קרב חייו

מה, זה הכל? תהו אזרחי ישראל בחצות ליל שישי האחרון. כן, בשלב הזה זה הכל. החומרים הנמצאים בידי חוקרי המשטרה נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט, נכון לשעת כתיבת שורות אלו – תחילת השבוע הנוכחי עדיין אינם מובילים לכתב אישום מיידי, וכשאין לנו עילה לכתב אישום מפורש, כל זמן שאהוד אולמרט יודע להגות את שמו כראוי הוא לא יתפטר מרצונו החופשי.

חוקרי המשטרה מדברים במונחים של חודשים לסיום חקירת פרשת אולמרט – טלנסקי ולהגשת כתב אישום במידה ויוגש. מזווית ראייתם זהו אולי הליך די מהיר. מבחינתו של אולמרט, זהו נצח. נצח משפטי, ציבורי ופוליטי כאחד. משכך, העסקן הוותיק שעבר בחייו פרעונים רבים ששמו לו רגליים לא ממהר להרים ידיים. אולמרט מתכוון להילחם על קרב חייו עד תמצית דמו האחרונה. גם ככה אין לו הרבה מה להפסיד.

"אני מסתכל לכם בעיניים, אזרחי ישראל; לא לקחתי שוחד, לא לקחתי אגורה לכיסי", אמר בהודעתו הרשמית בליל שישי ופילבל בעיניו מסיבות לא ברורות. בסיום דבריו אף סירב להחליף עם העיתונאים ולו מילה אחת. אולמרט יודע היטב כי אפקט הדומינו עלול לפעול כאן בכל רגע נתון באורח הכי לא צפוי ובשלושת המישורים האמורים – הציבורי, המשפטי והפוליטי. הכל שביר. הכל נפיץ. הנתון המשפטי הנוכחי ולפיו יידרשו מספר חודשים לניהול החקירה יכול להשתנות בכל רגע אפשרי.

מלחמת המוחות תצא לדרך כבר בשבוע הקרוב וכבר בימים הקרובים יצטרכו אולמרט ופרקליטיו לדלג על מהמורות ומכשלות ולהקשות על מלאכת גיבוש תיק האישום במידה ויוחלט על כך. יריית הפתיחה כבר ניתנה ביום שישי האחרון כשבית המשפט המחוזי בירושלים אישר את בקשת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז להשמיע את עדותו המוקדמת של העד המרכזי משה טלנסקי בבית המשפט. הנימוק: טלנסקי חושש שאולמרט ישלח אנשים לפגוע בו פיזית ובפרקליטות חוששים כי טלנסקי ייעלם בגין כך ולא יחזור להעיד נגד אולמרט.

אולמרט שומע את הדברים ומתפוצץ. על כל צעד תדמיתי אחד שלו מחזירו טלנסקי שני צעדים אחורה. מחשוד על עבירות צווארון לבן למאפיונר חסר מעצורים. אולמרט שהחליט להילחם לא שותק ועותר לבג"ץ בכדי למנוע את העדות המוקדמת. במידה והבג"ץ יידחה והעדות המוקדמת תתקיים עשוי ההד הציבורי השלילי לגדול שבעתיים בשל ההחלטה להשמיעה בדלתיים פתוחות בכדי שלא לפגוע בזכות היסוד של הציבור לדעת ובחופש העיתונות הנגזר מזכות זו. היכן נעלמה זכות זו במהלך עשרת הימים האחרונים בהם היתה העיתונות הישראלית שרויה תחת צו איסור פרסום? למשטרה ולפרקליטים פתרונים.

אפקט הדומינו עשוי להתגלגל ולהתפוצץ בשבועות הקרובים במיוחד במישור המשפטי, כששאלת מאות אלפי הדולר היא: מה היו מניעיו האמיתיים של טלנסקי. מלבד עסקיו בישראל אותם ניסה לשנע על ידי המלצותיו של אולמרט, שלטענתו, לא ממש הועילו, בודקים במשטרה חשדות נוספים אליהם נספחים גורמים ומוסדות עמם היה טלנסקי בקשרי ידידות עמוקים.

