הפסד ידוע מראש

בזה אחר זה, נמלטו חברי-הכנסת של סיעת ש"ס, דרך המסדרון המוביל בואכה למליאת הכנסת. הפעמון השמיע קול, ובישר כי הצבעת אי-אמון בפתח, אך הח"כים הקואליציוניים של התנועה הקדושה, נעו בכיוון ההפוך מזה שהם מורגלים בו. לא מהחדרים למליאה, אלא מהמליאה לחדריהם.

במבואה הסמוכה, עמד כל העת יו"ר התנועה אלי ישי. בדרך כלל, הוא גומא את מסדרונות הכנסת בהליכה מהירה, כשמאבטחיו כמו מלוויו, מתקשים להדביק את הקצב. הפעם, בנינוחות לא אופיינית, הוא נשען משך שעה ארוכה על מעקה המסדרון ומצא את הזמן לערוך מסיבת עיתונאים מאולתרת, עם כתבי העיתונות החרדית. "יש הצבעת אי-אמון", אמר לו אחד משרי התנועה, מהדרג הזוטר, המקפיד על קלה קואליציונית כבחמורה, אולם ישי, הפטיר חצי חיוך ונותר לעמוד במקומו.

רק כשמנהל סיעת קדימה משה ביבי, נזעק מהמליאה בריצה וזעק: "אלי, איפה אתה? הפסדנו בהצבעה. לאופוזיציה היה רוב", חייך יו"ר ש"ס והפטיר לעבר החברים במסדרון: "כעת, אפשר להיכנס ולהצביע".

בפעם הראשונה מיום כינונה של הממשלה, הפסידה הקואליציה בשלוש הצבעות אי-אמון.

ליו"ר הקואליציה בדימוס, השר אלי אפללו, זה לא קרה אף פעם, ואילו ליואל חסון, היו"ר הנכנס, זה קורה כבר ביומו הראשון בתפקיד. התוצאה, אומנם חסרת משמעות מעשית, שכן להפלת הממשלה דרוש רוב של 61. אך יש לה משמעות פוליטית, ובפרט כשברקע נשמעים הקולות העולים מהתנועה הקדושה, ולפיהן, מעתה ואילך, היא משוחררת ממחויבות קואליציונית. נכון, איומים למיניהם, שמענו די והותר מנציגי התנועה בכנסת זו, בהקשרים שונים. אך אקט ראשון של מימוש, גם אם חלקי, ראינו רק השבוע.

הרקע להפגנת השרירים של הש"סניקים, הייתה הצלחת הקואליציה ומפלת ש"ס, בקרב על ראשות ועדת הכספים. בשעות הצהריים, שעה קלה לפני ישיבת סיעת ש"ס, המליצה ועדת הכנסת, פעמיים (לאחר שח"כ טיבי דרש רוויזיה), למנות את ח"כ אבישי ברוורמן לתפקיד יו"ר ועדת הכספים, ברוב שהושג בתמיכת ח"כי קדימה, העבודה, הגימלאים, מרצ, תע"ל, חד"ש (כמה זה עולה לנו?), ואפילו זה של יו"ר סיעת הליכוד ח"כ גדעון סער, שהחליט לתמוך במינוי. בש"ס, הפכו את ההתנגדות למינויו של ברוורמן, לסמל המאבק למען קצבאות הילדים. הפרופסור, נשיא אוניברסיטת בן גוריון לשעבר וכלכלן בעל שם (גם כאן יש המוסיפים 'לשעבר'), הוא לא רק נציג המפלגה המתנגדת לקצבאות, אלא גם אישיות שאופייה הכלכלי, מהווה סתירה מובהקת לתזת הגדלת הקצבאות של ש"ס.

