ואתא ליפא *

דִיאַלִיזָה, סְכִיזוֹפְרֶנְיָה,
ד"ר שָשוֹן בֶּן-עוֹבַדְיָה.
גֶבֶס, שֶבֶר, שִׁיעוּלִים.
בֶּנִי פִישֶׁר. כַּדוּרִים.

לַחַץ דָם. רוֹפֵא תּוֹרַן.
תּוֹר דַחוּף לַדִיאֲטָן.
סִי.טִי, אֶקֶ"גֶ, בְּרוֹנְכִיט.
אִי סְפִיקַת לֵב תּוֹרַשְׁתִּית.

רַפָּאפֶן, סְטַזֶ'ר, טַרֶשֶת,
תּוֹר, שַרַ"פּ, דַלֶקֶת וֶשֶט.
פְּסִיכִיאֲטֶר, סַל תְּרוּפוֹת.
קְרֶם - טוֹב נֶגֶד פִּטְרִיוֹת.

טוֹפֶס שְׁבַע-עֶשְרֶה. מִדְרַס.
פּוֹלִיפִּים בַּמְעִי הַגָס.
קוּפַּת חוֹלִים, קוּפַּת בְּרִיאִים,
וְכוּלָם שַׁרְלְטָנִים.

'לֵב מַלְכָּה'. אֵירוּע לֵב.
סְטַתּוֹסְקוֹפּ, מַד חוֹם, קוֹצֵב.
אוֹפְּטַלְגִין, אִשְפוּז כַּפוּי,
סַנִיטַצְיָה (אוֹ: חִיטוּי)

אוּלְקוּס, לַחַץ תּוֹך-עֵינִי -
וְצִיפּוֹרֶן חוֹדְרַנִית.
קְרוֹיְצְפֶלְד-יַקוֹב. אִינְסוּלִין.
זוֹנְדָה, צִיסְטָה, רִיטַלִין.

טוֹמוֹגְרַפְיָה מְמוּחְשֶבֶת.
הַחֲיָיאָה, זְרִיקָה, בַּצֶקֶת.
טְחוֹל מוּגְדַל, מַשְׁאֵף, צִילוּם.
דִיכַּאוֹן, זִיהוּם, דִימוּם.

חוּט דֶנְטַלִי. חוּט שִׁדְרָה.
חֲבּוּרָה, מַכָּה טְרִיָה.
בֵּית חוֹלִים 'בִּיקוּר חוֹלִים'
(בְּרָאשׁוּת 'אִישׁ עֲסָקִים').

בֶּקַע. אֶבֶן בַּכְּלַיָה.
לוֹפּוּס. אוֹזֶן תִּיכוֹנָה.
תּוֹסֶפְתָּן, גוּף זַר, תִּסְמוֹנֶת.
סְנִיף רָאשִׁי שֶל 'מְאוּחֶדֶת'.

קוֹרְטִיזוֹן. סוּכָּר בַּדָם.
הֲסַעוֹת: 'דַרְכֵּי מִרְיָם'.
פְּרוֹזָק. דֶקְסַמוֹל. תְּשִׁישׁוּת.
אֲקָמוֹלִי טַעַם תּוּת.

אוֹרְטוֹדֶנְט, אוֹרְתּוֹפֶּד,
הַנְשָמָה מִפֶּה לְפֶּה.
אֶקוֹ, הוֹלְטֶר, אֶם-אָר-אַיי.
"זֶה יִכְאַב עוֹד קְצַת - וְדַי".

'בַּאבָּא' שְנוֹתֵן סְגוּלָה
וּתְּרוּפָה לְכָל מַחֲלָה:
"קְשׁוֹר בָּאוֹזֶן חוּט אֲדוֹם -
וְהַקְפֵּד גַם לִי לִתְּרוֹם"

________________________________

* לאחרונה אחזה בי תשוקה בלתי נשלטת לכתוב משהו בנושאי רפואה. דא עקא, שאינני מבין בנושא ולא כלום. מה שמחתי לראות כי לאחרונה יצא שיר הזוכה לפופולריות רבה, שמילותיו האלמותיות והבלתי נשכחות מתחילות בשורות הבאות: "הא הא, גופא, קשיא, גמרא, תוספות, רש"י / לימא, ואי תימא, היינו היינו הך / אין אין, הני נמי, דברי תנא קמא / ואי בעית אימא, רמז, ראיה סמך".

כך זה גם נמשך ונמשך: "מאן, מאן, מאן דאמר, הכי שפיר קאמר / איפכא מסתברא, מכדי, תא שמע". ולא - לא מדובר בשרבוט חפוז של זמר שוליים. לא מדובר ב'יציאה' של בדחן קל דעת או בגימיק של ליצן. מבצע השיר הזה כונה בעיתוני השבוע שעבר "ענק הזמר החסידי" ומוגדר על ידי מבינים - לפחות מטעם עצמם - כ"גאון מוסיקלי". הנה כי כן, אפשר לכתוב שיר שלם המורכב מראשיתו ועד סופו מגיבוב של מילים סתמיות, שורה ארוכה של ביטויים חסרי פשר ונטולי כל קשר. לא צריך פאנץ'-ליין, לא צריך היגיון פנימי, לא צריך קו מקשר. מהמוח הקודח היישר לאולפן ההקלטות.

אני שמח, אפוא, לאמץ את שיטת ליפא. קבלו את המאמר המעמיק והמקיף שלי בנושאי רפואה. קריאה מהנה ומועילה.

(מצד שני, ייתכן שבשירו של ליפא יש איזו עמקות נפלאה שאני פשוט לא מצליח לעמוד על דקותה. ייתכן שלא מדובר ברצף אקראי של מילים ארמיות, אלא שיש רעיון נשגב בבחירתן ובפרט בסדר אמירתן. סוד כמוס טמון כאן - והבעיה היא בי. אני לא מספיק 'בדרגה' כדי לרדת לעומק דעתו. אני הוא זה שאינו מצליח להשיג בקוצר בינתו את הרעיונות הנשגבים הטמונים בתוך שיריו במסווה של ליצנות ורדידות. אולי רק - ואך ורק - לאחר שאתה קונה שש זוגות משקפיים [וברשת '280' דווקא; כמבואר ב'השבוע בירושלים'] נפקחות עיניך, ואתה זוכה להבין את עומק הדברים).

טורו של חיים גרינבוים מתפרסם ב'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!