מלבד החשדות הנמצאים כבר עכשיו על שולחן חוקרי המשטרה נבדקים כיוונים נוספים ותיבות פנדורה עמוסות עשויות להיפתח בשבועות הקרובים. מדובר בתיבות פנדורה שהרחוב החרדי ריכל על קיומן במהלך העשור האחרון וכעת עלולות להוות גורם מכריע בעתידו של ראש הממשלה אהוד אולמרט. חשוב לציין, כי כל האמור מוגדר עדיין כממצאים הנבדקים במשטרה.

ספק רב אם אולמרט ייצא בסופו של יום מכל אותן בדיקות וחשדות ללא כתב אישום. ספק רב אם הוא יוכל נפשית וציבורית לשרוד לטווח החודשים הקרובים את כמות הפרשיות שיצוצו בחדרי החקירות בשבועות הקרובים ויוטחו בפניו אחת לאחת. יחד עם זאת חשוב לזכור כי בניגוד לראשי ממשלה קודמים אשר להם כישורים צבאיים מובהקים, לאהוד אולמרט כישורי עו"ד מניפולטיביים השוכנים במוחו הכן לשירותיו בעיתות צרה ומצוק. ובדיוק לשם כך גורם הזמן חיוני וחשוב עד מאד.

מי ישיג את מי – זהו שם המשחק בעת הנוכחית. לצד הניסיון האינטנסיבי לעצור את התופת המשפטית ולהוכיח את חפותו, עשוי אהוד אולמרט בצל ביקורו של הנשיא בוש להשתולל במישור המדיני כפי שלא עשה עד היום ולהטות את אור הזרקורים ממנו והלאה. אנו עוד עלולים למצוא את עצמנו במהלך החודשים הבאים אומרים את המשפט הכל כך מוכר: "כגודל החקירה כך עומק העקירה" נוכח מסמך הצהרת כוונות ראשוני שעלול להתגבש אל מול אבו מאזן. בש"ס יזעקו מרה, בקדימה ינשכו שפתיים ורק אהוד אולמרט יצחק כל הדרך אל המכבסה של משה.

ירושלים של זהב

בעוד שהציבור הישראלי הכללי נתפס מופתע פעם אחר פעם מכמות הפרשיות שנושא אהוד אולמרט על גבו, מצטייר הציבור החרדי די אדיש ואפילו מעט משועשע מההלם הציבורי הגדול. ולא בכדי. הציבור החרדי שטיפח אותו בירושלים כשסילק את טדי קולק מכס ראשות העיר הכיר אותו היטב על כל המשתמע מכך. לטוב ולמוטב.

ברם, אדישות זו מופגנת רק כלפי חוץ. בחדרי חדרים ישנם בקרבנו כאלה שכוססים ציפורניים בדקות אלה בחרדה וקופצים מכל צלצול טלפון בחדרם. אמנם עדיין כל המידע מוגדר כ'בדיקות' בלבד על ידי חוקרי המשטרה אולם כשאלו מתחילות להעלות עשן, איש אינו מסוגל להעריך כיצד תסתיימנה. במיוחד לא כשמדובר בחקירת ראש ממשלה דוגמת זה הנוכחי.

במהלך השבוע האחרון שוחחנו עם מספר אנשים שעבדו יחד עם אהוד אולמרט בעירית ירושלים באותן שנים. לא הופתענו לשמוע את אותן מילים וביטויים שעברו כחוט השני מאחד לשני. כולם גוללו את הסיפורים הרהבתניים על העושר האגדי שהפגין מבלי שאיש יידע מה מקורו בעוד שמשכורתו הרשמית לא קרבה אל זו, ודיברו על הכספים העצומים שהביא עימו כשחזר מחו"ל (שם שהה כמחצית מימי כהונתו) ומבלי שיספר לחברי המועצה להיכן הם תועלו בניגוד לקודמו טדי קולק. יודגש, כי אין בכל האמור משום אשמה חוקית כלפיו אלא על תהיות שהועלו בזמנו על התנהלותו של אולמרט וחלקן נבדקות כעת בחדרי החקירות.

"אני לא רוצה לבוא ולהאשים את אהוד אולמרט בשוחד; חשוב להבין כי באותן שנים היו דפוסי התנהגות שלא היו חריגים הן מבחינה חוקית והן במישור ההתנהגותי מאחר וזה, לדאבון הלב, היה מקובל", מספר גורם שכיהן כחבר עיריה באותן שנים כשהוא רמז על השיטה המקובלות הידועות (ומי שלא מבין שישאל כל דרדק ירושלמי).

