קרב המיקרופונים הספרדי

זר כי נקלע, ביום רביעי שעבר למלון 'עדן' בטבריה, עשוי היה לסבור בטעות, כי לכינוס מרכז הליכוד בגני התערוכה נזדמן. אווירה שלווה, שלא לומר מנומנמת, שורה דרך כלל, על באי הכינוסים המפלגתיים של התנועה הקדושה. אפילו ערבי הפיוט והדרבוקה המתקיימים בשעות הלילה המאוחרות באותם כינוסים, לא מצליחים להדליק אש בנאספים. היינו בכינוסים כגון אלו, ונוכחנו בכך מקרוב. הפעם, לשם שינוי, נרשמה דרמה של ממש. את רעש דרבוקי הדרבוקה, החליפו זעקות קרב, ואת השלווה הטבריינית, המירה אווירת מלחמה.

היה זה ביום השני של מושב ימי העיון מטעם 'רשת מעיין החינוך התורני', שהתקיים בעיר הכינרת היבשה. אל בימת הנואמים הוזמן השר במשרד האוצר משולם נהרי, שהרגיש בבית, בין אחים לתנועה. כדרכו בקודש, ביקש השר המומחה במספרים ותתי-סעיפים, לדבר ולעדכן את הנוכחים בעניינים תקציביים ותחיקתיים. אין קהל יעד טוב יותר ממנהלי מוסדות, בעניינים משמימים שכאלה. רק הם, יודעים לדקדק בקוצה של תקנה תקציבית, ולצעוד יד ביד במשעול הפתלתל שעוברים מידי חודש בחודשו, הכספים המוזרמים לחשבונות תלמודי התורה ובתי הספר. מהחקיקה בכנסת – ועד להוראת התשלום היוצאת מחשבי המשרדים.

על פניו, מדובר היה בעוד הרצאה שגרתית אפרורית, שגורמת לשומעיה לבהות בנופי הרי רמת הגולן הנשקפים מחלונות המלון. אלא שהפעם, לא העיד הקנקן על היין התוסס שבתוכו. החזות הראשונית הרגועה, שימשה כהסוואה בלבד, בבחינת השעמום שלפני האקשן. אחרי מספר משפטי פתיחה, התברר לשר הנואם, כי נקלע ללינץ' מתוכנן, שמארגניו, לא הותירו דבר ליד המקרה, ותקפו את נהרי חזיתית, בחיצים ובליסטראות.

מנהלי בתי ספר של רשת מעיין החינוך התורני, מאזור הצפון והדרום, קמו על רגליהם והסתערו לעבר קידמת האולם. הם לא דיברו, אלא צעקו. לא הסבירו, אלא התמרדו: "הפכתם לאוליגרכים, שמתנהגים בפטרוניזם. אתם מונעים מאיתנו את הגישה למרן". אלו הם רק מקצת מהקריאות הקשות שהוטחו באותו מעמד, בשר ההמום, שבא להתברך ונמצא מקולל.

"שפשפתי את עיניי ומשכתי באוזניי כדי לבדוק אם אני רואה ושומע נכון", מספר לנו לאחר מעשה אחד הנוכחים, מנהל תלמוד תורה בעל הדר ספרדי, שסובל עד עתה מצלצולים באוזניו, שכמעט ונתחרשו מעוצמת הדציבלים. אחד הזועקים, אף הגדיל לעשות, כשהגיע עד בימת הנואמים, ונטל את אחד המיקרופונים, באקט שנראה כתעתיק מדויק, של אותו קרב מיקרופונים ליכודי, בין שמיר לשרון: "החוק שלכם הרס אותנו. עדיף שלא היה בא לעולם. לקחתם קרדיט על גבנו, ואנחנו משלמים את המחיר", הוא זעק למול עיניו של השר ההמום.

נהרי עוד ניסה לדבר בשבח החוק המיוחס לו, אבל אותם מנהלים, פשוט לא נתנו לו מנוחה: "אתם רק מדברים ולא עושים כלום. אנחנו הולכים לרשות המקומית ומגלים ש'חוק נהרי' מפלה אותנו לרעה, לעומת העבר. איך לא התייעצתם איתנו לפני?". והיה מי שסינן בארסיות מפאתי האולם: "אינני יודע מי הזמין את החוק, פקידי האוצר או מנהלי הת"תים". כל זאת אירע, לנגד עיניהם של מנהלי הרשת ובראשם המנכ"ל יואב בן צור, ששמעו, ולא מיחו כדבעי.

