הישגי בין המצרים

בוקר יום חמישי האחרון. בפני כ"ק מרן האדמו"ר מגור מוצג גיליון 'המודיע', ולמקרא האמור בו, עוטות פניו ארשת של דאגה, דווקא בקטע הראוי לכאורה לשמחה.

רק ביום האתמול נהרו פניהם של הנציגים החרדיים בכנסת, ללא יוצא מן הכלל, עם העברתו של 'חוק הישיבות הקטנות'. אירוע היסטורי, הגדירו זאת הח"כים החרדיים. לראשונה, הוכר בחוק מעמדם של מוסדות תורניים שאינם כפופים לתוכנית הליבה. לראשונה גם, חוקק 'חוק עוקף בג"ץ' בנוגע לתיקצוב מוסדות תורניים. שופטי הבג"ץ, באו לקלל – בהחדרת תוכנית הליבה למערכת החינוך החרדית, ונמצאו מברכים – בביסוס מעמדם העצמאי של הישיבות הקטנות בחוק. את גודל המבוכה שאחזה ביושבי מגדל השן, ניתן היה לראות, בראשית שבוע זה, בין השורות של פסק הבג"ץ בסוגיית תיקצוב הישיבות.

הטרמינולוגיה של פסק הדין, שילבה בין מבוכה לזעם, לנוכח התוצאה בחקיקת החוק. (ראה ידיעה נפרדת בעמודי החדשות). כשלוקחים בחשבון את העובדה, שכל זה נעשה בדקה התשעים, רגע לפני שהפטיש שבידי ראש ההרכב, מוטח בראשם של מנהלי הישיבות הקטנות, ומונע מהם תיקצוב, לקראת שנת-הלימודים הקרובה, ניתן להבין את גודל הצהלה.

אבל עיניו החודרות של כ"ק האדמו"ר מגור, ראו את הדברים מנקודת מבט שונה בתכלית. לא מזווית המבחינה בגודל השעה, אלא במשקפיים שניתן לראות בהם את כל גודל היריעה. כותרת הידיעה בישרה: "חוק 'הישיבות הקטנות' אושר סופית; יכפיל את התמיכה החודשית לתלמידים". עבור הגערער-רב'ה, שמצוקת עולם התורה בתקופה האחרונה בוערת בקרבו, מדובר היה במשפט חמור, שיש בו כדי ליצור מציאות מדומה של רווחה כלכלית.

שוו בנפשכם, מה עושה כותרת שכזאת, לגביר שקורא אותה בבוקר, ומארח בערבו של יום, בסלון ביתו, מנהלי ישיבות מודאגים. תארו לעצמכם, מה אומרים הדברים, מבחינתם של הורים, שמתבקשים בתחנונים על ידי מנהלי הישיבות, להגדיל את הוראות הקבע על מנת לאפשר מרווח נשימה. "כעת, אחרי שעבר החוק, הם מסודרים גם בלעדינו", יחשוב הגביר, כמו גם ההורה. המציאות בשטח, הפוכה בתכלית, שכן החוק, לא מוסיף אגורה לתקציבי הישיבות, אלא בסך-הכל מקבע בחוק את המצב הקיים. הוי אומר: אנחת רווחה, כן. הקלה פיננסית, לא ולא.

בחלל האוויר הופרחו רעיונות, עד כדי הוצאת מהדורה חדשה, בו ביום. ברחוב יהודה המכבי, נשתררה מבוכה, שסופה התנצלות ברורה. יום למחרת, בעמוד ראשון, נרשמה ההבהרה המתבקשת, בידיעה ממורכזת וממוסגרת, שנחתמה על ידי 'המערכת': "החוק עבר, המצוקה נשארה", נכתב בכותרת, והודגש בכותרת המשנה: "ה'עז' הוצאה מהבית, והוא נשאר צפוף, מעיק ומציק כפי שהיה. שלא תהיה טעות: התקציב לא רק שלא הוכפל (דגש נאמן למקור – א.ב.), אלא בקושי מגיע ל-60%".

