הילך יעקב לדרכו?

שעה קלה לפני שטרקטור הדמים חרש את הגופות האומללות, הקדושות והטהורות הי"ד ברחובות ירושלים, טיפס ח"כ ר' יעקב (או 'די צווייטע יענק'ל' כפי שהוא מכונה בגור) כהן מעדנות בשבילי משרד האוצר וטרקטור קטן בידו. לא להילחץ, יענקל כהן אינו נמנה על עורפי הראשים בסיעה האגודאית, גם לא על מחסלי החשבונות בציבוריות החרדית. נעים ההליכות הגיע לאוצר בסך הכל בכדי לפדות את הצ'יק שהובטח לו לפני חודשים ארוכים ועדיין לא מומש.

אלא שבכף השופל שלו הוא טעון וכועס. מאחר ומדובר בתקציב שהיה עושה את דרכו נאמנה מידי שנה לידיה של יהדות התורה ערב ההצבעה על תקציב המדינה, ואילו השנה התנדף כלא היה. הוא כועס כי אלו שניהלו את המשא ומתן על התקציב האחרון עדיין ישובים במעמקי כורסותיהם ואינם מתכוונים להיחלץ משם עד בוא יומו של הקודקוד, אם בכלל יבוא. הוא כועס על התעמרות האוצר שבפסגתו ניצב מיסטר בר און שעושה ממנו צחוק פעם אחר פעם, והוא לא שוכח לכעוס על אלו הנחשבים עמיתים שאינם עומדים לצידו לעזר בשעת לחץ צר ומצוק אל מול הפקידות הממשלתית בעלת היד הקפוצה.

אל תחשבו שהוא 'הולך על גדול'. הוא לא ביקש מתנות כהונה, גם לא סוכריות מתקתקות תמורת רווחים קואליציוניים. הוא גם לא מעז לדפוק בפטיש קצבאות הילדים על ראשו האיתן של רוני בראוני שנותר על כסאו היציב אחרי שידידו הטוב אהוד גמר אומר לצחוק למלאך המוות בפנים והותירו בחיים על השיבר של המדינה. אבל כהן לא רמז אפילו על כך, למרות שהיה שמח מאד לעשות זאת. קצבאות הילדים נוגעות וקרובות לליבו לא פחות מאשר ללב הנציג האגודאי המדורג במשבצת אחת לפניו וחוק המשפחות הברוכות נושא בגאון את שמו, ולא היה אכפת לו להטיח בפרצופו היהיר של הבר און הזה כמה מילות דה-הרטוכיות נוקבות בכדי לאזן לרוני את הבלמים.

אבל יענקל כהן יודע את אשר לפניו. גם הוא, כעמיתיו בסיעה, שינן היטב את הכלל האומר כי יש את הרצוי ויש את המצוי. ולדאבון ליבו, ולב רבים מאיתנו, לא מצוי הרבה בכוחו ובכוחה הפוליטי של הסיעה אשר בה הוא מתגורר בשנתיים האחרונות תחת קורת גג אחת סדוקה ועבשה.

המנה המדולדלת שבגינה התדפק כהן בדלפקי האוצר היתה תקציב הרווחה המוענק לישיבות מזה שנים כתקציבי הפנימיות. מדובר בתקציב העומד על שלושים מיליוני שקלים שהיו מוענקים מידי שנה במסגרת פילוח העוגה התקציבית (כולנו עדיין יודעים לשנן את סיסמת '290 המיליון' הנטחנת הלוך וטחון מעל גבי העיתונות החרדית בערבי ההצבעה על תקציב המדינה) שהיתה נפרסת על שולחן עושי המלאכה בתמורה להימנעות חברי הכנסת של יהדות התורה על תקציב המדינה.

דא עקא, שהשנה, לראשונה, הותירו האגודאיים את זירת ההתגוששויות לעמיתיהם בתנועה הקדושה ובעת ההצבעה על התקציב נופפו באצבע מתנגדת שלא ממש השפיעה על מאזן הכוחות. לא קל להיזכר במרחץ הדמים שהתנהל מעל גבי העיתונות החרדית, שהיו שאמרו אז כי בלעדיו לא היו נסגרים הסכמים עם נערי האוצר.

כך או כך, עם הגיע רגע האמת התברר כי הבשר אכן הוגש אך הקינוח נשמט לו היכן שהוא. הצימוקים בעלי המיליונים הזעירים בדמותם של תקציבי תתי"ם, סמינרים, וכמובן תקציבי הפנימיות, נותרו להם מיותמים בחשבונותיו התפוחים של בר און. בעוד שבעבר זכה כל בחור בישיבה הזכאי לתקציב זה לסכום חודשי שנע בין 450-550 שקלים, הרי כעת מקבל כל בחור כ-140 שקלים בלבד.

