סהדו במרומים

תושבי הבית ברחוב בית וגן 103 בירושלים רגילים אמנם בקשיי חניה קלים כל אימת שאישי ציבור וידוענים שונים פוקדים את מעונו של יו"ר דגל התורה . הם גם הורגלו לא להתעניין ולשאול יתר על המידה . אבל שפעת המיני וואנים החדשים שגדשה אור ליום שישי שעבר את מבואות הבניין וסביבתו לא הותירה להם ספק על זהותם של המתכנסים: מנהלי מוסדות חינוך וארגונים עתירי נסיון וידע בנושאים תקציביים.

והם בהחלט לא טעו. בזה אחר זה עלו ובאו לבית שבקומה העליונה מנהלי מוסדות וארגונים שבאו גם להודות וגם לחגוג בצוותא הצלחה מרשימה שלא נתנה לה תשומת הלב הראויה בשבוע שעבר. הידיעה הלקונית שפורסמה כאן בשבוע שעבר בנושא הסדר הרשיונות למוסדות פטור שהוביל ח"כ הרב אברהם רביץ לא גרמה לפרץ של שמחה במחוזותינו. עוד איזה בעיה ארגונית ומנהלית שפנתר הודות לפעילותו של ח"כ זה או אחר.

אבל במאות בתים ומשרדים בענף החינוך החרדי נשמעה אנקת רווחה מדן ועד אלעד. רק מי שקיבל לידיו מכתב דרישה ממס הכנסה למתן דו"ח על כל הכנסותיו והוצאותיו שבע שנים אחורה יבין את פשר החרדה שאחזה במנהל מוסד שקיבל לידיו את טופס הדרישות החדש של משרד החינוך למתן רשיון הפעלה למוסד חינוכי. בקוים כלליים רק יצויין שגם בתי ספר ממלכתיים ( שאינם חייבים בקבלת רשיון) מטופחים בסביון והרצליה לא היו עומדים בתנאי הסף למתן רשיונות . שלא לדבר על הדרישות בתחום הרוחני שהחלו לעורר מחשבות שמא צדקו מלכתחילה כל אלה שסרבו לקבל שקל אחד מהמדינה והתבססו על קרנות הצלה למיניהם. אבל לך תנהל כך מערכת חינוכית של עשרות אלפי תלמידים.

מי שנחלץ חושים לישע החינוך הטהור ברוח ישראל סבא ובמימון המדינה, היה ח"כ רביץ. רביץ ניהל את המאבק בתחום הפוליטי והפרלמנטרי כאשר העבודה בשטח מול פקידות( בשורוק) משרד החינוך הופקדה בימיו של הרב יעקב סגל, מנהל רשת עץ הדעת של דגל התורה, מטובי עסקני התנועה, וחבר פעיל בחוג חר"ד ( חברים למען דני ועקנין) בבית שמש. בעוד שפעילותו בתחום האחרון שנויה במחלוקת תנועתית פנימית , הרי שבכל הקשור לחינוך ומנהל הוא מותג של הצלחה עם התמחות במגעים עם גורמים השלטון.

אז רביץ הדריך. סגל ביצע. ועד שעמיתיו של רביץ שקועים במלחמות הקיום והשליטה בחינוך העצמאי הוא השלים בשקט, ובלי איומים ולחצים על ש"ס כמקובל, הסדר רשיונות חדש שגם אם אי אפשר להגדיר אותו כמגילת העצמאות החדשה של החינוך החרדי בהחלט ניתן לחיות איתו בשלום.

הצלחת ההסדר היתה הסיבה למסיבה האמורה. השתתפו בה אישים ומנהלים שהיו שותפים למלאכה וגם כמה שבאו סתם להגיד תודה. איש על דגלו ומחנהו וכולם שותפים לדעה כי לאור ההישג, ואולי גם עוד קודם לכן, מן הראוי שמארח המסיבה ימשיך בתפקידו כח"כ ויו"ר התנועה גם בקדנציה הבאה. וזה כידוע לא ממש מוסכם על כל חלקי התנועה. במיוחד במקום בו יוצקים בפלס זהב את אדני ההשקפה הטהורה.

