעדויותיה בדו"ח וועדת וינוגרד, במהלך מלחמת לבנון השניה היתה לבני הרבה פחות מעורבת מכפי שנדרש משרת חוץ בעיתות מלחמה.

במהלך עדותה סיפרה כי ביקשה להיפגש עם ראש הממשלה בתחילת המלחמה כדי להתחיל בתהליך המדיני אך קבלה את התשובה לדבריה: "שאני לא אדאג ושאני אירגע". מאוחר יותר רצתה לדבר עימו וחטפה על הראש. "כשהתחלתי לדבר", סיפרה לבני, "אז ראש הממשלה בדיוק דיבר עם הרמטכ"ל או משהו, ואני עצרתי את דבריי, והוא אמר תתקדמי - תודה רבה, ואני אמרתי: 'אני לא סיימתי, אני מבקשת שתקשיב לי'. ואז ראש הממשלה אמר: 'אני מקשיב לכל מילה ואפילו לכל ויברציה'".

אם לא היה מדובר במסכת השכול והיגון של משפחות כה רבות היינו מגחכים אולי. אבל טירוף המערכות לא נעצר כאן. באנאפוליס, במו"מ עם הפלסטינים, עם הסורים, בקשרי החוץ עם האמריקאיים והאירופאים ובכל הסוגיות הפוליטיות שנדונו במהלך השנתיים האחרונות פעל אהוד אולמרט להבאשת ריחה, פעמים בהצלחה לא מבוטלת. כעת, אומרת לבני, לא עוד.

ברם, עם כל הכבוד לגברת הראשונה נקיית הכפיים, השאלה שצריכה להישאל בימים אלה בכל בית בישראל היא האם זו האחרונה אכן מסוגלת להיכנס בנעלי ראש ממשלה. האם ניתן להתעלם מהיעדר הרקורד הביטחוני שלה שעלול חלילה להזכיר לכל אחד מאיתנו ביום מן הימים את כישלונות המלחמה האחרונה בראשותו של בעל המעטפות. או שמא זו שבנתה את החלטה 1701 שהתקבלה במועצת הביטחון של האו"ם בתום המלחמה, החלטה נבובה וחסרת חוט שדרה, יכולה להנהיג מדינה כה פגיעה ומורכבת.

והדילמה האמורה ממשיכה להסתעף ולהתפצל: האם ניתן להעניק את שרביט השלטון לאשה שיש שאומרים עליה שאופייה תואם לאופיו הלחיץ של ביבי וכי היא אינה מסוגלת להעניק יציבות שלטונית אף לא לחודש הראשון לכהונתה.

אלא שבמדינת ישראל של 2008 לכל אותן שאלות אין אחיזה במציאות. כמו עמיתה הנוכחי שעשוי לסגור מעגל של שלש שנים בזכות מחוללי הפלאות הלהטוטנים וחוזי העתידות, גם היא מצטיידת באנשי קמפיין וביח"צנים למיניהם. מה לעשות, אבל התופעה ההזויה הזו הפכה זה מזמן לחלק משגרת החיים.

כי כך מתנהלת המדינה, כך נקבעים הרגלי הצריכה של האזרחים, כך יוצאים למלחמה אפופת ניצחונות הזויים וכך נבנה המועמד האולטימטיבי לראשות הממשלה. המהות נשחקת כי אין צורך בדעה עצמאית והאג'נדות עולות ויורדות בקצב אחיד על פי דרישת האסטרטג שעל פיו יישק דבר. הכל עניין של קליפה חיצונית, של מעטפת כהה ובלתי חדירה לפנימיות שפשוט איננה, של טשטוש מוחלט בין איפור כבד לפני האיש שמאחוריו ושל שיקולי רייטינג מסואבים.

הפורום חוזר

את כל הדילמות הללו הצגנו מול מנהל הקמפיין החדש של לבני, הרכש הפוליטי החדש-ישן, האסטרטג אייל ארד. מוכר לכם מאיפשהו? ברור. פורום החווה של אריק שהריץ את אהוד אולמרט וניצח, חוזר לככב במהדורה שניה בכדי למחזר את ההצלחה. הסצנות אותן סצנות. רק השחקנים הראשיים משתנים. המשחק אכזרי, עקוב מדם ונטול ערכים. אבל ככה זה אצל האסטרטגים. בין המצטרפים מלבד אייל ארד, חוזרים לחווה החמימה גם הפרסומאי ראובן אדלר, איש הסקרים קלמן גאייר והיועץ המשפטי יורם ראב''ד.

