פועלים שחורים

הם משתמטים משירות צבאי כעניין של אידיאולוגיה, אך איש לא שולח להם צווי גיוס, הם מחנכים את בניהם ובנותיהם על ברכי השנאה לדגל, למוסדות ואפילו לקיום המדינה הציונית, ובג"ץ לא מאיים על תקצוב מוסדות הלימוד של ילדיהם.

כאילו לא די בכך, מוקנות להם בחוק ובמשפט הישראלי זכויות יתר, עד כדי העדפת מועמדים מקרב המגזר לעבודה בשירות הציבורי, גם כאשר אין להם כל כישורים עודפים. לחרדי כי יתמודד על משרה בשירות הציבורי, אין כל סיכוי לעבור את הסף ולהתקבל לעבודה, גם אם כישוריו לא נופלים במאום מזה של איש המגזר האמור. על פי חוק, הוא יוותר בצד ויראה כיצד בן המגזר שאינו דופק חשבון לאיש, מועדף על פניו.

קבלו את ערביי ישראל, שהמדינה החליטה לנהוג כלפיהם במדיניות המפלה אותם לטובה לעומת שאר האוכלוסיות בישראל, לא רק במסגרת בחירת דירקטורים בחברות ממשלתיות, אלא אף בכל משרה כלשהי בשירות הציבורי. 'העדפה מתקנת', קוראים לזה, בשפה הישראלית המכובסת.

לא הסתפקו חברי כנסת ישראל, בקביעת העדפה מתקנת של בני המגזר הערבי בחוק, וברוח אופנת ועדות החקירה, החליטו על הקמת "ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא קליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי", הכותרת אומנם עלולה להטעות, כביכול דנה הוועדה בבחינת נאמנותם של העובדים הערבים בשירות הציבורי למדינה ולתושביה. ולא היא, תכליתה של הוועדה הינה, יישום החקיקה המפלה את הערבים לטובה, ודאגה לכך שעובדים ערבים, ולא יהודים, יתווספו למערך השירות הציבורי.

על פי הפרוטוקול, תבחן הוועדה את "יישום חוקי הייצוג ההולם לערבים בשירות הציבורי, החסמים הניצבים בפני מועמדים לעבודה ועובדים ערבים בשירות הציבורי והצעת כלים כדי להסיר חסמים אלו". הוי אומר, הצעת כלים אופרטיביים שיאפשרו את העדפתם של הערבים. כמו כן תבדוק הוועדה את "עבודת משרדי הממשלה השונים, וכן חברות ממשלתיות ורשויות שהוקמו על פי חוק, בקשר לקליטת עובדים", לאמור, לא רק בחברות ממשלתיות פרופר, תיושם ההעדפה, אלא גם בגופים דו-מהותיים שהוקמו על פי חוק, כגון חברת החשמל ורשויות רבות נוספות.

אפלייתם של הערבים לטובה, אומנם באה לשרת מטרה נעלה לכאורה,של הענקת ייצוג הולם למגזר שנכון להיום, אינו זוכה לרמת ייצוג נאותה על פי חלקו היחסי באוכלוסייה.

אלא שהאמצעים להשגת המטרה, הם דרסטיים ופוגעניים, שכן בשורה התחתונה, מדובר במאבק פרטי, של אדם מול אדם, יהודי מול ערבי, המתמודדים על משרה פנויה בשירות הציבורי. שני המתמודדים, מגיעים מאותה נקודה. שניהם יושבים בבית חסרי תעסוקה, ובאורח פלא התוצאה הינה, שמדינת העם היהודי, מותירה את בן הלאום שלמענו הוקמה בביתו, בעוד חבירו הערבי, מחליק בקלות למשרה הפנויה, ללא כל כישורים עודפים.

יאמרו המחוקקים מובילי המהלך, ובעיקר שופטי ישראל הסלקטיביים האוכפים חקיקה פלורליסטית מסוג זו, באדיקות יתר, כי עם שסבל לכל אורך ההיסטוריה מגלות ואפליה, שומה עליו לדאוג לכך שאוכלוסיית המיעוט המתגוררת בקרבו לא תופלה לרעה.

