חינוך לא עצמאי

מבין הערפילים העבים הפציע מטוסו של ר' צבי בוימל בשעות הבוקר המוקדמות של יום ה' האחרון. אט אט הנמיכה ספינת האוויר טוס וקווי בוקר קלים שנמתחו אי שם מרחוק הבליחו אור מעומעם פנימה. לא חלפו רגעים ספורים והשחר התגלה במלא הדרו. אולם אצל ר' צבי עדיין שרר הערפל. אינו יודע מה יילד יום, מה תלד השעה הקרובה. המפעל החרדי האדיר, החינוך העצמאי, כבר מזמן אינו עצמאי. הקרב על הירושה השמנה כבר פרץ במלא עוזו.

המאבק על גרעין השליטה במוסדות החינוך העצמאי אינו חדש. מתחת לפני השטח לחשו הגחלים מזה שנים ארוכות ואיימו להפוך כל חלקה בה. עסקני צמרת נשפו בעורפו של המוסד הערטילאי וביקשו להתוות מדיניות חדשה. מדיניות של שקיפות, של כפיפות מוחלטת לגג הרוחני המקובל ושל חלוקת כוחות על פי מפתח מגזרי.

כפועל יוצא, הטוענים לכתר רבים הם. האם זו מטרה, ואולי רק אמצעי לייעל את השורות, תלוי את מי שואלים. אין לשכוח כי מדובר באחד ממוקדי הכוח החזקים ביותר בציבוריות החרדית. מדובר בארגון החולש על אלפי תקנים ומשרות בריכוזים רבים ברחבי הארץ ולאו דווקא החרדיים, ואוגר בתוכו תקציבי ענק הזורמים לחשבונותיו מידי חודש בחודשו על ידי המשרדים הממשלתיים. לטישת העיניים לעברו מעולם לא נתפסה בגדר הפתעה.

כעת הכל פרץ החוצה כהר געש הפולט מקרבו לבה אוכלת בעלת גזים רעילים. הסתלקותו של המנכ"ל ר' מאיר לוריא לבית עולמו, פתחה את תיבת הפנדורה מחדש ולשונות האש התפשטו במהירות אל עבר הלשכות הגבוהות. טלפונים בהולים הורמו בשעות הבוקר המוקדמות ונקבעו פגישות חשאיות בכדי לקבוע את סדר היום החדש. ההסתודדויות הצדדיות שנוצרו במהלך הלווייתו של המנוח היו לחלק בלתי נפרד מהתמונה הקודרת. סביר להניח, כי עם קבורתו של האחרון, נקברו חלומותיהם הוורודים של כמה אישים נוספים.

ר' צבי בוימל, המכהן כמשנה למנכ"ל המנוח ר' מאיר לוריא, יודע היטב מה מצפה לו בשבועות הקרובים. נכון להיום, בוימל הינו בעל זכות החתימה הבלעדי – עובדה המקנה לו כוח מסוים על פני כולם. אך למרות האופטימית השוררת כלפי חוץ במסדרונות החינוך העצמאי, גם בוימל מבין כי זהו יתרון זמני בלבד. סדרי בראשית עשויים להשתנות כאן בכל שעה נתונה והגושפנקא עלולה להינתן לרעו הניצב מעברו השני של המתרס.

בעודו פוסע בשרוול המטוס התעדכן בוימל טלפונית בהתפתחויות האחרונות. 'יהיה מה שיהיה, חייבים לשמור בינתיים על יציבות', הוא ממלמל לעצמו ונכנס למונית שעמדה במבואות נמל התעופה ודקה לאחר מכן שאטה לרח' אדוניהו הכהן 17 בירושלים – משרדי החינוך העצמאי.

