תמיר ונעלם

יום רביעי, 5:15 אחר הצהריים, מליאת הכנסת. "חבר הכנסת מרגי, אני מבקשת ממך להפסיק לדבר בפלאפון", הפצירה סגנית יו"ר הכנסת חה"כ קולט אביטל בטון מתחנן. "חברי הכנסת, שבו בבקשה, אני יודעת שזהו חוק גורלי בשביל הציבור שלכם". אולם מליאת הכנסת, שבדרך כלל שומם כמדבר צחיח בשעות אלו מלבד הנואמים הסדרתיים העולים בזה אחר זה אל הדוכן להרצות בפני הקירות המרהיבים ולפרוטוקול, הפך בין דקות ספורות למיני בית הכנסת.

בזה אחר זה הוזעקו כל חברי הכנסת החרדיים לאולם המליאה. מספר אוהדים ששוריינו לכל צרה שלא תבוא הוקפצו אף הם לקראת ההצבעה הגורלית והחגיגה הגדולה החלה. אבל אלי ישי, שבע מרורים ותרגילים של הרגע האחרון, לא לקח סיכונים מיותרים והורה להזעיק את כולם. יו"ר וועדת החינוך מיכאל מלכיאור, שכמו הפך לחבר הכנסת השביעי של יהדות התורה בעת האחרונה, נקרא אל הדוכן להציג את הצעת החוק. "לא יותר מחמש דקות", מזכירה לו יו"ר הכנסת. "מדובר בחוק חשוב העובר בקריאה שניה ושלישית ואדבר כמה שיתבקש", ענה לה בחגיגיות ופתח במשא אגודאי נלהב.

והיו גם את חובבי הפרובוקציות שלא יכלו לפספס את המעמד. לצד חברי הכנסת החרדיים הגיעו אף חברי מרצ בכדי לעורר מהומות ולזעוק חמס על 'בערותו' של הנער החרדי. ככל הנראה, הדיל הפוליטי עם המפלגות הגדולות לא כלל אפוא את השתקת חבורת הדמגוגים החילונית שהובאו אחר כבוד בשעות שלאחר ההצבעה להיכלי התקשורת הכללית בכדי להציג את מרכולתם. הצצה קטנה על אולם המליאה של אותה שעה הצביעה על משחק מכור מראש. סיעת העבודה נתנה חופש הצבעה לאנשיה ואלה נעדרו מהמליאה ואפשרו את פתיחת השמפניות הכשרות.

האם פקקי השמפניות חולצו בתום ההצבעה? לא בטוח. לאותו יום גורלי הגיע ישי שדוד ועייף. בפוליטיקה כמו בפוליטיקה המונח 'קיום הבטחות' מקבל משמעות אחרת לגמרי מזו שאנו מכירים. בעבור ההבטחה לסייע בעד החוק נסחטה סיעת ש"ס פעם אחר פעם והחוק הלעוס נמכר בזה אחר זה והחליף ידיים בין שתי הסיעות החרדיות. משחקי הכוח הפכו אפוא לבלתי נמנעים.

הסחיטה האחרונה שנפלה על ש"ס בעל כורחה היתה במינוי הנכסף שהוענק לאבישי ברוורמן שהפך בין מחטף קטן אחד בועדת הכנסת בסיוע חברי אופוזיציה ליו"ר ועדת הכספים (מי האמין שהליכוד וישראל ביתנו יחזקו את ממשלת אולמרט, ומי האמין שנתניהו שוב יזגזג ביחסיו עם ש"ס). מרגי השתולל, יו"ר הסיעה ישי האדים מכעס והבטיח נקמה, אך המינוי הפך לעובדה מוגמרת. אבל ישי לא טיפש. הוא הבין היטב כי זוהי אינה השעה הנכונה לפתוח את הפה והחשש כי החוק המיוחל יקרוס, קרוב מתמיד.

לעיתונאים החרדיים שהתגודדו סביבו בערבו של יום שני שעבר ביקש בתחנונים: "למי שחשוב עולם התורה - בעת ההיא ידום".

