גיבורים: צאו מאלמוניותכם!
יהדוה שלזינגר "כתב לענייני דתות בעיתון ישראל היום" על הקצין מהפיגוע במרכז הרב, החייל שהשתלט על הטרקטור, ומתנחל שירה במחבל בפיגוע הטרקטור השני
- יהודה שלזינגר
- כ"ח תמוז התשס"ח
- 4 תגובות
יהדוה שלזינגר "כתב לענייני דתות בעיתון ישראל היום"
בפעם הראשונה חשבתי שמדובר בבחור ביישן, פעם שנייה באמת חשבתי שעלולה להיות פגיעה בביטחון המדינה ולכן גם הגיוני צו איסור הפרסום שהוטל על זהות היורה, אבל כשזה קרה בפעם השלישית הבנתי שלא מדובר בצירוף מקרים, מדובר בדפוס התנהגות קבוע, עמוק, ובעיקר בעל משמעות רבה ונרחבת הרבה יותר
תקופה האחרונה נתקלנו שלוש פעמים בשלושה גיבורים בעלי רקע זהה כמעט לחלוטין- הקצין מהפיגוע במרכז הרב, החייל שהשתלט על הטרקטור, והמורה-מתנחל שירה במחבל בפיגוע הטרקטור השני. מלבד המשותף הברור והנגלה שמדובר בדתיים בוגרי החינוך הדתי-לאומי-ציוני (שלעצם כך יידרש טור אחר) המשותף לשלושתם היא ההתעקשות על האלמוניות.
אחשוף טפח קל על מאחורי הקלעים של עולם התקשורת: מרגע שידוע כי מדובר בגיבור, כולם, כולל כל ערוצי החדשות בטלוויזיה, תחנות הרדיו,אתרי אינטרנט, העיתונים והמקומונים, מנסים להשיג את תגובתו ותמונתו של הגיבור היומי. כשהוא מצהיר על רצונו לשמירה על אלמוניות מוחלטת מנסים עושי המלאכה להביא כל פרט או שביב מידע סביבו ואורח חייו. גם אני כעיתונאי מן המניין בתוספת הכיפה המחוררת שעל ראשי ניסיתי לשוחח עם מי ממשפחתו, חבריו, מכריו, שותפיו לתנועת הנוער ולישיבה התיכונית הרי כפי שידוע לפי "חוק הדתיים השלובים"- תמיד יהיה חבר משותף.
אך זה הזמן לומר לכם אחיי הגיבורים חובשי הכיפות הסרוגות צאו מאלמוניותכם- אנו, העם, זקוקים לכם!
גיבורים יקרים, נכון שמגיל צעיר חונכתם למידת הענווה, אך למרות שמדובר באחת מהמידות היפות והנדירות במחוזותינו, היא אינה מתאימה לזמנים אלו. בשעות קשות של דכדוך כלל-עממי בעקבות שבר המנהיגות, שחיתות גואה, איומים ביטחוניים וכלכלה בעייתית אין כמו גיבור מקומי בשביל להיתלות במשהו, לתת נחמה, להעלות חיוך, להתגאות בלאומיות ולהסתכל בחצי מבט אופטימי.
בימים אלה, העם הנבחר מחפש, רודף, רוצה וצריך גאווה גם אם באה על חשבון ענווה.
מלבד זאת, מזה זמן רב התחושה הכובשת בציבור הדתי היא כי הפך לשק החבטות של המדינה: הגירוש מגוש קטיף, השומרון, עמונה, קיצוצים במכינות הקדם צבאיות, האופוזיציה, וממולם, רמת הנתינה ואהבה למולדת לא פסקה, החל מפעילות התנדבותית בלתי נפסקת, דרך אחוזים מרשימים בבה"ד 1 ובשאר זרועות הביטחון, רס"ן רועי קליין ז"ל ועוד, גרמו לתחושת דכדוך והרגשת ה"פראיירים". אתם הגיבורים צריכים לשנות את התמונה, צאו לאוויר, דברו בפנים חשופות על החינוך, על ערכים, על אהבת מולדת, הראו לעולם את פרצופכם האמיתי האוהב, הנותן, החזק, המוביל.