עם היכנסו לחדר הישיבות, מצא כבר את כל הנוכחים ישובים על כיסאותיהם ומחכים למוצא פיו. הישיבה, שמועד קיומה נקבע כבר לפני כשבועיים, נסבה סביב נושא ההסעות ועסקה בעיקרה בעניינים טכניים בלבד. אולם הכל ידעו כי ההתייחסות הראשונה של ר' צבי לאירועים האחרונים בוא תבוא בדקות הבאות. בתום הדיון על ההסעות ביקש בוימל לכנס את צמר הפקידות בחינוך העצמאי בכדי לומר מספר מילים: "שימרו על השגרה", ביקש ר' צבי ונימת תחנונים בקולו. "אנו עובדים ומתפקדים כרגיל, אנחנו מבצעים את המתבקש מאיתנו ותו לא".

חבל מאד. מי שסבור כי השגרה תחזור לשרור בחינוך העצמאי לוקה בפתטיות חריפה. הסחבת הנוראית בהסדרת מינויי צמרת החינוך העצמאי שנבעה מחוסר הסכמה תלת צדדית, הביאה להתפוצצותה של המורסה המוגלתית שגדלה לממדים מפלצתיים בשנים האחרונות, וכידוע, מי שלא טרח בערב שבת לא אוכל בשבת. הסכינאים כבר עומדים הכן לשלוף את נשקם והחללים ייפלו שדודים מכל הכיוונים. המשחק הנוכחי יהיה רווי יצרים וטובי המוחות מן השורה הראשונה בפוליטיקה החרדית יגויסו לצוות המשא ומתן.

מן הצד הדגלאי אמורים להתיישב הרב אריה דביר, משה גפני ומוטל'ה קרליץ (האחרון טס לחו"ל במוצ"ש האחרון אך את טביעות אצבעותיו השאיר בידיים טובות), כשנכחם יסבו לשולחן העגלגל ח"כ ליצמן ופרוש והמזכ"ל חנוך זייברט. אמנם בורסת השמות מצומצמת, סימנים ונטיות לכאן ולכאן והכיוון די ברור, אך המערכה הגדולה עדיין לפנינו.

ומה בצלחת? בצמרת העסקונה החרדית מדברים על כך 'שכשחותכים, אז עד הסוף'. למרות הזמן הדחוק והרצון העז להגיע קודם כל למועמד מוסכם על כל הצדדים, חלקו הארי של הבוחשים בפרשה מעדיף לערוך רגולציה כללית. הוי אומר: כל צמרת החינוך העצמאי תעמוד לבחינה מחודשת. במסגרת ההחלטות שיתקבלו ייבחרו 14 חברי ההנהלה, הסגנויות וכמו כן התפקיד הנכסף – תפקיד המנכלות (בשיחות שקטות מדברים אף על רענון שורות ברשת הגנים הקורסת), והכל, כמובן, בכפוף להחלטת מועצות גדולי התורה.

בסוף השבוע האחרון שאלנו את ח"כ ליצמן מיהו המועמד המוצהר המועדף עליו. זה האחרון לא אבה לנקוב בשמות, אך לא נפלנו מהכסא כשצידד במתן התפקיד למועמד גוראי. "איני רואה כל סיבה מדוע לא תיווצר הסכמה סביב מועמד גוראי", אמר. אולם ליצמן מעולם לא נחשב למעופף. הוא מבין הטיב מהי מבין האפשרויות ריאלית יותר. בדיוק בשל כך הוא שולף את תוכנית המגירה המצויה באמתחתו: "איני שולל את מינויים של שני מנכלי"ם שיכהנו בתפקיד זה לצד זה עם זכויות הווטו שיוטלו על החלטות האחד על השני".


את חברי ההנהלה הנוכחיים שנשארו בתפקידם בשיבה טובה (ר' מנחם פרוש, ר' שלמה לורנץ ור' יצחק מאיר), סבור ליצמן כי יש להמיר באחרים. הנציגים הרעננים ייבחרו לדידו על פי מפתח החלוקה הבאה: שבעה נציגים לדגל התורה שלושה מהסיעה המרכזית, שניים משלומי אמונים, נציג וויז'ציאי אחד ובעלזאי אחד (זו אינה פליטת מקלדת. אולי לרגל השיח הרשמי שאמור להיפתח בפתח עונת הבחירות הכלליות עם בעלזא חלה ההתקרבות המפתיעה למרות היותה ניצבת נכון להיום מחוץ לספסלי מזכירות אגודת ישראל).