ישי מצידו לא שקט על שמריו והפעיל במקביל את מנועי הלחץ. הצעות אי האימון עלו בזו אחר זו וזכו לראשונה מזה שבע שנים לניצחון האופוזיציה, כשאלי ישי ניצב בהפגנתיות מחוץ למליאה ומסרב להיכנס להצביע עם הממשלה. משולם נהרי, ישר כמו סרגל, ניגש לישי: "אלי, מה קורה"?! "תיכנס, אני תיכף בא", הורה לו ישי ונשאר על עומדו במחיצת העיתונאים שהתמוגגו מכל רגע לשמע קולות השבר של אנשי ראש הממשלה.

לא בכדי התעקש ישי לערוך את ההצבעה ביום רביעי. הנוהג הוא שבימי רביעי נדונות רק הצעות בקריאה טרומית, אך בלחץ אלי ישי הסכימה יו"ר הכנסת דליה איציק לחרוג מהנוהג. הנציגות החרדית ביכרה לעשות זאת בזהירות כאשר המליאה ריקה ולא ביום שני לאחר הצעות האי אמון כאשר היא מלאה וכל קול תלוי ועומד שם על בלימה ובמיוחד לאור העובדה כי מדובר ביומו האחרון של מושב הקיץ.

לאחר נאום מלכיאור עלה אבשלום וילן אל הדוכן והחל בקשקושיו. באותה שעה נכנסה שרת החינוך יולי תמיר אל אולם המליאה והצטנפה במקומה. נראה היה בעליל כי מעוניינת לסיים את החגיגה החרדית וכמה שיותר מהר. וילן שקלט את העניין לא חסך במילים קשות כלפיה. זו ככל הנראה היתה מעדיפה כי האדמה תבלע אותה באותם רגעים. רגעים, שעוד עלולים לשמש את אויביה הפוליטיים ככלי ניגוח מצוין.

לעומת ההתגוששות החילונית, מה נהדר היה לראות את האחדות הנפלאה ששררה באותה שעה בין חברי הכנסת החרדיים. לאחר כל כך הרבה סיפורי שנאות ומדנים בשם יצר הפלגנות השורר בקרב נציגי המיעוט החרדי (שנדרשה בשבוע שעבר באכסניה זו), בהגיע רגע האמת גבר רגש האחריות ולוכדו השורות. באותם רגעים נעלים בטבורו של בית המחוקקים החילוני נשכחו הוויכוחים הפוליטיים על קצבאות הילדים, נזנחה היריבות על החינוך העצמאי, הוסרו ההסתייגויות בעלות הזיק הפוליטי על החוק, הושארה בצד המחלוקת על הגוף הבוחר את מועצת הרבנות הראשית והכל ניגשו לקיים את מצוות היום כהלכה.

כך הגיע אל חקיקתו הסופית חוק הישיבות הקטנות עליו עמלו במשך למעלה משנה. חששותיהם של גדולי ישראל, הדילמות בועדת הרבנים לענייני חינוך שלא נמוגו עד לרגע האחרון, העיכובים המשפטיים, המחלוקות הקשות בין הנציגים החרדיים, ההטחות ההדדיות, המלחמות באנשי הממסד הכללי, הדילים שנרקחו וכמעט שהתפוצצו פעם אחר פעם, כל אלו באו אל סיומם הטוב לרווחתם של מנהלי מוסדות הישיבות הקטנות ולשמחת הציבור החרדי.

תמיר מדברת

כשלש שעות לאחר ההצבעה שוחחנו עם שרת החינוך יולי תמיר. ניכר בה שאינה מתחרטת על החוק בו תמכה, אך מודה כי עשתה זאת באילוץ ונגד רצונה. אנשים המקורבים אליה יודעים לספר כי מאז ומעולם לא היה לה, לשרה, כל עניין להתנגח עם הציבור החרדי. יחד עם זאת הם מודים כי הקו המנחה את התנהלות משרד החינוך תואם באופן כללי את אורח חייה ואמונותיה שכידוע אינם עולים בקנה אחד עם השקפת העולם החרדית.