אין ספק כי יש דברים בגו, וכי ניתן היה לקבל את הטענה, ולהתייחס לאובססיביות היתר לשילובם של הערבים ולהעדפתם על פני היהודים, בנימה חיובית, אם מדובר היה במדיניות יצוקה של הסדרת ייצוגם ההולם של כל מגזרי המיעוטים בחברה הישראלית.

דא עקא, לא כך הם פני הדברים. בעוד הערבים חוגגים כל הדרך אל הג'וב, נותרים החרדים הרחק מאחור. מגזר המיעוט החרדי, לא פחות מאשר המגזר הערבי, מופלה לרעה ואינו זוכה ל'ייצוג הולם' במסגרת השירות הציבורי על פי חלקו היחסי בחברה. ובכל זאת, ליהודי החרדי, איש אינו דואג, עבורנו, לא מחוקק שום חוק. גם שמירה על הקיים ודאגה לכך שכבשת הרש לא תיגזל מאיתנו, היא בגדר לוקסוס שח"כינו אך בקושי מצליחים לספק.

לוחם הולם


מי שמעלה את הדברים על ראש שמחתו ואינו חדל מלהשמיע את הזעקה בדבר זכותו הלגיטימית של הציבור החרדי ל'ייצוג הולם', הינו הלוחם הפרלמנטרי מדגל התורה. גפני לא לבד. שותפים למאבק עמיתיו לסיעת 'יהדות התורה', הח"כ הירושלמי מאיר פרוש הפועל בנידון בימים אלו, וזקן השבט ח"כ הרב אברהם רביץ, שאף הניח על שולחן הכנסת הצעת חוק "שוויון למגזר החרדי" הקובעת כי יינתן ייצוג הולם בחברות ממשלתיות, ברשויות מקומיות ובתאגידים סטטוטורים לאנשים מהמגזר החרדי. הש"סניקים לעומת זאת, ממעטים להתבטא בנושא. תסמכו עליהם שאת הג'ובים החשובים להם, הם יצליחו להשיג טוב יותר, בלי חקיקה מחייבת ומגבילה...

הצעת החוק של היו"ר נדחתה, אך את המזכ"ל, זה רק דרבן לחמם את הגזרה. כזהו גפני, אם טיעוני היהדות החרדית לא מתקבלים, הוא ידאג להשמיע את הדברים בלהט גדול יותר, על גבול האובססיביות. אם לא עולה בידו להועיל במישור המעשי, לפחות יידעו המפלים החילוניים, שהמופלים החרדיים, זועקים כנגד אפלייתם.

בדיון שהתקיים זה מכבר בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, לא ויתר גפני והעלה את הנושא, בפעם המי יודע כמה, על סדר יומה של הוועדה. הוא תיאר כיצד במשך שנים, מובילה הכנסת חקיקה שמטרתה העדפת אנשים עם מוגבלויות: "מעדיפים נשים, ציבור ערבי, ועכשיו גם עולי אתיופיה", ורק את הציבור החרדי, יש מי שמתנגד באופן עקרוני, להכליל באותה מסגרת. לא מדובר בכתובת מפלה עלומת שם: "יש כל הזמן התנגדות של משרד המשפטים להכניס חרדים לעניין. בעיני זה מגוחך באופן חמור". גפני סבור, שמדובר באותם גורמים שדואגים להצר את צעדי הציבור החרדי בכל אשר יפנה, האוחזים את חבל הקיפוח משתי קצותיו. כשמדובר בהעברת תקציבים לישיבות, הם אוחזים את הקצה האחד של החבל ומנופפים בכך שהחרדים לא עובדים, ואילו כשמגיעים הדברים לידי השמה מקצועית, הם אוחזים בקצה השני, ואינם מאפשרים לאותו ציבור שהם דואגים לכאורה להעסקתו, לפרוץ קדימה למרחבי התעסוקה.

