מלחמת הירושה

לקהל האבלים הגדול שהלך בסך אחרי ארונו של הרב מאיר לוריא ז"ל הצטרפה למספר רגעים קבוצה שהמתינה בפינת הרחובות חזון איש ורבי עקיבא. עיני הכול ננעצו במי שעמד במרכז הקבוצה. היה זה הגראי"ל שטיינמן שלרגל מעמדו של הנפטר ז"ל יצא לקיים בו את מצוות הלוויה חרף חולשתו הרבה. אבל היו גם כאלה שהכירו את כל בני החבורה שנלוותה אליו והבינו את פשר התקבצותם יחד באותה שעה ובאותו מקום.

זה בהחלט לא היה מקרי. סביב הגראי"ל עמדו הגר"י אפרתי, הרה"ג רבי אריה דביר, הרב דוד שפירא, הרב יצחק לוינשטיין, ח"כ הרב משה גפני וראש עיריית בני ברק לשעבר הרב מרדכי קרליץ. הקבוצה לא חיכתה במקום זמן רב. לאחר שאחרוני המלווים נעלמו מן העין הם חזרו לביתו להמשך דיון בנקודה בו הופסק לצורך ההשתתפות במסע ההלוויה.

כפי שניתן היה לשער מהרכב המשתתפים עסק הדיון בחלל הגדול שהותיר אחריו הנפטר הדגול. על חשיבות הדיון תעיד העובדה כי בניגוד למקובל הוא התנהל עוד לפני מסע ההלוויה, ובשעה שבחלל האוויר עוד נישאו ההספדים הכאובים.

את ההחלטה לקיים את הדיון בשעה זו קיבל הגראי"ל לאור המידע שהגיע אליו מיד לאחר שנודע דבר הסתלקותו של המנכ"ל. ממידע זה עלה כי בראשות הארגון החינוכי הגדול ביותר של היהדות החרדית בישראל אין כרגע בעל זכות חתימה וסמכויות לניהול השוטף של המערכת. הרב לוריא ז"ל החזיק בידו את כל זכויות החתימה בכל הנושאים, מאיוש תקנים ועד חתימה על תשלומים לאחרון המורים ביישוב הספר הנידח ביותר. החשש היה כי בתוך זמן קצר ייווצר כאוס מוחלט שיביא לקריסה של המערכת.

גורם נוסף שעמד לעיני המשתתפים היו ההכנות לקראת פתיחת שנת הלימודים שנקטעו באבן עם פטירת המנכ"ל. לפני שבועיים בלבד נחתמו על ידיו מכתבי הפיטורין הנדרשים למורים בגין הקיצוצים אותם דרש משרד החינוך (הודעת פיטורין חייבת להגיע לידי המורה עד ה-30 במאי). מה שלא הספיקה לו השעה זה לאייש את אלפי התקנים במערכת הגדולה, לקבוע את היקף הקצאת השעות לכל בית ספר ולהכין את המערכת הענקית לכל הנדרש על ידי משרד החינוך.

על רקע זה התכנסו לדיון חירום בחזון איש 5 כל האישים המוזכרים לישיבה שהחלה עוד לפני מסע ההלוויה ונמשכה גם במהלכה. אחד הנאספים הציג את הדרישה שכבר הגיעה אליו מחוגי הסיעה המרכזית למנות מיד ועד מנהל מוסכם לחינוך העצמאי שיתחיל לתפקד באופן מיידי. זו דרישה חד משמעית מצדם, אמר המשתתף.

הגראי"ל שטיינמן: האם נפטר הוועד המנהל? נפטר מנכ"ל וצריך למנות מיד מנכ"ל חדש.

אחד המשתתפים: אבל הם לא יסכימו למנכ"ל. הם דורשים ועד מנהל עם זכות וטו לכל אחד מהחברים (דרישה שהועלתה כבר לפני מספר שנים ודחייתה גרמה לנתק עמוק עם הסיעה המרכזית. תוצאות הנתק ניכרו גם בנוסח המודעות בעיתון המפלגתי, י.ר.). מה לומר להם?