כששומעים את ר' יענקל מדבר בהחלטיות שכזו, אי אפשר שלא להשתאות לנוכח הקלילות בה הדברים נאמרים. "אנשי החינוך העצמאי סקפטיים באשר ליכולתכם להגיע לחלוקה מוסכמת", אמרנו לו. לכולם הרי ברור כי הבעיות הקיימות נשארו ומזבח השלום עדיין נותר ביתמותו. אבל ליצמן לא נבהל. "בוימל לא יחתום עוד זמן רב על מסמכי החינוך העצמאי", אומר ביבושת ומחליק את ידו על זקנו כמקבע את הבטחתו.

אולם זהו רק החלק האחד של הפסיפס המורכב. בדגל התורה, לעומתו של ליצמן (לפרוש בקשות 'צנועות' למדי: שהחינוך העצמאי יתנהל על פי הסכמה משותפת. וואללה צודק) לא ממהרים לשום מקום. שם גם מביעים ספקנות כבידה באשר למסוגלותם של אנשי אגודת ישראל להגיע להסכמה על כל המינויים בהקדם האפשרי. "הם לא מסוגלים להגיע לידי החלטה", אומר גורם בדגל התורה בשיחה שלא לייחוס. "הם יתגוששו בינם לבין עצמם, אחר כך יפתחו חזית מולנו ולבסוף יעשו סבב בין כל גדולי התורה", דברי הדגלאי השנון.

אחד השמות המועלים על שולחנות גדולי התורה בימים אלה ותיתכן אף הסכמה של רוב הפלגים סביבו הוא ראש עירית מודיעין עלית ר' יעקב גוטרמן. בסוף השבוע שעבר פקד גוטרמן את מעונו של הגר"ש אוירבאך וזה דרבנו לקבל על המינוי. "אתה בן תורה, אתה ראוי להתמנות לתפקיד", אמר לו הגר"ש ורמז כי באם ייאלץ לבחור בין שני התפקידים מן הראוי כי יעדיף את החינוך העצמאי.

עוד נודע, כי הגר"ש אוירבאך אף שוחח במהלך סוף השבוע האחרון עם הגרי"ש אלישיב סביב עניין זה מאחר ובמעונו מינוי זה אינו נתפס כמובן מאליו. ברם, למרות רצונם העז של כמה עסקנים לראות את הכתר מתנוסס לתפארה על ראשו של גוטרמן, המילה האחרונה עדיין לא נאמרה ובורסת השמות רותחת.

מה שלא יהיה, אין ספק כי חודש תמוז הקרב ובא יהיה חם מהרגיל לעונה. הדיונים האינטנסיביים בלשכות העסקונה הפוליטית סביב המינויים בחינוך העצמאי יצברו תאוצה וישפיעו על כל מערך התפקידים בפוליטיקה החרדית. "סדנא דארעא חד הוא", מסביר לנו בחיוך קל אחד הנציגים בסיעה האשכנזית. מלאכת השיבוצים הכללית שאמורה היתה להתחיל ברשימות המוניציפאליות, דרך הרשימה לבחירות הארציות שאולי יארע הנס והן סוף סוף יוקדמו, תתחיל דווקא במינוי הכבד לתפקיד השמן.

היסטוריה רווית יצרים

בכדי לעמוד על שורשי הסכסוך ולהבין על מה יצא הקצף, יש להסיר את קורי האבק מעל המרבדים הישנים בזיכרוננו ולשפוך מעט אור במחשכים הנסתרים של החינוך העצמאי. במשך שנים ארוכות היה ר' שמחה שולמן אחראי על אגף התקנים בחינוך העצמאי. אגף נכבד זה העניק מאז ומעולם למאייש אותו סמכויות נרחבות ושליטה אבסולוטית בשלל המשרות בבתי הספר של החינוך העצמאי. עם פטירתו של ר' שמחה, הוקפץ עסקן צעיר לימים לתפקיד הנכסף. שמו היה ר' מאיר לוריא.

