מיעוט מפולג

טלנסקי: "אני קרבן".

עו"ד זהר: "זה ההסבר לחלק מהסתירות בעדות שלך".

טלנסקי: "יכולות להיות סתירות, אני לא יודע כמה, בחקירה שלי".

עו"ד זהר: "אני רוצה שתסביר למה התכוונת שאי אפשר לצפות בחקירה כזו לתשובות נכונות ורציונאליות ולוגיות".

טלנסקי: "על כל פעולה שעשיתי, הם שאלו אותי מה היתה המטרה שלך, מה המשמעות של זה. מה ביום זה, מה אמרת לו ביום זה. זה קצת קשה לעקוב אחרי כל ההתרחשויות במשך 15 שנה. אני הרגשתי שהם באים מפוזיציה שזו האמת ואין אמת אחרת".

עו"ד זהר: "תאשר לי שבלחץ החקירה אמרת דברים גם אם לא זכרת אותם באופן מדויק".

טלנסקי:" זה לא נכון. מה שאמרתי אולי טעיתי במועד או איך האירוע קרה או לגבי ניואנסים, אך כל אירוע שתיארתי התרחש".

עו"ד זהר: "תאשר לי שבלחץ החקירה, כשלא זכרת במדויק, סיפרת דברים מהדמיון".

טלנסקי: "תן לי דוגמה".

עו"ד זהר: "אני אתן לך".

טלנסקי: "אני לא מאמין שהמצאתי סיפורים".

הדיאלוג האמור הינו חלקיק קטן בפסיפס הלא מרהיב שנבנה נדבך אחר נדבך בעמל וביזע רב על ידי פרקליטי ראש הממשלה במסגרת החקירה הנגדית, שנערכה בעת כתיבת שורות אלה (צהרי יום ה' האחרון) ונראה כי תימשך ימים נוספים, לאיש האלמוני שהפך בין ליל לא צפוי לידוען בקנה מידה עולמי – מיסטר משה טלנסקי.

על פי תמונת המצב הנוכחית נראה כי הפרקליטים שביעי רצון. ולא בכדי. ככל שנוקפים הימים והפרשיות העגומות ממשיכות לדבוק בראשו של ראש הממשלה ולהצמיח גידולים ממאירים בקצב מסחרר, נראה כי עבודת הפרקליטים המסורים עברה להתמקד אך ורק בהצלת היום שאחרי. גורמים המקורבים ללשכה הראשונה מספרים כי מעייניו של ראש הממשלה נתונים להצלתו של אהוד אולמרט מכותלי מעשיהו המצחינים. לא עוד תהילת ראשות הממשלה. לא עוד השתלבות בפריימריס הקרוב לראשות קדימה.

העתיד המתנדנד של אולמרט נע בין מעמד אזרח מן השורה במקרה הטוב, להתרוצצות בבתי משפט לערעורים לאחר הגשת כתב אישום במקרה הפחות טוב. אחרי התפוצצות פרשת אולמרטורס, גם הוא עצמו כבר אינו מסוגל לאמוד היכן תיעצר טיסת הקמיקאזה העתידית. מה יישאר בגדר סמוי מן העין ומה עוד עשוי לדלוף החוצה.

ציבורית הוא כבר אבוד לגמרי ולא מהיום. דמעותיו הרותחות שגלשו על לחיו החיוור בעת הסתודדותו על ארונם של אודי ואלדד, אינן הופכות אותו לסמוק ואת עיניו המצועפות לאייקון אבהי בעיני התקשורת והעם. עם ישראל אינו טיפש. עם ישראל חכם דיו בשביל לאבחן את ההבדל העבה בין תוצאות מלחמה כושלת שהפילה את טובי חיילינו ולא הביאה את בנינו הביתה לבין עסקה יקרה ושנויה במחלוקת שחילצה רוצח שפל מכלאו ואמורה לחלץ את ראש הממשלה מתחתית מדרג האהדה הציבורית בישראל. גם הצנעת כותרות החקירה הנגדית על ידי סיקור לוויותיהם של חיילינו אינם מיטיבים עימו, ונראה כי אף העסקה העתידית הצפויה להיחתם בשבועות הקרובים עם חוטפיו השפלים של גלעד שליט, רהבתנית ככל שתהיה עם בואו של גלעד החי, לא תרומם אותו בטבלת הסקרים.

