ביתר תותחים

במשרדו של שר הבינוי והשיכון דוד לוי, התכנסו ראשי המתנחלים, חובשי כיפות סרוגות בגדלים ובצבעים שונים. כיפה שחורה, ולו אחת לרפואה, לא הייתה שם. עדיין לא.

תנופת הבנייה ביש"ע הייתה בעיצומה, איש לא דיבר על הקפאה, בלקסיקון לא הופיע אז המונח פינוי, דיברו שם רק על בינוי ובינוי. על הפרק, עמדה הקמתה של ההתנחלות ביתר. הנוכחים דרשו לאכלסה במתיישבים הקרובים לליבם, אנשי הציבור הדתי לאומי, אך שר הבינוי לוי סבר אחרת. בפאתוס הוורבלי שהפך לסימן ההיכר שלו, שכנע דוד לוי את הנוכחים: "אם לא תתנו את המקום לחרדים, הם לא יסכימו בשום פנים ואופן להיכנס פנימה, לעומק השטח, מעבר לקו הירוק. רק במקום הגבולי הזה, יש סיכוי ליישב את החרדים. תנו להם את המקום, ותיכנסו אתם פנימה, לעומק השטח".

ראשי המתנחלים עשו את חישוביהם והביעו את הסכמתם העקרונית לוותר על השטח לטובת החרדים. אומנם קירבת המקום לירושלים קרצה להם, אך לפני הכל, גם לפני נוחותם האישית, מגמותיהם היו נתונות לכיבוש כמה שיותר חבלי ארץ שמעבר לקו הירוק. העברת אלפים רבים של חרדים למחוזות אלה, התאימה להם כמו כפפה ליד.

הסכמה עקרונית הייתה, אלא שמלומדי כישלונות, הם פקפקו באשר לריאליות יישום ההצעה, והייתה להם סיבה טובה לפסימיות - ההתנחלות החרדית עמנואל, ששיווקה החל בקול רעש גדול, ואכלוסה הסתיים בקול ענות חלושה.

אבל לדוד לוי הייתה יותר מסיבה טובה להאמין שהפעם זה יהיה אחרת. כשר הבינוי הוא הכיר את מצוקת הדיור הקשה של זוגות הצעירים החרדיים בירושלים וכמי שהיה אמון על סיפוק פתרונות, הוא הבין כי הזדמנות שכזאת לתפיסת שתי ציפורים במכה אחת, לא תחזור עוד.

בפעולה אחת הוא הצליח, גם להפוך לספק פתרונות דיור לאלפי הורים חרדים שלא עמדו במחירים הגבוהים של רכישת דירות לילדיהם הנישאים, בירושלים, וגם, להפוך את מיטב בניה ובנותיה של היהדות החרדית ל"מתנחלים בעל כורחם". רובם ככולם, לא חלמו מעולם על מגורים בשטחים פלשתינאים, אידיאולוגיית 'ארץ ישראל השלמה' היוותה עבורם לא יותר מחזון משיחי הזוי, אך בסופו של תהליך הם מצאו את עצמם, באותה סירה המטלטלת בין גלים סוערים, אותה משיטים אידיאליסטים חובשי הכיפה הסרוגה.

היה מי שחשש כבר אז ושלל, גם בדלית ברירה, את ההתיישבות במחוזות שמעבר לקו הירוק. אחד מבכירי דגל התורה, נזכר בימים עברו ומספר לנו כיצד חרד 'אבי ההשקפה' מרן הגראמ"מ שך זצ"ל, מניצול מצוקת הציבור החרדי ויישובו, בעל כורחו, בבחינת "בשר תותחים", באזורים שנויים במחלוקת. לעורכי 'יתד נאמן' שבאו לשואלו כיצד יש להתייחס למתרחש במגרש הביתרי, הבהיר בעל האבי-עזרי כי הוא מתנגד בתוקף לפרסום דירות למכירה, או כתבות יח"צניות על העיר. רק כשחלום ההתנחלות החרדית הפך לעובדה, לא יכלו גם מעתיקי השמועה ב'יתד' להתעלם מהתופעה.


