יושר אישי ויושר ציבורי

מי שצופה בנו מן הצד עשוי להתרשם שבשנים האחרונות עסוקה החברה בישראל במסע לעבר היושר והטוהר. זה אחר זה נחקרים או נשפטים אנשי-ציבור שנחשדו בנטילת טובות-הנאה ובהעדר יושר אישי. מדברים גבוהה-גבוהה על ערכים, נורמות מוסריות, דוגמה ומופת.

אך בעוד העדר יושר בתחום האישי נחשב פשע חמור, הונאת הציבור בתחומים החשובים והגורליים של ניהול ענייני המדינה נהפכה לדבר שגרתי ומקובל. משקרים לנו בלי להניד עפעף, מבטיחים לנו הבטחות-סרק שאין להן שום כיסוי, מטעים אותנו ביודעין – ואין פוצה פה ומצפצף. ומה שחמור עוד יותר, שגם הציבור יודע שמשקרים לו, ומשום-מה נדמה לו שכך הדברים צריכים להתנהל.

הבטיחו? אז הבטיחו

רוצים דוגמאות? אין צורך להתאמץ. כל סוגיה ונושא מלוּוים מערכת של שקרים והונאה. מציינים עכשיו שנתיים למלחמת לבנון השנייה. המלחמה נסתיימה דווקא בשלב שהתקרבה להכרעה, אחרי שבועות של ירי טילים מסיבי לעבר צפון הארץ. הירי הזה נמשך ונמשך בגלל הססנותם של הפוליטיקאים וחוסר יכולתם לנהל מלחמה כמו במלחמה. לבסוף, כשהחלו המהלכים האמיתיים, נפסקו באיבם.

איך הסבירו לנו זאת? נופפו בהחלטת האו"ם ובישרו לנו שקיבלנו 'הישג מדיני' חסר-תקדים. כל בר-דעת הבין מה טיבה וערכה של ההחלטה, שאינה שווה את הנייר שעליו הודפסה, אבל זה לא הפריע לפוליטיקאים ולתקשורת להחדיר שוב ושוב את השקר הזה. עכשיו מספרים לנו כבדרך-אגב, שהחזבאללה בנה מערך טילים הגדול פי כמה וכמה מזה שהיה ברשותו קודם המלחמה, וכבר אין ספק שיש לו יכולת לשגר טילים שיגיעו לתל-אביב. והיכן ה'הישג' חסר-התקדים של החלטת האו"ם?

בימים האלה מציינים גם שלוש שנים לביצוע תכנית הגירוש מחבל עזה, המכונה 'התנתקות'. זוכרים את ההבטחות שהבטיחו לנו ערב הגירוש? שאנחנו מתנתקים מרצועת עזה, שבתמורה נקבל את חיזוק גושי ההתיישבות, שאם ישוגר טיל אחד מהרצועה, אנחנו נכה בהם בלי שום עכבות. האם בשעתו מישהו האמין בהצהרות האלה? כנראה לא, אבל הדבר לא הפריע לשווק את השקר הזה לציבור.

הלאה. הסבירו לנו שהמחבל האכזר קונטר ישוחרר אך ורק בתמורה למידע על גורלו של רון ארד. זה הצידוק שניתן לציבור על שבירת העיקרון, שמחבלים חיים מוחזרים בתמורה לשבויים חיים, וגופות תמורת גופות. כאן, אמרו, יש מצב מיוחד – הצורך לקבל מידע על גורלו של הנווט הנעדר. האם מישהו חשב שבאמת נקבל מידע ממשי? כנראה לא. עכשיו קיבלנו את ה'מידע', ומובן שאין בו דבר שישפוך אור על תעלומת רון ארד. אז מה, מוסיפים לשקר.

ציפייה למלכות האמת

מדוע העדר יושר בתחום האישי נחשב פשע חמור שדינו חקירות, כתבי-אישום ועונשי מאסר, ואילו חוסר יושר בהתנהלות הציבורית מתקבל כדבר שבשגרה?! השכל הישר אומר שההפך הוא הנכון. העדר יושר בתחום האישי גורם נזק בעיקר לקופה הציבורית, אבל הונאת הציבור בהתנהלות המדינית והביטחונית ממיטה עלינו אסונות שעליהם משלמים בחיי-אדם. איך ייתכן שמי שמשקרים לציבור בדברים גורליים כל-כך יכולים להמשיך בתפקידיהם כאילו לא אירע דבר?!

הדמוקרטיה נחשבת אצלנו ערך עליון, אך איזו משמעות יש לדמוקרטיה כאשר נבחרי הציבור משקרים לבוחרים? איך יכול הבוחר לכוון את הדרך והמדיניות, כאשר ההבטחות מוּפרות בלי להניד עפעף? אין כאן שלטון העם אלא שלטון השקר, הרמייה וההונאה.

אין לנו אלא להתפלל ולייחל לביעור תרבות השקר מן העולם ולהחזרת מלכות של אמת צדק, הלוא היא מלכותו של משיח-צדקנו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.

המאמר מתפרסם בגיליון 1224 של 'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!