לא נראה לך הזוי שההחלטות המשמעותיות ביותר מתקבלות אצל היח"צנים?, שאלנו. "זה אף פעם לא היה אצל שרון וגם כיום זה לא יקרה", אומר ארד. "זאת היתה הכפשה שהגיעה מכיוון המתנגדים הקיצוניים של שרון שניסו להציג את ההחלטות שקיבל לטובת המדינה כאילו הן ספין פוליטי. זה לא היה נכון אז וזה לא נכון כיום ואף לא יהיה נכון בעתיד".

נו באמת, אתה הרי לא חושב שהרקע הביטחוני של לבני יסייע לפיתרון בעיותיה של ישראל. "ציפי לבני היא חברת קבינט ושרת החוץ ואי אפשר להתעלם מהניסיון שלה. מה שאנו צריכים היום בתפיסת הביטחון הלאומי שלנו זה מצד אחד מדיניות שאומרת לנו לאן אנחנו הולכים ומצד שני שיקול דעת ענייני ובריא. מי שמסתכל על המבחן האחרון - מלחמת לבנון השניה - יכול לראות שלבני עמדה במבחן הזה בצורה הטובה ביותר, בכל אופן טוב יותר מכל אותם אחרים שמנופפים ברקורד הביטחוני שלהם".

למרות שאת החלטת 1701 הכושלת היא יזמה, אמרנו. "קודם כל קבלת ההחלטה היא הישג. לראשונה הקהילה הבינלאומית קיבלה החלטה שמשרתת ומבטאת את האינטרסים הלאומיים והביטחוניים של מדינת ישראל ולא החלטה נגדנו. זה גם נתן לנו את הבסיס ואת הלגיטימציה לפעול בבוא הצורך. בעולם המודרני לא מספיק שיש לך רק כוח צבאי. השריר ללא השכל אינו עובד. העובדה שיש לנו את הלגיטימציה הבינלאומית הזו, היא זו שמאפשרת לנו, אם נצטרך, להפעיל את השריר שלנו גם בלבנון, גם בעזה ואף אם חלילה ניאלץ לפעול מול יעדים רחוקים יותר. לצד כל זאת, וודאי שקשה לאכוף את ההחלטות הללו ולא רק בהחלטות שמתקבלות לגבי ישראל".

אתם מספרים לנו על ניקיון הכפיים שלה. חכו לפרשיות שיצוצו ואז נגלה כמה כפות ידיה נקיות. "לבני נמצאת שנים רבות בזירה הציבורית ואין שום פרשה פלילית שנקשרה בשמה. אדרבה, אם העיתונאים גיבורים שיחפשו כעת ולא יחכו ליום שאחרי. הציבור הישראלי שתומך בה באחוזים ניכרים מחפש מנהיגות הגונה. מנהיגות שאפשר לסמוך עליה. מנהיגות, שנדע שכשהיא יושבת בירושלים היא מקבלת החלטות שהן לטובת המדינה ולא לאיזו תועלת אישית או פוליטית".

הציבור תומך בה מחוסר היכרות. היא זוכה מן ההפקר. זוהי תהיה הצבעת מחאה נגד אולמרט. נגד השחיתות, הגבנו. אבל איל ארד מתעקש. אינו מסכים לשמוע מנגינות שאינן ערבות לאוזנו. "היא מוכרת די ואנו רואים את זה מהתמיכה הציבורית שמצדדת בה ולא בנתניהו וברק".

עם היד על הלב, נראה לך, איל, שללבני יש את עצבי הברזל שהיו לאריק שרון ולאהוד אולמרט? האם לבני מסוגלת להעניק יציבות שלטונית?

"ללא ספק כן. מספיקה לי העובדה שהיא שירתה ארבע שנים במוסד בתחומים חשאיים שונים. אני בטוח שכשמגייסים סוכנים למוסד עושים זאת בקפידה ולא בוחרים אנשים רכרוכיים לתפקידים השונים".

לא ראינו את אותה יציבות משודרת על ידה לאחר שהוגש דו"ח הביניים של וועדת וינוגרד. תחילה רצתה לגרום לפירוק הממשלה, משהמהלך לא צלח אמרה 'לא לאולמרט' ונשארה לצידו. אם זה לא זיגזג אז מה זה זיגזג?