חוק נערי האוצר


על מה יצא הקצף? כפי שמן הסתם כבר הבנתם, על 'חוק נהרי'. הוי אומר, על המיניסטר שנחשב לאביו מולידו הגאה. מסתבר, אליבא דאותם מנהלים זועמים עמם שוחחנו לאחר האירוע, כי מנהלי בתי הספר ברחבי הארץ מוצאים עצמם, לאחר חקיקת החוק, כשהם מתמודדים עם מציאות קשה יותר, מאשר זו שהייתה לפני חקיקתו.

אם עד לחקיקת החוק, הייתה יכולה הרשות המקומית, להעסיק מטעמה סייעות, שרתים ומזכירים. לשלם ישירות עבור שירותי השמירה וחשבונות החשמל, הרי שמרגע חקיקת החוק אין כל אפשרות להעביר כספים שלא במסגרת סעיפי התקציב.

החוק, הפקיר למעשה, את ההגה בידיה של שרת החינוך, כאשר היא המוסמכת, על פיו, לקבוע תקנות. זו האחרונה, קבעה, כי היקף התקצוב יעמוד על 75 אחוזים בלבד. "ואם בכך היה מסתכם הנזק דיינו", מסביר לנו מנהל מוסד כאוב: "דא עקא, ובפועל מדובר בקיצוץ של למעלה מ-40 אחוזים". וזאת מדוע? "ב-75 אחוזי התקציב לא נלקחים בחשבון, הן החודשיים הנוספים שאנו מלמדים בכל שנה, והן 'יום לימודים ארוך' שמונהג ברשת". עד היום ניתן היה להשלים את התקציב, באמצעות הבנות עם הרשות המקומית, לא עוד. מרגע שנחקק החוק, הותקנו התקנות, ויצאו ההנחיות, שוב אין כל אפשרות להעביר כספים, שלא דרך הצינור התקציבי הרשמי. לעירייה אין כל אפשרות לרשום על שמה את חשבון החשמל, להעסיק שרתים ומזכירות כעובדי הרשות, ועוד שלל פגיעות, מפגיעות שונות.

קחו לדוגמא, את ההנחיה שנשלחה השבוע למנהלי בתי הספר של הרשת בפתח תקווה, תחת הכותרת "הנדון: השתתפות העירייה בתקציבי המוסדות המוכרים שאינם רשמיים". וכך כותבת גזברית העירייה: "בהתאם להנחיות, יש להיערך ליישומם החל משנת הלימודים תשס"ט, בנושאים הבאים: 1. העברת מוני המים והחשמל על שם המוסדות. 2. הפסקת התקשרות העירייה בחוזים הקשורים להסעות, שכירות ושמירה במוסדות אלו. 3. הפסקת תשלומים עבור עבודות שיפוצים ורכש ישירות לספקים. 4. הפסקת העסקת עובדי עירייה כגון מזכירים, שרתים וסייעות במוסדות אלו". השורה התחתונה משמעותה, עול כלכלי כבד מנשוא, שמוטל לפתע על מנהלי המוסדות, דווקא בעטיו של החוק שאמור היה לשפר את מצבם.

לא פלא אם כן, שבהגיע זמן נאומו של השר, מצאו אחדים מהמנהלים את הכתובת הזמינה להוצאת הקיטור, על מה שהם מגדירים, לא כ'חוק נהרי' (משולם), אלא כ'חוק נערי (האוצר)'.
אבל יש ביקורת לגיטימית ויש שחיטה פומבית. בסביבתו של השר נהרי, סמוכים ובטוחים, כי לא מדובר רק בביקורת עניינית, חדה כתער, שיצאה מלב המנהלים וננעצה בליבו של השר, אלא בסכין שחודדה במשחזת פוליטית, של גורמים בכירים בתנועה, שפעילותו של השר, היא לצנינים בעיניהם, תהא התוצאה אשר תהא.

יו"ר ש"ס אלי ישי, אומנם לא נכח בשעת התקפה, אך יש כאלו בתנועה, הסמוכים ובטוחים, כי היו"ר לא הצטער צער רב מידי לנוכח ההתקפה. ויש המוסיפים בחיוך, כי רק אחרי שנתברר גודל הפרצות בחוק, התחיל ביטאון הבית המפרגן, 'יום ליום', לכנות את החוק על שם יוצרו: 'חוק נהרי', ולא תחת ההגדרה "חוק החינוך החרדי", כפי שנהג לכנותו, בהוראה מגבוה, במשך תקופה ארוכה.

