'שינוי' בהרכב הבג"ץ

אין כמו הברומטר התקשורתי הישראלי, כדי להבחין בין חדשה מרעישה לבין הכרזת סרק. בסבב הטלפוני שהתקיים ביום שני השבוע בין חברי מועצת החכמים של ש"ס, הוחלט על מה שכבר ידוע: ש"ס תתמוך בחוק להקדמת הבחירות, אם לא יוגדלו הקצבאות. בלב הפריים-טיים, במהדורות הערב של אותו יום, תפסה החדשה המרעישה מקום שולי. הודעתו של ברק מלפני שבוע וחצי, תפסה מקום מרכזי ממנה.

יו"ר ש"ס אלי ישי כמו צפה זאת כחודשיים לפני הפסח, כשהבהיר כי מבחינתו, את הקניידלאך בליל סדר פסח, צריכה ש"ס לאכול מחוץ לקואליציה. במוקדם או במוקדם יותר, העריך אז ישי, הבחירות תוקדמנה, ולפיכך על ש"ס להקדים את ה'עבודה', ולא להיות מובלת על ידה.

הסוף ידוע. ש"ס נותרה בממשלה, ובשבוע האחרון מצאה עצמה מובלת באף על ידי 'העבודה'. ומה לא עושים כדי להשתחרר מהלפיתה הברקית? מזכירים נשכחות, כי ש"ס היא זו שהצהירה לראשונה שתפרוש על רקע הקצבאות. בתקשורת, אפעס, זה לא ממש תפס. מה לעשות, ואיומים לא ממומשים, נשמעו מפיה של ש"ס לרוב במשך חצי השנה האחרונה, משא-ומתן על ירושלים והקפאת הבנייה בביתר, הן רק דוגמא.

אם תזכורת לא עוזרת, אמר מי שאמר, אפשר והחלטת מועצת החכמים תעשה את שלה. הכוונה הייתה לכנס את ה'מועצת' ביום רביעי, אלא שהתוכנית ירדה מהפרק לאור יציאתו של ראש הממשלה לחו"ל. גם ניסיון לכנס את החכמים בשעות אחר-הצהריים של יום שני, נדחה על הסף. לא מצמידים אקדח (גם אם אקדח קפצונים), לרקתו של ראש ממשלה, בשעה שהוא אורז את מזוודותיו, בדרך לשדה התעופה. פטור בלא כלום אי אפשר, וכך בא לעולם הסבב הטלפוני המתוקשר, שהתקיים ביום ראשון בערב, ובסופו באה לעולם חדשה מרעישה. כאילו לא ידענו שאם העבודה והליכוד יתמכו בהקדמת הבחירות, לא תיוותר לש"ס כל ברירה אחרת, אלא לצרף את תמיכתה. וכי מה תעשה התנועה הקדושה, תיוותר מאחור, כאחרונת תומכיו של ראש הממשלה?

ש"ס ניסתה להוביל, לא בהצלחה יתירה. מה לעשות ובמחוזותינו הכל עניין של טיימינג. הודעת פרישה מעורפלת, כמו חקירה נגדית של עדות מבולבלת, עושות את שלהן, כל עוד הן מתבצעות במועד הנכון, ולא ברגע שאחרי.

הצד השווה שבהודעת ה'מועצת' ובהודעתו של ברק, בשתיהן אין דד-ליין מעשי של מועד פרישה מהקואליציה, אם וכאשר. בכל הנוגע לדידה של ש"ס, תשאלו את ראש עיריית ביתר עילית רובינשטיין מה פשר התחייבות שאין מועד קצוב בצידה. באשר לברק, ניתן לפנות לאופיר פז-פינס, אוד מוצל מברק, שבאוזניו עוד מהדהדת התחייבות פומבית אחרת של יו"ר העבודה, לפרוש לאחר מסקנות דו"ח וינוגרד הסופי.