מה גרם לך להצטנף תחת לענות לחורפייך דבר?, שאלנו. "לא אשקר לך, אני פשוט הסכמתי עם מה שהוא הציע", אומרת תמיר. "אני אכן סבורה כי יש לשלב בחוק את הסעיף ולפיו יתאפשר לכל אברך להשלים לימודים עד גיל 30 כשהמדינה תממן לו אותם. מצד אחד אנו מאפשרים פטור מלימודי ליבה ומאידך אנו נותנים את האפשרות להשלים השכלה. זו אינה כפייה. זו רק אפשרות, ולדעתי אפשרות חשובה. בפועל, הסיעות החרדיות התנגדו וביקשו להגיש את הסעיף המדובר כהצעת חוק נפרדת. אמנם הסכמתי אך הצבעתי בעד ההסתייגות של וילן".

חשוב לציין כי מדובר בסעיף שגדולי ישראל התנגדו לשילובו בחוק בכדי שלא ליצור כל פרצה של לימודי חול בחוק הישיבות הקטנות. ההצעה האמורה הוצעה לראשונה על ידי יו"ר וועדת החינוך מלכיאור אך זה נתקל בסירוב על ידי הסיעות החרדיות ונעתר להגישה כהצעת חוק נפרדת.

מדוע אינך שלמה עם החוק אותו הובלת? תהינו. מדוע הציבור החרדי, כסקטור המונה אחוזים נכבדים מאוכלוסיית מדינת ישראל, אינו יכול לבחור את המתכונת על פיה יחנך את ילדיו?

"זה לא מובן מאליו", מתעקשת תמיר, "בכל המדינות המערביות ולא רק בישראל קיימת איזו שהיא תשתית שכולם לומדים אותה, פלטפורמה מסוימת שכולם מתנהלים על פיה. איני סבורה כי נכון להתנגד לה. לכן אני כמובן הייתי מעדיפה שהסקטור החרדי ילמד ליבה.
"יחד עם זאת, אני יודעת שבדרך של כפייה לא נגיע לשום מקום. כשהולכים עם כוח משיגים הרבה פחות. איני מסוגלת לריב עם הציבור החרדי ואיני רוצה בכך. תאר לך מה היה קורה אם החוק הזה לא היה עובר וב-1 לספטמבר לא היה כסף לישיבות מפני שהיינו שמים מנעול על ברזי הישיבות. היתה פורצת כאן מלחמת תרבות שכל מדינת ישראל היתה נפגעת ממנה. זו אינה שיטה.

"אנו צריכים להמשיך את ההידברות, ואני יודעת שההידברות כיום רלוונטית מתמיד. אין זה סוד שהציבור החרדי עובר בשנים האחרונות שינוי מסוים. אמנם בעיקר אצל הנשים החרדיות, אך גם אצל הגברים. אנשים רוצים להתמקצע, רוצים לכלכל את ביתם בבוא היום ואני מאמינה שיהיו לנו הזדמנויות לממש את אותם רצונות בעתיד".

נדברת עם הנציגים החרדיים במשך שנתיים ימים ורק כעת הצלחתם להגיע לסיכומים כלשהם, קרי: חקיקתו של החוק, אמרנו. לא כל כך מובן לאלו 'הידברויות מועילות' את מתכוונת.

"אני מודעת היטב לריבוי הדעות הקיימות במגזר החרדי המונה מגוון קהלים בתוך עצמו", אומרת תמיר ואינה מסתירה את ידיעותיה הנרחבות בכל הנוגע לאורח החיים של הציבור החרדי. "זה לא חדש לי בכלל ולכן קשה להגיע לידי החלטה המוסכמת על כולם. אבל דווקא לגבי החוק הזה, לאחר שהוחלט ללכת על חקיקתו של החוק, היתה תמימות דעים בקרב כל הנציגים החרדיים מכל הזרמים בציבור החרדי בכך שהם התיישבו סביב שולחן אחד בכדי להחליט על הנוסחאות הסופיות, ואני מדברת (כאן מגלה תמיר בקיאות אף בפרק מלחמות היהודים מ.ב.) גם על השר נהרי שישב לצידם של חברי הכנסת ליצמן וגפני, ושאר חברי הכנסת של יהדות התורה שהשתתפו בפגישות השונות כל אחד בתורו שלו".