אשמים לאובדן אותם מיליונים לא חסרים. אבל זה לא העניין של כהן. הוא לא רוצה לחפש אשמים ולפתוח מורסות מוגלתיות. אך כשם שנהרי וגפני הצליחו להחיות את תקציבי התרבות היהודית וליצור לעצמם שם עולם, גם הוא רוצה לעשות היסטוריה עם מעט מרפקים ומעקפים קלים. ילך, מה טוב. לא ילך, פחות טוב.

וכך, עם הכעס והתקווה הגדולה ששימשו בערבוביה, ניגש יענק'ל בצהרי יום רביעי האחרון בפעם המי יודע כמה לאחד הקודקודים (כך במקור המצטנע בענוותנות לא אופיינית מ.ב.) באוצר ופונה אליו בתקיפות של כהן גדול: "מה קורה עם התקציב שהבטחתכם לי עשרות פעמים"?, הטיח בו בקולניות. הלה, שמן הסתם חולש על מלאי תירוצים שטותיים שגובבו וקוששו במאמץ לא רב בחודשים האחרונים על ידי עושי דברו המונחים בסדר מופתי - מוכנים לשליפה בכל עת ועונה מתבקשת, ענה לו בשוויון נפש ובממלכתיות צוננת: האוצר סובל מ"קשיי תקציב".

מחייכים? גם אנחנו. האוצר של 2008 סובל מקשיי תקציב כשם שיענק'ל כהן סובל מעודף סיקור מעל גבי העיתונות החרדית הבלתי מפלגתית. תשאלו את רוני בר און בעצמו היכן עומד מפלס הצמיחה הכלכלי של מדינת ישראל והוא ישמח לענות לכם בחפץ לב. אלא, שלדידו של בר און יש כאן עניין של חלוקה צודקת של העוגה, תיעול תקציבי נכון, סדרי עדיפויות ראויים, מרחבי נשימה במצבי משבר, ועוד שלל סיסמאות המגובות בתזות ודיאגנוזות שונות, שגם אם הן נכונות כשלעצמן, אין בהן משום סתירה לחניקת תקציבי הרווחה ששולמו מזה שנים למוסדות התורה והיראה.

רגע, עוד לא סיימנו. החיזיון המקומם האמור עדיין לא נגמר והדיאלוג ההזוי בין השניים עדיין נמשך דקות ארוכות. "מה זאת אומרת קשיי תקציב באוצר?!" הזדעק עליו הכהן שלא הסכים הפעם להניח כל כך מהר לתקציב הגזול שעשוי להיות טרפו שלו. שוב נשלחה היד הארוכה למגירת התירוצים והנימוק הבא הועלה על אתר: "מידי יום מועברים חוקים במליאת הכנסת בעלי עלויות תקציביות גבוהות ובניגוד לעמדת הממשלה. איננו מסוגלים לעמוד בזה", ענהו נער האוצר (הקודקוד, כזכור) ביבושת.

ח"כ כהן שומע את הנימוק העלוב ומחייך בעגמומיות. מה יעשה, ידרוס אותו עם שופל קטן, יסיח בפני המקריח על מצוקותיהן של הישיבות הקדושות וידבר על ליבו? האופציה היחידה שנותרה במוחו היא להטיח בו שתיים-שלוש מילים בדבר מעמדו הנחות ביחס לגזע הגרמני, לחטוף סטירה מצלצלת בלחי השניה ולרוקן את משרד האוצר מקודקוד נוסף. האם יבואו מצלצלי הרווחה בגין כך? האם תבואנה הישועות והנחמות על עם ישראל בשל כך? ברור שלא. ניסים הרי מתרחשים פעם אחת, ולא תמיד כפי שרוצים אותם.

וכך עזב כהן את משרד האוצר אבל וחפוי ראש. 'נו, תהיה הזדמנות נוספת', מלמל לעצמו. הוא זכר היטב כיצד בר און הבטיח בעבר, (ודווקא לכהן באופן אישי), את התקציב האמור בשיחה אקראית במליאת הכנסת לפני מספר שבועות ולא עמד בדיבורו. הוא אף לא שכח את ההבטחה שקיבלה יהדות התורה מראש הממשלה מספר פעמים במהלך החודשים האחרונים בדבר תקציב האמור, שמשום מה לא קוימה. אבל יענק'ל אופטימי. "עוד שיחה ועוד שיחה ובסוף זה יבוא", אמר בנימה עצובה קלה ונפנה לעקוב אחר ההתרחשויות הזוועתיות שחולל הטרקטור הגדול בפינה ירושלמית אחרת.