אז נכון, המציאות הפעם מורכבת הרבה יותר. ברק לא יוכל להרשות לעצמו להצטייר כזגזגן חסר תקנה, ועבור ש"ס, הקצבאות הן הצ'אנס האחרון להצטייר כמובילת אג'נדה חברתית. אבל, קחו נשימה עמוקה, לשתי השותפות הקואליציוניות יש אינטרס ברור לסחוב זמן. לאור מצבו של ברק בסקרים, אין לו כל סיבה למהר, ועל רקע הבחירות ההולכות וקרבות לרבנות הבירה, אין לש"ס כל עניין לפרק דווקא עכשיו את החבילה. לילדים הרי צריך לדאוג, אם באמצעות קצבאות ואם במסגרת משרות.

בינתיים 'מדברים בחירות' – לרבנות ירושלים, ולמועצת הרבנות הראשית. והבחירות לכנסת מה יהא עליהן? אם בתחילה דובר על תמיכה בהצעת חוק טרומית לפיזור הכנסת בטווח של שבועיים, כעת כבר מדברים על האופק הרחוק שאחרי חג השבועות. הבחירות אומנם תוקדמנה, אך שתי המפלגות יעשו הכל כדי שההקדמה תהיה מאוחרת, ככל שניתן.

אסור לשכוח, שאולמרט עצמו לא אמר את המילה האחרונה. גם אם מדובר בגברא קטילא, הרי שכמו ידידו טומי לפיד, הוא ממשיך לעורר רעש גם מהקבר. 'תקנון קדימה', שנתפר כחליפה התואמת למידותיו של שרון, ובוצר לאחר מכן כשכפ"ץ המגונן על הראש המחליף אולמרט, מותיר אותו כמת-חי. כולם יודעים שפוליטית, לקדנציה הבאה הוא גמור. אולם כל עוד הכנסת הנוכחית מכהנת, הקלפים, לפחות בתוך מפלגתו שלו, בידיו. ירצה, יקדם את הפריימריז וייתן לתנועתו מרווח נשימה. לא ירצה, יכפה את נוכחותו על חבריו, עד לרגע האחרון. שכן על פי תקנון קדימה, בלא הסכמת היו"ר, תתקיימנה הבחירות הפנימיות בין שישים לתשעים יום לפני הבחירות לכנסת. נקל לשער מה יהא גורלה של התנועה בתרחיש שכזה. משני צידיה, יתייצבו היו"רים הנבחרים ברק ונתניהו, בעוד בקדימה, תהא יד איש באחיו. אם רק ירצה להתנקם בחבריו שמפנים לו גב, יוריד אולמרט את קדימה ביגון שאולה. (בחולם, ומי יודע, אולי גם בשורוק).

מוריד הטל

קולות צחוק רמים, נשמעו מספסלי בית המשפט, עליהם ישבו אנשי תנועת "גיוס לכולם", בעת שנציג הפרקליטות עו"ד ליכט, הגן על עמדת המדינה בסוגיית חוק טל. בניגוד לנהוג במקרים "בלתי הולמים" כגון אלה, לא סילקה הנשיאה ביניש את 'מבזי ביהמ"ש' מהאולם באמצעות סדרני משמר בתי המשפט, ואפילו הערה מתבקשת לא נשמעה מכיוונה. לרגע נראה היה, שהיא מצטרפת לחבורה הצוחקת, בחדווה יתירה.

מרן הגראי"ל שטיינמן, ישב בשעתו בביתו ברחוב חזון איש 5, וקרא קפיטלאך תהילים, בעת שהארכת 'חוק טל' עמדה על סדר יומה של הכנסת. לא חקיקה דתית בעלמא, הייתה מונחת על הכף, אלא גורלו של עולם התורה כולו. בכנסת, התרוצצו החברים החרדיים ועשו נפשות להארכת החוק, מתוך תחושה שמדובר בחקיקה של להיות או לחדול. תפילה עושה מחצה, החוק הוארך בחמש שנים. בחדרו הצנוע של ראש הישיבה, ולהבדיל בין הקודש לחול, בלשכותיהם המרווחות של הנציגים החרדיים בכנסת, נשמעה אנחת רווחה. לפחות לחמש השנים הבאות, ישרור כאן שקט. סברו נציגינו. סברו וטעו.