את הסטירה האחרונה העניק לו בשבוע שעבר אסאד הסורי בכנס בפריז. או ליתר דיוק: גבו של אסאד. עם כל הכבוד לרצונו הכן של ראש ממשלת ישראל ולרווחים המדיניים שיצמחו לסוריה בעקבות הענקת הלגיטימציה הישראלית, יש גבול להתגייסות הסורית לטובת החשבונאות הפוליטית הפנים-ישראלית של אהוד אולמרט, גורס הנשיא הסורי, ובצדק. אך טבעי היה לקבל שעות ספורות לאחר התמונות הלגלגניות את הצהרת השלום שלו בגרסה הסורית בראיון לכלי תקשורת פריזאיים כשהיא מתוחמת בקווי זמן מדויקים: חצי שנה ועד שנתיים. ובמילים פשוטות: אחרי שהלא רלוונטי הזה ילך הביתה נתחיל לעמוד על כוונות ממשיך דרכו.

המלחמה האמיתית של פרקליטי אולמרט היא לחבל באמינותו של טלנסקי ובכך לעמעם את הבהירות המשפטית הנדרשת להגשת כתב אישום שתושיב אותו בין כתלי בית הכלא. איש אינו חולק כי היו מעטפות. בשבוע שעבר רה"מ הודה בכך. מה שחשוב כרגע לפרקליטיו הוא לנצל את החולשה הטבעית של הזיכרון האנושי שאינו מסוגל לדייק בסיפורי שחיתות לפני למעלה מעשור ובמיוחד בהתחשב בגילו המתקדם של העד המרכזי.

"לא המצאתי את הסיפורים", מצהיר טלנסקי הלוך והצהר, "אולם ייתכן שלא דייקתי בניואנסים". על זה בדיוק קופצים הפרקליטים כמוצאי שלל רב. אולי הצהרות אלו אינן מטיבות ברמה הציבורית עם ראש הממשלה המכהן שלנו. אך אין ספק בכך, כי הן עושות טוב במישור המשפטי עם אהוד אולמרט.

בדעת מיעוט

מקובל לחשוב כי המיעוטים תמיד מאוחדים בינם לבין עצמם אל מול הרוב הדורסני השולט. מקובל לחשוב כי התשתית התרבותית המאפיינת את אורח חייו של המיעוט מאגדת בסופו של יום את כל קצוות השבט ומאפילה על הניואנסים הקטנים שבין האחד למשנהו. מקובל לחשוב כי גזירות הרוב ממזגות את רובדי המיעוט למקשה אחת. מקובל לחשוב כך, כי מקובל לחשוב. אלא שבמבחן המציאות התוצאה הפוכה לגמרי. אין כאן היגיון. אין חשיבה היורדת לחקר האמת. הידיים והרגליים שולטים באופן אבסולוטי בתשתיות מוקדי הכוח והחגיגות לא נגמרות.

כי כשם שהקוגל והכוסכוס, הגפילטע-פיש והחריימה (התשובה הטריפוליטאית המוחצת לאניני הטעם ההונגריים) לא ייפגשו לעולם באותה הצלחת, כך גם דעתם של אוכליהם לעולם לא תצטלבנה. כל עוד ייהגה ה'שורוק' בווריאציות שונות, לא יצלחו מאמצי האחדות בצמרת האשכנזית, ולא יעזרו כל הספודיקעס של גפני וגוטרמן לחולל את הנס ולהפיח חיים בחזון אחרית הימים.

סביר להניח כי לציבור הנמנה על המיעוט המדובר אין כל חידוש במדרש זה. איש לא הרים גבה בישיבת סיעת ש"ס האחרונה כשאלי ישי הטיל את החרם קבל שרים נכבדים וחברי כנסת נרגזים על פורום המנהלים שאורגן על ידי אחד הפלגים הגדולים ביהדות אשכנז. איש לא קבל על כך כשיענקל ליצמן הצביע בשבוע האחרון נגד החלטת סיעתו שלו בעניינה של גב' אברהם הרחימאית ואלי אפללו. ואף אחד לא צייץ (אפילו לא חובש הספודיק האוטנטי שבניגוד לעמיתו בסיעה המרכזית קיבל את דין המפלגה) כשגפני נזכר לפתע מעובדת עזרתו הכבירה של אפללו לרשת הגנים הקורסת במהלך השנה האחרונה.