הגרא"יל: תגידו להם שאני מציע את הרב יעקב גוטרמן כמנכ"ל. הוא טוב גם אתם.
ח"כ גפני: אפשר להציע להם גם את הרב קרליץ שמקובל גם עליהם.

הגראי"ל: זה לא עומד על הפרק כי מוטל'ה לא רוצה (קרליץ עצמו נמצא במקום ושותק, י.ר.).
אחד המשתתפים: זה לא תלוי ברצון של אף אחד. אם גדולי ישראל מטילים תפקיד על מישהו, הוא לא יכול לסרב.

קרליץ: אני באמת לא יכול. הבטחתי בשעתו לרב לוריא ז"ל שיומיים בשבוע אעזור לחינוך העצמאי, אבל יותר מזה אני לא יכול יש לי מחויבות לדברים שהתחלתי בשנים האחרונות.
מרן הגראי"ל (בדפיקה עזה על השולחן): אני מבקש מכם שתלכו ותגידו להם שאני מבקש למנות את גוטרמן למנכ"ל. אני חושב שיסכימו ואם לא, צריך להיכנס אתם למשא ומתן.

על אתר מונה אפוא צוות משא ומתן הכולל את הרב דביר, ח"כ הרב משה גפני והרב מרדכי קרליץ. המשימה שהוטלה עליהם הייתה להידבר עם נציגי הסיעה המרכזית ושלומי אמונים גם יחד (בסיעה המאוחדת יקבלו כרגיל את מה שיוסכם על ידי הסיעה המרכזית ובעלזא עדיין לא שותפה רשמית באגו"י, י.ר.).

ומה אומר על כך המועמד המדובר בכבודו ובעצמו? זה כהרגלו אינו מוכן להתראיין בכל הקשור ליחסיו עם גדולי ישראל ומה שהוצע או לא הוצע לו על ידם.

מקורביו, לעומת זאת, מוכנים להרחיב את היריעה בדברים הבאים: אחרי שמונה שנים של סבל בייצוב מערכות העיר מודיעין עילית ואחרי שזכה קצת למנוחה ועשייה ללא הפרעות אין בכוונתו להיכנס לגוב אריות חדש כמו החינוך העצמאי. לדבריהם, הועבר המסר לגדולי ישראל שטרם החליטו האם לקבל את הדחייה או לכפות אותה בכל זאת על ראש העיר המאושר.

הסיעה המרכזית: הפעם לא נוותר

אך לא רק בחזון איש 5 התקיימו דיונים דחופים ביום ההלוויה ולאחריה. תכונה רבה הורגשה במיוחד בחוגי הסיעה המרכזית שהתנהלות החינוך העצמאי בעשור האחרון הייתה לצנינים בעיניה. מבלי להיכנס לעימות הפרסונלי שאין מקום להזכירו במועד זה, אין זה סוד כי בסיעה המרכזית הורגש תסכול וכעס רב מהעובדה שאין להם יד ורגל ניהולית בארגון החינוכי הגדול בציבור החרדי.

העימותים הקבועים בנושא זה נסקרו על ידי כותב השורות באכסניה זו ובכל אכסניותיו הקודמות בעשורים האחרונים. וכמעט שהיה צורך לשנות רק את התאריכים והכותרות.

במהלך השנים נעשו אין ספור ניסיונות להגיע להסכם ניהול משותף לכל הסיעות בחינוך העצמאי וכולם קרסו כמו הפסקות האש עם הפלשתינאים באינתיפאדה השנייה. כל הצדדים התחפרו בעמדותיהם הראשוניות ובינתיים נוהל הארגון בלעדית וביד רמה על ידי המנכ"ל ז"ל שבאופן רשמי השתייך לסיעת שלומי אמונים, אך בפועל התנהל עצמאית לחלוטין.