לא לחינם אמרנו תפילה עושה מחצה, ומחצה בלבד, שכן במדינת ישראל הדמוקרטית, לא נבחרי הציבור הם שקובעים את הטון. למחוקקים לא שמורה זכות המילה האחרונה. כצפוי, העותרים הסדרתיים כנגד קיום עולם התורה, מיהרו לפנות לבג"ץ. מי ומי בעותרים? עו"ד רסלר - שאת שמו המשפטי רכש על גבם של בני הישיבות. אברהם פורז - שחברו למפלגת שונאי החרדים שינוי, הוספד השבוע גם על ידי אחדים מתוכנו (מדוע ולמה? למספידים פתרונים ולא לנו), ועוד גופים נוספים וחברי-כנסת, שהמכנה המשותף שלהם אחד הוא: הכה את החרדים, ועתור לבג"ץ. מכאן ואילך, חזקה על שופטינו שידאגו להשלים את מלאכת המכה בפטיש.

ביום חמישי שעבר נערך הדיון, ומגמת השופטות שישבו בהרכב בראשותה של הנשיאה דורית ביניש, הייתה ברורה. אם לשפוט על פי הלך הרוח באולם, הן על כס השיפוט והן בספסלי הקהל, הרי שהחרדים, ולא העותרים, צריכים להיות מודאגים.

לא רק מהאווירה ששררה באולם במהלך הדיון בעתירה, עלינו להיות מודאגים, אלא גם, שלא לומר בעיקר, מההליך הבלתי שגרתי שקדם לו . גורם בפרקליטות המדינה, הפנה את תשומת ליבנו לעובדה המוזרה, ולפיה, ימים ספורים לפני שהחל בג"ץ לדון בעתירה, הוחלף ההרכב שאמור היה לדון בה. אקט טכני במהותו, אולם בנדון דנן מדובר בהרבה יותר מכך.

טכנית - בהרכב המקורי, שנקבע זה מכבר, ישבו שלושה גברים, השופטים: אדמונד לוי, יורם דנציגר ואשר גרוניס, ואילו בהרכב החדש, שהורכב ימים אחדים לפני הדיון, על ידי הנשיאה ביניש, יושבות שופטות בלבד: אילה פרוקצ'יה, עדנה ארבל, ובראשו, עומדת הנשיאה ביניש.

מהותית – שלישיית השופטות המהוללות, ובפרט הנשיאה ביניש, ידועות בעמדותיהן הלעומתיות כלפי עניינים, הנוגעים לציבור החרדי בכלל ובחורי הישיבות בפרט. לעומתן, שלושת השופטים, ובמיוחד אדמונד לוי היושב על משבצת 'השופט הדתי' וכן אשר גרוניס, הינם בעלי עמדות מתונות בהרבה, ככל שמדובר בשמירה על זכויותיו האלמנטריות של מגזר המיעוט החרדי.

יתירה מזאת, יש מבין השופטים והשופטות, גם כאלו שכבר הביעו בעבר את דעתם השיפוטית ה"אובייקטיבית", באותה סוגיה ממש. היה זה, כאשר שנה וחצי לפני תום המועד לתוקפו של חוק טל המקורי, דן בג"ץ בעתירתם של אותם עותרים סדרתיים, כנגד הסדר הדיחוי שעוגן בחוק טל. שלא במקרה, הן השופט אשר גרוניס מחד, והן הנשיאה דורית ביניש והשופטת אילה פרוקצ'יה מאידך, ישבו באותו הרכב והכריעו כנגד העותרים.