בשיחות שהתנהלו עוד לפני המסיבה האמורה, וגם במהלכה, התגבשה הדעה שאי אפשר לשבת בחיבוק ידיים ולחכות עד שההחלטה בנושא תיפול מעצמה ב" חלונות הגבוהים". בראיון שנתן בשעתו לכותב השורות תיאר רביץ במרירות מסוימת את מצבו הפנים פוליטי ואמר את המשפט הבלתי נשכח הבא: אצלינו לא מודיעים מראש למישהו שלא ממשיך. מפרסמים הודעה על הנבחרים החדשים והוא מבין בזאת בעצמו.

ולפרסום הודעה מצערת שכזאת לא מוכנים ידידיו ומוקיריו של ח"כ רביץ לחכות. בניתוח מצב שערכו התברר כי בחזון איש 5 המצב מבחינתם עוד סביר יחסית. אבל בחנן 10 יש צורך בפעילות מיוחדת מול גורמים ומקורבים שם בבית שמתחילים להריץ מועמדים אחרים. ניתוח נוסף ומעמיק יותר שנערך גילה כי אחת הסיבות המרכזיות להתנגדות במקום הוא מערכת היחסים העכורה שהתפתחה בשנה האחרונה בין יו"ר התנועה לבטאון התנועה. האחרונים מתחו לא פעם ולא פעמיים ביקורת חריפה על הראשון וזה השיב להם בראיונות בשבועונים ועיתונים יומיים חדשים לבקרים. מאחר ו"בחלונות הגבוהים" ידו של הבטאון וועדת רבניו חזקה יותר מיו"ר התנועה היה ברור שכאן בדיוק שורש הבעיה.

הדעה שהתגבשה בצוות הפעולה היתה כי מן הראוי שכבוד היו"ר יטול את עיטו הברוכה וינסח מכתב למרן הגרי"ש אלישיב בנושא מערכת היחסים העכורה עם הבטאון. הרעיון המקורי היה כי יהיה זה מכתב שרוח הפיוס והאחדות תשרה עליו עם הבטחות לשיתוף פעולה עם כל הגורמים בתנועה, כולל הבטאון המפיץ דעת תורה. מכאן סבר מי שסבר אולי תבוא התשועה.

למחרת הישיבה הסתגר רביץ בחדר העבודה בביתו, ומול הנוף הירושלמי המדהים הנשקף מהחלון ישב וכתב את אחד המכתבים המרתקים שעיניו של כותב השורות זכו לשזוף בשנים האחרונות. מעיון במכתב עולה שוב דמותו הידועה של רביץ כאיש אמת שגם כאשר חרב חדה מונחת על צוארו ( במובן הפוליטי)- לא מסוגל לעשות שקר בנפשו ולכתוב דברים רכים כשמן שאין הוא מאמין בהם בכל ישותו. גם אם התוצאה עלולה להיות ההפך ממה שקיוו כמה ממקורביו וידידיו.

המכתב בן שלושת העמודים כבר הגיע ליעד הנמען, מרן הגרי"ש אלישיב ברחוב חנן, ומשם הועבר לעיונם של כמה מרבני התנועה שחלקם חברים גם בועד הרבנים של עיתון התנועה. תגובה רשמית לא נמסרה, וגם לא תמסר, אך אין ספק שהנושאים הכלולים במכתב סיפקו לכמה מהם חומר מאלף למחשבה.

שופכי הדמים ומלביני הפנים

ידוע לי, פותח רביץ את מכתבו המרגש, "שהביאו בפני מרן שליט"א ( הגרי"ש אלישיב. י.ר) דברים שאמרתי נגד "יתד נאמן" ובעניין חוק החינוך". רביץ קובע שלא הובאו בפני מרן הסיבות לכך ואף היו מי שחטאו בהוצאת דברים מהקשרם.