רק בשבוע שעבר התבוננו הש"סניקים בשמחה לאיד בלתי מוסתרת, כיצד 'העבודה' סופגת מפלה ומצביעה אי-אמון בממשלה. והנה השבוע, הם מוצאים עצמם, בצד השני של המתרס. אם בתחילה עוד סבר מי שסבר בצמרת התנועה, לשמור את קלף מינויו של ברוורמן צמוד לחזה, ולשולפו ברגע האחרון, על מנת לתלות את התמיכה במינויו בהעברת חוק הישיבות הקטנות, באה המציאות הכואבת וטפחה על פניו: ברוורמן עבר, ללא כל דיל עם הנציגות הש"סית, שהתבוננה במתרחש ונשכה את שפתיה. ומדוע לא נעשה צעד משמעותי יותר של הצבעה נגד הממשלה, כמו המהלך שבו נקטה העבודה אך בשבוע החולף? גם כאן יש לש"סניקים הסבר מנומק. כל עוד חוק הישיבות הקטנות לא עבר במליאה, אין להם את הפריבילגיה של נקיטת צעדים נחרצים, דוגמת הצבעה אקטיבית נגד הממשלה. וכפי שהסביר זאת בכיר בתנועה: "לעבודה יש ג'ובים, ועליהם הם שוברים את הכלים, לנו יש ישיבות".

אלא שהיה גם חכם ובעל ניסיון, שהציע בסוף-השבוע האחרון ליו"ר התנועה, לתמוך במינויו של ברוורמן, ללא תנאי, ונימוקו בפיו: "הרי ממילא יימצא לבסוף רוב שיתמוך במינויו. מדוע אנחנו צריכים גם לצאת מפסידים וגם לקבל יו"ר ועדת כספים לעומתי?", הוא שאל את ישי. אלא שזה האחרון, מגלה הגורם בעל הוותק, דחה את ההצעה, על אף שהבין את התובנה שבצידה. הוא ידע שיפסיד לבסוף, אך הבהיר כי איננו יכול לזגזג בנושא, לאחר שש"ס עלתה על בריקאדות, ותלתה את מינויו של ברוורמן בהגדלת הקצבאות.

אבל לא כולם רואים את המציאות במשקפי הישיבות הקטנות. "כמה פעמים אפשר לשלם על אותה סחורה, של העברת חוק הישיבות הקטנות?", מתפלץ ח"כ יענק'ל ליצמן. חודשים שלמים הם מבליגים על השפלת ביתר. בשבוע שעבר הם תמכו ללא תנאי במינוי השרים. השבוע, מדובר בנשיכת שפתיים עם מינויו של ברוורמן, ובשבוע הבא מי יודע. ליצמן בטוח, כי אם אלי ישי היה עושה 'מעשה ברק', ומצביע אי-אמון בממשלה. לא בנקיטת משחקי מסדרון, אלא בהרמת יד ברורה ונחרצת של כל שרי וח"כי התנועה נגד הממשלה, היה אולמרט מתייחס גם אליו, כפי שהוא מתייחס לברק – ביראת כבוד, ולא בקלות ראש.
מיני אותו ליל שימורים, שקדם להצבעה (שלא הייתה), על פיזור הכנסת, כבר הוכיח יו"ר העבודה, שאולמרט מבין רק את שפת הכוח. לא רק ברק. גם נסראללה, הוכיח זאת קבל עם ועולם, אך בשבוע שעבר. אולמרט נכנע ללחצים שיש בהם ממש ומתעלם מאיומי סרק, אותם הוא מזהה למרחוק. אבל ישי, פשוט מרים ידיים מראש ואפילו לא מנסה לנקוט באותה טקטיקה, סבור ליצמן.

הרי לא הייתה להם ברירה, אם הש"סניקים היו הולכים לקרב ראש בראש עם אולמרט, הוא היה מתנקם בהם בטרפוד חוק הישיבות הקטנות, אנו אומרים ליענק'ל. "שיפסיקו כבר עם זה", לא מתאפק לוחם הקצבאות: "הם לא מבינים שבלעדיהם אין אולמרט? הם הרי יכולים להשיג ה-כ-ל, ה-כ-ל. אבל במקום לעשות מעשה, הם מפחדים מהצל של עצמם. לברק לא היו עושים את זה, וגם לנו לא, אם היינו במקומם. אבל הם, במו ידיהם, הפכו עצמם לשק החבטות של אולמרט".