אלא שנימוקיהן של שתי השופטות, היו שונים בתכלית מעמדתו של השופט. גרוניס הבהיר, כי עמדתו היא עקרונית: "עלינו לזכור", הוא כתב בהכרעת הדין, "כי זכות היתר ניתנה לקבוצת המיעוט באמצעות הכרעה דמוקרטית שנתקבלה בכנסת. משמע, קבוצת הרוב, היא זו שהחליטה ליתן את זכות היתר לבני קבוצת המיעוט", הסביר גרוניס בעגה שיפוטית, מדוע לדעתו חקיקת חוק טל, אינה מפלה. ויש גם המשך: "לא הוכח שגיוסם של בני הישיבות לצבא יקטין במקביל, באופן יחסי ובצורה נקודתית את הנטל על מי מבין קבוצת הרוב", דחה השופט את הטענה, שכביכול הדיחוי שמקבלים בחורי הישיבות גורם לכך, שחיילי המילואים נושאים בנטל כבד יותר. השורה התחתונה לדידו של גרוניס, הייתה ברורה: "כאשר לכל אלה מצרפים אנו את העובדה שהחוק הינו פרי של פשרה חברתית, אין מקום לקבוע כי בטל הוא. אין זה מתפקידו של בית המשפט לשמש כאפוטרופוס לבני קבוצת הרוב ולהוציא עבורם את הערמונים מן האש", לאמור, החוק תקף, ללא כל הסתייגות שהיא.

לביניש ופרוקצ'יה לעומת זאת, הייתה עמדה שונה בתכלית. כזאת הקרובה לעמדת העותרים, קירבה מסוכנת. את המושג 'תורתו אומנותו' הגדירה ביניש, כ"ניצול והעדפה של קבוצה אחת על חשבון רעותה", לא פחות. בהמשך דבריה בפסק-הדין, הסיקה השופטת כי: "האופן שבו התייחסה הממשלה עד כה לחובתה להציע כלים במסלולי השירות הצבאי והשירות האזרחי לשם ביצוע החוק, מעורר חשש כבד שמא החוק אינו ישים כלל, ואין כוונה רצינית להעמידו במבחן המציאות", ומשכך, התוצאה לדידה, ברורה. פורז ולפיד לא היו מנסחים זאת טוב יותר: "מתבקשת המסקנה כי החוק עצמו פוגע באופן בלתי מידתי, בזכות לשוויון ואינו מציב תנאים מידתיים ומותאמים להשגת תכליותיו ולמזעור הפגיעה בכבוד האדם".

רק סיבה אחת, היא מצאה, שלא לבטל את החוק כבר אז. העובדה ש"תקופת הניסיון" בת חמש השנים, עמדה לפני סיום. ביניש העדיפה לתת את מעט הזמן שנותר, על מנת לאפשר לחוק להבשיל – והבשלה מבחינת נשיאי הבג"ץ בעבר ובהווה, היא, להבדיל, הרקבה לדידם של גדולי ישראל: עזיבת עוד ועוד בחורים את ספסלי הישיבות הקדושות. "אני סבורה, כי אם במשך הזמן שבו יעמוד החוק בתוקפו לא יחול שינוי משמעותי בכל הנוגע להגשמתו, יהיה בכך כדי לבסס את המסקנה שהחוק אינו חוקתי".

גם השופטת אילה פרוקצ'יה החרתה החזיקה אחריה. בעגה נוסח זו של השופט הפייטני מישה חשין, היא קבעה כי: "החוק ודרכי יישומו נגועים כבר עתה ב'וירוס' אי החוקתיות. ניתנת שהות למדינה להתמודד עם 'וירוס' זה, שמא תוכל לו. הנטל מוטל כולו עליה. הנטל כבד מאד, והשעה דוחקת". עד כאן מפיהם ומפי כתבם של שופטי ובעיקר שופטות העליון.