לרביץ יש זכרון מצויין ( וגם ארכיון פנימי משובח) והוא נעזר בו לגלילת כל מערכת יחסיו עם אישים מסוימים בתנועה ובטאונה. משנת תשס"ד ועד לעצם היום זה ממש. ה"תאקל" הראשון היה בימי הדמדומים של השותפות הארורה בין הליכוד ותנועת שינוי בימיו של רועה הבהמות מחוות השקמים. רביץ יצא אז בהכרזה שאם יהדות התורה תכנס לקואליציה היא תדרוש תפקידים של שרים בממשלה. התוצאה היתה מרה: יום למחרת הופיעה נגדו מודעה מחאה בעיתון התנועה.

גם אז וגם עתה משוכנע רביץ שההתקפה נבעה גם מחוסר הבנה וגם מעויינות של אישים " שמזה זמן רב מנהלים נגדי מלחמה אישית עוד מזמן מרן ( הגרא"מ שך זצ"ל. י.ר ) וניצלו את ההזדמנות להוציא דברים מהקשרם . כל כוונתי היתה ליצור בלבול בשורות הקואליציה ובכך לגרום לשינוי לזרז את יציאתה מהממשלה ( פירוש: מחשש שיהדות התורה תשב ליד לפיד בשולחן הממשלה י.ר ) , וזה בדיוק מה שקרה ושינוי עזבה" .

אבל הסבר מנומק זה שהושמע גם בשעתו למי שרצה לשמוע לא הועיל. רביץ בכאב נורא: איך העזו להלבין את פני בפני רבבות אנשים. איך הם מצפים ממני שאזדהה ואתן גיבוי לעיתון שכך שפך את דמי- הוא שואל . והעולם שותק.

בדילוג חד של ארבע שנים קדימה עובר רביץ לטפל בפרשת הקריקטורה הידועה שהתפרשה בש"ס כפגיעה בכבודו של הגר"ע יוסף. רביץ לא מאזכר במפורש את פרטי הפרשה אך למי שהדברים ממוענים אין צורך בהסברים מפורטים. הכל זכור וידוע. למי שלא זוכר רביץ יצא בחריפות נגד הפרסום והדברים שנשא לא נשאו חן בעיני המותקפים. הגמול היה מאמר בלתי נשכח תחת הכותרת " לתקוני שדרתיך". הופיעו שם ביטויים שהנועז שבשבועונים לא היה מרהין לכותבם, ועוד תחת פיקוח של ועדת רבנים.

יתד נאמן, מסביר רביץ. מזוהה עם התנועה ולכן כל המופיע שם מתפרש כדעתה של המפלגה. אי לכך הוא הרגיש חובה למתוח ביקורת על דברים שלדעתו לא היו צריכים להופיע ( הקריקטורה הידועה. י.ר). " האם יש דרך להבין את הפגיעה במשפחתי ובי כאשר כותבים שאני לא ממחנה היראים לדבר ה'. האם יפלא שהיו לי דברי בקורת צודקים על שפיכות דמים זו" כותב הח"כ כשדמעות הדיו חונקות את מקלדתו.

וזו כנראה הסיבה שסדר הדברים במכתב אינו לפי הסדר הכרונולוגי בו ארעו הפרשיות השונות. וכך מקדים הח"כ את פרשת הקריקטורה שארעה בחודש חשוון תשס"ח, לפרשת חוק החינוך החרדי שארעה בחודש אב תשס"ז. במובנים רבים התקרית היתה אף חמורה יותר וכללה הן מודעה חריפה של ועדת רבנים והן מאמר נלווה קטלני שניכר כי כותבו התענג על ההזדמנות שנקרתה לידו.

הרקע היה הנסיונות שהחלו כעת חיה בשנה שעברה לפתור את בעיית הבג"צ נגד הישיבות והתתי"ם שאינם מקיימים את תוכנית הליב"ה באמצעות חקיקה מתאימה. רביץ וגפני עמלו על מה שנקרא אז " חוק החינוך החרדי" ולימים עבר שינוי שם ל"חוק הישיבות הקטנות". ועדה רבנים לעניני חינוך שהוקמה אד הוק לנושא החוק לא שבעה נחת מהחוק והוא הוקפא לתקופה ארוכה. רביץ מצידו יצא להגנת החוק וטען ( בידיעה שהופיעה בעיתון זה) כי מדובר בלא פחות מאשר חוק מצוין. ממש כך. המחיר כאמור היה מודעה ומאמר נוסף לווידוא הריגה.