נזרק מהקטר

לא ההפסד בהצבעה חסרת המשמעות במליאה, הוא שהעציב את אולמרט בערבו של יום שני, אלא כישלון אחר, משמעותי הרבה יותר. בבית פנימה, בסיעת קדימה.

שינוי תקנון קדימה אושר סופית ורשמית, בערב יום שני בו נחלה הקואליציה מפלה, לאחר ש-91 מחברי מועצת קדימה, בדיוק הרוב הנדרש על פי התקנון, הצביעו בעד השינוי, ותמכו בקיומם של פריימריז לראשות המפלגה, במחצית חודש ספטמבר.

קדם לאישור, חריש עמוק שביצעו אנשי ראש הממשלה בקרב חברי המועצה, במטרה למנוע את השגת הרוב הדרוש, של למעלה ממחצית 180 החברים, כמתחייב על פי התקנון. במחנה ציפי לבני (ההולך וגדל, ככל שמחנה אולמרט הולך וקטן), האשימו את אהוד אולמרט ואנשיו בכך, שהם מפעילים לחצים על חברי המועצה, ומשפיעים עליהם, שלא להשתתף בהצבעה על מנת לטרפדה.

כדי להתמודד עם מסע הלחצים של אולמרט וחבורתו, שונו הכללים, תוך כדי משחק. ביום ראשון, במקום לנעול את ההצבעה, הוחלט בקדימה על הארכת המועד, על מנת להביא להשגת הרוב הנדרש לשינוי התקנון. המתמודדת הריאלית לבני, והמתמודד הווירטואלי (על פי הסקרים) דיכטר, שוחחו עם פעילים רבים והמריצו אותם לבוא ולהצביע. ההמרצה השתלמה, הרוב הדרוש הושג, והליך החלפתו של אולמרט, יצא לדרך.

ומכאן ואילך, לאחר שמלאי הטריקים והשטיקים שבארסנל של השרדן הבלתי נלאה, אזל, מדובר כבר בראש ממשלה שהוא בגדר 'גברא קטילא'. אם עד עכשיו הייתה לו האפשרות לשבת בקטר הרכבת שיצאה לדרך, ולקבוע את מיקום התחנות ומהירות הנסיעה, הרי שמרגע זה ואילך, נזרק אולמרט מהקטר, אל ירכתי הקרונות. עוד רגע יעבור הקונדוקטור ויגלה, שגם כרטיס של נוסע רגיל, אין לו. אולמרט אומנם משדר כל העת, כי התמודדותו עומדת על הפרק, אולם במצבו הנוכחי, מבינים הכל, כי הוא עושה זאת רק כדי להראות סימני חיים. לעשות רושם שהוא עדיין רלוונטי. מעשית, גם אולמרט עצמו יודע, כי אין לו כל סיכוי לכבוש שוב את ראשות תנועתו. כל שנותר לו הוא לקוות, שלכל הפחות, יעלה בידו, להשפיע על זהות מחליפו, ולמנוע את בחירתה של לבני, "הסכינאית", על פי הטרמינולוגיה האולמרטית. דא עקא, ומבחינתה של ציפורה, ככל שאולמרט חובט בה יותר, היא מתרוממת גבוה יותר.