את ר' יענקל ליצמן פגשנו בשעות הצהריים המוקדמות של יום שלישי צועד מעדנות ומלווה בפמלייתו במסדרונות בנייני האומה שם נערך הפורום הכלכלי האמור. נראה היה כי הכין באמתחתו מתת יד לדורון ולמלחמה. עדיין לא החליט איזו מהן ישלוף בעת נאומו. מצב רוחו היה קרבי (למרות שפרשת אדוניהו לא עלתה על דל שפתינו) והדגל השחור כמו הונף אל ראש התורן.

מדוע הצבעת נגד החלטת סיעתך?, שאלנו אותו. "אתה רוצה לשמוע את התשובה הפורמלית או את הלא פורמלית", הקשה רטורית, והשיב מה שהשיב (למה לקלקל לקראת ימי בין המצרים את האחדות השוררת ביהדות התורה...) מבלי לחכות לתשובה מאיתנו. "וחוץ מזה", הוסיף, "אם רביץ יכול לחגוג באין פוצה פה ומצפצף נגד החלטות הסיעה פעם אחר פעם, גם אני יכול להשתמש פעם אחת בפריבילגיה הזו". אכן מילים כדרבנות.

אלא שיענקל ליצמן אינו אברהם רביץ בכל המובנים, ונראה כי הוא לא לקח את זה בקלות יתר. לא הופתענו לראותו שעות ספורות לאחר ההצבעה המחאתית ניגש אל הלבלר הפרלמנטרי האגודאי הוותיק בעצם חתונת בנו ופולט לו באנחה קלה בתום שיחה ארוכה עימו: "אוי, צבי, כמה חסרת לי היום בכנסת". כן, גם ללוחם ללא חת יש קצת רגשות.

אולם אנו לא הרפינו: אבל משה גפני מעיד על כך כי אפללו סייע לרשת הגנים ויש להכיר לו טובה על כך, המשכנו להקשות. ר' יענקל לא התעצל והזעיק את ר' יוסף ביננפלד (כן. זה שהתראיין לפני כשנה באכסניה זו והכחיש את שנאמר משמו בנידון לאחר מכן) ששוטט באותן דקות בסמוך אליו. "יוסי, אפללו סייע לך, במשהו, בתקציבי רשת הגנים?", שאל יענקל, וזכה מהעומד נכחו, איך לא, להרמת כתפו הימנית בתנועת שלילה.

דקות ספורות לאחר מכן הופיע גפני בלוויית הפמליה הדגלאית. "יוסי אינו מנכ"ל. הוא לא חייב לדעת היכן אני מפעיל לחצים בכדי לשנע תקציבים לטובת רשת הגנים. הוא עזר לנו וזה בדוק", אומר לנו גפני וגיצים ניתזים מפיו שניות ספורות לפני שנכנס להיכל הנאומים.

באותה שעה ליצמן כבר ישוב היה על מקומו, עדיין לא סגור על הנימה בה יציג את הדברים. לבסוף נתן לגפני להחליט בשבילו כשכובד במפתיע לשאת ראשונה את דבריו הנכוחים. גפני ניסה לרגע להתנגד. "סיעת ג"ל פותחת בך", הצטחק ליצמן קלות ונתן לו להתבשל במיץ של עצמו. אבל גפני לא נפל במלכודת והניף את דגל הפיוס.

"את המלחמות הפנימיות אנו צריכים להשאיר בינינו..ואני מקווה שאין כאן עיתונאים", פתח בפניה נרגשת לליצמן שלא הצליח להבין את ההבדל הדק שבין 'בינינו' לעיתונאים החרדיים. הרי אין ישיבת סיעה אחת שתוכנה אינו זולג החוצה על ידי מישהו מ'בינינו', התבטא ליצמן מאוחר יותר בפתח נאומו שלו. "וחוץ מזה, בסיעת ג"ל שוררת האחדות פחות או יותר", השיבו באותו מטבע עם דגש על ה'פחות'.

בתום הנאומים ה'מפויסים' (ליצמן: "לא תקפתי את ש"ס בכדי שלא לפגוע בשסניקי"ם שהפרו את הוראתו של ישי". גפני: "אין לי כבר כוח לתקוף את ש"ס") פנינו למשכן הכנסת בכדי למצוא את הנציגים האשכנזיים שנעדרו מסיבות כאלו ואחרות מהאירוע. כבר בהיכנסנו פגשנו ביענקל כהן משוחח בלהט עם היועצת המשפטית של וועדת החינוך.