והתעלמת – פעמיים שאתה מתעלם

ומהתעלמויות דאז להתעלמויות דהיום: ח"כ הרב אברהם רביץ שתוארו כיו"ר תנועת דגל התורה, ניטל ממנו השבוע ב'יתד' וגם ב'המודיע', והכל עקב המאמר שכתב ביומון האטלרנטיבי 'יום חדש', (שם דווקא, התואר נשמר בהקפדה), התרפק השבוע על הימים ההם, עת נקרא אל הבית ברחוב ראב"ד, כשבידיו מפות המצביעות על קירבה יתירה בין היישוב החדש ביתר ליישוב היהודי 'צור הדסה'.

מרן הגרא"מ שך שסירב לאפשר את פרסומה של העיר החדשה בביטאון ששימש לו כשופר, ביקש מיו"ר תנועתו להיפגש עם ח"כ יצחק רבין, שישב אז באופוזיציה, על מנת לברר את מעמד המקום על פי תפיסתו. רביץ עוד ניסה להתווכח והזכיר לראש הישיבה, כי שמיר, ולא רבין, עומד בראשות הממשלה, אך מרן הגראמ"מ שך התעקש והסביר כי לא עמדותיה של ממשלת הימין הן שמטרידות אותו, אלא דווקא דעותיהם של אנשי השמאל.

רביץ מילא את השליחות, נפגש עם רבין, ונענה מפיו של הגנרל איש המערך, כי גם לתפיסתו מדובר בחלק מהמרחב הטבעי של ירושלים שיישאר בידי ישראל בכל קונסטלציה. איש הדגל שמע, וחזר עם התובנות הרביניות, לבית ראש הישיבה אשר על הגבעה. ולמרות ששמע תשובה ברורה, נזהר מרן זצ"ל שלא להשיב בחיוב לאותם אלו שפנו אליו בשאלה אם לרכוש דירות בביתר, והפנה אותם להרב אברהם רביץ, שחיפה על פרסומי השיווק המצונזרים בביטאון. מסתבר, שההליכה שלא בתלם הביטאון, לא התחילה מהיום...

היה מי שהביע הסכמה, היה גם מי שהתנגד להקמה. הצד השווה שבכולם, איש לא בחר במקום מלכתחילה, מתוך אידיאליזם התנחלותי צרוף. אדרבה, רובם ככולם של רוכשי הדירות היו מעדיפים דירות קטנות וחדשות פחות, בתוככי תחומי הקו הירוק, אלא שהציבור החרדי, אז כהיום, עמד בפני שוקת שבורה של מצוקת דיור חמורה, והיה מישהו שניצל זאת על מנת לעשות בכך שימוש ציני למימוש תפיסתו הציונית.


ציונות צינית

יחד עם חבריו, ראשי הרשויות ב'עוטף ירושלים' ישב מזכ"ל תנועת 'אמנה' זאב חבר (זמביש), במליאת עיריית ביתר עילית והרגיש בבית. שנים אחרי, והרעיון לשלוח את החרדים אל מעבר לקו הירוק, הוכיח את עצמו ובגדול. שלא ברצונו ושלא בטובתו, הפך הציבור החרדי לגדול הלוחמים למען המשך הבנייה בביתר. ומדובר באותו ציבור שבמשך שנות דור נמנע בעקביות מלהביע עמדה בסוגיות צבאיות – מדיניות, תוך הבעת סלידה ממעשים שהם בגדר התגרות באומות.

יום אחר יום הגיעה צמרת הנציגות החרדית לביתר, על מנת לדפוק על השולחן ולדרוש את הפשרת הבנייה. ביום ראשון הגיעה סיעת יהדות התורה על מנת לדפוק על ראשה של ש"ס. יום אחר כך, הגיעה סיעת ש"ס, על מנת לדפוק, באותו נושא, על ראשו של אולמרט.

בניגוד לפרשת תקציב הישיבות בו נחלה ש"ס הצלחה, כשהיו"ר ישי הכריז מלכתחילה כי הדבר ייפתר גם ללא מסע ההתקפות והקריקטורות, הרי שבביתר, מודים גם גורמים מתוככי ש"ס, כי יהדות התורה היא שהניעה את התהליך ויצרה דינמיקה של משבר שמאלצת את ש"ס ללחוץ את אולמרט לקיר ולספק פתרונות.

