לא משנה מאיזו עדה
"מה שמותר לנו, למחשבות החשוכות שצצות בראשנו מדי פעם, לא בטוח שמותר למהדורת חדשות". מבקר הטלווזיה של 'מעריב' תוקף את 'חדשות 10' על רקע פרשת הילדה שנשכחה בנתב"ג
- כתב בחדרי חרדים
- ג' אב התשס"ח
- 12 תגובות
נוסעים בנתב"ג
מבקר הטלווזיה של העיתון 'מעריב', אסף שניידר, תוקף הבוקר את 'חדשות 10' של ערוץ 10, על התייחסותם במהדורת אמש כלפי החרדים, על רקע פרשת הילדה שנשכחה אתמול (א) בשדה התעופה.
וכך כותב שניידר:
עם היד על הלב: למשמע הסיפור על הילדה שנשכחה מאחור בנתב"ג, מי לא חשב לעצמו: "אהמממ, נראה לי שברור מה הסיפור של המשפחה הזאת." אבל מה שמותר לנו, למחשבות החשוכות שצצות בראשנו מדי פעם ובדרך כלל נותרות בתוך הקופסה, לא בטוח שמותר למהדורת חדשות בעלת שאיפות.
כמו אחרון נהגי המוניות הפטפטנים, לחדשות 10 היה נורא דחוף לומר משהו כמו: "וואלה, הדוסים האלה, משריצים כאילו אין מחר ואחר כך לא משתלטים על המיליון ילדים שלהם." הם עשו זאת באמצעות רמזים דקים כמו הפיל המועך מהספארי: מאי שם נשלפו או אולתרו צילומי אילוסטרציה של פעוטה בשמלת הולי-הובי (כך הרי מצטיירת חרדית קטנה בעיני חילונים,( שפוסעת נוגות בטרמינל. לזה נוספה עדותו של השוטר על הממתקים הכשרים שנקנו לילדה הבודדה - וזהו, עכשיו הכול ברור.
מסיפור על בלגן ישראלי טיפוסי ביום הכי דחוס בנתב"ג - הדחיפות בצ'ק אין, ההסתערות בדיוטי פרי, גניבת עוד דקה ועוד דקה "עד שייגמר התור" בעלייה למטוס - מוסגרה הידיעה לכדי פיקנטריה שבקריצה על החרדים האלה, שמשריצים כאילו אין מחר ואחר כך שוכחים ילד באוטו או בטרמינל. לא נאה.
וכך כותב שניידר:
עם היד על הלב: למשמע הסיפור על הילדה שנשכחה מאחור בנתב"ג, מי לא חשב לעצמו: "אהמממ, נראה לי שברור מה הסיפור של המשפחה הזאת." אבל מה שמותר לנו, למחשבות החשוכות שצצות בראשנו מדי פעם ובדרך כלל נותרות בתוך הקופסה, לא בטוח שמותר למהדורת חדשות בעלת שאיפות.
כמו אחרון נהגי המוניות הפטפטנים, לחדשות 10 היה נורא דחוף לומר משהו כמו: "וואלה, הדוסים האלה, משריצים כאילו אין מחר ואחר כך לא משתלטים על המיליון ילדים שלהם." הם עשו זאת באמצעות רמזים דקים כמו הפיל המועך מהספארי: מאי שם נשלפו או אולתרו צילומי אילוסטרציה של פעוטה בשמלת הולי-הובי (כך הרי מצטיירת חרדית קטנה בעיני חילונים,( שפוסעת נוגות בטרמינל. לזה נוספה עדותו של השוטר על הממתקים הכשרים שנקנו לילדה הבודדה - וזהו, עכשיו הכול ברור.
מסיפור על בלגן ישראלי טיפוסי ביום הכי דחוס בנתב"ג - הדחיפות בצ'ק אין, ההסתערות בדיוטי פרי, גניבת עוד דקה ועוד דקה "עד שייגמר התור" בעלייה למטוס - מוסגרה הידיעה לכדי פיקנטריה שבקריצה על החרדים האלה, שמשריצים כאילו אין מחר ואחר כך שוכחים ילד באוטו או בטרמינל. לא נאה.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 12 תגובות