"מה אתה עושה פה בשעה כזו"?, תמהנו. "מחר אני מתכוון ללכת לשם", מיהר להצטדק. בהמשך סיפק את הסיבה האמיתית להחלטת הסיעה לתמוך במינויו של אפללו. "הם שיגרו לנו איום מרומז כי יפילו לנו את חוק הישיבות הקטנות בוועדת החינוך אם לא נתמוך בהצבעה", אמר, והוסיף: "אני נאמן להחלטות הסיעה"....

וברוח ימי האחדות ניזכר בנאומו של גפני בשנה שעברה, באותו מקום ובאותה שעה, יממה לאחר שחוק הישיבות הקטנות (אז 'חוק החינוך החרדי') עבר בקריאה טרומית. "תמיד צריך לעבוד יחד. ליטאים וחסידים, אשכנזים וספרדים, מרוקאים ותימנים, אם אתם מבינים למה אני מתכוון...", חתם אז גפני את נאומו הצולף שכוון למשולם נהרי. שנה תמימה חלפה וחוק הישיבות הקטנות מתעתד רק עתה לבוא אל מנחתו ואל נחלתו, מלוטש ומעוגן לשביעות רצונה של הנציגות החרדית בכנסת. לא ברור אם למרות הפלגנות או אולי דווקא בגללה.

הוא משלנו

וכמו ביהדות אשכנז כך גם בתנועה הקדושה. מאז הקמתה של המדינה הציונית מלקקת זו את פצעי ההגמוניה האשכנזית וכעת היא מבקשת ליצור אוטונומיה ספרדית במשכן הכנסת. כי בש"ס יודעים לקטלג חברי כנסת לא רק לפי תג סיעתם אלא אף לפי צבע עורם. מה שיפה והוגן כאן, הוא שגם הצד המקבל לומד מהר מאד את השיטה ומשחק יחד עימם את המשחק.

כך זה היה עם אפללו והנכד החרדי בערב ההצבעה במליאה על מינויו. אפללו שנכנס ויוצא בבית ברח' הקבלן הירושלמי מקבל מקום של כבוד בסיעה הספרדית, ולא בכדי. "אין לך מושג כמה הוא עזר לנו כיו"ר הקואליציה במהלך המושב האחרון בכל מיני הצבעות ששירתו אותנו", מספר לנו ח"כ אמסלם בשיחת אבטיח קרירה במזנון הכנסת. "הכוחות המזרחיים בקדימה משנעים לא פעם את העגלה לטובתנו; כך גם היה בהצעת החוק אותה הגשתי בשבוע שעבר למימון ימי חופש לילדים נכים; לאחר מלחמות עם נציגת רוני בר און קיבלתי את אישור הקואליציה בשל שתדלנותם של כמה אוהדי ש"ס בקדימה", מספר בשמחה בלתי מוסתרת.

וזה לא נגמר באפללו החייכן. בפנקס המאושרים (תרתי משמע) הש"סניקי קיימים שמות נוספים שזוכים לקרדיט ביום פקודה. קחו למשל את ח"כ יורם מרציאנו ממפלגת העבודה. אותו יורם נחשב אמנם לקצת רעשן, ישיר מדאי, דוחף ונדחף בעל כורחו, מה שאנו מכנים 'צבעוני', אך זוכה להערכה רבה בצמרת ש"ס. "הוא נשמע לכל הוראותיו של הגר"ע יוסף", מספרים בש"ס. "הוא ספרדי ממושמע אמיתי".

משכך, מה הפלא כי היחסים החמימים בינו לש"ס כמעט והובילו לפיצוץ בחוק הישיבות הקטנות. היה זה לפני כשבועיים, כשחברי הכנסת בחרו את נציגיהם לגוף הבוחר את מועצת הרבנות הראשית. יו"ר ועדת החינוך ח"כ מלכיאור החזיק באמתחתו הבטחה מפורשת מצמרת ש"ס כי תתמוך בו כנציג מפלגת העבודה. לתדהמתו, בתום ההצבעה החשאית מצא את שמו של מרציאנו מתנוסס על צג הנבחרים.

יורם ניגש ללחוץ את ידי בוחריו המזרחיים ופני מלכיאור חפו. הוא ידע היטב את שעוללו לו הש"סניקים וידע גם מדוע. לשבחו ייאמר כי החליט בצעד חכם לבלוע את הצפרדע ולהמשיך לדחוף את החוק הישיבות הקטנות למורת רוחו של יו"ר סיעתו אהוד ברק.