בגוף הידיעה, בהוראת האדמו"ר, הודגשו הדברים, חזור והדגש: "ניסוח לא נכון שהענקנו לכותרת הידיעה, היה בו כדי להטעות. התקציב – בהשוואה לשנים קודמות, קוצץ, נפגע, ושונה לבלי הכר".
לקוראי סדרת הכתבות של עורכנו ר' אבי רוזן, שהביא את זעקת מנהלי הכוללים, העומדים לפני קריסה, המסקנה, בימים טרופים אלו, כמו מתבקשת: "אנו חשים באחריות לטעות שיצאה מתחת ידינו, שכן למקרא הכותרת עלול להיווצר רושם, שהנה באה הרווחה לישיבות הקד'. הדבר יכול, חלילה, להשפיע על תורמים, יכול להטעות הורים הנושאים בנטל. ולא היא, לצערנו. מצב הישיבות היה ונותר קשה. בלא הכתף המושטת של תמכין דאורייתא – הישיבות הקד', הכוללים ומוסדות החינוך מצויים בסכנה של ממש".

אם תרצו, המדובר בהישג המתאים לתקופה בה הושג - ימי בין המצרים. אפשר לחייך לרגע לנוכח ההישג, אך אין כל מקום לריקודים ומחולות.

החרם שנסדק

פחות משבועיים אחרי החרמת 'פורום המנהלים' של המודיע בקול רעש גדול, התמוסס לו החרם בקול דממה דקה, או שמא בפונט כותרת עבה.

בעוד ששרי ש"ס וחברי-הכנסת החרדיים עסקו ראשם ורובם בשמחת העברת חוק הישיבות הקטנות, חשב 'לוחם הקצבאות' קדימה, על המערכה הבאה. (או שמא, זו הקודמת). במסדרונות הכנסת, במשך דקות אחדות, הסתודדו יו"ר סיעת אגודת ישראל יענק'ל ליצמן ויו"ר ש"ס אלי ישי, כביכול לא עבר חתול שחור ביניהם, זה לא מכבר.

ליצמן ביקש מישי, שייתן את הסכמתו להודעה משותפת מטעם השניים, כי לקראת המו"מ הקואליציוני שיבוא עלינו (בתקווה שיהא לטובה), יגבשו ש"ס ואגודת ישראל בלוק טכני, בנושא אחד ויחיד: הגדלת הקצבאות. וכנוסח הכותרת, יום למחרת בביטאון 'המודיע': "יו"ר סיעת יהדות התורה ויו"ר ש"ס: נפעל כגוש אחד לגבי 'קצבאות ילדים' בכל מו"מ עתידי של ממשלה חדשה".

עניין הבלוק הטכני כבר עלה וירד, בעיקר עקב התנגדותו של ח"כ גפני בהוראתו הישירה של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן, שחושש כי ריכוז כוח יתר של כלל הנציגות החרדית כמקשה אחת, יגרור שימוש לא מושכל, בכוח המופרז. (ועל כך הורחבה היריעה בעבר: 'מגבלות הכוח'). ליצמן וישי מצידם, בשם רבותיהם, שבו והביעו לאחרונה נכונות עקרונית, גם אם לא משותפת, לגבש בלוק טכני שכזה לקראת הקדנציה הבאה. וגם בכך אין חידוש, מעבר לעיגון ההסכמה הנפרדת, בהודעה משותפת.

אבל, כשהעלאת הנושא מחדש, באה בזמן הסמוך ונראה למועד בו הכריזו הש"סניקים על 'התנתקות', יש כאן הרבה מעבר לעניין של קצבאות גרידא. על אחת כמה וכמה, כשההודעה מתפרסמת ב'ביטאון המוחרם', ועל ידי האיש שהיווה את העילה המוצהרת להחרמה – ח"כ ליצמן, שרגע אחרי שנשפכו עליו קיתונות של רותחין על ידי נציגי הש"סניקים לכל רוחב הגיזרה – מהרשת ועד לכנסת, הופך לשותף לגיטימי לריקוד טנגו פוליטי, עם יו"ר התנועה הקדושה.