בינתיים, עוקב אולמרט בדריכות, אחר עדותו של מטיבו טלנסקי, שהשבוע, על דוכן העדים, נראה כמו אותה דמות מספסרת, שנטחנה עד דק ב'מקווה-נייעס' החרדי, גם בעת שהכל מסביב, שיוו לה חזות מכובדת של יהודי נדיב, בעל לב חם. בסופו של דבר, אחרי שמקלפים את בעיות הזיכרון וחילופי הגירסאות, נותרת עובדת יסוד פשוטה: טלנסקי נתן – אולמרט לקח. אלא שמוריס, מסתבך בעיקר, ככל שזה נוגע למקורות המימון. כאן הוא משנה את גירסתו, בהתאם לנסיבות, בחדר החקירות ובאולם בית המשפט. את הגירסאות השונות, ביחד ולחוד, הוא מספר באותו להט, ובאותה יצירתיות. מה האמת (או שמא, השקר), המסתתרת מאחורי כל זה? אחת מהשתיים: ייתכן שטלנסקי מחליף גירסאות כמו גרביים, מחשש פן יאונה לו רע מול רשויות המס בארה"ב. וייתכן גם, שהאיש פשוט שימש כבלדר. סוג של מתווך בין משלמי 'כסף שחור' למיניהם, לבין אהוד אולמרט בשלל תפקידיו השונים. בעיקר בעיריית ירושלים. ואם כך הם פני הדברים, אך טבעי שטלנסקי יתבלבל, יגמגם ויחליף את גרסאותיו, בכל עת שהוא נדרש להשיב, מהו מקור הכספים. לא בגלל שהוא שכח, אלא משום שהוא אינו מעוניין להיזכר.

טלנסקי של השבוע, הוא אולי בגדר היסטריה, אך מבחינתו של אולמרט, שכבר הורשע ציבורית, דבר לא ישנה את העובדה, שהוא עצמו הפך להיסטוריה. על קו הזינוק לפני המרוץ עומדים אומנם רשמית ארבעה מועמדים, אך לבני ומופז, הם השניים היחידים הרלוונטיים. לדיכטר ושטרית, סיכוי לזכות, כמו שלאולמרט יש סיכוי לכבוש שנית את קודקוד ההנהגה... אז בש"ס, יוסיפו לייחל שיהיה זה מופז, שכבר הבטיח בשיחות סגורות, כי ימצא את הדרך להגדיל את הקצבאות. ולא רק ש"ס, גם ביהדות התורה מבהירים, כי אם מופז יזכה בהנהגה, הרי שמבחינתם, הדלת לכניסה לקואליציה, פתוחה. ואת זה אומר לציטוט ולייחוס, גם האופוזיציונר המובהק יענק'ל ליצמן, שבניגוד לדימוי שדבק בו במשך קדנציה זו, מבהיר, כמה לא מפתיע, כי האופוזיציה אינה חזות הכל.

את המסר, ולפיו רק מופז יכול להביא למילוי ימיה של הממשלה עד תום הקדנציה, מנסים אנשיו להעביר למתפקדי התנועה. לבני אומנם פופולרית יותר בקלפי, אך מופז ריאלי יותר במליאת הכנסת. על הרקע הזה, ניתן גם להבין את המסרים התקשורתיים, שמעבירים בסביבתו של מופז, ולפיהם, יפנה מופז גם לליכוד, ברוח הסיסמא הליכודית משכבר הימים, "רק מופז יכול".

בחיים, נהוג לדבר על כאלו שרוצים ואינם יכולים. במקרה דנן, הבעיה היא הפוכה. מופז יכול. השאלה הפתוחה הינה, האם מתפקדי קדימה ירצו.

יו"ר במשרה מלאה

יו"ר דגל התורה ח"כ הרב אברהם רביץ, יושב במזנון הכנסת, ועל פניו ארשת של שביעות רצון. בדרכו שלו, משדר זקן השבט את תחושתו הטובה, לא בהתרוצצות תזזיתית, המכריזה "הנני כאן", אלא בנינוחות מרשימה, בעלת הדר חברונאי, של מי שראה הכל ושמע הכל. גם את קולות חבריו, ושופר תנועתו, המתעלמים מקיומו.