ומעשה שהיה כך היה: בתחילת השבוע שעבר, התקשר סגן ראש עיריית ביתר עילית יצחק פינדרוס לחיים יוסטמן, עוזרו המסור של ח"כ יענק'ל ליצמן, והציע לקיים את ישיבת סיעת יהדות התורה בביתר עילית.

ההצעה, לא נולדה סתם כך באוויר. לפני חמש עשרה שנה – בקיץ שנת 93, הוביל פינדרוס, אז עוזר ראש עיריית ביתר עילית משה לייבוביץ, מהלך דומה. היה זה כאשר, ראש הממשלה המנוח רבין, הקפיא בלחץ האמריקאים את הבנייה בשטחים, ויהדות התורה האופוזיציונית בראשותו של ר' מוניה שפירא ז"ל, הגיעה לסיור בביתר והפעילה לחץ על תנועת ש"ס. יום למחרת, הורה היו"ר המיתולוגי והאגדי אריה דרעי לחברי סיעתו להגיע גם כן לביתר, ובנוכחות חברי המועצה הכריז על אולטימטום לראש הממשלה. הלחצים נשאו פרי ובסופו של דבר הופשרה הבנייה, כשרבין טובע לראשונה את המושג 'עוטף ירושלים'.

היום כמו אז, הוא אומנם אינו ראש עיר, אך יש לו רגישות וגם אחריות להמשך שגשוגו של המקום שהפריח בעשר אצבעותיו. פינדורס עשה מעשה והרים טלפון לעוזרו של ח"כ ליצמן, בתקווה שהגלגל שוב יתגלגל לו, וההיסטוריה תחזור על עצמה. כולל התוצאה של הפשרת ההקפאה.

יוסטמן שמע, העביר את ההצעה לבוס, שנענה בחיוב להצעת נציגו בביתר עילית. בכלל - הסביר מי שהסביר בחיוך - ליצמן הוא זה שמעלה את סוגיית הבנייה בביתר על ראש שמחתו ולא בכדי, שכן כמייצג התורן של חסידות בויאן אשר אין לה אלטרנטיבות בנייה אחרות מעבר לביתר, שם נמצא מקום מושבה המרכזי, מדובר בלא פחות משאלה קיומית של להיות או לחדול.

ההחלטה נפלה, אלא שביהדות התורה כמו ביהדות התורה, יש צורך לעדכן את ששת הסיעות המרכיבות את 'הסיעה המאוחדת', דבר שאינו פשוט כלל ועיקר בתנועה בה כל ח"כ הוא סיעה בפני עצמה.
בינתיים, בעוד ליצמן מעדכן את חבריו, הועבר המידע בדבר הישיבה המיועדת, בצינורות לא רשמיים, למקור בכיר בעיריית ביתר עילית. זה האחרון, מיהר לנצל את ההזדמנות ולחשק את יו"ר ש"ס. כמי שכבר הוכיח מאז הבחירות את מידת 'הכרת הטוב' הטבועה בו, הוא עדכן את ישי, וזירזו להחיש את פעמיו לביתר, כשהוא מציג זאת כמי שדואג לכך שלא ייווצר מצב, כביכול יהדות התורה היא הגוררת את ש"ס, חלילה וחס.

ישי שמע וקפץ על המציאה. לזכותו עמד היתרון, שעל אף כפל הנציגים, ולמרות החריקות בצמרת, עדיין יש מנהיג אחד לתנועה, היכול להנחית הוראה פיקודית מיידית על העברת חדר סיעת ש"ס, אל מעבר לקוי האוייב בביתר. בו במקום סיכם ישי עם ראש עיריית ביתר על ישיבת סיעה שתתקיים ביום שני במליאת העירייה. שעה אחר כך התקשר ליצמן וביקש לקבוע ישיבת סיעה, ביום שני גם כן. מה רבה הייתה הפתעתו כששמע מפיו של ראש העירייה כי ישיבה שכזו כבר נקבעה, על ידי לא אחר מאשר אלי ישי. לליצמן לא נותרה הברירה אלא להקדים את ישיבת סיעתו, מיום שני הסטנדרטי, בו נוהגת הסיעה להתכנס, ליום ראשון הבלתי שגרתי, בו מספיקים הח"כים אך בקושי להתאושש ממנוחת השבת.