בש"ס רואים זאת אחרת. "אחרי שעמדנו על שלנו, ובהוראת מרן דחינו את הידיים המושטות, שביקשו לעשות עסקאות ולסגור דילים, אנו יכולים לשוב לשולחן המשא-ומתן. המסר להבא, כבר נקלט", אומר לנו בכיר בתנועה, שמקווה כי מכאן ולהבא ישררו אך שלום ואחווה. אשרי המצפה.

מזכ"ל רב עדתי

מזכ"ל דגל התורה ח"כ מוישה גפני, עובד שעות נוספות ולאו דווקא במסגרת הכנסת, שם הוא מסיים גם את המושב הנוכחי, כאלוף החקיקה והשאילתות בין הנציגים החרדיים.

אחרי שניסה (לעת עתה ללא הצלחה מרובה), לשלב את אנשי 'החולצות הכחולות' בדגל התורה, הוא פונה לאחרונה למסלול נוסף, מלא מהמורות.

אם בסוגיית אנשי תנועת 'טוב' שנפרדו בביתר עילית מדגל התורה, המדובר בקיתון של צוננים שהוטח בפניה של התנועה, הרי שבמישור האחר, מדובר בכוויה, בה נכוותה תנועת הדגל, בבחירות המוניציפאליות האחרונות בבני ברק. גפני – איש של שיעורי בית, למד את השטח והבין, כי לקראת הבחירות העומדות בפתח, אם לא ייעשה מעשה, עלולה התנועה, לשוב ולהיכוות, לא רק בבני ברק, אלא בכל חלקי גופה.

המדובר בקבוצה הדומיננטית של הסב"תים (ספרדים בני תורה. ויש הגורסים: 'מרביצי'), שהתמודדה בבני-ברק ברשימת 'קד' ולקראת הבחירות הבאות, עתידה (או עלולה. תלוי בעיני המתבונן), לרוץ ברשימות נפרדות במספר מקומות, בהם חשים בני התורה הספרדיים, המנותקים מש"ס, ככאלו שמנותקים באותה מידה, גם מדגל התורה ומנציגיה בכנסת ובעיקר בעיריות.

והדברים באים לידי ביטוי, גם במקומות בהם הלכו הסב"תים יד ביד עם דגל התורה, כמו בביתר, שם נותר נציגם יוסי שטרית ללא תפקיד ותואר, עקב הווטו שהוטל ברחוב הקבלן 45 על שיתופו בקואליציה. ומצב שכזה, מבחינתם של מי שרואים עצמם כבשר מבשרה של דגל התורה, הוא בלתי אפשרי. לתחושתם הם, הרי שבמקום להעריך את הסתופפותם תחת אוהל הסיירים הרעוע של דגל התורה ולהעניק להם גיבוי בהתאם, הם משמשים כקלף מיקוח מול ש"ס, עד כדי כך, שניתן להטיל ווטו אישי, על צירופם למעגל העשייה.

מזכ"ל דגל התורה, מודע לתחושות, גם אם חולק על העובדות, החליט לפעול גם בגיזרה זו. בשבוע האחרון, הוא עלה למעונו של הגר"י עדס ראש ישיבת 'קול יעקב' ומי שנחשב לפטרונם של הסב"תים באשר הם, על מנת לגבש שורה של הבנות לשילובם של הנציגים הספרדיים במסגרת 'דגל התורה' ולהעמקת תחושת ה'בצוותא' שכה חסרה להם.

טרם שעלה למעונו של הגר"י עדס, קיבל גפני את ברכת הדרך בחנן 10 בירושלים, ובחזו"א 5 בבני ברק, להובלת המהלך. בפגישה עצמה, בא גפני להשמיע ולשמוע, ומצא מהצד השני, אוזן קשבת ופה מפיק מרגליות, כידוע ומפורסם בעולם התורה בכלל, ובקרב תלמידי ישיבת 'קול יעקב' בפרט.