מה לא אמרו עליו? שהוא כבר לא רלוונטי, שהוא משמש כנציג תנועת קדימה, מכוח ידידותו האישית עם אהוד אולמרט (שאם יש משהו שהוא יודע לעשות בצורה מושלמת, הרי זה 'לתת כבוד' לרביץ). אז אמרו. בסוף השבוע האחרון, הוכיח רביץ שכוחו במותניו. אומנם כבר אין לו עיתון, ויחסי הציבור שלו לוקים בחסר, אך מהלכים, הוא יודע להוביל, ובניגוד לאחדים מחבריו, הוא עושה זאת בשקט ומאחורי הקלעים.

ואין לך הישגים חרדיים בקדנציה זו, אלא בתחום החינוך. וככל שרמת הפרסום עולה, כך רמת התוצאה יורדת. כך נוכחנו לראות בחוק הישיבות הקטנות, כאשר עודף הפרסום, רק הוביל לתקיעת החוק, פעם אחר פעם. השבוע, בהקשר חשאי אחר, ניתן היה לראות את תחייתה המחודשת של סיעת ג"ל, בעת שגפני וליצמן נראו חומקים במסדרונות משרד החינוך, בדרכם ללשכתה של מנהלת האגף המוכר שאינו רשמי, על מנת למצוא מזור לסוגיית 'גני אגודת ישראל'. מסתבר, כי גם אם ליצמן נמנע, זה השבוע השני ברציפות, מלהשתתף בישיבת סיעתו, הרי שבשדה החינוך, אין לו כל בעיה לחדש בחשאי בריתות עבר, למען המטרה הנעלה של הצלת הרשת, והגננות המתפרנסות ממנה.

ומה שעושים גפני וליצמן, בסוגיית גני הילדים, עושה רביץ בתחום הת"תים. 'מתווה רביץ', לרישוי מוסדות פטור, קיבל בשבוע החולף את ברכת הבית ברחוב חזו"א 5 – 'מקום המאורע', בו ברך רביץ על המוגמר, בנוכחות מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן, ואת ברכת הבית ברחוב חנן 10 – באמצעות שליח, הגר"מ קסלר, רבה של מודיעין עילית ונציגו של פוסק הדור מרן הגרי"ש אלישיב בוועדת הרבנים לענייני חינוך, עמו נועץ רביץ לכל אורך הדרך, עד למציאת הפתרון הגואל. ואל יהי קל בעיניכם, חידוש הקשר עם בתיהם של גדולי ישראל, גם אם בשלט רחוק.

על קצה המזלג, ותוך התחשבות בכך שהקורא הסביר, כבר נואש מתתי-הסעיפים הנוגעים לתחומים החינוכיים השונים, המדובר במתווה בעל שלושה הישגים, עבור 'מוסדות הפטור' – 'החיידרים': משרד החינוך לא יתערב בתכני הלימוד (הוי אומר: ביטול ה'ליבה'); קבלת והרחקת תלמידים תהא בסמכות המוסדות; והמלמדים יוכלו לשמש ככאלה גם ללא השכלה אקדמאית. על כל אלה, מתווספת ההכרה הרשמית, לראשונה, במוסדות הפטור, כמוסדות בעלי רישיון. עד עתה, הם הוגדרו רשמית, כ'מוסד ללא רישיון'. לא עוד.

"גם כן הישג. הרי ברור שגם כך אף אחד לא היה מקבל על עצמו את הליבה", אמר לנו השבוע, אחד מח"כי התנועה האשכנזית. במיוחד עבורו, אנו מציגים בזאת, מסמך בכתב ידו של ראש ישיבת כסא רחמים הגר"מ מאזוז, התומך בהנהגת 'תוכנית ליבה לייט', גם בתלמודי-התורה: "ראיתי את התוכנית הנ"ל", כותב הרב מאזוז על תוכנית ליבה מקוצצת שהוצגה לפניו, "והיא כשרה למהדרין. כל המקצועות עד החשבון ועד בכלל – הם קודש קודשים. טבע - ממליץ עליו הגאון 'חתם סופר'. גיאוגרפיה - ממליץ בעדה הגר"ח בעל 'אמרי בינה'. היסטוריה - בהקדמת סדר הדורות. התעמלות – הגאון יעב"ץ כותב שעל זה נאמר "אדם לעמל יולד". מוסיקה – משבח הגר"א ז"ל מאוד. אנגלית – כדאי ללמוד קצת להכיר אותיות ומילים ומשפטים, בשימוש בתרופות".