דווקא על רקע השמועות וההבנה, כי יש מי שמקשר בינו לבין אותה מתקפה, מצא לנכון ישי, להביע, פומבית לפחות, את התנערותו מסגנון ההתקפה. ודוק בדבר: מסגנונה של מתקפה ולא מתוכנה. את הלאקונות שיש בחוק, המחורר כמו גבינה שוויצרית, מכיר ישי מקרוב. זעקת מנהלי המוסדות, מהדהדת והגיעה לאוזניו. אלא שבצד הביקורת, שלדידו של ישי, ראוי לה שתישמע בתנועה כמו ש"ס, שחופש הביטוי הוא אחד מדגליה, יש לו טענות על הדרך שננקטה. לא על השריפה עצמה, אלא על גובה הלהבות.

"לא זו דרכנו", מסביר ישי: "הבהרתי כי אצלי בתנועה לא יתנהלו כך. דברים כאלה לא יחזרו על עצמם. מי שיש לו ביקורת, שיאמר אותה בצורה מכובדת, ולא בשפה משתלחת". יו"ר ש"ס, לא הסתפק רק בהצהרה, ודרש כי עורכי הלינץ' ימצאו את הדרך לערוך 'סולחה' עם השר.

אז התנצלות של ממש לא הייתה, אבל חילופי מילות נימוסין – דוגמת "משולם, מה אתה עושה עסק?" - הוחלפו בין המנהלים המשתלחים לשר הפגוע, יום למחרת האירוע, בכינוס הלא רשמי של צמרת המנהיגים והפעילים של התנועה - בחתונת בתו של איציק אלחרר, ראש המטה הממולח של שר התקשורת אריאל אטיאס. גם כן התנצלות. (עלק, בארמית).

סוף דבר, המנהלים בשלהם – חשים מופקרים ומתאוננים על חוסר יחס נאות. "הדבר הפוגע ביותר הוא, שהופכים את הזעקה שלנו לפוליטיקה", אומר לנו אחד המנהלים, לציטוט ולא לייחוס. ואילו השר נהרי בשלו – בטוח בעשייתו, ומסביר כי גם אם ישנן התנכלויות לחוק, בכוונתו לפותרן באמצעות עתירה לבג"ץ. (ועל כך מגיב אותו מנהל: "שיזכיר לי מתי בג"ץ עמד לצידנו בפעם האחרונה").

אבל מעבר לוויכוח הנקודתי, יש בסיפור דלעיל כדי להעיד, כי חלפו-עברו להם הימים, בהם פעילי ועסקני התנועה בדרג הזוטר, מהנהנים בראשם ועונים אמן, אחר כל החלטה והתבטאות של שר. אם תרצו, הרי לפניכם ליברליזם, נוסח התנועה הקדושה. ואם תרצו, זעקת אמת שיצאה מלב כואב.

פורום ההתנתקות


החרמת 'פורום המנהלים', הייתה רק הסימפטום להחלטה אסטרטגית ובלתי מתפשרת שנתקבלה לאחרונה, בבית ברחוב הקבלן 45.

בשבוע שעבר, הגיעה ללשכתו של יו"ר ש"ס אלי ישי, הזמנה לכינוס 'פורום המנהלים' של 'המודיע'. לפני שנה בדיוק, השתתף ישי ואף נאם, באכסניית המנהלים בבנייני האומה. לא עוד.

הוראתו המפורשת של מרן הגר"ע יוסף הייתה, כי כל נציגי ש"ס, בדרגותיהם השונות, יימנעו מלהופיע בכינוס האמור. וכל כך למה? "לא נשב אצלם בכינוס, אחרי מה שהם עשו לנו. כשהם תוקפים אתכם, הם תוקפים אותי".

ובמקום שלא נותנים יד מסייעת, דוחפים רגל מתקילה. ההוראה שהועברה לכל בכירי התנועה, ונשמעה שנית מפיו של 'חכם עובדיה' במהלך שולחן שבת-קודש, הייתה, להחרים את פורום המנהלים. הנפגעים הישירים היו אנשי השיווק של 'המודיע', אולם החיצים כוונו לעברו של ח"כ יענק'ל ליצמן, איש 'ספירת ביתר' שהולם בש"סניקים מעל גבי ביטאון 'המודיע' באמצעות הכתב-דובר, חיים אריאב, פעם אחר פעם. וכפי שהתבטא באוזנינו גורם בכיר (מאוד) בתנועה, "במצב כזה, עדיף כבר ללכת לפורום המנהלים של יתד". ואלמלא שמענו, לא האמנו.