על פי ההצעה אותה העלה גפני, ישולבו הנציגים הספרדיים כחלק בלתי נפרד מרשימת דגל התורה, כשהמודל שעומד לנגד עיניו הינה מודיעין עילית, שם יש לסב"תים שני נציגים בעירייה. בנוסף, דגל התורה לא תאפשר מצב, בו מוטל ווטו אישי על מי מהנציגים הספרדיים מטעמה, בכל רשות מקומית, תהא אשר תהא. (אל תופתעו אם יוסי שטרית, יוצע כמועמד לסגנות בביתר מטעמה של דגל התורה). אבל – וכאן טמון העוקץ – דגל התורה מצידה דורשת, שהנציגות הספרדית לא תיקבע על ידי הציבור הספרדי לבדו, אלא על ידי כלל מצביעי דגל התורה, במקומות ליברליים בהם ייערכו פריימריז (בית שמש וביתר כדוגמא), ועל ידי צמרת התנועה בהתייעצות עם הגר"י עדס, בשאר המקומות, בהם זכות בחירת הנציגים לעולם לא תינתן לנתינים המקומיים (אלעד כדוגמא).

עם הדברים ששמע מהגר"י עדס, חזר המזכ"ל הנמרץ למקומות בהם קיבל את ברכת הדרך למהלך, בבני ברק ובירושלים, וקיבל הסכמה ברורה. בעניין זה, כמו בגיזרת החולצות הכחולות, מבהיר גפני כי אין בכוונתו לשקוט על השמרים. ברור לו, כי רק חיבור אמיתי, דו צדדי, בין דגל התורה לבין כל גווני האוכלוסייה שמשתייכים אליה, יהא בכוחו, לשמר ואף לחזק את כוחה של תנועת הדגל. האלטרנטיבה הינה, התפרקות מדעת של כל חלקי הפאזל. ואגודת ישראל, תוכיח.

אחת משלנו

עזבו אתכם מצמצום הפער בינה לבין מופז בסקרים. במסדרונות ובמזנון הכנסת, נראית ציפי לבני כמו הדבר הבא. החיוניות שהיא משדרת, אנשי התקשורת שמתמקדים בה, והח"כים מכל סיעת הבית, שמתאמצים ממש, להחליף עימה מילה, נותנים את התחושה שמדובר במנהיגת קדימה הבאה. השבוע, בעצת יועצי פורום החווה, היא גם פתחה לראשונה את פיה כשהכריזה: "אם ראש הממשלה ירוץ לפריימריז, אני אנצח גם אותו".

על הרקע הזה, יש להאזין היטב לדברים שאומר לנו שר בכיר בש"ס, דברים שיש בהם כדי לנפץ את התדמית האנטי-דתית שדבקה בה: "עושים לה עוול. ציפי לבני, היא לא אנטי דתית", אומר הגורם הבכיר, ולא משום שהוא מעדיף אותה על מופז. אינטואיטיבית, המזרחי-המסורתי הוא האופציה הראשונה במעלה (ראה ערך משה קצב ויצחק מרדכי...), אבל גם עם האשה האשכנזייה צריך לעשות צדק, ולערוך שיעורי בית, לפני שחורצים את תדמיתה.

השר הבכיר, בדק לאחור, ולא מצא אפילו החלטה אחת שקיבלה לבני, שניתן להתייחס אליה כאל כתם אנטי-דתי. אפילו לא בסוגיית הדיינים, שם התייצבה לבני כנגד המערכת הממסדית החרדית, אך עשתה זאת, מעמדה של חוסר ברירה, מול מערכת שניסתה לכפות את מינויים של שישה דיינים חרדיים, ולדחוק כליל את רגליה של הנציגות הדתית-לאומית. "וכי לא לגיטימי שהיא תתנגד לזה? בגלל זה ניתן להפוך אותה לאנטי-דתית? ברור שלא", דברי הסנגור, הידוע כמי שמשמעות חשיבות הישיבה בממשלה, עומדת תדיר לנגד עיניו.