באותם ימים, האיש שהיה הנושא והנותן העיקרי אל מול משרד החינוך בכל הנוגע לתקציבי המוסדות היה ר' מאיר לוריא.

מלפנים עסק ר' מאיר בפעילות קודש לטובת רישום ילדי ישראל למוסדות החינוך העצמאי. מבלי להתבייש, זו ההזדמנות להזכיר למי שהספיק לשכוח, כי החינוך העצמאי הוקם ביסודו למען קירוב רחוקים לדת ישראל. כפטריות אחר הגשם צמחו מוסדות החינוך העצמאי בשנים תש"כ – תש"ל באופקים, בדימונה ובשאר ערי הפריפריות, ובמרביתם למדו רבים מאחינו היקרים, בני התנועה הקדושה. פיסת היסטוריה שרבים מבינינו מעדיפים היו לגנזה מסיבות מובנות (אפרופו אחינו הספרדים, אחותה המקבילה של החינוך העצמאי – רשת מעיין החינוך התורני – נמצאת אף היא בימים אלה על סף קריסה אם כי תקציבית).

באותם ימים, כשבת ר' מאיר על כס אגף התקנים, כיהן הרב שרגא גרוסברד ז"ל כמנכ"ל הארגון ולצידו כסמנכ"ל ר' שמואל וינברג, גיסו של בעל ה'נתיבות שלום' מסלונים. בשנת תשנ"ט הועלתה דרישה אולטימטיבית למנות את ר' אברהם יוסף לייזרזון שהיה באותה תקופה אחראי על המחלקה לקליטה והעליה מטעם אגודת ישראל לתפקיד סמנכ"ל החינוך העצמאי. הדרישה מולאה לשביעות רצונו של האחרון, ווינברג הוזז למעלה לתפקיד המשנה למנכ"ל.

הברדק הגדול בפרוזדורי החינוך העצמאי החל לפני כשמונה שנים. שני הקודקודים נפלו למשכב, לייזרזון שובץ ברשימה הארצית של אגודת ישראל ונועד לכהן תחת משה גפני לפרק זמן קצוב, והיה צורך למלא את החלל שנוצר בצמרת. ואז עלה שמו של ר' מאיר לוריא כמועמד לתפקיד. גם אז כהיום, בורסת השמות לא היתה מצומצמת ואישים גדולים אחרים דוגמת הגר"ש קוק רבה של העיר רחובות נכללו בה.

על אופן מינויו של ר' מאיר למנכ"ל חלוקות הדעות. גורמים בסיעה המרכזית טוענים כי קבוצת מנהלים בכירים בחינוך העצמאי בסיועה של הגב' לבנה אברמוביץ מנהלת אגף המוכר שאינו רשמי במשרד החינוך היא שהובילה למינוי הנכסף וכי אין כל פרוטוקול רשמי המאשש מינוי זה. בחינוך העצמאי, שיש לציין כי מעולם לא נהגו להחזיר אש למוקדי הירי, טוענים כעת בלהט כי מינויו של ר' מאיר אושר כדת וכדין על ידי גדולי ישראל.

כך או כך, גם בחינוך העצמאי הכל מודים כי לר' מאיר מעולם לא היתה זכות חתימה על מסמכי החינוך העצמאי. על הטפסים השונים התנוססה חתימתם של ר' צבי בוימל הדגלאי ור' מרדכי לב הגוראי שמונו באותה עת לתפקידי סמנכ"ל על ידי חברי ההנהלה דאז לצידו של לייזרזון שקיבל את תפקיד היו"ר וזכה לעדנה לאחר כשנה של פעילות בכנסת המינים. בד בבד עם מינויים אלה, ביקשו גדולי ישראל לחשק את מנהיגות הארגון בוועדת רבנים שתפקח על כל התנהלות המפעל הגדול. על חברי וועדת הרבנים נמנו הגר"י אפרתי שכיהן כיו"ר הארגון, הגר"א נייהוז, הגר"צ פרידמן, הגר"י וולצר והגר"י רנד.