לאותם הטוענים כי עצם הדרישה להנהגת 'העדפה מתקנת' כלפי המגזר החרדי, הינה בגדר דרישה למתן זכויות יתר, התשובה הרי פשוטה וניצחת. שכן אין מדובר במצב בו מבקש הציבור החרדי לדאוג לעצמו באופן יחידני, ולהעדיפו על פני שאר מגזרי המיעוט בישראל. אם כך היה המצב, איש לא היה מבקש כי דווקא החרדים יועדפו לטובה. מה לעשות וחוקי העדפת מגזרי המיעוט קיימים גם נאכפים, ובמצב שכזה, יוצא הציבור החרדי מופלה בכפליים. בפעם האחת בעצם העובדה, שכמגזר מיעוט מתייחסים אליו באופן טבעי כאל שווה פחות, ובפעם השנייה בעצם העדפת מגזרי מיעוט אחרים כמו הערבים, הצ'רקסים, וכן, גם האתיופים. בסיטואציה האבסורדית שנוצרת, המפלה את כל המיעוטים על פניו של המיעוט החרדי, נדחקים החרדים עוד יותר, שכן היחס אליהם הוא הגרוע מאשר אל כל שאר המיעוטים. "אם לא היה חוק שאומר שצריך שתהיה הפליה מתקנת של ייצוג הולם, אז אין חוק. בסדר, מה לעשות, צריך לחיות עם העניין הזה. אבל יש חוק, והממשלה מתעקשת על העובדה הזאת שלא להכניס את החרדים לעניין", מסביר גפני, בלשונו הנחרצת.

וכדי להסיר ספק מלב טועה, הבהיר הח"כ בדיוק למי מכוונים דבריו: "אני רוצה שנבין על מי אנחנו מדברים בציבור החרדי. הרי אנחנו לא מדברים על האברך בכולל פוניבז', לא בישיבת מיר ולא בישיבת שפת אמת. הוא לא מחפש משרה, הוא בכלל לא מבין מה אני עכשיו מדבר פה, זה לא עניינו בכלל, הוא לא מבקש את הטובות של אף אחד, הוא רוצה ללמוד תורה. ללכת להתמודד עם האברך מפוניבז', זה לטפס על קירות חלקים, לא יעזור שום דבר".

לא החרדי הלומד, אלא זה העובד, הוא המופלה: "צריך להתמודד עם אלה שיוצאים לעבודה, לשלב אותם בחברה, לשלב אותם בכל מערכות החיים. אם כנים דבריכם, כך צריך להיעשות. אם לא כנים דבריכם, בסדר, תירוצים אפשר למצוא.

"אני מדבר על אותו אחד שלמד בישיבות, הוא הלך אחרי זה לצבא, הוא השתלב בחברה והוא רוצה להשתלב בשירות המדינה. האם כאשר מתקנים את החוק לעולי אתיופיה, או כשמתקנים את החוק לאנשים עם מוגבלויות, האם צריך לתקן את החוק גם בנושא של החרדים? השאלה, אם אנחנו רוצים את המסר הזה? אנחנו רוצים שהם יבואו?"

כאקדמיה ועוד לח"כ, בא ישראל אוחנוב, עוזר בכיר ליו"ר 'הקריה האקדמית אונו', שפתחה את שעריה ללימודים אקדמאים לחרדים עובדים במסגרת 'קמפוס חרדי' מיוחד. הוא שמע בוועדה את דברי הח"כ הלוחמני, וכמי שמכיר את הסוגיה מקרוב כנציג הקמפוס הידוע בדאגתו, לא רק להקניית הלימודים לתלמידיו, אלא גם להשמה תעסוקתית לבוגריו החרדים, אישר כי מדובר במציאות בשטח, ולא בקיטור דמגוגי טיפוסי: "ברגע שאנשים נתקלים בפרצוף חרדי, בלבוש חרדי, נתקלים בהרמת גבה ותודה רבה. שמענו: DON'T CALL US, WE CALL YOU (אל תתקשר אלינו, אנחנו נתקשר אליך – א.ב.) הרבה פעמים אנחנו שומעים את זה. חקיקה בנושא בהחלט תעזור".

גם בתוככי הוועדה, נמצא הח"כ שבא לעזרה: "אני מציע להוסיף עוד אוכלוסייה אחת, שהיא האוכלוסייה החרדית", הפתיע הח"כ הדת"לי יצחק לוי, אשר התגבר על הפערים האידיאולוגיים, ובא לעזרתו של הציבור החרדי, בשותפות אקטיבית לתיקון חקיקה שיאפשר גם את ייצוגם ההולם של בני הציבור החרדי.