"לצד כל זאת, אהוד אולמרט מיעט לערב את חברי המועצה בכל הקשור לתרומות שהביא לעיר ירושלים בניגוד לקודמו קולק. כשטדי קולק היה חוזר ממסע בחו"ל, היה מתפאר בפנינו 'הבאתי עשרה מיליון למוזיאון זה, הבאתי שמונה מיליון לבית חולים זה' ולפרויקטים נוספים שראה לנכון לממנם. כמעט בכל פעם היה מעדכן אותנו בפרוטרוט לאן הכסף אמור ללכת. אצל אהוד אולמרט מעולם לא ידענו. אני מניח שעל פי חוק הוא היה פטור מלעשות זאת. אולם התנהגות מתעלמת זו בהחלט הרימה גבה אצל רבים מאיתנו.

"מה שמעניין הוא שאף אחד מהיועצים המשפטיים לא דרש ממנו להציג את הנתונים הללו. לא היועץ המשפטי אסא אליאב ולא המבקרת שלומית רובין. זה היה תמוה אבל שתקנו. באופוזיציה תקפו אותו על כך, אולם אני, כחבר קואליציה, לא פתחתי את הפה. הוא היה דיקטטור, הוא שלט בכולם שליטה ללא מצרים, אף אחד לא רצה להתעסק איתו".

מי שחושב שהפוליטיקה הצמיחה את אהוד אולמרט אינו אלא טועה. אהוד הצמיח את הפוליטיקה. אולמרט ידע כבר באותן שנים במי להשקיע ובמי להשקיע פחות. "אני חייב לומר לך, שכאשר בקשתי ממנו מבנים לציבור אותו אני מייצג, קיבלתי זאת ממנו ללא כל תמורה. הוא לא ראה ממני אגורה שחוקה. יחד עם זאת, כשהתקיימה הצבעה על נושאים מסוימים ונרקמה ברית נגדו, הפרתי את הברית ההיא והצבעתי יחד עימו". הוא מותיב ומפרק.

מאוחר יותר ניסינו לשוחח עם גורם שכיהן כחבר בוועדת תכנון ובניה בקדנציה הראשונה של אהוד אולמרט בעיריה. הלה סירב לדבר. "אני חושש לדבר על מה שנעשה באותה תקופה; יש לי הרבה בלב אבל אם אדבר רק אזיק בכך. באופן כללי אני חושב שהכל צריך להשתנות. יש לשנות את כל דפוסי ההתנהגות בועדת תכנון ובניה. היו כאן הרבה אינטרסים והרבה בחישה אישית. לי באופן אישי הגישו מעטפות לא פעם ולא פעמיים אך סירבתי לקבלן. התרחקתי מהדברים האלו". בכיר אחר בעיריה באותם זמנים סיפר: "הדבר הזה כל כך הושרש בציבור שפעמים מרוב בורות היו מנסים לדחוף מעטפות גם על דברים ונושאים שניתן להסדיר אותם בצורה חוקית וללא כל מאמץ".

"חשוב שהאמת תיחשף", אומר אחד הגורמים עמם שוחחנו. "איני חושב שפתיחת תיבת הפנדורה הזו תוביל לטלטלה חמורה ואגרסיבית מפני שכמעט בלתי אפשרי לזעזע מסכת ארוכת שנים שכזו. מדובר בהתנהלות פסולה שהפכה לשיטה במרוצת השנים ובהיקפים אדירים שאין עליהם כל שליטה. מכף רגל עד ראש אין מתום", סיים בעגמומיות. נחזור שוב ונאמר כי בשורות האמורות אין כל הטחת אשמה כלפי ראש הממשלה בעת כהונתו כראש עיר. בשורות אלו ציטטנו מעט מזעיר מההיסטוריה המורכבת והמעוררת תמיהה של אהוד אולמרט כפי שסופרו על ידי אישים שעבדו לצידו באותן שנים.

אולי המכה אחרונה שנחתה על הציבור הישראלי תנער את הטעון ניעור מתרדמתו ותחסל את השיטה הרקובה שהפכה למקובלת בשנים האחרונות במוקדי שלטון רבים בארץ. חסל סדר הקומבינות ותחוסל דרך המניפולציות. לא עוד מקורבים ואנשי סוד, ידידים בעלי הון מחו"ל, אוהדי ארץ ישראל אמריקאיים, קרנות ידידות נוצריות בעלות השפעה, הליכה על גבול קצה החוק תוך ניצול פרצות בחוק לשם קידום מטרות הון וניהול עסקאות אפלות בעלות ניחוח פלילי.