הוי אומר, התמיכה בתוכנית הליבה, כבר תפסה אחיזה בקרב עדות מסוימות במגזר החרדי. ואם כך הם פני הדברים מבלי להיכנס למחלוקת עצמה, הרי שאין ספק, כי עבור גדולי ישראל המתנגדים להגיית כל צליל של שפה זרה במסגרת הת"תים, מדובר בסכנה ברורה ומיידית. 'מתווה רביץ', אם כן, הוא לא "גם כן הישג", אלא בשורה של ממש למתנגדי הליבה.

אומנם אין עשייה ללא ביקורת בצידה, ויש ממנהלי הת"תים, כמו גם חבריו לסיעה, שמותחים ביקורת, בטענה כי ההסדר החדש, יגרום לעיוותים בתחום השכר ובתחומים נוספים, אולם את רביץ זה לא ממש מדאיג. "אדרבה. אם לא היו מותחים ביקורת, הייתי מודאג", הוא מסביר בחיוך, של מי שהספיק לשכוח, את מה שאחדים מחבריו עוד לא למדו. "בכלל", הוא אומר, "סוד ההצלחה אצלנו, הוא לא להזדקק לחסדיהם וטובותיהם של חברי הסיעה". רביץ מספר, כיצד ניהל את המהלך בשקט, בשיחות של אחד על אחד מול ראש הממשלה, אהוד אולמרט ושרת החינוך יולי תמיר. על אולמרט ידידו, יש לו רק מילים טובות לומר: "קואליציונית, הוא לא חייב לנו כלום. אבל איכפת לו באמת מהנושא הזה", מסביר האיש, שנמנע משך כל הקדנציה מלהרים את ידו נגד ראש הממשלה. מרגש ממש.

על הדרך, היה מי מחברי הסיעה שדאג להסביר להרב רביץ, כי גם אם יסגור פינות מול ראש הממשלה ושרת החינוך, הרי שמול היועצת המשפטית דורית מורג, הוא יזדקק לעזרת החברים בסיעה: "ואני אומר לעצמי", מספר רביץ לאחר מעשה, "רק שלא יעזור לי. רק שלא יעשה את זה. כבר ראינו מה קורה אצלנו כשהחבר'ה האלה עוזרים". והחבר'ה האלה, להזכירכם, הם חבריו לסיעה. שלא לומר, לתנועה.

רביץ מכוון בעיקר, להתנהלות בסוגיית 'חוק החינוך החרדי' ז"ל, שכנפיו קוצצו, ומפתרון כולל לסוגיית החינוך, הפך ל'חוק הישיבות הקטנות' בלבד. "המריבות הפנימיות בתוכנו, הן שטרפדו את המהלך הכולל", מסביר רביץ, שבטוח, כי לא עוינותה של שרת החינוך, אלא צרות העין של חברי-הכנסת החרדיים, היא שמנעה השגת פתרון ראוי לסוגיית החינוך החרדי.

ומהי המסקנה? "אצלנו אסור לעבוד לא בחברותא ולא עם כותרות", אומר זקן השבט, בעל הניסיון. לתשומת ליבו של הח"כ הנכנס אורי מקלב, שקיבל בצהרי יום שני את ברכת מרן הגרי"ש, להצלחה בתפקידו החדש כח"כ, אי"ה, החל מכ"ו תמוז, כמצוות הרוטציה בינו לבין איש 'הסיעה המרכזית', ח"כ יענק'ל כהן.

כמו בעיריית ירושלים, כך גם בכנסת: לבד, ובשקט, ר' אורי. זהו סוד ההצלחה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!