גפני שמע, והציג שורה תחתונה ולפיה חייבת המדינה להצהיר מפורשות כי היא דואגת גם ל'שחורים': "אנחנו צריכים לומר להם: אל תחששו, אפילו שיש לכם זקן עבות כזה ופאות מגולגלות כאלה וחליפה שחורה, לא צבע העור, אלא צבע הבגדים".

מלחמות לחוד, והישגים לחוד. כשנציגי הציבור החרדי מטילים את כל כובד משקלם, הם יודעים להשיג את שלהם. אך מה לעשות ובמקרה זה אין מדובר בג'ובים למקורבים – שכן אלה יסתדרו כבר בכוחות פטרוניהם, גם לא בתקציבים למוסדות – שמנהליהם זוכים לדלת פתוחה בלשכותיהם של חברי הכנסת. כאן מדובר בצורך בסיסי של החרדי הפשוט, זה שאין לו 'אחות בבית המלך', אין פלא אם כן שדווקא נושא חשוב שכזה, נופל בין הכיסאות.

מאז הזעקה שהושמעה בוועדה ועד היום, יכול גפני להתנחם, כנחמת חרדים, בהישג שהוא לכאורה בבחינת לעג לרש: דרישתו כי ימונה לאחד מיושבי הרכב 'ועדת החקירה בנושא קליטת העובדים הערבים', נענתה בחיוב והוא יכהן כאחד מתשעת חברי הוועדה.

מה לחרדי בוועדת חקירה פרו-ערבית? גפני מקווה, כי בתוקף תפקידו כחבר הוועדה, יעלה בידו
להשפיע על שותפיו בוועדה, ובעקבותיהם על חברי כנסת נוספים, כי לא רק לציבור הערבי, גם לציבור החרדי מגיע. מי ייתן וגם יצליח. בינתיים, הוא רואה בעיניים כלות כיצד מעדיף המחוקק הישראלי 'עבודה ערבית', על פני 'עבודה חרדית'.

אפליה תוצרת בית


ברוח הנחיתות התעסוקתית הרשמית, מטעמה של המדינה, ישנם גם כאלו, בתוככי המגזר, שמוצאים דרך משלהם כדי לקפח את פרנסתו של העובד החרדי, המגיעה לו בדין.

לעניין זה, אין מדובר במחוסרי תעסוקה, אלא דווקא באלו שהצליחו למצוא לעצמם תעסוקה בכבוד. ובעצם, תעסוקה יש. כבוד, קצת פחות.

לפני למעלה מחודשיים נשמע קול צהלה, מלשכתו של שר התמ"ת החברתי יו"ר ש"ס אלי ישי, שחתם על צו הרחבה להסכם פנסיה חובה לשכירים במגזר הפרטי. משמעותו של הצו - כפי ששמענו ודיווחנו בשעתו מפיו של השר - בשורה של ממש לאלפי עובדים חרדיים שלא נהנו עד היום מתנאים סוציאליים.

נכון לערב חתימת הצו, נמנו בישראל כמיליון עובדים, מכלל האוכלוסייה, שאינם זוכים לפנסיה שתבטיח את עתידם, ומוצאים עצמם בגיל הפרישה, כשהם נאלצים לחיות על כספי קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי בלבד. במגזר החרדי, מדובר בתופעה של ממש, שכן נושא הביטוח הפנסיוני ככלל, נדחק לשולי התודעה החברתית, כשלא רק אברכים שתורתם אומנותם אינם נהנים מהסדר כלשהו, אלא אפילו עובדים (ובעיקר עובדות) במסגרות חרדיות, מוצאים עצמם משוללי זכויות סוציאליות מינימליות, כידוע ומפורסם.

מי שהשמיע בשעתו, באכסניה זו, זעקה ציבורית, היה 'הבנקאי של המגזר' מנכ"ל בנק מרכנתיל דיסקונט החרדי יעקב טננבוים, שדיבר בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים: "הציבור שלנו הוא אחד מהציבורים הגדולים שאין לו ביטוח פנסיוני. חלק לא מבוטל מהאנשים שלנו לא עובדים במקומות עבודה מוסדרים עם תלושים, ולא מפרישים להם הפרשות לביטוח סוציאלי. חייבים לשנות זאת, חייבים להגיע למצב שהציבור שלנו, לכולו יהיה ביטוח סוציאלי. האם מישהו מוכן להגיע למצב שהילדים שלו יצטרכו לתמוך בו?".