מבצע שוויגער

מעבר לסמנטיקה הלא חשובה לכאורה. רק לכאורה, הואיל ולעיתים נדמה כי אם יש משהו שמעסיק יותר מכל את הנציגות החרדית הרי זו אותה סמנטיקה של מי קדם למי. מעבר לכל זאת, הייתה גם מהות שנידונה בכובד ראש.

סביב שולחן אחד ישבו ח"כי יהדות התורה המאוחדת, והצהירו איש איש בתורו, על חומרת ההקפאה. ליצמן סיפר כי בסוף השבוע שלפני, פנה אליו שר בכיר בממשלת אולמרט והבהיר לו כי הממשלה מתקדמת בצעדי ענק לעבר הסכם, הכולל גם את חלוקת ירושלים, כל זאת באמצעות מו"מ חשאי שמתנהל בחדרי מלונות אפלוליים. ליצמן כדרכו, ניצל את ההזדמנות לעקוץ על הדרך "מדוע לקיים שיחות במלונות, האם אין זה בזבוז כספי ציבור?", ונאמן לקו שהוא נוקט בו, המשיך ליידות בליסטראות על תנועת ש"ס וקרא לה לפרוש מהממשלה לאלתר.

יענק'ל 1 - ליצמן, היה הסמן הימני ביותר בין חבריו לסיעה, אולם בנוסח כזה או אחר הביעו שאר החברים עמדה דומה. ובסיעה מפוצלת ראשים כמו יהדות התורה אין המדובר בעניין של מה בכך. פרוש אומנם הסתייג מהקריאה לש"ס לפרוש מהממשלה והביע את דעתו האישית כי השתיקה יפה לו למאבק בהקפאה, גפני החרה אחריו בעניין ש"ס ומצא לנכון לאזכר דווקא בפניו של ליצמן את אופציית הפנייה הישירה לראש הממשלה. ורק יענק'ל 2 - כהן, לא לקח סיכון, ותמך אד-הוק בעמדותיו של שותפו הבכיר, יו"ר הסיעה המרכזית, בכל הנושאים שעלו על הפרק.

בין לבין, מצאו הנוכחים את הפנאי לעקצץ זה את זה. גפני הסביר כי הוא נותן את זכות הדיבור למאיר פרוש: "הוא ניצח אותי במערכה האחרונה".

ליצמן, שראש העירייה הליטאי לשעבר, מצא לנכון להודות דווקא לו על יוזמת הביקור, מיהר להגיב וקרא לעברו של גפני: "חשבתי שנלחמת בפינדרוס".

רק ראש העיר, ניסה איכשהו, בין בדיחה לבדיחה, להרצין את האווירה וביקש להתייחס לדברים בכובד ראש הואיל ו"מדובר בבעיה אקוטית". גפני לא נותר חייב: "כשאנחנו מתבדחים, סימן שאנו רציניים".

זקן השבט ח"כ רביץ, הגיע באיחור, תכף לאחר שח"כ פרוש יצא בבהילות לגילוי המצבה על קברה של חמותו. רביץ התעניין בשלומו של הח"כ הנעדר והבהיר לקול רעמי הצחוק של הנוכחים, כי הוא עם השוויגער שלו, כבר סיים: "צריך לחץ לחץ לחץ. אנחנו צריכים ללחוץ על אהוד שיסביר לרבנית שלו קונדוליסה שהוא מוכרח לשחרר לנו את הבנייה", הסביר יו"ר הדגל כמיטב סגנונו.

לאחר מכן, באוטובוס המסייר באיזורים המוקפאים, בו מצטופפים הנוכחים, מכריז יענק'ל כהן, "מי שעומד משלם חצי מחיר". שלא במפתיע, הח"כים ממשיכים לשבת, הם הרי בכל מקרה לא משלמים אף פעם את המחיר.


המתנחלים החרדים

בלהט המלחמה על הבית, כמעט ואיש לא נותן את הדעת על הפינה אליה הובל הציבור החרדי. כמעט ואמרנו, הובל באף.

כמו בשר תותחים, שלא לומר 'ביתר תותחים', הפכה אותנו ממשלת ישראל, פעם למתנחלים בעל כורחנו ופעם למפונים בכל כורחנו. כן כן, אותה סיבה שהניעה את הממשלה אז להוביל אותנו אל מעבר לקו הירוק, על מנת לקבוע עובדות מדיניות בשטח על גבם של אלפי משפחות חרדיות, היא שמניעה עכשיו את מהלך ההקפאה, על מנת לקרוץ לאמריקאים, שוב, על גבם של החרדים.