ארד שומע את הדברים וחוטף עצבים. "אתה יודע מה זה זיגזג?! זיגזג זה לומר 'הליכוד הוא ביתי' ויומיים לאחר מכן לפרוש ממנו ולהצהיר כי 'איני מוצא את מקומי בליכוד'. זה זיגזג. ציפי לבני סברה בשעתו כי צריכות להתקבל מסקנות אישיות לגבי מי שאכן כשל והיא אמרה זאת בצורה הגלויה ביותר. היא היתה היחידה שיצאה לציבור בהגינות למרות שזה לא היה פופולארי וגם במחיר הנזק הפוליטי שנגרם לה כתוצאה מכך".

מה ההיתממות הזו? הרי גם אתה יודע שהיה כאן מהלך פוליטי שכשל והיא זרמה עם הכישלון הזה בניגוד לרצונה. אולי לא היו לה אז אסטרטגים טובים כפי שיש לה היום...

"ממש לא. היא אמרה את מה שהיא סבורה באומץ לב, כשאחרים שהיו אמורים להצטרף אליה ולעשות את מה שהיא עשתה, לא עשו זאת לבסוף".

לבני תתגמש

לאורך כל השיחה נשמע ארד בטוח בעצמו ובניצחון הקליינטית שלו. הוא חדור אמונה ופיו שופע פסוקים מהתנ"ך, מדבר על עתיד עלום שרק בורא עולם יודע אותו, אבל בטוח לגמרי בהכרעת המערכה לטובתה.

היא לדעתך תצליח להקים ממשלה חלופית במידה ותיבחר?, שאלנו.

"חד משמעי שכן".

אתה יודע שבש"ס לא ממש זורמים איתה, אמרנו.

"אני שמעתי בש"ס דיבורים אחרים לגמרי גם בשיחות סגורות וגם בפומבי. מלבד זאת אני יכול לומר לך כאחד שהשתתף בשלושה משאים ומתנים קואליציוניים שהקמת הממשלה תמיד מבוססת על האינטרס המשותף של המפלגות שמקימות את הקואליציה".

לדידו של ארד, דבר אחד ברור לגמרי: מי שירכיב את הממשלה החלופית מלבד ציפי לבני, לא יהיה מסוגל להתמודד מול הציבור הישראלי בעת בחירות כלליות. החיסרון הזה עשוי להשליך על המשא ומתן העתידי של היו"ר הנבחר עם מפלגות הקואליציה שיראו מולם ראש ממשלה חלש ויסחטו אותו בדרישות שאינן עולות בקנה אחד עם יציבות הממשלה. לעומת זאת לבני, לדידו, היא היחידה שאינה חוששת מבחירות משום שהיא מנצחת את כולם, וגם את ביבי, ולכן גם היא היחידה לדעתו שתוכל לנהל מו"מ בריא ובהמשך אף ממשלה יציבה.

אלא שבדיוק בשל כך סבורה ש"ס כי מופז יעניק בקלות יתר את התקציב הדרוש להגדלת קצבאות הילדים, והוא גם אומר זאת בשיחות סגורות עמם - אמרנו לארד כשאנו רומזים על מגעים מתקדמים בין שני הצדדים.

"באופן כללי אין טעם לנהל משא ומתן עכשיו מעל גבי התקשורת", אומר ארד, "אבל אני שואל את מופז: האם מישהו במשרד האוצר ישחרר לך תקציבים שאתה מפזר הבטחות סרק?! הרי קיימות מגבלות תקציביות וזו אינה חכמה גדולה לפזר הבטחות באוויר. אני מכיר כאלו שעושים את זה אבל לבני אינה נמנית על אותם אנשים. היא אומרת מה שהיא חושבת ומקיימת כשמבטיחה".

מן הסתם אתה מכיר את דעותיה בסוגיות דת ומדינה שאינן עולות בקנה אחד עם האג'נדה החרדית, אמרנו.

"לכל אחד יש עמדות שצריך להתחשב בהם ומיוחד לראש הממשלה שמרכיב את הממשלה חשוב שיהיו עמדות בכל הסוגיות וגם באלה. אבל בסוף תמיד צריך להתגמש. לדעתי לבני יודעת להתגמש כשאפשר ולהתעקש כשצריך".

אז צריך 'לעדכן' את הסיעות החרדיות שבחודשיים האחרונים מתקרבות משהו למופז, הגבנו בחיוך בתגובה לבשורת ההתגמשות הצפויה של לבני.

"הסיעות החרדיות אינן חלק מסיעת קדימה. איני סבור שמפלגה אחת צריכה להתערב בענייניה הפנימיים של מפלגה אחרת. ההידברות אמנם טובה אבל היא רק בגדר הידברות בלבד. אני מאמין שלאחר שקדימה תבחר את מועמדה הוא ינהל משא ומתן עם כל סיעות הבית".