כיצד התקבל החוק אצל הבוס שלך? היו תמורות פוליטיות כלשהן?, הקשינו. "לאהוד ברק ולראש הממשלה הסברתי את האילוצים שהובילו לחקיקת החוק, ובמקביל ציינתי את הצעת החוק המקבילה ולפיה יוכל כל תלמיד להשלים בעצמו את לימודי הליבה בתקצוב המדינה - אותה אני מתכוונת לחוקק".
"לגבי התמורות הפוליטיות", אומרת תמיר בנימה עגמומית, "הדבר היחידי שאני מקבלת פוליטית מהעניין הזה הוא נזק תדמיתי גדול מאד במחנה שלי, כמו שאתה וודאי יודע. אבל אני שלמה עם עצמי. אני חושבת שזה חוק שהיה הכרחי לחוקקו ולא יכולנו להתעלם ממנו".

אם היית מנהלת ישיבה חרדית, למי היית אומרת הערב 'תודה רבה'?, שאלנו לסיום בחיוך.

"לשני גופים שלא היית מאמין. לתנועה הרפורמית ולבג"ץ. אם הם לא היו מכניסים את כולנו לפינה ברור לי כשמש בצהריים שלא היתה חקיקה".

ואכן, לצד הקרדיט השמור לבעליו, ואיך לא, יש הרבה אבות, אין ספק כי לולא עתירת התנועה הרפורמית לפני למעלה משלוש שנים לא היינו מגיעים ליום הזה – לעיגון תקציבי הישיבות הקטנות בחוק. כמו כן, אין ספק בכלל כי לולא בג"ץ היה מקפיא את תקציבי הישיבות לבקשת הרפורמים לא היה החוק מתקדם לשום מקום. בג"ץ עשה זאת פעם אחר פעם באין ספור דיונים, פסקים ותתי פסקים שטרטרו את אלי ישי, ליצמן וגפני בשבילי גבעת רם ולא אפשרו להזרים את תקציבי משרד החינוך לחשבונות הישיבות הקטנות כסדרם, ואף כעת עדיין לא אמר את מילתו האחרונה באשר לתקציבי השנה הנוכחית.

זאת ועוד, עקשנותם הבלתי מוסברת של עוטי הגלימות השחורות שלא לאשר את מתווה הפטור אותו הציגה שרת החינוך בחודש חשוון האחרון תחת חקיקת החוק (בהסכמת שרי ש"ס – פרק שאלי ישי היה מעדיף לקבור עמוק באדמת הטרשים מסביב לכנסת), הם אלה שהובילו להאצת חקיקת חוק הישיבות הקטנות.

"הרי אני זו שהתנגדתי לחוק בתחילת השנה בנחרצות ולשם כך אף עמלתי על הכנתו של מתווה הפטור", מזכירה תמיר נשכחות. "אבל בג"ץ בסירובו ירה לעצמו ברגל וקיבל את החוק שמעגן את תקציבי הישיבות החרדיות בניגוד לעמדתו שלו", מסכמת תמיר. ומלאך רע יענה אמן.

ויהי ממחרת

עם שוך הדי החגיגות על סיום המאבק ובתום המלחמות על הקרדיט תידרש הנציגות החרדית ליישומו של החוק שעדיין מצפה לתיקון תקנות שבלעדיהן לא ניתן לתרגמו לשפת המעשה. תיקון התקנות אינו עניין של יום או יומיים. על מלאכה זו יושבים צוותות מקצועיים במשרד החינוך, האוצר והמשפטים וקובעים את ההליכים הפרוצדוראליים שבמסגרתם ייושם החוק.

מי שאמון על האצת התהליך, אם תרצה בכך כמובן, היא שרת החינוך יולי תמיר. היא זו שמסוגלת לתקוע את ההליך במחי הוראה אחת לפקידות המשפטית במשרדה והיא זו שיכולה להורות על זירוזו. כל החגיגות הצבעוניות שנערכו במשרדי הישיבות יימוגו לנוכח הכספים ששוב עלולים למצוא עצמם מוקפאים למרות הצינורות החדשים.