בתווך, אנו מוצאים את עצמנו בפוזה ציבורית לא מוכרת. כמי שנאבקים כתף אל כתף עם ראשי מועצת יש"ע, כאילו אנו חולקים את אותו כור מחצבה אידיאולוגי, כמו את אותה חלקת ארץ.
במבט לאחור, דומה שחששותיו של מרן הגראמ"מ שך התממשו אחת לאחת: "בחלומות השחורים ביותר, לא תיאר הרב שך לעצמו שיהפכו את ההתיישבות מעבר לקו הירוק למאבק חרדי", אומר לנו אחד מבכירי דגל התורה, שלמראה הדבוקה החרדית והדתית-לאומית, לא מוצא מנוח.

אז נכון שיאמרו, ובצדק, כי הציבור החרדי לא שינה את עורו, וכי מבחינתו לא האידיאולוגיה, אלא מצוקת הדיור היא המנחה, אלא שבשורה התחתונה, ההסכמה דאז, היא שהובילה לפינה דהיום, מה לעשות ובציבור הכללי, כפי שזה מצטייר, אנו הופכים אט-אט למתנחלים לכל דבר ועניין. מתנחלים חרדים, הן באופיים והן לקיומם.


אשכנזי במטבחון

אל המטבחון היומי בביתו של מרן הגר"ע יוסף תכף לאחר תפילת השחרית, בו נוכחים מידי בוקר יו"ר התנועה ישי והשר אטיאס, התווסף אורח אשכנזי – ראש עיריית ביתר עילית מאיר רובינשטיין. בבוקרו של יום, הוא השכים קום והצטרף לתפילת ותיקין עם הגר"ע (בעי"ן ולא באל"ף).

תכף לאחר ששפך את צקון לחשו בפני קונו, הוא שפך את אשר על ליבו בפני המנהיג הרוחני. ראש העירייה כבש כמו תמיד, מסילות לליבו של הגר"ע, ולא שכח לציין כי ההקפאה מונעת ממנו מלהיענות בחיוב לבקשות הפיתוח של שלוחי התנועה הקדושה בעיר. כביכול אין לו בעולמו אלא פיתוחה ושגשוגה של התנועה הקדושה, או מי מטעמה.

נשיא מועצת החכמים שמע ונזעק: "אם אולמרט מקפיא אותנו, אנחנו נקפיא אותו", הוא הבהיר נחרצות, דפק על השולחן, וביקש מיו"ר תנועתו להשיג טלפונית את ראש הממשלה. ישי התקשר, ונענה כי אולמרט מצוי בעיצומה של פגישה עם מזכירת המדינה קונדוליסה רייס. "תגיד לו שיתקשר", אמר הגר"ע, שלא נח ולא שקט עד שראש הממשלה, 'החזיר צלצול' וקיבל שטיפה.

ראש הממשלה ביקש להבהיר לנשיא החכמים כי הוא עומד בהבטחתו להמשיך את הבנייה בעוטף ירושלים, אולם הגר"ע יוסף לא הסתפק במיחזור הבטחות ישנות: "ברוך אומר ועושה, לא מספיק לומר צריך גם לעשות", הוא הבהיר לאולמרט, שהוסיף להתעקש כי עמד עד היום בכל הבטחותיו: "קיימת, אבל באיחור", ענה לו הגר"ע, ואולמרט נתן את מילתו: "זה יהיה מהר מאוד".

כשבידיו הבטחה ברורה, הגיע ישי לישיבת הסיעה בעיריית ביתר, ולפחות ניסה, גם אם לא הצליח יתר על המידה, לשדר תחושת ניצחון. וכי מה נשתנה יום מיומיים, והרי הבטחה שכזאת כבר נשמעה? ובכן, גם אלי ישי יודע, שדין אחד להבטחה הניתנת ליו"ר הפוליטי, ודין אחר להבטחה המושמעת באוזני המנהיג הרוחני. וזאת למודע, כי שתי הבטחות אישיות נתן עד היום אולמרט להגר"ע. האחת בעניין תקציב הישיבות והשנייה בנוגע למשרד הדתות. בשתיהן הוא עמד, וקיים את חלקו, אלא שעד שקוימה ההבטחה, הוא הוציא לש"ס את הנשמה.