מדור בייניש

אז מה היה לנו כאן? הרכב מתון יחסית, בו יושבים שופט דתי, וחבר נוסף שהביע את עמדתו הנחרצת בעד חוק טל, שמוחלף בדקה התשעים, בהרכב חדש בו יושבות שתי שופטות שהבהירו, הלכה למעשה, כי לא יאפשרו את הארכתו של חוק טל, מעבר לתקופת הניסיון הראשונית. בהתחשב בעובדה שתקופה זו חלפה עברה לה, וכעת מדובר בהארכה נוספת של החוק, הרי שיש לפנינו לא פחות מאשר, הטיית תוצאות הדיון באמצעות שינוי ההרכב.

מי שנכח בסוף-השבוע האחרון בדיון הראשוני בעתירה, לא יכל להימנע מהמסקנה המתבקשת, כי הכל מכור. ביניש, השימה את נציג הפרקליטות ללעג וקלס, בהערות נוסח אלו שהופנו בשעתו לעברו של היועץ-המשפטי לממשלה, בפרשת 'הסדר הטיעון' של קצב. הנשיאה ה"מוערכת" (תשאלו את שר המשפטים המלומד), דרשה לדעת כמה אברכים בדיוק, החלו את 'השירות האזרחי' (76, ועוד 12 בדרך), ונזפה בנציג המדינה, כשהיא מניפה את ידה בתנועת ביטול: "זה לא מספיק. מר רסלר התחיל את התהליך והוא רוצה לראות את סופו", כביכול הח"כים והשופטים, עובדים אצל רסלר, פורז, וחבריהם האנטי-חרדיים. ובעצם לא 'כביכול'. בית המשפט העליון, הרי עומד לרשותם בכל עת.

הזלזול והבעת הדעה המוקדמת נמשכו, גם כשהובהר לה, כי השיקולים היו לעיניהם של חברי ועדת חוץ ובטחון שהחליטו על הארכת החוק. העובדה שהחוק אושר ברוב של 56 תומכים מול 9 מתנגדים בלבד, גם היא לא הרשימה את כב' הנשיאה.

ביניש לא באה לשמוע, בטח שלא להשתכנע. לא לחינם היא השתחלה להרכב ברגע האחרון. בסיכומו של דיון, היא הוציאה צו על תנאי בו הורתה למדינה לנמק, מדוע לא יבוטל החוק, ולפרט את נתוני המתגייסים. נציג המדינה מצידו, הבטיח כי עוד נראה מאות מתנדבים המצטרפים לשירות האזרחי. (לתשומת ליבם של מסיימי שנת ההכרעה, שמן הסתם ייעשה מאמץ מוגבר לגייסם, על מנת לרצות את בג"ץ).

לקינוח, הרחיבה ביניש את ההרכב משלושה לתשעה שופטים, זכות השמורה לנשיא ההרכב בלבד. לא מיותר לציין, כי הסמכות למנות את חברי ההרכב החדש, מצויה גם היא בידה, וחזקה על ביניש שתדע את מי היא מרכיבה.

בכלל, אלמלא שביניש היתה יושבת בראש ההרכב, סביר להניח כי הוא לא היה מורחב, הואיל ומדובר בנושא שכבר נדון אך לא מכבר בהרכב נרחב. אבל הנשיאה דנן, ידעה כנראה מדוע יש צורך דחוף לשנות את ההרכב, משופטים לשופטות, ולתפוס פיקוד אישי, עוין בעליל.