ההחרמה הפאסיבית, כמעט והפכה למלחמה אקטיבית. מנכ"ל ש"ס יעקב מרגי, מגלה את אוזנינו, כי על הפרק נשקלה אלטרנטיבה קיצונית יותר, של פעילות בקרב המפרסמים ונותני החסות לאירוע, אולם 'בהוראת מרן' הוחלט להסתפק במחאה אישית, של כל אחד ואחד מנציגי התנועה, מבלי להיגרר לקו לוחמני של פעילות אקטיבית אנטי-פורומית.

אבל מן הצד השני, היו שהתקשו לעכל את הרוח הלוחמנית ששרתה על הש"סניקים, אשר לראשונה, העזו לנקוט בצעד מחאתי, החורג מטור לוחמני של עורך 'יום ליום' יצחק קקון. בערב יום ראשון, עלה לשידור במהדורה המרכזית של מרדכי לביא, מנכ"ל ש"ס ח"כ מרגי, והבהיר, כי אנשי ש"ס לא יופיעו בפורום המנהלים, עקב התקפותיו של ליצמן.

יום למחרת, בעמוד הראשון של 'המודיע', נמשכו להן ההתקפות. בידיעה (החתומה על ידי חיים אריאב. אלא מי?), שקבעה כי ש"ס לא מתנהלת ברצינות ואינה עומדת על עקרונותיה, הוסבר כי "לגבי ביתר, הוא (אולמרט – א.ב.) משתמש בהבטחה להפשיר את הבניה בביתר-עילית כתנאי לשימור ש"ס בקואליציה והמשך תמיכתה בדרכה הקלוקלת של הממשלה".

מדובר אומנם בלשון עדינה, יחסית לביטויים שכוונו כלפי ש"ס בחודשים האחרונים. אך מתקפה, היא מתקפה. וראה זה פלא, בעמ' 5, באותו גיליון, מופיעה מודעה המתפרסת על עמוד שלם, תחת הכותרת: "פורום מנהלים, כולם כאן". ומי מופיע בראש הרשימה, עם תמונה המתנוססת לתפארת? לא אחר מאשר "הרב ליאור גבאי מנכ"ל נאות מרגלית – רשת חינוך ארצית לגיל הרך, תנועת ש"ס". ושימו לב למצוטט בשמו: "גם אני וצוות הרשת, נשתתף אי"ה בכנס חשוב זה. אני ממליץ בחום לכל מנהל לקחת חלק בכנס זה".

זה כבר היה יותר מידי עבור לוחמי התנועה. ובפרט כשאחר בדיקה וחקירה, התברר, כי מדובר במודעה שנשלפה מהבוידעם, והתפרסמה ככתבה וכלשונה, לקראת פורום המנהלים של שנת התשס"ז, לפני כשנה בדיוק. גבאי עצמו, אף שלח מכתב להרב אלעזר קנופף עורך המודיע (כך במקור. סמנכ"ל, לידיעת הכותב), ובו דרישת התנצלות, לנוכח שרבוב שמו לפורום המוחרם: "הופתעתי לשמוע", כותב גבאי, "כי תמונתי מתנוססת בעיתון ובו הודעה כי אשתתף בפורום המנהלים. אבקש להורות א. להפסיק את הפרסום באופן מיידי. ב. לקבל מכתב הבהרה כי הפרסום הנ"ל נעשה שלא בידיעתי, תוך שימוש בחומרים משנים עברו".

בצמרת התנועה לא הסתפקו בדרישה האישית, ומצאו לנכון להגיב רשמית, באופן חד וברור: הוראה חד משמעית הועברה על אתר, למנכ"ל הרשת יואב בן צור, שחיתן באותו ערב את בתו, לעזוב את כל עיסוקיו המשפחתיים ולהפוך את החרם, מתורה שבעל פה, לתורה שבכתב.

"אל ציבור המנהלים היקרים", כתב בן צור במכתב שנשלח בתפוצת נאט"ו למנהלי הרשת: "בהוראת מרן שליט"א חל איסור מוחלט להשתתף בפורום המנהלים שיתקיים בבנייני האומה גם באופן פרטי". (לא נותר אלא להמתין ולראות, כיצד יגיבו בתנועה, כשייווכחו לראות, כי בתוכניית הנואמים הרשמית שמחולקת בפורום, מופיעים השרים ישי ונהרי ברשימת הנואמים).