את ישי זה לא ממש מספק. אלא שלמען האמת, גם בידיו לא נותרה ברירה אחרת. בבוקרו של יום הוא הציע להגר"ע להימנע בהצבעת האי-אמון של יהדות התורה בנושא הבנייה, אך נענה בשלילה. מה שלא מנע ממנו בשעות אחר הצהריים, לעזוב את משכן הכנסת דקות ספורות לפני ההצבעה כשהוא מקוזז ועומד. כעת, פומבית לפחות, לא נותר לו אלא להיתלות בהבטחה, על אף שאין דד-ליין בצידה, ולקוות כי עוד לפני ביקור הנשיא בוש, ביום העצמאות הציוני, יעמוד אולמרט במילתו ויפשיר את הבנייה. אשרי המאמין.

ביום ראשון, היו כאן בבניין העירייה, שישה חברים שנטלו איש איש בתורו, את רשות הדיבור. היום, למרות המספר הכפול, נשמעת דעת הנוכחים כולם מפיו של היו"ר, כאיש אחד, גם אם לא בלב אחד.

מבניין העירייה יוצאת צמרת התנועה לסיור, בחוצותיה של העיר. רק לפני חודשים ספורים הם הרגישו כאן בבית כשחוצות הרחובות עוטרו בכרזות "קיבלנו הוראת מרן", לא עוד. בסיור הנוכחי הם נאלצים לחזות במו עיניהם בקמפיין נגטיבי מהול בצבעים המאיימים שחור ואדום, תחת הכותרות: "ש"ס מקפיאה את ביתר", "תחזירו עטרה ליושנה וצאו מהממשלה". בבוקר הסיור, אומנם היה מי שביקש מראש העירייה לדאוג להסרת הכרזות, במיוחד כאשר המילה ש"ס במודעות הענק, עוצבה בפונטים של פתק הקלפי, לאמור: ש"ס הצבעת, ביתר מוקפאת קיבלת. הקופירייטר של יהדות התורה לא היה עושה זאת טוב יותר, או שמא לא עשה זאת טוב יותר. אך חזקה על פוליטיקאי כרובינשטיין שידאג לכך, שתיוותר יותר ממודעה או שניים, למען יקראו ויראו.


עושים סיבוב

שרי ש"ס 'עושים סיבוב' בחוצות העיר ועוקבים אחר התדרוך של מדריכי הטיולים בעלי הוותק מהסיור של יום אתמול: ראש העירייה מאיר רובינשטיין ויועץ התקשורת האולטימטיבי מוישה פרידמן, המסבירים לנוכחים כי הבנייה מוקפאת לא רק באיזורים חדשים, אלא גם בין הבניינים. אווירת הדכדוך מפנה את מקומה לצהלות שמחה כשהד דבריו של ראש הממשלה בישיבת סיעת קדימה מגיע עד לכאן: "אני לא צריך כל יומיים להכריז ששכונות בירושלים תימשכנה להיבנות. כל הפרסומים על מבצעי בנייה דרמטיים בשטחים אינם נכונים ואין זה נכון שאנחנו בונים בניגוד להתחייבויות שניתנו. אנחנו לא בונים התנחלויות חדשות ולא מפקיעים קרקע לצורך התנחלויות חדשות, אבל ביתר עילית היא לא התנחלות חדשה. כל אחד צריך להבין את זה והדברים האלה לא הוסתרו מעולם". ישי נוטל מידי ראש העירייה את הרמקול ומספר על הודעתו של ראש העירייה. הנוכחים צוהלים, רק יוסי כהן מנהל החברה הכלכלית העירונית, לא מתרגש. מבחינתו מדובר בעוד הבטחה, שכל עוד היא לא ממומשת ביציאה למכרז בפועל, הריהי כעוד הצהרה הכתובה על קרח ההקפאה. כמלומד בהבטחות, הוא קשוב יותר להצהרתה של מזכירת המדינה קונדולסיה רייס שהוסיפה להבהיר כי לא תאפשר את המשך הבנייה בהתנחלויות.