חמישה חודשים היא נתנה למדינה להשיב, לאור העובדה שהכנסת אמורה לצאת לפגרה בקרוב. העותרים עוד ניסו לקצר את המועד בטענה, כי הממשלה ממשיכה לתפקד גם בפגרת הכנסת, וביניש השיבה: "איך שזה נראה, גם הממשלה יוצאת לחופש". הנשיאה כנראה, לא שמעה על המושג 'הפרדת רשויות'. לתשומת ליבם של חברי-הכנסת, הרכבת יצאה לדרך. לאור הדחת ה'קטר' וההשתלטות העוינת של צמד ה'מקטרות' ביניש את פרובוקצ'יה, היעד הפרובוקטיבי והמסוכן, כמו כתוב באותיות קידוש לבנה, בתחנת המוצא.

רצים לגן עדן

נציגיה החרדיים של התנועה הקדושה, פארס כדורא הפלסטיני, יוסי בילין הישראלי ושמאלנים למיניהם, נועדו למרתון פגישות וסיורים בן יומיים. נשמע אולי כמו תחילתה של בדיחה, אך לא. מדובר במציאות ברת מימוש, כפי שחזינו וראינו בסוף-השבוע האחרון.

צריך לומר מילה טובה על נציגי התנועה הקדושה, בניצוחו של אלון נוריאל יועצו הדומיננטי של יו"ר הסיעה ח"כ מרגי, שמשאירים מאחור עסקים מוניציפאליים בוערים על מנת ללון (תרתי משמע), בעומקה של הבעיה הדמוגרפית, ולהתחכך בירושלים ובעוטף לה. (ויודגש: בעוטף ירושלים. לא במעטפות ירושלמיות). לפחות התנאים הסביבתיים במלון הייאט הירושלמי, מפצים על ההקרבה.
עומד פארס כדורא, לשעבר השר לענייני אסירים ברשות הפלסטינית, מהחותמים הבולטים על 'הסכם ז'נבה' הווירטואלי, ופורש את משנתו המדינית בפני הש"סניקים. הוא מלגלג על הקיצוניות 'משני הצדדים': "אצלנו ואצלכם יש תחרות, מי יגיע מהר יותר לגן עדן".

אם לא ליצמן החרדי, לפחות כדורא הפלסטיני, מאמין להצהרותיה של ש"ס גם בנוגע לחשיבות ריבונות – ולא רק רבנות – ירושלים. כך הוא מתרפק בערגה על פסק ההלכה של 'הרב שך והרב עובדיה', ולפיו עבור שלום אמת יש לוותר על שטחים, ושש קצת פחות על החלטת ש"ס, שלא לדון כלל בנושא ירושלים: "אני כפלסטיני מתון, אומר לכם, שבשום פנים ואופן לא אחתום על הסכם, בו ירושלים לא תהיה בירתה של המדינה הפלסטינית", מבהיר כדורא, וזוכה למקלחת של צוננים. לרגע נדמה, כי היושבים מולו אינם משחקים ב'נדמה לי' וכי יש להם השפעה אמיתית על עמדת התנועה: הם מבהירים את חשיבותה של ירושלים, תמהים לפשר העובדה שבמצב הנוכחי, הוא לא מייצג את עמדת הציבוריות הפלסטינית החמאסית, שואלים על ההסתה בבתי הספר, בעיית ערביי ישראל, ולקינוח עולה השאלה מדוע מפגש שכזה, יכול להתקיים רק בצד הישראלי, ולא בצידו הפלסטיני של הגבול.

לפחות על דבר אחד מסכימים הצדדים: ההתנתקות הייתה טעות. כך סבור הנציג הפלסטיני הבכיר רב ההשפעה. כך סבורים גם הנציגים המוניציפאליים של ש"ס מעוטי ההשפעה המדינית. ובעצם, ניתן לומר כי לשני הצדדים דומיננטיות שווה. תשאלו את איסמעיל הניה וחאלד משעל, מנהיגי החמאס.
לדידה של החבורה מ'יוזמת ז'נבה', הש"סניקים מספקים את הסחורה. שהרי לא ראי בקשת תרומה מהאיחוד האירופי, תוך הצגת תמונה משותפת, לצד גדר ההפרדה באבו דיס, של כדורא וחבורתו, כהרי הצגת תמונה של ח"כ מיכאלי, אבוטבול מבית שמש, שרעבי מביתר, ברנס מבת-ים, עזרן מאופקים, הכהן ממודיעין עילית, כהן מראשל"צ ועוד פרצופים ש"סניקים בעליל, באותה סיטואציה ובאותו מקום. האירופאים אוהבים להרגיש שהם מרחיבים את מעגל ההשפעה, ולא רק משכנעים את המשוכנעים.