וכיצד מגיב על כך 'חתן השמחה' ח"כ יענק'ל ליצמן? ובכן, יו"ר סיעת אגודת ישראל מבקש להזכיר לאנשי תנועת ש"ס, כי היה זה הוא ולא אחר בלתו, שנלחם למען כבודו של הגר"ע יוסף. "אני הוא זה שפעל בשליחותו של הגערער-רב'ה, ודאג לכך שמרן הרב עובדיה יוסף ישתתף במעמד סיום הש"ס. ועשיתי זאת למרות התנגדות אנשי דגל התורה".

בש"ס אומרים שליצמן של אז, הוא לא אותו ליצמן של היום, אנו אומרים לח"כ הגוראי בלשכתו. ליצמן שומע ומחייך. לדידו, מה שהיה, הוא שהווה, והוא שיהיה. כפי שהוא רואה זאת, יש להפריד בין כבודה של המנהיגות הרוחנית, לבין ביקורת על ההתנהלות הפוליטית של המפלגה. "הרי לא תמצאו בהמודיע אף מילה של ביקורת, אפילו לא על הרב עמאר", מחדד ליצמן את משנתו.

אבל הגר"ע יוסף סבור שכשאתה תוקף את נציגיו, הינך תוקף אותו, אנו אומרים לו. ליצמן חוזר על טענתו משכבר הימים שהובאה בשעתו באכסניה זו. "אני בטוח שאם היו באים להרב עובדיה ומסבירים לו שאם אולמרט יידע שש"ס מוכנה ללכת עד הסוף, הוא יתקפל ויקבל את דרישותיה, הרב עובדיה היה מורה לנהוג אחרת". בזמנו, חוללה תגובה זו סערה, שהגיעה עד כדי כך, שח"כ מרגי כינהו בתגובה מעל דוכן הכנסת 'משכיל'.

המסקנה מבחינתו ברורה: "אני הוא זה שמגן על כבודו של הרב עובדיה, בהוראת רבותי, ואילו ההתקפה על התנהלות התנועה, היא פוליטית בלבד".

הגר"ע נגד תקשורת עוינת


מלחמת העצמאות האמיתית, לא מתנהלת לה ברחוב אדוניהו הכהן 17 בירושלים. שם אומנם מתנהל קרב חפירות עקוב מדם, אך היריבים משני הצדדים כבר הכריזו על עצמאותם, בהזדמנויות רבות בעבר.

ההתנתקות האמיתית, וההליכה לכיוון עצמאי לחלוטין, מתרחשת לאחרונה, דווקא בתנועה הספרדית הגאה. זה בא לידי ביטוי פומבי, לראשונה, בפרשת 'פורום המנהלים', אך מדובר בהחלטה אסטרטגית, שניתנה לאחר מחשבה מרובה. לפנינו הוראה ברורה, שיוצאת לאחרונה מבית הגר"ע יוסף, והיא גורפת ונוגעת כמעט לכל הנושאים הציבוריים המשותפים, העומדים על הפרק.

זה החל ערב חג השבועות, בזימונו של הלוחם הפרלמנטרי מוישה גפני, לביתו של חבר מועצת החכמים הגר"מ מאיה, אירוע, שנחשף לראשונה באכסניה זו. ברקע, עוד הדהדו קולות המתקפה של ח"כ גפני על השר נהרי, בנוגע לקידומו של 'חוק הישיבות הקטנות'. גפני צוטט כמי שמאשים את נהרי בתקיעת מקלות בגלגלי החוק. בבית ברחוב הקבלן, שמעו, והחליטו לעשות סדר.

"לא יכול להיות שאנחנו נשב איתם בוועדות והם יתקפו", אמר מי שאמר בנחרצות, וכיוון לוועדת הרבנים לענייני חינוך בה יושבים שלושה רבנים ספרדיים, נציגי ש"ס. ומכאן באה ההוראה להגר"מ מאיה, חבר הוועדה, ללבן את הדברים מול ח"כ גפני על מנת להכריע: או ישיבה משותפת, תוך ליבון העניינים בתוככי הוועדה, או התנהלות נפרדת והתקפות מחוצה לה. המסר שהועבר היה חד וברור, הגר"ע לא יאפשר עוד לנציגים האשכנזיים, לשבת עם נציגי ש"ס בוועדה משותפת, שתכף כאשר יוצאים מדיוניה המשותפים, ננעצים הסכינים בגבם של ח"כי התנועה. ואכן, בסוגיית 'חוק הישיבות הקטנות', אנו רואים גפני אחר, מיני אותה פגישה. חסל סדר התקפות אישיות על הש"סניקים. באורח פלא, נשמעות מפיו, בסוגיה האמורה, מילות שבח והלל, כולל מעל דוכן הכנסת.
אולם, הדרמה הגדולה יותר, שמעידה על גודל ה'התנתקות', מתרחשת מאחורי הקלעים, הרחק מעיני התקשורת, וזאת על אף השם המטעה לכאורה, של 'ועדת התקשורת'...