לעומתו, את השר התקשורתי אריאל אטיאס זה מספק. לדידו, ובניגוד למכתב היזם חנוך קס, ש"ס כבר הוכיחה בגבעת זאב את יכולותיה בהפשרת הקפאות למיניהן. אלא שהשאלה שנותרת פתוחה הינה עד מתי ישחק אולמרט בש"ס וישחרר את החבל טיפין טיפין, פעם כמה יחידות דיור בגבעת זאב, ופעם כמה יחידות בביתר. גם אם יעמוד בהבטחתו, הוא יעשה זאת מן הסתם באמצעות שחרור זרזיף בלתי מספק והקפאה מחודשת עד ל'נאגלת' הלחצים הבאה.

כמי שמעיד שיש לו קשר ישיר ובלתי אמצעי עם שר הביטחון ברק, מבהיר אטיאס כי בדברים שפורסמו בשמו של אולמרט, כי אהוד ברק, הוא זה שמטרפד את הפשרת הבנייה בביתר אין ולא כלום. להערכתו, כפי שהוא רואה זאת, אם יש משהו שברק ישמח לעשות, הרי זה צעדים שיביאו לטרפוד המהלך המדיני שהוא אינו נותן בו שמץ של אמון, אם מבחינה צבאית מדינית – כבוגר המו"מ עם ערפאת, ואם מבחינה פוליטית – כמי שחרד מכך שאולמרט יתהדר בכתר של מנהיג מחנה השלום. "מבחינתו של ברק, כל פעולה שתתקע מקלות בגלגלי התהליך, לא תצער אותו", מסביר אטיאס ומגלה כי גם בגבעת זאב, ברק ולא אולמרט, היה הראשון שתמך בהפרשת הבנייה. לתשומת ליבם של עובד המזכיר, ורענן המנכ"ל.

אולמרט קופץ את ידו, כשהוא יוצא מנקודת הנחה שאם ישחרר את החבל יותר מידי, עוד עלולה ש"ס לכרוך אותו על צווארו. במצב הנוכחי, בו משחקות העבודה וש"ס על משבצת מי תקדים את מי בפרישה, מבין אולמרט כי ככל שיותיר את הקלפים צמוד לחזה כן ייטב. אז פעם משחררים את משרד הדתות, פעם מבטיחים עוד כמה דירות, ופעם, מי יודע אולי ימנו את הרבנים מהמשפחה הנכונה, לעיר הבירה. רק שבדרך, עוד עלולים הש"סניקים למצוא את עצמם כשרבנות ירושלים בידם, ללא ירושלים עצמה.


רובינשטיין לבינוי, פינדרוס לפינוי

כמאמינים בני מאמינים, בטוחים הש"סניקים שהם יוכלו לקחת את גורלם בידיהם, ממש עד לקצה. בדיוק בגלל זה הם מתכננים כבר מעכשיו את עילת הפרישה, ולדידם ראוי ורצוי שהיא לא תהייה בגינה של ירושלים שתחת חומותיה הרעועות יצטופפו כולם, מהליכוד עד האיחוד הלאומי, אלא תחת כנפי הקצבאות, מתוך תקווה שאותו ילד רעב מהבחירות הקודמות, שכבר גדל והפך לבעל זכות בחירה, יצביע, למרות הרעב שהוסיף לקנן בו במשך הקדנציה האחרונה, עבור התנועה האולטימטיבית, אלופת ההצהרות החברתיות.

לא במקרה, כינס ישי בבוקר הסיור את הישיבה הראשונה של ועדת השרים לסוגיית קצבאות הילדים והבהיר כי בכוונתו ללכת עד הסוף: "הציבור ממתין לנו ומחכה לשמוע בשורה איך אנחנו מסייעים לילדי ישראל", אמר ישי והוסיף, בנימה מאיימת: "אני אקיים את הדיונים גם אם אשב כאן לבד", והוא כנראה יודע על מה הוא מדבר.

עד שכל זה יקרה, תמשיך התנועה הקדושה להתגושש על כל שעל מוקפא ולהתמודד עם הלחץ הציבורי שמנהלת נגדה יהדות התורה המאוחדת על עיתוניה היומיים המפולגים. כביכול אין דרך אחרת, ליציאה מהפלונטר ההתנחלותי.