מה שנותר לסיעה המרכזית הוא רק להביט מהצד ולהתלונן מרות. בין היתר התלוננו כי עצם המינוי של הרב לוריא, לא אושר על ידי ההנהלה הרשמית של הארגון, אלא על ידי משרד החינוך בלבד. כן טענו כי כל המינויים שנעשו על ידו בשנים האחרונות לא קיבלו גושפנקא חוקית, בהן המשרות הבאות: מנהל אגף הרווחה, מנהל המזכירות הפדגוגית, מנהל מחלקת החשבונות והסמכויות שניתנו בשנים האחרונות לעוזריו האישיים.

תגובה מוסמכת להאשמות אלו כמובן כבר אי אפשר לקבל. יש לציין רק, כי גם בעבר לא היו תגובות לטענות. וזאת עקב המדיניות המוצהרת של לשכת המנכ"ל שלא להגיב כלל. לא לסיעה המרכזית ולא לכתבים בעיתונים. בחדא מחתא.

אחד הנושאים השנויים דרך קבע בוויכוח היה מעמדו של יו"ר החינוך העצמאי הרב אברהם יוסף לייזרזון. הרב לייזרזון כיהן כידוע כח"כ תקופה קצרה וכאשר חזר מצא שלא ניתן לו למצות את הסמכויות שהיו בידו קודם לכן. בסיעה המרכזית דרשו להעניק לו זכויות חתימה וניהול שוטף, אך בפועל זה לא מה שהיה. ביטוי לכך ניתן מעל דפי שני העיתונים המפלגתיים. בעוד שהעיתון בבני ברק הכיר ברב לוריא ז"ל כמנכ"ל, אך לא במעמדו של, יבלחט"א, הרב לייזרזון כיו"ר, בעיתון הירושלמי הדברים היו הפוכים. התואר שניתן לבלתי מוכר היה: "מראשי החינוך העצמאי". נוהג זה, כאמור, לא השתנה גם בכתבות של יום רביעי השבוע.

מה דורשים כעת בסיעה המרכזית? מסתבר ששם לא נושאים עיניים למשרת המנכ"ל (כנראה בידיעה שהיא לא תיפול בחלקם), אלא דורשים לבטל אותה או לפחות לצמצם את סמכויותיה לאפס. את הניהול של החינוך העצמאי הם דורשים להעביר לוועדה משותפת לכל הזרמים באגודת ישראל ולדגל התורה.

מדובר, להצעתם, בוועדה שתמנה ארבעה חברים. שניים לאגו"י ושניים לדגל התורה.

כמו כן דורשים בסיעה המרכזית לבחור מחדש את הדירקטוריון של הארגון שלא רוענן זה שלושים שנה, לקבע חוקית את סמכויותיו של היו"ר הרב אברהם יוסף לייזרזון, ולבדוק מחדש את תקפות כל המינויים של השנים האחרונות.

אפס כי ההתנגדות של דגל התורה וסיעות אחרות באגו"י להצעה נובעת בעיקר מהסעיף הנוסף שנלווה אליה: זכות וטו על כל החלטה לכל אחד מהחברים. מה שאומר בעצם שאם הסיעה המרכזית לא תסכים, לדוגמה, לחלוקת משרות ההוראה לשנה הבאה, זכות הווטו לא תאפשר למנות אפילו מורה אחד ביישוב כלשהו בארץ.

"אנחנו לא מוכנים שהחינוך העצמאי יהפוך למהדורה חוזרת של סיעת יהדות התורה שכל אחד מנטרל את השני ושום דבר לא זז. זה יכול להיות רק בכנסת ולא בארגון חינוכי שצריך לקבל החלטות אופרטיביות בכל שעה וכל יום", אומר לנו גורם בכיר בדגל התורה.

שלומי אמונים: לשמר את הקונצנזוס

הצלע השלישית במשולש הבלתי אפשרי היא סיעת שלומי אמונים שהתפקיד היה בחזקתה עד לאמצע שבוע זה ואולי לא עד בכלל. "אנו משוכנעים ובטוחים כי את תפקיד מנכ"ל הארגון החשוב והייחודי הזה יאייש מי שבאישיותו יוכל להמשיך ולשמר את אותו קונצנזוס גם למען הדורות הבאים".