בכולל האברכים בתל-אביב, שבראשותו עומד חבר מועצת החכמים הגר"מ מאיה, נוהג להתכנס, ההרכב החדש של 'ועדת התקשורת הספרדית'. גם כאן, לא מדובר ביצירת ערוץ תקשורת פיראטי, אלא בהוראה ישירה של הגר"ש בעדני, להקים על-יד שר התקשורת אריאל אטיאס, ועדה שתכוון, תייעץ ותסייע לו, במשימות התקשורתיות החשובות, המוטלות לפתחו. הוועדה, פועלת במקביל ל'ועדת הרבנים המשותפת לענייני תקשורת', בה יושב גם נציג רשמי מטעם ש"ס, הגר"ב שרגא.

הרקע להחלטה בנושא זה, הוא אותו רקע שהוביל לפגישת ההבהרה של הגר"מ מאיה וח"כ גפני ולהחרמת 'פורום המנהלים' של המודיע, היינו, הקו החדש, ועל פיו ש"ס לא תאפשר עוד מצב, בו היא מותקפת, ויושבת לדון עם מתקיפיה.

המדובר, במתקפות שספג בעבר השר אריאל אטיאס ב'המודיע', ולא רק, במספר נושאים הנוגעים לתפקודו במשרד. הגר"ע יוסף, שעמו נועץ שר התקשורת בכל צעדיו, ראה בחומרה את הפגיעה ב'בן יקיר', וגילה, כי מדובר בפגיעה אישית בו.

מן הצד השני של המתרס, נרשמה התעלמות גם כאשר אטיאס רשם הישגים בתחומי התקשורת הכשרה. וכאן, משנשאלו בשיחות 'אוף דה רקורד' אנשי המערכת ברחוב יהודה המכבי, מדוע כעת אינם משבחים את מי שראוי לשבח, הם ענו בהגינות, כי אין המדובר בשיקולים מערכתיים, אלא בהוראה פוליטית, שלא לשבח את שמו של אטיאס בביטאון התנועה האגודאית, מטוב ועד טוב.

כשנודע הדבר בבית בהר-נוף, הוחלט לא לאפשר עוד לנציגי התנועה להיות שק החבטות של העיתונות המפלגתית האשכנזית ונציגיה בכנסת: "אם הם מתנהגים כך, נפנה לדרכנו אנו", הורה מי שהורה, והוועדה התנועתית, על טהרת רבני ונציגי ש"ס, קיבלה הנחיות לדפוסי פעולה, בהכוונתו של הגר"ש בעדני.

מי שעומד בראש 'ועדת התקשורת', הוא הגר"מ מאיה. בפן המקצועי יושבים בה, מזכיר מועצת החכמים רפאל פנחסי, לשעבר שר התקשורת, וח"כ איציק וקנין, לשעבר סגן שר התקשורת. שניהם זכו לשבחים מקצועיים, כשכיהנו בתפקידם.

את דבר הקמתה של הוועדה החדשה, יש לשני הצדדים, אינטרס להסתיר. עבור ש"ס – מדובר בצעדים שמוטב שייעשו בשקט, וללא דרמה, ואילו בצד 'ועדת הרבנים לענייני תקשורת', עומד מאחורי השתיקה, החשש, כי בקונסטלציות מסוימות, ועדת התקשורת הספרדית, לא תהייה מחויבת להוראות שרבני ש"ס קיבלו על עצמם בעבר, מתוקף אחריותם הקולקטיבית כחברי הוועדה המשותפת.

מה נותר עוד לקוות? שעל אף הכל, יישאר חיבור ישיר בין נציגי כל החוגים והעדות, שימשיכו לדבר, דיבור כשר בלבד.

בית ספר לפוליטיקה, טורו של אבי בלום, מתפרסם ברשת קו עיתונות דתית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!