דיל החנק

יבוא יבוא, השאלה הגדולה ממי יבוא. אומרים שבפוליטיקה אסור לנוח כי אולי יקדימו לך פתאום את המנוחה. עד כמה שזה נוגע לממשלת אולמרט הישובה על כרעי תרנגולת, אצל מיודענו הדומיננטי זה אקטואלי שבעתיים. אם לא יצוצו שינויים של הרגע האחרון, אמור יענק'ל כהן בסוף החודש הנוכחי להשיל מעליו את מדי הכנסת לטובת עמיתו הדגלאי אורי מקלב השרוי בימים אלה במרומי עירית ירושלים. כל חששותיו של מקלב כי הבחירות הכלליות ממשמשות ובאות וכי אין טעם 'להתלכלך' בשביל חודשיים ומחצה, נמוגו בשבוע שעבר יחד עם תחייתה המחודשת של הממשלה.

אמנם מהכרותינו הקצרה את הפוליטיקה החרדית, שום דבר לא סגור עד אשר התהליך מתבצע. דרכה של הפרת ההסכמים רצופה כוונות טובות ואפילו מצוות התלויות בשערה. כמו כן, עם התקרב יום הפקודה גזר על עצמו החתן המועמד להתפטרות שתיקה ומסרב לאשר כי אכן יבצע את החילופין, וזאת, למרות שבערב הבחירות לביתר הצהיר בפנינו כי יבצע את החילופין ללא כל היסוס. אולם בנידון דנן, שכידוע מוכרע רק בחלונותיה הגבוהים של יהדות התורה, עד כמה שאוזננו התעדכנה נכון לסוף השבוע האחרון על ידי הבוחשים בקדירה, שבוע לפני היציאה לפגרה אמור להיערך טקס החילופין ברוב עוז והדר, כמעט לכל חברי סיעת יהדות התורה.

ומה לשמחה הגדולה בבית יהדות התורה המאוחדת? הרי אין חולק כי פועלו של מיודענו בכל הנוגע לחינוך החרדי היה משמעותי ביחס למקום בו שובץ ברשימה הנשגבה. הכל זוכרים לו את התגייסותו המאסיבית למען חוק החינוך החרדי המתקדם, את החוק הכלכלי הנהדר שעדיין שרוי בדיונים בוועדת הכלכלה, והלוואי ויחוקק לרווחת הציבור החרדי, ולפיו העומדים באוטובוס ישלמו חצי ממחירה הרגיל של הנסיעה, ואיך לא (משום מה אנו נהנים להזכיר את זה פעם אחר פעם), את ההקרבה הגדולה בחטיפת הסטירה ההגונה שהובילה לסילוקו הטוטאלי של המטרידן הממשלתי הגדול ביותר בהיסטוריה החרדית.

אלא שכאן בדיוק חברו להם מספר אינטרסים אגודאיים פנים פוליטיים הזקוקים לבוא אל סידורם לקראת הבחירות הבאות, וטוב להם שיסתדרו כמה שיותר מהר בטרם תפרוץ בשנית מלחמת עולם.

אין זה סוד, כי אחת המטרות אליהן מכוונים אנשים בעלי מרפקים ביהדות התורה היא הזזתו של ח"כ ר' אברהם רביץ מהרשימה ההיסטורית, וסיבות לכך, לדידם, לא ממש חסרות. באותה מידה יודעים הכל כי בדרך הטבע הדבר יהיה קשה להשגה עד בלתי אפשרי. למרות כי האחרון התבטא מספר פעמים בנידון ורמז כי בקדנציה הבאה יעזוב את שורות הטחב והתככנות, חששם הגדול של הראשונים כי הדבר לא ייצא לפועל כשזה יעמוד במבחן המעשה.

ההסכם בין כהן למקלב נפל אפוא לידיהם כפרי בשל, וכאן אפוא נכנסת לתמונה הצלע השלישית. הרי כל דרדק חרדי (גם אם אין לו שיג ושיח בפוליטיקה חרדית עכורה) וודאי זוכר כיצד נפלה חסידות בעלזא בין הכיסאות שחולקו ערב הגשת הרשימות לנציגי כל הפלגים. ההאשמות הכבדות שהוטחו בשעתו זה על זה כבר שקטו, ולכולם ברור כי עת דודים הגיעה וזו עשויה להיות משולבת בממשלה הבאה למשך קדנציה שלמה (אמנם עדיין צריך להסיט כמה מכשלות בדרך אך זהו הכיוון הכללי בקרב 'מורשי החתימה' בצמרת האגודה).