אלא שהשנים הבאות לא היו סוגה בשושנים. ההסדר האמור שנראה היה כי יביא באמתחתו את משק כנפי השלום, רק העצים את בלוטות השנאה והמרפקים השנונים החלו להישלף כבדרך קבע. לאחר מאבקים בלתי פוסקים מצא הגוראי את מקומו מחוץ לכותלי המבצר העצמאי.

היה זה לאחר שלב שיגר מכתב חריף למנהלי המוסדות ובו מתח ביקורת על אי שקיפות בכל הנוגע לחלוקת שעות בחינוך העצמאי. את השאלה האם פוטר או התפטר מעצמו תחסכו מעצמכם מאחר וזו ממש אינה רלוונטית. הזווית היותר כאובה באותה פיסת היסטוריה דאובה טמונה בהתפרקותה ההדרגתית של וועדת הרבנים לפני כארבע שנים מסיבות שאינן מחמיאות.

מכאן ועד השקת המערכה החדשה בפרק מלחמות היהודים הדרך היתה קצרה. למאבק בשער שותפים רבים: חברי כנסת משני צידי המתרס בפוליטיקה החרדית, עסקני ציבור וגורמים מתוככי החינוך העצמאי שקטלו בהבל פיהם חדשים לבקרים את התנהלות המוסד המיתולוגי ולא חסכו בהגיגים דוקרניים הלא הם כתובים לדיראון על כרכי העיתונות החרדית של השנים האחרונות.

אתגרים לא פשוטים

לא ברור כמה זמן ייקח להחיות מחדש את הנהלת החינוך העצמאי באופן שיהא מוסכם על כל הפלגים והשלום יחזור לשרור במסדרונותיו. מה שבטוח הוא כי המנכ"ל אשר עליו יוטל להרים את הכפפה הסבוכה ולשמש בתפקיד הרגיש, יצטרך לעמוד בפני אתגרים לא פשוטים שיעמדו לפניו כבר בחודשים הקרובים.

הרפורמה הראשונה שייאלץ המנכ"ל לחולל היא המרתו של מעמד החינוך העצמאי מאגודה עותומנית לעמותה. מזה למעלה משנה מרחף אולמטימטום לעצירת כל תקציבי החינוך העצמאי על ידי משרד האוצר שעלול להתממש בקרוב באם לא יומר מעמדו לעמותה.

מבלי להלאות את הקורא במונחים חוקתיים מסובכים, נאמר כי בשנת תרס"ט חוקק חוק האגודות העותומניות כמקור חוקתי עיקרי להקמת מוסדות שפעלו ללא כוונת רווח. רק בשנת תשמ"א חוקק חוק העמותות וכל האגודות הפרטיות התבקשו להעתיק את מעמדן מאגודה עותומנית לעמותה כאשר המעבר לחוק העמותות מחייב קיומם של תנאים שונים, אשר לעיתים, אותן אגודות עותומניות לא היו מסוגלות לקיים.

אחד התנאים, שהיווה את אבן הנגף העיקרית בנידון דנן למעבר אוטומטי למעמד עמותה, הוא התנאי האומר כי הגוף העליון בעמותה חייב להיות גוף נבחר ושיימנו עליו לפחות שבעה חברים. מאחר ובאופן מעשי מדובר בחברי מועצת גדולי התורה, קיומו של תנאי זה מעולם לא היה רלוונטי. גם כשניסו למצוא פתרונות חוקתיים ולהעניק סמכויות אופרטיביות בדרכים יצירתיות לחברי הנהלה רחבה ומחודשת, נתקלו כל הגורמים המעורבים בחומות של התנגדות ואי הסכמה על בחירת מועמדים מוסכמים.