אולמרט תולה עצמו בעמותות ברק שיצא בלא כלום, אך שוכח בדרך את חברו הטוב הירשזון שיצא חבוט בשבוע האחרון ולא רק בשן ועין ובנסיבות לא מחמיאות בלשון המעטה. יוענש אולמרט, תוענש השיטה.

ש"ס מחזקת

אחת המפסידות הגדולות מהתפוצצות הפרשיה האחרונה היא סיעת ש"ס. לא כך תכנן ישי לסיים את הקדנציה הנוכחית כשש"ס נגררת החוצה לבחירות מבלי שהיה סיפק בידה להיאבק על קצבאות הילדים ועל ירושלים שכמעט וחולקה לה יחדיו, ללא רבנות ירושלים ומבלי שתעוגנה בחוק סמכויות בתי הדין הרבנים בענייני ממונות.

הקוריוז המעניין הוא שדווקא ממשרדו של ישי נפתחה הרעה. לדברי העיתונאי יואב יצחק (ראה ראיון עימו בעמ' החדשות) הפרשה החדשה שהתפוצצה ברעש גדול הינה תולדה של מהלכי הבדיקות והחקירות שנפתחו בעקבות חשיפת פרשת כרמיה שהובילה לגילוי "יומני אולמרט" שנחשפו במשרד התמ"ת לאחר שצוות הבדיקה ביקש את אישורו המוקדם של השר ישי לחפש מסמכים ולתשאל את הפקידות במקום.

כששוחחנו עם השר ישי בסוף השבוע על כך, הכחיש הלה כל מעורבות וטען כי החוקרים הופיעו במשרדו כשהם מצוידים בצו בית משפט ועשו במחשבי המשרד כפי הבנתם ושיקול דעתם בה בעת שהוא עצמו לא שהה במקום ולא ידע על חקירה כזו או אחרת המתנהלת על ראש הממשלה אהוד אולמרט.

כך או כך, גם בש"ס שוררת תמימות דעים כי שעון החול של אהוד אולמרט הולך ואוזל וכי יש להתכונן לכל תרחיש אפשרי למרות התמיכה והגיבוי שהם מעניקים לו. דבר אחד הולך ונעשה ברור: ש"ס לא תתמוך בשרת החוץ ציפי לבני לראשות המשלה (ראה ידיעה נפרדת בעמ' החדשות) הן בשל דעותיה המדיניות והן בשל עמדותיה בנושאי דת ומדינה. אלו הנימוקים הרשמיים.

אלא שבעורקי החלטה זו זורם הרבה דם פוליטי. אין זה סוד כי בימים אלו קיימת רתיחה עזה מתחת לפני השטח בקרב בכירי קדימה הרואים עצמם כמועמדים אפשריים לרשת את כיסאו של אולמרט בתוככי קדימה ביום פקודה. השר לביטחון פנים אבי דיכטר, שר התחבורה שאול מופז ושר הפנים מאיר שטרית, כשהשם המוביל מביניהם הוא להוותה של ש"ס, לבני.

כשמדברים עם אולמרט פוליטיקה (כן, זה קורה לו גם בימים טרופים אלו) הוא מדבר על דבר אחד בלבד: רק לא לבני. אולמרט מעדיף לראות בראשות הממשלה אפילו את יריבו המובהק נתניהו על פני לבני ממלאת מקומו שעשויה בבוא היום לחלוש על הקרדיט במשא ומתן עם הפלסטינים ולנופף ברוחות השלום עם סוריה משל זהו דגלה האישי אותו הניפה בזיעת אפה.

ישי מצידו מבין היטב כי עם סיום עידן אולמרט תמו הסיכויים להישגים של ממש ואפילו ארובת הכותרות כבר לא תעלה עשן. גם להבטחות מינימליות הם לא יזכו מצידה של הגברת הראשונה בתקופת מעבר שברירית והילדים הרעבים שכבר הפסיקו ללמוד ירעבו עוד יותר.