אמנם שרת החינוך הצהירה כאמור בפני כותב השורות כי אינה מסוגלת להיכנס למלחמת תרבות עם הציבור החרדי. אולם אם זו תיאלץ לבחור בין התאבדות אישית להתאבדות קולקטיבית של כל סיעת העבודה אל מול הבוחרים החילוניים, היא בהחלט תעדיף את הראשונה בסיועם של שופטי בג"ץ שיעניקו ברוב טובם ארכות זמניות לשילום התקציבים ויסחבו את הנציגים החרדיים לעוד כמה חודשים מתישים.

לא לחינם סבר השר משולם נהרי כי חקיקתו של חוק דוגמת זה הינה בגדר נס בבניין המחוקקים החילוני ולא היה שותף לאופטימיות של החברים החרדיים. לא לחינם התבטא בפנינו יו"ר התנועה הקדושה השר ישי בראיון לכותב השורות בערבו של חג הפסח האחרון כי חוק הישיבות הקטנות יחכה לממשלה הבאה.

המפלגה האשכנזית התפוצצה מכעס למשמע ההצהרה האמורה וכמעט שפרץ משבר נוסף בין השתיים.
ברם, אין זה סוד כי סיעת ש"ס עדיין מלקקת את פצעיה על חוק הרשויות המקומיות אותו הובילה לפני כשנתיים ורק במהלך השנה הנוכחית הגיע לידי גמר. העיכוב האחרון שנמשך במשך חודשים ארוכים היה לכאורה טכני לחלוטין: עיכוב בתיקון התקנות לחוק. אלא שלעיכוב האמור היתה יד מכוונת מלמעלה. יד שלא רצתה ביישום החוק. יד שכופפה על ידי אנשי ממסד חילוניים. כעת מדובר באותה היד ובאותם אנשי ממסד.

אם יצא משהו חיובי יצא מכל הבוקה ומבולקה שהתחוללה בשעתו סביב חוק נהרי, הוא שיעורי הבית שעשו עליו חברי הכנסת החרדיים. כי עד שהכסף לא יזרום כשורה בחשבונות הבנק דרך צינורות החוק החדש, תיחשב המנוחה על זרי הדפנה לפשע בל יסולח. פתיחת שנת הלימודים הממוקמת בחודשיה האחרונים של השנה הלועזית, טומנת בחובה בלאו הכי חורים תקציביים לא מבוטלים שיש לתת עליהם את הדעת: החסר הענק בעל עשרות המיליונים בקופת הישיבות הגדולות והכוללים עליו סיפרנו לראשונה לפני כשלשה שבועות בעיתוננו ועדיין טעון את כיסויו התקציבי, ולאחר מכן עשויה לעלות ההצגה הכי גדולה בעיר על תקציב המדינה הבא ומי יודע כמה חללים ייפלו בצידה. כל דקה של פעילות פרלמנטארית יקרה.

משכך, יש לתעל את כל האנרגיות והלחצים הפוליטיים על הגורמים הרלוונטיים בדבר תיקון התקנות לחוק הישיבות הקטנות כבר כעת. אמנם בנוסח החוק נקבע כי התקנות תתוקנה עד ראש השנה הבא עלינו לטובה, מה לעשות וניסיון העבר הוכיח כי מבחן המציאות שונה במקצת ממבחן סעיפי החוק היבשים. ואם בקרדיטים נעוצה הבעיה, סמוכים אנו (אמנם לא ממש בטוחים, וחבל) כי עורכי כל העיתונים החרדיים יתנו בלב שמח ובנפש חפצה את גיליונם ולבלריהם לעיטורי הקרדיטים לנציגינו עבור כל מהלך חוקתי שיתקדם לטובת תקציבי הציבור החרדי אותו הם אמורים לייצג נאמנה.

טורו של מאיר בר מתפרסם בעיתון 'מרכז העניינים'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!