מלבד החשש מפני עצירת התקציבים על ידי משרד האוצר, במהלך השנה האחרונה נתקלו עסקני הציבור החרדי לפחות בשני מקרים אשר העובדה כי מוסדות החינוך העצמאי אינם מוגדרים כעמותה עמדה להם לרועץ. בשני המקרים שיצוטטו להלן, נתקל החינוך העצמאי בבעיה חוקתית לקבל כספי תמיכות מאחר והינו נעדר אישורי ניהול תקין המוענקים אך ורק לגופים המוגדרים כעמותות.

המקרה הראשון אירע בעירית ירושלים לפני קצת פחות משנה. לאחר שעבר חוק הרשויות המקומיות בשעה טובה (ולא מוצלחת במיוחד) במליאת הכנסת בקריאה שניה ושלישית, ביקשה עירית ירושלים להעניק כספים למוסדות החינוך העצמאי. דא עקא, ששרת החינוך עדיין לא חתמה על התקנות שאמורות היו להוביל ליישומו של החוק. אי לכך, ישבו בעירית ירושלים על המדוכה והגו רעיון: להעניק למוסדות החינוך העצמאי את הכספים על תקן כספי תמיכות. במשרדי החינוך העצמאי שמעו על הפיתרון וגיחכו בעגמומיות. שם ידעו כי אין להם כל סיכוי ליהנות מכספים אלה בשל היותם מוגדרים כאגודה עותומנית.

המקרה השני אירע בפרשת אור יהודה הידועה שעדין לא מלאה חצי שנה לסיומה. כזכור, חובות בית הספר "מכתב מאליהו" הובילו להורדת השלטר על ידי חברת החשמל ולהחשכת חדרי הלימוד וכל מאמצי הנציגות החרדית להעביר כספי תמיכות ממשלתיים עלו בתוהו. מדוע? הנה התשובה.

אך זו כאמור רק אחת הבעיות בחינוך העצמאי. המנכ"ל החדש שייכנס לנעלים הגדולות ייאלץ להפשיל שרוולים ולהזיע במאבקיו אל מול משרד החינוך המטיל את גזירותיו ללא רחמים פעם אחר פעם (לתשומת ליבו של המנכ"ל החדש: משרד החינוך הודיע בשבוע שעבר בתגובה לעתירת בג"ץ כי החל משנת הלימודים הבאה יופחת תקציב ההסעות השוטף מ- 22 מיליון ל- 8 מיליון שקל בלבד – מכה אנושה למערך ההסעות של החינוך העצמאי), מנגד לא לאבד ראש במלחמות הפוליטיות הפנימיות, ובתווך להיות לעזר ולעצה למורי ישראל המבצעים מידי יום ביומו את מלאכת הקודש.

באם יתחולל המהפך הגדול והניסים אכן יחלו להתרחש במוסד הקדוש, תתאזר ההנהלה החדשה בגבורה ותקבל בעוז את ההחלטה האמיצה לצאת למבצע התייעלות של ממש. או אז עשויים אנו לחזות במהלך השנים הבאות בכוחות רעננים שיוכנסו למערכת המיושנת החל מתקני מפקחים (שחלקם כבר חצו את גיל השמונים) וכלה בצוות הפקידותי ובכך יקיץ הקץ למשכורות כפולות ומכופלות. ההנהלה הרעננה אף תחלק את מספר השעות שהוענקו לה ממשרד החינוך על פי חלוקה שוויונית וצודקת, מורים ומורות לא ינוידו ללא סיבה הנראית לעין, והשקט והשלום יחזרו לשרור במוסד העצמאי והבלתי תלוי.

ובינתיים, היינו רק כחולמים. לפני שמצעד הסמנכ"לים, המזכלי"ם, תפקיד המשנה, היו"ר, חברי הנהלה, חברי וועדת רבנים ושלל התארים הנכספים והיקרים מפז יעלה על שולחן הממליכים וייסגר לשביעות רצונם של כל האדונים, פשוט חבל לבזבז אנרגיות מיותרות בחשבונות ספקולטיביים על תפקיד השחקן הראשי.

טורו של מאיר בר מתפרסם מידי שבוע בעיתון 'מרכז העניינים'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!