לרביץ אין ספק כי כל מה שעשה בשעתו בנושא החוק היה בהוראותיו של מרן הגרי"ש אלישיב ועל דעתו. אלא מאי. לפתע קמו גורמים שונים " שתחת מסווה של שמירה על טוהר המחנה ניסו לחבל במאמציו והוציאו דברים מהקשרם". סהדי במרומים- מעיד על עצמו רביץ בהתרגשות הבוקעת מהשורות הכתובות-שכל מה שעשיתי היה לפי ההוראות שקיבלתי.

רביץ לא מדבר על העתיד, וכמובן הס מלהזכיר הצגת מועמדות לקדנציה נוספת, אבל אזכור הרקורד של מילוי שליחותם של גדולי התורה הוא כנראה בעל משמעות מעבר לנכתב. רביץ מציין כי מזה עשרות שנים זכה להכנס ולבוא בבתיהם של גדולי ישראל ולמלאות בנאמנה את כל בקשותיהם בתחום הציבורי והאישי. " תפילתי ובקשתי שלא יהיו כעסים או טרוניות כלפי ושיתברר הדבר שמעולם לא ביצעתי דבר וחצי דבר שלא לפי הוראה ובוודאי שלא פעלתי בדברים שיש בהם ח"ו פגיעה בסמכותם של גדולי ישראל שליט"א".

האם יפתח המכתב דף חדש ביחסיו של רביץ עם כמה מגורמי המפתח בתנועה? יורשה לנו להמר שלא. מי שרוצה למתוח קו על העבר ולקבל קבלות לעתיד לא כותב מכתב שיורה לכל מה שזז אלא מבקש לפתוח דף חדש. רביץ ,כך נראה, פונה למרן הגרי"ש אלישיב מעל ראשם של בעלי דבבו ומבקש להציג רק בפניו את נקיון כפיו. וכל היתר? שיחכו לו בסבוב בפרשה הבאה. דו"ח הוא חייב לגדולי התורה בלבד וההצלחה בפרשת הרשיונות לתלמודי התורה היא ההוכחה שאם אמנם כוחו הפיסי אינו במותניו עדיין ידו אמונה במבצעים מיוחדים במערכות השלטון וחוגי הממשלה.

יהדות התורה בעקבות האוצר הגנוז

תשכחו מכל מה שידעתם על מריבות השליטה בחינוך העצמאי. שיבוצים ותקנים הם הכסף הקטן. הכסף הגדול רובץ בחשבון בנק שקיומו ידוע רק למתי מעט והוא מרכז אליו את תשומת הלב של אישים ידועים הטוענים עליו לבעלות. ביום שישי שעבר נערכה אודותיו פגישה הרת גורל בביתו של אחד מחשובי המוצי"ם בעיה"ק ב"ב. ועוד לא החלה להאמר המילה האחרונה.

הנפגשים היו שני אישים ששמם כיכב לאחרונה בסיפורי מאבקי השליטה. זה מול זה בחמת זעם שפוכה. אחד שלח מכתב , משנהו פועל נגד סיעתו של הכותב, ולא מאחורי הקלעים. אפס כי הפעם שררה ביניהם הרמוניה מופלאה. הם לא באו חלילה להתכתש מול עיני כבר הרב אלא להציג בפניו הסדר חלוקה מעניין. זוטות כמו מי יהיה מנכ"ל הארגון ומי בעל זכות החתימה לא עמדו במוקד הפגישה. הנושא היה הסדר חלוקה אליו הגיעו השניים עוד לפני הפגישה. הבקשה מהמארח היתה רק אחת: להורות למי שצריך להורות לשחרר את הכסף, ואם אפשר ממש במהרה.

