ובחמישיה הפותחת – ישראל ברדוגו

ישראל ברדוגו, בן 24,לא למד צילום בצורה מסודרת. לעומת זאת, הוא למד בישיבות חב"ד בישראל ובניו יורק. הוא הגיע לצילום מקצועי בתאריך טעון - 9.11.2001. ברדוגו עובד בימים אלו על פרויקט עולמי שנערך בשיתוף עם 'נשיונל גאוגראפיק' שבסופו תעלה תערוכה, בה תוצג הפעילות היהודית של חב"ד ברחבי העולם. לצורך הפרויקט פקד ברדוגו למעלה מ-30 מדינות בהם הוא אוסף חומרים על הפעילות בצילום ובכתיבה.

מגזין הצילום בישראל 'זמן דיגיטלי' יצא בפרויקט לרגל 60 שנות צילום בישראל. לפרויקט רואיינו חמשת הצלמים המובילים בישראל, בניהם הצלם ישראל ברדוגו. במהלך הראיון עם ברדוגו מוצגים תמונות שצילם במהלך 'כינוס השלוחים' ובפינוי גוש קטיף. להלן קטעים מתוך הראיון.

האם קיים צילום ישראלי?

לא". ככה. חד וחלק. "מה זה ישראלי?" שואל ישראל, ועונה "אני לא יכול להצביע על תצלום כלשהו ולזהות אותו כישראלי אלא אם יש בו סממן של מקום או אתר המוכרים לי. כך ברדוגו הצעיר והנחרץ. אצלנו ישנה התרחשות מתמדת בזירה הביטחונית ולכן גם חשיפה גבוהה לצילום העיתונות .

ישראל מוסיף כי לדעתו "ישנה נטייה ישראלית לחשוב שרק אצלנו יש קונפליקט פוליטי, אך לא כך הוא הדבר. במקומות שונים בעולם ישנם סכסוכים קשים ואילו מצולמים מכל עבר והתצלומים מפורסמים בכל אמצעי התקשורת. במדינות נטולות מאבקים, כמו שווייץ לדוגמה, מעמדו של צילום העיתונות נמוך והוא אינו מקבל במה נרחבת כמו אצלנו". לאחר הטון השלילי, מגיע הפרגון של ישראל לצלמים הישראליים. "בגלל שהסכסוך בישראל כל כך ארוך ומתמשך, הצלמים הישראליים מחפשים אמירה אחרת וזווית חדשה אפילו לצילום של תאונת דרכים...".

ישראל טוען כי העובדה שצלם ישראלי זכה בפרס פוליצר אינה מקרית. "צלמים ישראליים מתפקדים טוב יותר בזירות אירוע ומצלמים טוב יותר מעמיתיהם הזרים. לכך יש להוסיף את החירות המוחלטת לה זוכים הצלמים בישראל, גם בתחום זירות האירועים וגם ביכולת לפרסם כל דבר ללא מגבלות שלטוניות. לפעמים אנחנו שוכחים את ערכה העצום של החירות הזאת".

מהו מעמדו של הצילום בשנת 2008 כמדיום מסחרי ואמנותי?

ישראל בחר להתייחס לצילום של צילום העיתונות יותר מאשר לצילום האמנותי. "תצלומים פותחים כל מהדורת חדשות בארץ. כדאי לשים לב כי כוחו של הצילום רב והוא מאוד משכנע.

הביטוי 'תמונה שווה 1000 מילים' מתקיים כל יום וכל מהדורה. תצלומים הם פקטור מאוד משמעותי בעיצוב דעת הקהל באמצעות התקשורת". בעניין הזה הקשיתי על ישראל ושאלתי האם לדעתו יש צילום "מגוייס" בעיתונות? "אני לא חושב שיש צילום מגוייס" משיב ישראל, "לעומת זאת אני חושב שעורכי הצילומים ועורכי החדשות כן מתגייסים לעיתים, לצורך מטרה מסוימת.

לפני תקופת ההתנתקות, נעשה שימוש בוטה בתצלומים של תושבי יש"ע כאשר הציגו אותם כתימהונים והזויים והציגו את כל התושבים שם, באור הזה. עשו שימוש בחומרי ארכיון, כדי להציג את המציאות באור שונה ונלעג. השתמשו בתמונות של אנשים שרים בהתלהבות ובעיניים בורקות והציגו אותם כתמהונים. לדעתי זהו צילום מגוייס, לאו דווקא של הצלם עצמו".

האם הטכנולוגיה משפיעה על הצילום שלך?

"בהחלט. האפשרות לצפות בתמונה מייד לאחר הצילום ולהעביר אותה לתפוצה נרחבת, סייעה לי לקבל הכרה ולהגיע לקהל יעד שלא הייתי מגיע אליו, לולא העידן הדיגיטלי. הטכנולוגיה משפיעה גם בשיקולים לבחירת הציוד. כיום קניית הציוד היא לטווחים קצרים, לכן אני מעדיף לרכוש ציוד במחירי ביניים ולשכור ציוד סופר מקצועי, על בסיס נחיצות. למעט עדשות שאינן מושפעות מהקצב המהיר של הצילום הדיגיטלי".

כיצד אתה רואה את השפעת האינטרנט על עולם הצילום?

"הצילום הדיגיטלי גרם לנזק מסוים לעולם הצילום. הזמינות יצרה זילות מסוימת. למרות החיסרון בקלות הבלתי נסבלת, היכולת להגיע לתפוצה עצומה בזמן קצר הביאה הרבה תועלת לצלמים". ישראל לא מצליח להישאר חיובי כל הזמן וגם הוא, כמו האחרים, מגיע לאבן הנגף - "העובדה שאפשר להוריד תמונה בתשלום סמלי, פגעה בצלמים רבים. לעומת זאת, אפשר למכור תמונות למספר עצום של אנשים. זה מפצה במובן מסוים.

מי שלא עמד בקצב ולא הכיל את העידן החדש, נשאר מאחור ויצא מהמרוץ. האינטרנט הזיק לשכבה רחבה של צלמים מסחריים אבל יחד עם זאת, החשיפה לצלמים צעירים תורמת ומפצה לעין שיעור על החסרונות. ערכן של תמונות טובות לא יורד. היום לא יכולים להעריך את שווי התמונות הנוכחיות. ככל שיעברו השנים, תמונות טובות יהיו שוות הון עתק".

קישורים:
לאתר של ישראל ברדוגו
אתר המגזין זמן דיגיטלי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!