באותה שעת פשפוש ותשובה, מקלב, שכבר יעמיק את חברותו בכנסת כנציג מן השורה, יסב סביב שולחן הסיכומים לצד שאר הנציגים האשכנזיים עם נציגי בעלז. בחלוף הדקות יתברר כמו במפתיע כי מקלב עלול להיוותר ללא משענת כלכלית. ללא מקום בעירית ירושלים שכבר תיבנה ותכונן בידי אחרים בתחילת החורף הקרוב, וללא מקום של כבוד בכנסת ישראל.

או אז עלולות החריקות להישמע. כאמור, באותה שעה יבוא אורי מקלב ממקום של חבר כנסת מכהן ויתלה על קולב את העמית היושב בראש. אין ספק כי יהיו מהומות אלוקים, הריצות במדרגות מעונות הצמרת הרוחנית יעלו בקצב, וקולות השבר יגיעו לממדים מבהילים. אך לבסוף, כך מקווים אנשי המפתח בסיעה האשכנזית, תוכרע המערכה לטובתו של מקלב ולמנוחתו הכפויה של רביץ.

החשבון הפוליטי האמור ייצא מן הכוח אל הפועל רק אם כהן יעמוד בכבוד מאחורי המילה שלו ויסלול את הדרך למהפך הגדול. ציניקנים בסיעה המרכזית מספרים בהומור קל על אופוריה קלה האופפת את כהן בימים אלה ולפיה עמיתו בסיעה המרכזית יפנה את מקומו לטובת הדגלאי הנכנס. לא הרי החלפת יענק'ל ביענק'ל כאהוד באהוד, מסבירים שם בחיוך.

בטרם תשקע השמש

סביר להניח כי בטרם יידרך כוכבו של מקלב במבואות הכנסת עשוי הכהן הגדול לשריין לעצמו מקום או שניים להתגדר בהם. הוא לא מטפס לפסגות גבוהות כעמיתו לסיעה המרכזית דוגמת יו"ר הוועד הפועל העולמי, או יו"ר איחוד המוסדות והעמקת אחיזתו בחינוך העצמאי (אם אכן יקבל את צו הפרישה), אך גם כהן בהחלט לא מוכן לוותר על תהילת היום שאחרי.

גורמים המצויים בסוד העניין מספרים כי הוא עשוי לסלול את דרכו לעירית בני ברק בתפקיד ממלא מקום ראש העיר הבא שיימנה נכון להיום על שורות דגל התורה. דווקא כמ"ם-מ"ם, עשוי עולם הישיבות לקבל בחזרה את הלוחמן הגדול שישוב לשורות איגוד מנהלי הישיבות (אגב, יש אומרים כי בדיוק בשל תפקידו הקודם באיגוד - זכה להישלח לכנסת).

דוברו המסור של כהן, ישראל הרשקוביץ (הנמנה על כותביו הקבועים של הביטאון האגודאי 'המודיע') מעריך, כי בין לבין ימסד כהן את פעילותו הענפה במסגרת שיתוף הפעולה עם החברה המרכזית למימוש זכויות בביטוח הלאומי ומשרד השיכון ועוד. ומי יודע, אם יתרחשו הניסים אף יצליח להוציא מן הכוח אל הפועל את הבייבי שלו - הקו הפתוח והממוסד אותו תכנן להשיק בוועידת הילד המיוחד שאמורה היתה להיערך באולמי כתר הרימון ונדחתה מסיבות שונות שאין כאן המקום להאריך בהן.

אחרי הכל, עדיין מוקדם מלקבוע עובדות כשהפרשנות איננה תורה מסיני (בכל טור פוליטי, ק"ו בדברים הנתונים להכרעותיהם של גדולי ומאורי הדור) וכתובים הלא המה בגדר הערכות בלבד. ח"כ ר' אברהם רביץ עדיין לא אמר את מילתו האחרונה, ההסכם העתידי עם חסידות בעלזא עדיין בגדר בלתי חתום וסגנו של ראש עירית ירושלים עדיין לא פצה את פיו באופן רשמי בשיחות גלויות. אולם מה שלא יהיה, אין ספק כי קיומו של ההסכם הפוליטי ככתבו וכלשונו על ידי כהן, יהווה תמריץ וזרז לשאר נציגי הציבור החרדיים בכל אתר ואתר לעמוד בכבוד מאחורי הסכמים עליהם חתמו, תחת רקימת דילים פוליטיים ברמיסת מילתם הכתובה בריש גלי הממאיסים אותם על הציבור הבוחר, שנזקק להוראה מפורשת לתמוך בהם.

טורו של מאיר בר מתפרסם בעיתון 'מרכז העניינים'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!