מדוע אם כן, דבקה בה תדמית שכזאת? גם כאן יש לש"סניק תשובה ברורה ונחרצת: עמידתה הבלתי מתפשרת לימין מערכת המשפט, היא שעומדת בעוכריה. עבור לבני, אם מבחינת עמדותיה האמיתיות ואם מן השפה ולחוץ (כך או כך, התוצאה היא הקובעת), ערכים כמו שוויון, חופש העיסוק וזכויות האדם, עומדים מעל ולפני הכל. זוהי הסיבה, שהיהדות החרדית חשה אי נעימות בסביבתה, על אף שבמישור המעשי, גם עמדות אלו, לא באו עד היום לידי ביטוי בשטח, בהתנגדות לחקיקה או לעמדה חרדית, כזו או אחרת.

באשר לעתיד, מבחינתו של הבכיר בעל ההשפעה, ברור ונהיר לו כי אם לבני תיבחר, ש"ס תשב בממשלתה. "מיום הקמתה, לא הטילה ש"ס ווטו על אף ראש ממשלה". נתניהו 'גוזר הקצבאות' לא יהיה ראש ממשלה טוב יותר, וגם עליו לא תטיל ש"ס ווטו. אין כל סיבה אם כן, שדווקא לבני תהייה המוחרמת הראשונה.

ההסכמה היחידה

כינוס נציגי החסידויות הקטנות בבני ברק, העלה לטונים גבוהים עוד יותר, את העימות בין הח"כים ליצמן ופרוש. השניים אומנם ישבו השבוע במשותף, בכינוס 'ועדת השישה' של אגודת ישראל, אלא שזו העדיפה לדון בעיקר בנעשה בעיה"ק אלעד. את מה שקורה בבני ברק, העדיפו לשמור לכינוסים אחרים, או שמא, לדפי העיתונים.

מבחינתה של הסיעה המרכזית, הנציגים המקומיים בבני ברק הם מריונטות, שהמושך בחוטיהן ידוע ומוכר. פרוש אומנם מצהיר, כי מדובר בהתארגנות מקומית שהוא אינו קשור אליה, אך אין ספק כי מדובר במשחק מתוחכם של מי שמבין, כי אם תיפתח החזית בבני ברק, היא עלולה להיגרר גם לכל ערי ישראל, וירושלים – כמנהגם של יהודים יראים ושלמים – על ראש שמחתם.

פרוש מאותת בבני ברק – שם יש לליצמן מה להפסיד. ליצמן מחזיר הבהוב וינקר בירושלים – עליה שם פרוש את כל יהבו: "שיהיה ברור. לשלומי אמונים יש שני נציגים בבני ברק. (הנציג הנוסף שלמה קוסטליץ, יושב על משבצת 'הסיעה המרכזית' – א.ב.). אם הם ידרשו לערוך שינויים בבני ברק, נפתח הסכמים גם בכנסת וגם בירושלים", מבהיר ליצמן, שנפגש "באקראי", ביום בו נערך הכינוס בבני ברק בשבוע שעבר, עם האדמו"ר מטשרנוביל ועם גורמים חסידיים נוספים, שלמדו מקרוב (ולא דווקא מפיו של ליצמן), על מעורבותו של פרוש במהלך, על פי טיעוני הסיעה המרכזית. (פרטים נוספים, בחסידות בויאן, שהשתתפותה בכינוס האמור, שנויה במחלוקת בין שני הצדדים).

מן הצד השני, בשלומי אמונים, שומעים ולא מוותרים. שם מבקשים לשוב ולהבהיר, כי מדובר בהתארגנות מקומית. גם לשיטתם של אנשי הסיעה המרכזית – הם אומרים - שלומי אמונים לא הייתה הראשונה שנתנה יד להפרת הסכמים ברורים. ולא מדובר רק בביתר עילית, אלא גם, שלא לומר בעיקר, ברמיזות העבות שנשמעות מכיוון הבירה ירושלים: "מי שמחפש תירוצים להפרת הסכמים, ימצא אותם תמיד. מה הוא מצפה, שהציבור בתגובה יישב בשקט?". וזו כך נראה, נקודת ההסכמה היחידה בין שני הצדדים: שקט, לא יהיה פה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!