על הדרך, נהנו החברים מש"ס, לא רק מאירוח נאות, אלא גם מהרחבת אופקים. סיור מרתק, עם אל"מ במיל. שאול אריאלי, שעמד בראש מינהלת הסכם הביניים בתקופתו של ראש הממשלה, רבין וכראש מנהלת המו"מ להסדר קבע בממשלת ברק. אריאלי - אנציקלופדיה דמוגרפית, תר ביחד עם הנציגות הש"סית את גדר ההפרדה, לאורכה ולרוחבה, ממודיעין עילית ועד אבו דיס. ברהיטות מרשימה, הוא מצביע על עשרים ושמונת הכפרים הערביים שסופחו לירושלים, ושואל האם לילד הזה התפללנו. וכשמדברים על ילד, יש גם קצבאות: כמיליארד שקלים לשנה, מפריש האוצר לאותם מסופחים – ערביי מזרח ירושלים והכפרים הסמוכים לה. דבר אל הש"סניקים בקצבאות ילדים, וקנית את ליבם.

שלמה שרעבי מ"מ ראש עיריית ביתר עילית, שומע על היתרי בנייה ונדלק. בעוד הם מקבלים הבטחות ריקות מתוכן, הערבים מצטיידים במלט ובבלוקים, באישור מדינת ישראל. נחמת ביתרים, הוא מוצא בהתבוננות על גדר ההפרדה הממוקמת לה באמצע השכונה, בית אחד בתוך הגדר, והשני מעבר. מסתבר שיש סינון אוכלוסיה, הגרוע יותר מוועדת קבלה... ערב 'יום ירושלים', דווקא ראש העירייה לופוליאנסקי זוכה כאן, באבו דיס, להערכה, כמי שבתקופתו פורחת הבנייה החוקית במזרח העיר.

במיוחד עבור הנוכחים, יש גם 'אחד משלהם', גורם בעל אוריינטציה ש"סניקית, השותף למלאכת הקודש של 'יוזמת ג'נבה'. בבוקר יום שישי, בשעה שעמך ישראל עושים את הכנותיהם לשבת, מנצח 'פרקליט הבית' (ברחוב הקבלן 45) עו"ד דוד גלס, על פאנל בהשתתפותם של הח"כים יוסי ביילין ממר"צ ואברהם מיכאלי מש"ס. מסתבר, כי אין זו הפעם הראשונה בה נפגשים השניים, הסובבים מפאנל לפאנל בחסות ובמימון האיחוד האירופי. הכל בתנאי שהדו-שיח הפורה יתקיים תחת קורת גג מלונאית מפנקת, בארץ, ורצוי יותר בגולה.

גלס, יונה צחורה התומכת בהשתתת שלום אמת, לא רק בתוככי התנועה, תומך גם במו"מ עם חמאס ומוכן לעשות (כמעט) הכל למען השלום. הש"סניקים מופתעים ופונים בטרוניה לגדי בלטיאנסקי מנכ"ל יוזמת ג'נבה: "למה אתם לא שמים אותו בפרונט? אם היינו יודעים שביוזמת ז'נבה חברים לא רק חילונים שמאלנים, אלא גם אנשים משלנו כמו גלס, אולי היינו מתייחסים אליכם אחרת".

בית ספר לפוליטיקה, טורו של אבי בלום, מתפרסם ברשת קו עיתונות דתית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!