אלא שדבר הפגישה לא איחר להגיע לאוזניה של אישיות דומיננטית עד מאוד בדגל התורה. (שני הנפגשים מן הראוי לציין בשלב זה הם כמובן מהתנועה האגודאית הקדושה) השומע ידע בדיוק על מה המדובר. הוא עצמו כבר מנהל מגעים בנושא כבר מספר שנים , העלה מספר תביעות למען תנועתו הקדושה ומחזיק ביד כל מסמך אפשרי בפרשה. הוא רק הופתע מכך ששני נציגי הסיעות ,שמקיזים זה את דמו של זה במאבקי השליטה, הצליחו להתאחד כל כך מהר כאשר מדובר בכספים העומדים לחלוקה.

הסיפור בראשיתו הוא עתיק יומין. אי שם לאחר קום המדינה רכש גוף הנקרא ועדת החינוך של אגודת ישראל מגרש נחמד בעיר חוף קטנה צפונית לת"א כחסכון ליום סגריר של החינוך החרדי. לימים מוזג הגוף עם החינוך העצמאי אך בדרך לא מוסברת עדיין הצליח לשמור על זהות חוקית נפרדת.

ביום מן הימים הוציא הגוף דנן את המגרש למכירה וקיבל כמה מיליוני פונטים עוברים לסוחר. הכסף הונח למשמרת בחשבון בנק וצבר שם ריבית נאה. לפני ארבע שנים, בשנת תשס"ד, התכנסו להם אי שם כמה מבכירי אגו"י והחליטו כי את הכסף יש לחלק בין מוסדות התרבות והחינוך המזוהים עם הסיעות. ולא עם כולם בלבד. שניים בלבד ושכל היתר יביטו בקנאה.

לצערם לא כל הכסף עמד לחלוקה. עוד קודם לכן פנה אחד מרבני העיר בה שוכן המגרש ודרש את חלקו למימון בית הספר של החינוך העצמאי הפועל במקום. התשובה שקיבל היתה כמובן שלילית. אבל הוא לא הרים ידים. הוא פנה לבית דין בבני ברק ומשסרבו הנתבעים לדון בפניו עבר הדיון לבית הדין הרבני האיזורי בתל אביב. זה פסק לטובת התובע והעביר לשליטתו שלושים וחמשה אחוז מתמורת מכירת הנדל"ן.

אבל גם במה שנותר היה די והותר לחלוקה. דא עקא שמיד התברר שיש עוד מי שרוצה להשתתף בחגיגה. ומדובר כמובן בדגל התורה. במכתב ששלחה האישיות הדומיננטית לאגו"י נאמר כי בהיות והכסף שייך לחינוך העצמאי ובהיות ודגל התורה היא חמישים אחוז מהציבור החרדי היא דורשת להשתתף בחלוקה באופן הבא: חצי שלכם וחצי שלי ויש עסקא. על פחות מזה אין מה לדבר.

בעקבות חילוקי הדעות ,ומאחר ומנכ"ל הארגון היה זה שמינה את בעלי זכות החתימה בחשבון דנן, פנה אליו ידידינו הנמרץ מדגל התורה שלא לנקוט לתפוס צד בפרשה . הכסף המשיך איפוא לרבוץ בחשבון ולצבור ריבית זכות נאה.

לאחר פטירת המנכ"ל ז"ל השתרר בארגון הכאוס המתואר כאן מידי שבוע בהרחבה. אבל דווקא בנושא זה הושגה כאמור הסכמה שקטה. יחולק הכסף בין שתי סיעות בלי להתחשב במריבות הקודמות. אלא שההסכמה לא כללה כמובן את דגל התורה והאישיות הבכירה התיישבה השבוע לכתוב מכתב חריף ביותר לחברי מועצת גדולי התורה. ככל הנראה יקפיא המכתב באופן מיידי את הסכם החלוקה.

ומה באשר לאופציה של שחרור הכספים למטרות כמו מימון הסעות או פתיחת כיתות חדשות- זאת הס מלהזכירה. אם מקור הכסף הוא ועד חינוך של מפלגה, סוברים ביהדות התורה , מן היאה והראוי שהוא יעבור למימון מוסדות תרבותיים סיעתיים- ממש כמו בימי הכספים היחודיים.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!