המתקפה החילונית החלה

זה היה צפוי לבוא, השאלה הייתה רק מתי ובאיזו תחמושת. מתקפת ההפחדה החילונית מפני ההשתלטות החרדית על עיר הבירה יצאה לדרך באופן רשמי, כשאירועי חנוכת גשר המיתרים מעניקים סיבה מצוינת ו'רוח גבית' למסע ההפחדה.

לא פחות מ-14 עמודים הקדיש המקומון החילוני 'ידיעות ירושלים' לתיאור ההשתלטות החרדית על העיר, על "איסור השכרת הדירות לחילונים", סגירת בתי הספר הממלכתיים, עזיבת הצעירים, צנזורות ושאר ירקות. החרו החזיקו אחריו שאר המקומונים החילונים, שסיכמו את השבוע בכתבות ענק המזהירות את הציבור החילוני מפני ה"השתלטות החרדית העוינת" על העיר.

אירועי גשר המיתרים היו אומנם רק האות והתירוץ למתקפה המתואמת היטב, אולם משזו באה לעולם, היו תיאורי ה"טאליבניות" רק קצה החוט בשלל ההאשמות וההפחדות.

מה יכולות להיות המשמעויות האלקטוראליות לכך, והאם יש סכנה שמסע זה - יביא בסופו של דבר לאובדן השליטה החרדית בירושלים?

התשובה לכך מורכבת: בבחירות האחרונות לעיריית ירושלים, זכה ראש העיר לופוליאנסקי ב-90,090קולות אל מול מתחרהו ניר ברקת שהצליח להביא רק 74,550 קולות. לכאורה פער בטוח של 15,540 קולות.

מבין הקולות שקיבל לופוליאנסקי נמצאים 'בטוחים' יחסית, קולות המצביעים החרדים, היינו מצביעי יהדות התורה וש"ס, שיחד עם 2830 קולותיו האבודים של חיים מילר מונים סך של 71,452 קולות.

יתרת המצביעים מגיעה איפה מהמפד"ל ומהציבור החילוני. אליבא דמאיר פרוש אחרי ספירת קולות מלאה של אנשי המפד"ל נותר פער 'לא מרשים' של כ-1600 קולות שהשיג לופוליאנסקי באופן אישי מהציבור החילוני. פער לא משמעותי שכזה, שאף הוא אינו נצרך, לא מצדיק לדעתו את הישארותו של לופוליאנסקי בניגוד להסכם הרוטציה.

השאלה כמובן היא, האם קולותיהם של אנשי המפד"ל הוענקו בשלמותם למועמד החרדי? על פי בכיר במפד"ל עימו שוחחנו – ההערכה היא שלכל היותר שמונים וחמישה אחוזים מבוחרי המפד"ל, נענו לקריאת נציגיהם והצביעו ללופוליאנסקי, מה שכבר מגדיל משמעותית את אחוז הקולות החילונים במשוואה.

מעבר לכך, הסברה הרווחת כי המפד"ל "סגורה" עם המועמד החרדי איננה מבוססת. "המפד"ל איננה בכיס של אף אחד וכל האופציות פתוחות. אכן, עם לופוליאנסקי הסתדרנו טוב ויש סיכויים יותר טובים שנמשיך איתו, אולם במקרה של החלפת לופוליאנסקי במועמד אחר - איננו מחויבים לאף מפלגה ואנו פתוחים למו"מ עם כל הצדדים כולל עם ניר ברקת" אומר לנו אותו גורם מפד"לי בכיר.

למרות זאת - מסכים אותו גורם, קשריו הטובים של מאיר פרוש עם המפד"ל ונציגי המתנחלים, עוד מתקופת כהונתו כסגן שר במשרד השיכון, יבטיחו כנראה את תמיכת המפד"ל בו או בפולק, אלא שאז, לדברי אנשי המפד"ל, אחוז ה"בלתי ממושמעים" בקרב הציבור הדתי הלאומי יגדל, והם לא יוכלו להביא מקרב מצביעי המפד"ל יותר מ- 60%-70% תמיכה במועמד חרדי.

בשקלול נתון זה, אם מחשבים את נתוני הציבור החרדי כולל 70% מבוחרי המפד"ל, עדיין קיים רוב למועמד חרדי – על פי נתוני ההצבעה במגזר החילוני כפי שהיו בבחירות הקודמות. על פי אותם נתונים, יזכה אז המועמד החרדי בכ-83,000 קולות, אל מול המועמד החילוני ברקת שבצירוף 7,000 הקולות של החילונים וה'בלתי ממושמעים' במפד"ל – עשוי כעת לגדול משמעותית ולהגיע במספר בוחריו לכ-81,550 קולות - קרוב מאוד לסכומו של הגוש החרדי / דתי ה"לכאורה בטוח".

עיון נוסף בנתונים מגלה עוד, כי כ-10,000 קולות חילונים אבדו בין כמה מועמדים חילונים נוספים, מה שאומר שאם יתלכדו המועמדים החילונים סביב מועמד אחד, יגיע מספר הבוחרים החילונים לכ-91,550 קולות - וזה כבר הרבה יותר מהגוש החרדי / דתי כולו (!).

ואם נצרף לכל זה את הסיכון שמסע השיסוי וההפחדה יצליח להביא לקלפי עוד מספר סביר של כמה אלפים בודדים של חילונים – מה שאינו בגדר 'בלתי אפשרי' - בהתחשב בעשרות אלפי המצביעים החילוניים שכלל לא הגיעו אל הקלפי בבחירות אשתקד, הרי שאין מקום כלל להקל ראש בתוצאות האפשריות של מסע ההפחדה כנגד החרדים. כנראה שגם אלו היושבים ומנצחים על תזמורת ההפחדה והשיסוי יודעים חשבון ומבינים זאת.

הכתבה פורסמה ברשת 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!