ידוע שתמונה שווה אלף מילים, חייל צעיר שמזנק על טרקטור ותמונותיו משודרות ברחבי העולם שווה אלפי חיילים נוספים במחזור הגיוס הקרוב שמספריו יורדים מדי שנה, קצין שנכנס להתמודד מול מחבל פנים מול פנים שווה יותר מכל פעילות הסברה על חשיבות הקראוונים בגבעות. אנא מכם גיבורים, תעשו וגם תדברו.
תקופה האחרונה נתקלנו שלוש פעמים בשלושה גיבורים בעלי רקע זהה כמעט לחלוטין- הקצין מהפיגוע במרכז הרב, החייל שהשתלט על הטרקטור, והמורה-מתנחל שירה במחבל בפיגוע הטרקטור השני. מלבד המשותף הברור והנגלה שמדובר בדתיים בוגרי החינוך הדתי-לאומי-ציוני (שלעצם כך יידרש טור אחר) המשותף לשלושתם היא ההתעקשות על האלמוניות.
אחשוף טפח קל על מאחורי הקלעים של עולם התקשורת: מרגע שידוע כי מדובר בגיבור, כולם, כולל כל ערוצי החדשות בטלוויזיה, תחנות הרדיו,אתרי אינטרנט, העיתונים והמקומונים, מנסים להשיג את תגובתו ותמונתו של הגיבור היומי. כשהוא מצהיר על רצונו לשמירה על אלמוניות מוחלטת מנסים עושי המלאכה להביא כל פרט או שביב מידע סביבו ואורח חייו. גם אני כעיתונאי מן המניין בתוספת הכיפה המחוררת שעל ראשי ניסיתי לשוחח עם מי ממשפחתו, חבריו, מכריו, שותפיו לתנועת הנוער ולישיבה התיכונית הרי כפי שידוע לפי "חוק הדתיים השלובים"- תמיד יהיה חבר משותף.
אך זה הזמן לומר לכם אחיי הגיבורים חובשי הכיפות הסרוגות צאו מאלמוניותכם- אנו, העם, זקוקים לכם!
גיבורים יקרים, נכון שמגיל צעיר חונכתם למידת הענווה, אך למרות שמדובר באחת מהמידות היפות והנדירות במחוזותינו, היא אינה מתאימה לזמנים אלו. בשעות קשות של דכדוך כלל-עממי בעקבות שבר המנהיגות, שחיתות גואה, איומים ביטחוניים וכלכלה בעייתית אין כמו גיבור מקומי בשביל להיתלות במשהו, לתת נחמה, להעלות חיוך, להתגאות בלאומיות ולהסתכל בחצי מבט אופטימי.
בימים אלה, העם הנבחר מחפש, רודף, רוצה וצריך גאווה גם אם באה על חשבון ענווה.
מלבד זאת, מזה זמן רב התחושה הכובשת בציבור הדתי היא כי הפך לשק החבטות של המדינה: הגירוש מגוש קטיף, השומרון, עמונה, קיצוצים במכינות הקדם צבאיות, האופוזיציה, וממולם, רמת הנתינה ואהבה למולדת לא פסקה, החל מפעילות התנדבותית בלתי נפסקת, דרך אחוזים מרשימים בבה"ד 1 ובשאר זרועות הביטחון, רס"ן רועי קליין ז"ל ועוד, גרמו לתחושת דכדוך והרגשת ה"פראיירים". אתם הגיבורים צריכים לשנות את התמונה, צאו לאוויר, דברו בפנים חשופות על החינוך, על ערכים, על אהבת מולדת, הראו לעולם את פרצופכם האמיתי האוהב, הנותן, החזק, המוביל.
ידוע שתמונה שווה אלף מילים, חייל צעיר שמזנק על טרקטור ותמונותיו משודרות ברחבי העולם שווה אלפי חיילים נוספים במחזור הגיוס הקרוב שמספריו יורדים מדי שנה, קצין שנכנס להתמודד מול מחבל פנים מול פנים שווה יותר מכל פעילות הסברה על חשיבות הקראוונים בגבעות. אנא מכם גיבורים, תעשו וגם תדברו.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות