וידוי

זהו. בואו נודה, עלו עלינו.

במשך עשרות שנים הצלחנו להסתיר את הסודות האפלים הללו, אבל בשבועות האחרונים העיתונות החילונית עושה עבודת מחקר יוצאת מן הכלל. פרשה אחר פרשה הם מצליחים לחשוף את הפרצוף האמיתי שלנו, למרות שעשינו מאמצים אדירים להסתיר אותו במשך כל השנים.

אבל עכשיו, כשהכול כבר מרוח מדי יום על העיתונים הגדולים במדינה, אין טעם יותר להסתיר. זה פתטי לגמרי. במצב כזה, יאמר לך כל יועץ תקשורת מתחיל, עדיף לך לקום ולהודות ולנסות להסביר, מאשר להמשיך את מסע ההכחשה חסר הטעם שלך.

לכן, בצער רב אין לנו ברירה אלא לאזור אומץ ולומר לפני אחינו החילונים השפויים: ניצחתם. כל הכבוד. עליתם עלינו. כעת, אתם יכולים לחסוך את המאמץ ולהריץ את הדוברים שלנו לאולפני התקשורת כדי להתנצל, להסביר, להוקיע, להתנער, לגנות (אל תמחק, אין מיותר). כמו כן, אתם יכולים לחסוך את כמויות הצבע האדום והשחור של הכותרות הראשיות והמזעזעות הנשפכות מדי יום. בשורות הבאות אנחנו נחשוף בפניכם את הכול, באופן מסודר, בתקווה שתניחו לנו.

ובכן, כפי שחשפתם, אנחנו החרדים אכן נוהגים להכות את ילדינו בפטישים, מברגים וחפצים קהים אחרים. צודקים, לא מדובר במקרים חריגים והזויים הקשורים לתחום בריאות הנפש. אנחנו כולנו כאלה. עניין גנטי מולד של פגמים נפשיים עמוקים.

היום אפשר לגלות, שכל חרדי מצוי, מחזיק מתחת למיטתו ארגז כלים מיוחד ל'חינוך'. את הארגז אנחנו רוכשים כבר מיום החתונה והוא כולל: פטישים בשלל גדלים (יש אצבעות מרדניות שקשה לשבור בקלות) מפתח שבדי גדול (טוב לשבירת שיניים) סכינים יפניים חדים (עובד ביעילות על ילדים חצופים) מערוך (מעולה נגד ילדים שמנים) ועוד. מלבד זאת, אנחנו כמובן לא שוכחים להצטייד בתנור חימום נייד (קשה כל פעם לגרור אותו מהקיר עד הילד) וכמה בקבוקי טרפנטין (אומרים שאחרי זה הילד שותק כמו דג).

כפי שאתם יודעים, אנחנו החרדים אוהבים להדר בכל דבר, לכן כל אחד מוסיף חפצים כאוות נפשו. חבלים לקשירה (נשאר לנו מסוכות) סכיני קומנדו (לכל אחד יש דוד שוחט) ועוד. השיטות האלה עוברות אצלנו במסורת מדור דור, ותאמינו לנו זה עובד אחלה. עכשיו אתם מבינים למה החרדים יותר מחונכים, מתנהגים בנימוס, לא מרססים כתובות בסוף האוטובוס ולא צועקים ברחוב באמצע הלילה? אם אתם הייתם עוברים יום אחד מהשיטות המיוחדות שלנו, גם אתם הייתם פודלים נאמנים.
הבנתם? זה כל הסוד שלנו. אתם אמנם מנסים כל הזמן לפתות אותנו בכל מיני פיתויים של היצר הרע ומתפלאים איך אנחנו מחזיקים מעמד. עכשיו אתם מבינים? עוד לא נולד הילד שלא יפחד מתנור לוהט שמתקרב אליו במהירות. פשוט וקל. תנסו את זה בבית.

אחרי שאתם יודעים את כל זה, אין סיבה שלא לגלות לכם דבר נוסף שישלים לכל את כל התמונה. אם שאלתם את עצמכם מה זה כל המעילים והכובעים השחורים שאנחנו מתעקשים ללבוש גם בימים החמים, הנה התשובה: צאו מנקודת הנחה שכל נער אצלנו חטף בחיים שלו לא מעט כוויות, מכות, קשירות והצלפות. תחשבו כמה צלקות וסימנים אדומים אנחנו סוחבים אתנו בכל הגוף. אין לנו ברירה אלא לכסות את עצמנו בצורה הזו. ככה, המעיל השחור מכסה את כל המכות היבשות והכובע הרחב מכסה את כל התפרים בראש.

אני יודע שאתם די בהלם מכל הווידוי הזה, אז תיקחו קצת זמן להתאושש. הקטע הוא, שכל הזמן הרחתם שאנחנו תימהונים ורמזתם את זה בעדינות בכתבות שלכם, ואנחנו היינו בפחד שתגלו את הסיפור האמיתי. אבל כנראה טעות טיפשית של כמה מאתנו חשפה את כולנו.

טוב, אני מרגיש הקלה ששיחרתי את הכול. אני מקווה שתעריכו מעט את גילוי הלב שלנו ותניחו לנו קצת מכל הבליץ התקשורתי שאתם עושים לנו. גם ככה לא נחמד לנו לקום כל בוקר ולראות שכל החיים שלך פרושים בעיתון לפני כל המדינה. כי אם לא תפסיקו עם זה אתם יודעים מה יקרה. כבר הבנתם לבד שיש לנו שיטות מיוחדות לחנך.

פורסם בעיתון בקהילה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!