מצד שלישי, במידה והלחץ הציבורי יגבר ופופולאריות סיעת קדימה תצנח בסקרים בצורה דרמטית, ייאלצו חברי הסיעה להתאגד סביב מועמד חלופי. קרב הסכינים עשוי להישלף שם באותם ימים כשיובילו את אהוד אולמרט בעל כורחו אל חבל הגרדום ומועמדים אחרים ייאלצו להיפרד מחלומם הורוד. היחידה שיכולה לאחד את השורות היא ציפי לבני. אלא שכעת, כאמור, היא עשויה להיתקל בהתנגדותה של ש"ס שמסתמן כי תתנגד לישיבה משותפת עימה תחת קורת גג אחת.

ובחזרה לימים הקרובים (למרות שבימים אלו מתעדכנת התחזית הפוליטית בכל יום מחדש): כל עוד קואליציית אולמרט לא עברה את שלב הפרפורים אחרונים - תנסה ש"ס לעשות כל שביכולתה להעלות את קצבאות הילדים על סדר יומה של הכנסת. הועדה לענייני קצבאות הילדים תמשיך להתכנס פעמים נוספות ובר און יידרש לתת תשובות ברורות בעזרתו של אולמרט.

האם וועדה זו תצליח להשיג את שקוצץ בדראסטיות בעבר? ברור שלא. בעוד כשבועיים עשויה הכנסת על פי תוכנית האוצר להתחיל בדיוני תקציב 2009 ונראה כי חברות הקואליציה רחוקות מלהגמיש עמדות אל מול האוצר. חוסר השקט ואי היציבות גורמות למפלגות להעלות את רף הדרישה ולאוצר אין מנוס מלהתנגד. תקציב 2009, כך נראה, כבר לא יעבור בממשלה הנוכחית.

ואם לא די בזאת, כאב הראש של אולמרט לא מסתכם באלו (כיצד בן תמותה מסוגל להתמודד עם כל כך הרבה מהמורות וקשיים פוליטיים, משפטיים וציבוריים ולצאת מהם שלם, אפילו אם נניח כי אינו מנהל כלל את ענייני המדינה? לא מצאנו תשובה המניחה את דעתנו). בתחילת מושב הקיץ יידרש אולמרט למנות שר תיירות, ככל הנראה מקדימה, ולהדיח את יו"ר ועדת הכספים האופוזיציונר, סטס מיסז'ניקוב – שתי פעולות פוליטיות בהחלט מורכבות.

מינויו של שר תיירות קבוע טעון את אישורה של הכנסת וזה לא יהיה פשוט כלל ועיקר בימים טרופים אלו. בכדי לגייס את תמיכת העבודה במינוי ולזכות ברוב בכנסת יצטרך אולמרט למנות את ח"כ אבישי ברוורמן ליו"ר ועדת הכספים (אגב, יו"ר יהדות התורה ח"כ ליצמן ממשיך לדחות את כל פניות אנשי ראש הממשלה בעניין זה גם בימים אלה).

בקואליציה חוששים כי אין רוב למינוי ברוורמן לתפקיד בשל סירובה של ש"ס. זו מתנה את תמיכתה בסבב המינויים הזה בפיצוי הוגן בדמות סגן שר (מרגי? בהיינה? לישי פתרונים) במשרד כלשהו.

בשל כך, ככל הנראה יידחה סבב המינויים לתקופה נוספת. אולמרט זוכר היטב, כתלמיד המחכים את רבו, כיצד נשבר שרון כתוצאה מכשלון מינויים של בר און ובוים לשרים בשלהי 2005 בעיצומן של החקירות נגדו. גם את מינויו של אולמרט לשר אוצר העביר בחטף ברגע האחרון. שרון רץ אז לבחירות מוקדמות כאחוז תזזית וכמי שנכווה ברותחין לא לפני שביתר ושיסע את הליכוד מכל כיווניו.

במושב הקיץ הקרוב יהיו לאולמרט דאגות אחרות על הראש. למשל: כיצד למנוע את הפלת הממשלה בהצעת אי האימון הראשונה. בימי ערפל שכאלה שום דבר אינו מובן מאליו.

אגב, מה עם הניתוח הקטן שאמור היה אולמרט לעבור לפני כמה חודשים? רק שיהיה בריא.

טורו של מאיר בר מתפרסם ב'מרכז העניינים'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!