מה חבל, שאיש לא שם את הדברים על השולחן ואומר זאת בפה מלא. לציבור החרדי אין כל עניין בישיבה בשטחי יו"ש, מבחינתנו לא היינו חפצים מלכתחילה להתיישב בהם, אך משהובלנו לשם בעל כורחנו, תואיל נא הממשלה לקחת אחריות ולאפשר לנו את הרחבת הבנייה. אם לאו, אולי הגיע הזמן, לפחות הצהרתית, לדבר על פינוי מרצון ולגלגל את הכדור לפתחה של הממשלה. שהרי אין כל טעם שנפנה את המשאבים, מעתה ועד עולם, למענה של מלחמה אידיאולוגית לא לנו. אם נוסיף להיאבק כך לאורך ימים עוד יודבק למצחנו התג של 'המתנחלים החרדים', אלו שאינם עושים צבא ובאים בדרישות התיישבותיות העלולות להשפיע על גורלה של המדינה.

אם להיות ריאליים, הלוא הכל יודעים שזה לא ייגמר בהבטחה האולמרטית, אשר גם אם תמומש, הקפאה נוספת שתבוא בעקבותיה היא רק שאלה של זמן. אם לא מאפשרים לנו לחיות, יואיל נא אולמרט לפנות ולשחרר חלופות אחרות. אגב אורחא, גם סידור עבודה לא רע יתאפשר בכך. רובינשטיין החסידי-אגודאי יוסיף לעמוד בראשות העירייה, ואילו פינדרוס הליטאי-השקפתי ישמש כראש מינהלת הפינוי וההגירה.


מחיר למשתכן, לא למתנחל

כאילו כדי לזרות מלח על הפצעים באה החלטת בג"ץ מהשבוע שעבר, וסללה את הדרך לחידוש המסלול של שיווק דירות בשיטת 'מחיר למשתכן' בביתר.

כזכור, דווח בשעתו באכסניה זו ('רפורמים נקבצו עלי', חנוכה תשס"ח), על הצלחת התנועה הרפורמית להקפיא את המשך שיווק הדירות לחרדים בשיטת 'מחיר למשתכן' וזאת בעילה שהשיטה המוצעת מיועדת בעיקר לאוכלוסיה החרדית בביתר עילית.

המצגת הראשונית שהוצגה לפני שופטי הבג"ץ לא הטיבה עם משרד השיכון, והדבר התבטא בצו הביניים שהורה על הקפאת שיווק הדירות במסגרת שאפשרה את שיווקן של הדירות במחירים נמוכים בהרבה ממחיר השוק.

אלא שחזקה על פקידי משרד השיכון המקצועיים שירימו את הכפפה ובתשובתם לבג"ץ הם אכן הוכיחו כי המשרד עשה הכל על מנת לשווק דירות בשיטה זו גם בערים אחרות, אלא שראשי הערים הם שמנעו, בגופם כמעט, את מכירת הדירות במסגרת זו, מהנימוקים עליהם הורחבה היריעה בשעתו.
על מנת לצאת ידי חובה, הבהיר משרד כי יערוך שינויים בהליך השיווק, והבטיח כי תיעשנה פעולות נוספות במטרה "לקיים שיווק במסלול 'מחיר למשתכן' בכלל הפרויקטים שבאחריותו של המשרד, ללא הבחנה מגזרית, וזאת כאשר הנתונים הפרטניים מאפשרים זאת", הוי אומר, התחייבות הצהרתית בעיקרה.

השורה התחתונה מבחינתו של משרד השיכון ברורה. בג"ץ אישר מחדש את אופציית שיווק הדירות לחרדים בשיטה המוזלת של 'מחיר למשתכן'. ולמרות זאת, יוסיפו מחירי הדירות בביתר לזנק למעלה, גם בתקופה הקרובה.

הפעם, לא שופטי הבג"ץ עומדים לנו לרועץ. אלו האחרונים נתנו לחרדים את מרחב המחייה. לא נותר אלא לתהות בקול, האם אין מקריות בתזמון ההחלטה, בה בשעה שנתברר למעלה מכל ספק, כי ההטבה אינה רלוונטית לאור הקפאת ביתר.

בית ספר לפוליטיקה, טורו של אבי בלום, מתפרסם ברשת קו עיתונות דתית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!