בשלומי אמונים אין ספק כי הקונצנזוס האמור יוכל להישמר רק על ידי איש מסיעתם המחברת, לדבריהם, בין הקצוות של אגו"י ודגל התורה. ובאשר למועמדים אפשריים, בסיעה אומרים כי אם יועלה שמו של הרב פולק הוא יקבל מהם את מלוא הגיבוי. כן הוזכרו שמותיהם של הרב אברהם שוורץ והרב שמואל טירר, חבר מועצת עיריית פתח תקוה.

המצב החוקי ובעלי זכות הבחירה

כיאה למוסד אגודאי ותיק גם בחינוך העצמאי הקפידו לשמר את המסורת ולפיה חדש אסור מן התורה. לפחות בכל מה שקשור להרכבים חוקיים חדשים. הבחירות האחרונות למרכז אגו"י נערכו בשנת תש"ל. בחינוך העצמאי אף הקדימו לשנת תשכ"ו. בשנה זו נבחר הרכב הנהלה ודירקטוריון שהכניסה אליו נסגרה מיידית והיציאה הייתה רק לאחר מאה ועשרים.

בדירקטוריון המקורי כיהנו פאר שלושה עשר מטובי האישים של אגודת ישראל ורבניה. (ראו מסמך מצורף). מסיבות שהזמן גרמן נותרו כעת בדירקטוריון החוקי שלושה חברים בלבד: הרב מנחם פרוש (שלומי אמונים), הרב שלמה לורנץ (צא"י) והרב יצחק מאיר (הסיעה המרכזית).

הגורם היחיד המסוגל לצרף חברי דירקטוריון חדשים היא מועצת גדולי התורה שמעמדה מעוגן במסמכי האגודה כסמכות העליונה של החינוך העצמאי. בשנת תשכ"ו הייתה רק מועצה אחת של גדולי תורה. כיום יש שתיים וגם באגו"י לא נאחזים בטענה הפורמלית שהסמכות היא רק בידי המועצה המקורית והוותיקה.

המשמעות היא שרק ישיבה משותפת של שתי המועצות (מה שאירע לאחרונה לפני חמש שנים) יכולה לשנות את ההרכב ולצרף חברים חדשים.

עד שזה לא ייעשה, הסמכות לבחור מנכ"ל או כל תפקיד בכיר אחר נמצאת בידיהם של שלושת האישים האמורים. בהתאם להשתייכותם הנוכחית כל אחד כפוף לרבותיו והנהגת סיעתו. כל אחד הוא אפוא לשון מאזניים בהכרעה מול השניים האחרים. המשמעות היא שאם הרב מאיר יחבור לרב לורנץ הם יוכלו למנות מנכ"ל שלא על דעת שלומי אמונים. ולחילופין אם הרב פרוש יחבור ללורנץ הם יגברו על ההתנגדות של הסיעה המרכזית.

ומה יקרה עד ההחלטה? נכון לעכשיו המינוי המוסכם היחיד של השנים האחרונות היה של הרב צבי בוימל והרב מרדכי לב כסגניו של הרב לוריא. מאחר והרב לב פרש בשעתו בקול מחאה גדול, נותר בוימל כסגן היחיד ותיאורטית וחוקית הוא יכול לדרוש לעצמו את זכות החתימה עד למינוי מנכ"ל קבוע.

אפשרות אחרת היא שמשרד החינוך ייקח את העניינים לידיים וימנה בינתיים מינוי מקצועי משלו לניהול החינוך העצמאי. צעד זה יינקט רק בשעת חירום ורק אם לא ייבחר עד פתיחת שנת הלימודים מנכ"ל או הנהלה מוסכמת על כל הצדדים.

הידיעה תתפרסם מחר בעיתון בקהילה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!