התחושה היתה אז, כי הצו שנחתם מהווה צעד בכיוון הנכון, ומעין מענה לאותה זעקה הנשמעת מפי רבים בתוכנו, בעיקר לעת זקנה. המשמעות המעשית של צו ההרחבה הפנסיוני, כפי שהוסבר בשעת חתימה, נוגעת בעיקר לאלה שאינם מאוגדים במסגרת ארגון עובדים, דוגמת עובדים במוסדות ציבור, עסקים עצמאיים ומשרדים שונים, או בקיצור, המוני עובדים ועובדות חרדים.

הצו החדש, מחייב את המעסיקים להפריש מהונם לקרנות הפנסיה של העובדים, והעובדים והעובדות ה'חרדים' – באמונתם, ולפנסיה שלהם, סברו לתומם כי ההוראה החדשה תבטיח את עתידם לעת זקנה ושיבה.

תקוות לחוד, ומציאות לחוד. בימים בהם הכל עוסקים בקיצוצים ובהשלכותיהם, מוצאים אחדים מקרב מנהלי רשתות וארגונים למיניהם במגזר החרדי, את התואנה ואת הפתח להתחמק מחובה פיננסית המוטלת על כתפיהם, בעל כורחם, וזאת בנוסף לכל הצרות וההפרשות אשר היו מחויבים בהם עד כה.

בתקופה האחרונה, קיבלו עובדים ובעיקר עובדות מקרב הציבור החרדי, הודעה שבעל פה ממנהליהן, ולפיה לקראת השנה הבאה, הן תיאלצנה להפריש את מלוא ההפרשה הפנסיונית על חשבונן, גם את החלק היחסי, שהמעביד אמור לשלם עבורם.

חזקה על בעלי חשיבה ישיבתית שימצאו את הדרך להתחמק מההפרשה שהם מחויבים לה וזאת באמצעות הודעה לעובדות ולפיה, החל מהשנה הבאה יופחת סכום הנטו אותו הן מקבלות במשכרותיהן, ומהסכום שיופחת, הוי אומר אך ורק על חשבונה של העובדת, יוכלו המעבידים להפריש את חובתם לפנסיה של העובדות המסורות.

והפיקוח, עליו הוכרז בשעתו עם חתימת הצו מה יהא עליו? ובכן, לעובדות הובהר חד משמעית, כי עובדת שתתלונן יתר על המידה, תמצא את מקומה מחוץ למערכת, בעילה כזאת או אחרת. פועלות שחורות מחליפות, במקצועות ההוראה, הגננות והמזכירות, בציבור החרדי, אף פעם לא יחסרו במחוזותינו, ובכל מחיר, כידוע ומפורסם.

מנהלי אותם מוסדות (ויודגש, לא כל מנהלי המוסדות), העושים למוסדם ולביתם, בדרך המעמידה אותם בסטטוס כלכלי אמיד למדי, יחסית למגזר, ימשיכו לבכות מרה, על תקציבים מעוכבים, על הנחיות מפלות, ואפילו, שומו שמיים על כך שהם נאלצים לעכב את תשלום משכורות המורים. על כולם הם ימתחו ביקורת, את כולם הם יאשימו, רק לא את עצמם. מהחוב המוטל עליהם, הם כבר ימצאו דרך להתחמק ולהפיל אותה על חלשים מהם. והפנסיה האמורה הינה רק סימפטום להתנהלות כולה. רבות מהגננות והמורות שבין הקוראות, מכירות מקרוב, את סוגיית שכר המינימום, מכתבי הפיטורין הפיקטיביים בסופה של כל שנה, ועוד שאר רעות חולות רבות שהמכנה המשותף לכולן, זלזול שיטתי בזכויותיהן הבסיסיות.

שלא כמו במאמר חז"ל הידוע, הרי שבמקרה זה, מסתבר, כי כל המסיר מעליו 'עול מלכות', דואג להסיר מעצמו גם עול דרך ארץ - חובת הגינות מנימלית אותה חב מעסיק כלפי עובדיו. כן כן, גם כאשר הם פועלים 'שחורים'.

בית ספר לפויטיקה, טורו של אבי בלום, מתפרסם ברשת קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!