רק אז תפס מלכיאור היכן מקומו הטבעי וחזר למשה גפני לסגור את הדיל על החוק הפרטי שלו – חוק תקצוב המוסדות המעורבים. אמנם שני הצדדים מכחישים באופן רשמי את שיתוף הפעולה סביב עניין זה, אך שניהם מסכימים פה אחד כי עסקאות 'תן וקח' הינן חלק בלתי נפרד מהתנהלות הבית, ודי אפילו לטפשא ברמיזא. במקרה הזה הנציגות החרדית היתה הוגנת כשלא אצה למליאה בכדי לחבל בחוק המפוקפק לשמחתו של הראשון, ולרווחתם המאוחרת של החרדים בוועדת החינוך - ביום רביעי האחרון - כשהחוק החרדי המיוחל אושר אף הוא בהצבעה גורפת (לא לפני שמרציאנו הסיר את הסתייגותו למען בחורי ספרד בלחץ אלי ישי. באידיש מכנים זאת: "אגיווארענער איז מעהר פין אגיבורענער", ובתרגום חופשי: "המסתפח אדוק יותר מהנולד" – כך זה נראה כשמרציאנו יותר ספרדי מספרדי).

לאחר שטיפסו הש"סניקים על העץ הגבוה בסירובם לתמוך בברוורמן הבורגני לראשות ועדת הכספים, החשש הגדול הוא כי ייאלצו לסגת ממנו בכדי שלא לחבל בחוק הישיבות הקטנות שאמור לעלות בימים אלו להצבעה במליאה. אך בש"ס היה מי שחשב על כך ובסוף השבוע האחרון שלף את השפן מהכובע.

"סיעת ש"ס תציע במהלך הדיון מועמד מטעמה לראשות ועדת הכספים, אולם זה לא יהיה משורות המפלגה אלא דווקא מתוך סיעת קדימה", אומר לנו איש הצללים של ש"ס, ח"כ מרגי בסוף השבוע שעבר. ומיהו המועמד? לא קשה לנחש – ח"כ דוד טל, כיום יו"ר ועדת הכנסת ואיש ש"ס לשעבר.

אין ספק כי מדובר ברעיון גאוני, פוליטי ביסודו, מאחר ומדובר ברווח כפול ומכופל שכנראה יאפשר לש"ס לסגת מעץ הקצבאות רב הפארות: עמידה על העיקרון בהתנגדות לברוורמן, מענק לאיש ש"ס מובהק בקדימה שיכהן כראשות וועדת הכספים, הבטחה להעברת חוק הישיבות הקטנות, ומי יודע, אולי למינויו של מרגי עצמו ליו"ר ועדת הכנסת. אחרי בלותו תהיה למרגי קצת עדנה.

לקראת ערבו של יום שלישי האחרון פגשנו בח"כ דב חנין מסיעת חד"ש תע"ל משוחח עם ח"כ חרדי מחוץ למליאה. שיתוף פעולה מעניין שורר ביניכם לבין החרדיים, אמרנו לו. "נו, ברור, הרי אנחנו מייצגים את המיעוטים ובקרב המיעוטים שוררת תמיד האחדות; רמיסת הדמוקרטיה בקרבנו על ידי הרוב החילוני בעם ישראל יוצרת בינינו את המכנה המשותף", עונה חנין מיניה וביה. "תמיד יש את הכופתאות שמשרתות אותנו; בשל כך הם תמכו במינויי השרים ואנחנו לא התנגדנו".

דברים נכוחים אלו מפיו של חנין נשפכו מפינו היישר לאוזנו של ידידו הטוב משה גפני שכידוע מוותר על מדינה יהודית לטובת זו הדמוקרטית. שניהם מתויקים כלוחמים למען איכות הסביבה וככאלה שיודעים היטב לעמוד על אופיה של הסביבה. קרוב לוודאי שחנין לא יודע עד כמה 'דמוקרטיה' שוררת בקרב הנציגות החרדית וכמה שטיקים נחתכים על פיה. את זה כנראה מבין רק הראש היהודי, או לפחות יהודי שמייצג יהודים.

טור הפוליטי של מאיר בר מתפרסם מידי שבוע בעיתון 'מרכז העניינים'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!