"החרדים מכירים 'דה-פקטו' בבתי המשפט"

בתי המשפט בישראל לא נחשבים ל'ערכאות', על אף מאמצי הרבנים החרדיים להציגם ככאלו, כך קובע היום (ד) השופט מנחם קליין בהחלטה תקדימית שפרסם. בהחלטתו כותב השופט: "הנני יושב על הדוכן ורואה את דגל ישראל מימיני ואת סמל מנורת המקדש מאחוריי. אינני רואה כוכבים ומזלות. אינני עובד עבודה זרה".

הרקע להחלטה היא פרשיה הנעוצה ב'שיק' של ישיבת 'בית התלמוד', הנמצא בידי חברת 'אסקימו סחר'. החתומים על השיק טוענים כי חתימותיהם זוייפו, יתרה מזאת, לטענתם נגנבו מהם מספר פנקסי שיקים, שביניהם היה גם השיק הנדון על סך 24,000 שקלים.

בידי מנהלי הישיבה קיים מידע לגבי האיש החשוד בגניבת פנקסי השיקים, אלא שבפסק דין שהוציא הרב שמואל הכהן גרוס, מרבני גור באשדוד, הוא אסר עליהם למסור את שמו ולתובעו בערכאות. השופט, מנחם קליין, קובל על כך: "הדה-לגיטימציה של בתי המשפט במדינת ישראל וההתייחסות אליהם 'כערכאות' ש'איסור גדול' להתדיין בפניהם, אינו מקים עילה לחיסיון מסמך או ראייה ואינו יכול להוות צידוק להפרת צו שיפוטי".

בסופה של החלטתו, מודה השופט כי בעקבות פסק הדין הוא שקל בחיוב להורות למשטרת ישראל לפתוח בחקירה כנגד הרב גרוס בחשד לעבירה של שיבוש הליכי משפט, ואך בקושי נמנע מכך.

השופט ממשיך וכותב אודות ההתייחסות החרדית לבית המשפט: "לא אתכחש לכך שהנני מתמלא תחושה של עלבון צורב, עת מייחסים לבתי המשפט של מדינת ישראל תואר של ערכאות עכו"ם. העם היהודי איבד את עצמאותו המדינית עם חורבן בית שני. מאז הוגלה, נרדף, עושק, נשדד והועלה על המוקד במקומות כה רבים על פני הגלובוס. ליהודי לא היה לאן ולמי לפנות. הערכאות השיפוטיות של העמים מסביב לא הגנו עליהם".

בעקבות העלבון והתמיהה, נדרש השופט קליין לסוגיה העקרונית, האם בתי המשפט בישראל אכן נחשבים לערכאות. "ברוב כתבי היד העתיקים המינוח שבשימוש הוא 'ערכאות של גויים'. נראה כי בעקבות דרישות הצנזורה בארצות מזרח אירופה, שונה המינוח ל'ערכאות עכו"ם' – עובדי כוכבים ומזלות - כדי לא לפגוע בנוצרים. על אף שכבר לא קיימת כמובן צנזורה שכזו, בכדי לגדף ולהעליב את בתי המשפט של מדינת ישראל השימוש הנפוץ בין אלו שחפצים לעשות זאת, הוא עדיין 'ערכאות עכו"ם' שמשמעותה בעצם עובדי עבודה זרה מהסוג הנחות ביותר".

הוכחה מיתד נאמן והמודיע

בכל הקשור לציבור החרדי, סבור השופט כי קיים פער גדול בין עמדת הרבנים לבין מעשי הציבור בפועל: "נראה היה כי ציבוריים הולכים וגדלים של דתיים וחרדיים נזקקים לבתי המשפט, ונותנים בו אמון כערכאה אובייקטיבית. סבורני שבכך יש הכרה דה-פקטור שבתי המשפט במדינה מנסים לפעול כערכאה בלתי תלויה ועצמאית המקפידה שלא להפלות בין חלקים שונים של הפסיפס האנושי הישראלי".

לחיזוק טענתו, מוכיח השופט את השינויים מהעיתונות החרדית: "הפער הנ"ל מזכיר את שקרה בעניין השימוש בשפה העברית לפני קצת יותר ממאה שנה. ציבורים דתיים רחבים התנגדו התנגדות נמרצת וחריפה לשימוש בלשון הקודש כשפה יום יומית. כיום, גם ציבורים אלו משתמשים בשפה העברית ועיתונים חשובים ומרכזיים כגון 'יתד נאמן' ו'המודיע' הם ההוכחה החיה לכך. חרדים מלפני מאה שנה, לא היו מאמינים שאלו עיתונים מרכזיים של הציבור החרדי".

בהמשך הדיון מצטט השופט ממגוון מקורות יהודיים, ומנסה להוכיח, שבהיעדר מלכות בישראל, הרי שהפסיקה נתונה בידי העם, ועל כן, בתי המשפט הישראליים אינם נחשבים לערכאות. לסיום הוא מיצר על חוסר המעורבות החרדית במשפט הישראלי: "על אף שמעולם לא היו בכל שנות ההיסטוריה היהודית, מספר כה רב של ישיבות וכוללים, אלפי תלמידי חכמים מובהקים, הבקיאים בש"ס ובפוסקים, יודעי דת ודין, חריפים בחושן משפט, הם מדירים את רגליהם מהעיסוק בשפיטה ומותירים את הניסיון לשלב את המשפט העברי ועקרונותיו במשפט הנהוג במדינת ישראל בידי עמי ארצות (כמו הח"מ). יש להצטער צער רב על כך".

קישורים:
דיון בנושא בפורום בחדרי חרדים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!