אפרופו ש"ס, בעיניים של אסטרטג, איך אתה לומד את ההתנהלות הפוליטית של התנועה בשנתיים האחרונות?

"נדמה לי שהיא מיצתה את מה שניתן להשיג בתוך מערכת פוליטית והביאה הישגים חשובים לאינטרסים שהיא מייצגת, שהם אינטרסים לגיטימיים לגמרי".

אתה מאמין בקדימה? במפלגה שאתה היית שותף להקמתה?

"ברור. האנג'דה המדינית של קדימה אומרת שהפתרונות של הימין והשמאל לא ריאליים. השמאל סבור שאם רק נוותר לערבים הם יפצחו במחול שלום סוער. זו טעותו הקשה של השמאל. גם הימין צריך להתפקח מהחלום האומר שניתן לשלוט בשני מיליון פלסטינים ועדיין לקיים בו חיים סדירים. לכן הפיתרון הוא להשקיע בבניית ישראל כמדינה שהיא יהודית – כלומר, בעלת רוב יהודי בה, ודמוקרטית מאידך".

ברור, עוד סיסמה נבובה של אהוד אולמרט...

"אני לא רוצה להתייחס לאהוד אולמרט בכלל", קטע אותנו ארד. נראה כי נגענו בנקודה רגישה אצלו. ארד היה חלק ממסע הטיהור שערך אולמרט במהלך כהונתו. הכתם בלב, כנראה, עדיין לא פג.

מה הבעיה, אהוד אכזב אותך?, שאלנו. "איני רוצה לדבר על אחרים בשלב הזה מלבד על לבני", התחמק ארד באלגנטיות אופיינית וחזר לנושא בו עסקנו.

"מי שכתב את המצע של קדימה כשבוע לפני האירוע המוחי שפקד את אריק שרון, היתה לבני שמאמינה בכך ואף קיבלה את הסכמתו לכך. המצע של קדימה אומר שקיימים הסדרים פרקטיים גם עם הערבים וגם עם הפלסטינים שמבוססים על המדיניות של שרון האומרת כי קודם כל יש להעניק את הביטחון לאזרחי ישראל - כשזה התנאי לוויתורים כואבים שיאפשרו לנו להתמקד במדינת ישראל כמדינה יהודית ולא דו לאומית".

אם לבני תיכשל ולא תיבחר תמליץ ללבני להישאר בקדימה בעלת האנג'דה אותה ייסדה?

"השאלה מיותרת. היא תנצח את מופז".

מתגעגע לשרון?

"ברור".

המנהיגות הזו כבר היסטוריה. זה משהו שהיה ואיננו עוד, אמרנו.

"רק על משה רבנו נאמר שלא היה כמותו וכמוהו לא יהיה עוד. נכון, אריק שרון היה מנהיג ייחודי, אבל אף אחד עדיין לא הציץ בפנקסו של הקב"ה ואי אפשר לדעת כיצד היא (לבני, מ.ב.) תתנהל בעתיד. אני רוצה לספר לך שבישיבה האחרונה והמכרעת שניהל אריק שרון בטרם הכריז על פילוג הליכוד והקמתה של קדימה שהתקיימה בחווה בהשתתפות כל היועצים והאסטרטגים הפוליטיים - וללא פוליטיקאים, השתתפה רק ציפי לבני כפוליטיקאית בהוראתו הישירה של שרון שחפץ לשמוע את דעתה, אותה הוא מאד העריך".

כאן הסתיימה שיחתנו עם האסטרטג של ציפי לבני, שמשום מה למרות שלא הציץ בפנקסו של בורא העולם כבר בטוח בניצחונה המוחץ. אין ספק כי תפארתה של לבני לא תהיה על התגייסות פורום החווה העליז לצדה, אלא על יכולותיה וכישרונותיה לגבש לעצמה השקפת עולם עצמאית משלה בדילמה הכה קשה לאן בדעתה בדיוק להוביל את עם ישראל. על גילוי כושר מנהיגות בעת הנוכחית בתוככי סיעת קדימה המפולגת ועל תרגום חזון ההתגמשות הפרטי שלה עם סיעות הבית לעבודה מעשית, לפחות מבחינת המפלגות החרדיות.

תגידו, מישהו אמר קצבאות?

טורו הפוליטי של מאיר בר מתפרסם ב'מרכז העניינים'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!