לא יעזור בית דין

שמש אביבית זרחה על שכונת הר נוף בירושלים המערבית, בשעות המוקדמות של בוקר יום שני, השבוע. מרן הגר"ע יוסף הסתגר בחדרו לאחר תפילת השחרית וכמידי בוקר, ניצבו לצידו יו"ר ש"ס אלי ישי ושר התקשורת אריאל אטיאס לשיחת עדכון טרום יומית. שלא כמו בכל בוקר, נכח בחדר גם הגרש"מ עמאר וכשהראשון-לציון שוהה בחדר בשעת בוקר שכזאת, אות היא כי דבר מה חשוב עומד בפתח. על פניהם חמורות הסבר של הנוכחים לא נראו חיוכים, כשעלה לדיון הנושא הטעון שלשמו התכנסו. יו"ר התנועה, חייג בנייד שברשותו למספרו הנייד גם כן, של יו"ר מפלגת העבודה אהוד ברק, שהתארח באותו בית, כשבוע לפני. "אני נמצא בבית הרב, שרוצה לשוחח איתך", פתח ישי, וברק נדרך.

הגר"ע נטל את הטלפון, ותיאר בפניו של שר הביטחון את חשיבות ודחיפות הנושא. מעברו השני של הקו, האזין ברק בקשב, אך כמנהגו מראשית ימי 'קאמבק השתיקה' לחיים הפוליטיים, לא הבטיח דבר. השיחה לא עסקה בהקפאת הבנייה בירושלים, גם לא בקסאמים הנופלים על יושבי שדרות. על כך כבר דיבר הגר"ע בפגישתו האישית עם ברק, ומאז, לא השתנה דבר. הפעם, נזעק נשיא מועצת החכמים, להגן על 'הצעת חוק שיפוט בתי הדין הרבניים', לנוכח הערר שהגיש השר שמחון, בשליחותו של יו"ר העבודה.

לפני שעלתה ההצעה לדיון בוועדת השרים לחקיקה, הגיעו ברק וישי להבנה שקטה ולפיה, מפלגת העבודה לא תעמוד בדרכו של החוק. כעת, לא היה מוכן ברק לחזור על אותה הבטחה, גם לא באוזניו של הגר"ע בכבודו ובעצמו.

אווירת הדחיפות שעמדה בחדר, המחישה את חשיבות הנושא הנדון. הראשל"צ הגרש"מ עמאר, הוא בבחינת תלמיד הדומה לרבו לא רק בגלימתו, אלא אף בדעתו. דעת הרב ותלמידו, השפיעה על כל צמרת התנועה, שהתגייסה כאיש אחד להעברת הצעת החוק.

אך מדוע להקדים את המאוחר. רק בשבוע שעבר הסתובבו להם שני הרבנים הראשיים לישראל, במסדרונות 'בית יהב' בירושלים, כשחיוך רחב נסוך על פניהם. כל רב וסיבות חיוכו עמו.

הרב הראשי האשכנזי הרב יונה מצגר, השתחרר מעננת ההדחה המעיקה, שליוותה אותו לכל אשר יפנה משך שלוש שנים. החלטת הוועדה למינוי דיינים שסוקרה בשבוע שעבר, סתמה את הגולל על מסכת הצקותיו של היועץ המשפטי לממשלה, שניסה לעשות לרב הראשי, את מה שהוא חושש באורח סדרתי, לעשות למנהיגי המדינה, המסובכים בחקירות, ולא רק בנזיפות חסרות משמעות, עד מעל לראש.

עמיתו, הראשון לציון הספרדי הגרש"מ עמאר, חגג אף הוא הישג, גם אם לא ברמה האישית, כשהצליח, בדרכי נועם, להעביר בוועדת השרים לחקיקה, את 'הצעת חוק שיפוט בתי הדין הרבניים'.
השבוע, התרחב חיוכו של הרה"ר האשכנזי, לנוכח השבתו להרכבי בית הדין הרבני הגדול. לעומתו, מפניו של עמיתו הספרדי, נמחק החיוך ופינה את מקומו לארשת מהורהרת של תוגה.

אי אפשר בלי כמה מילות רקע על הצעת החוק גופה, העומדת כעת בעין הסערה: הבסיס ההכרחי לגיבוש הצעת החוק, הינו הנגיסה הבלתי נגמרת של בג"ץ בסמכויות בתי הדין. הגיעו הדברים, עד כדי פסיקה תקדימית שאסרה על בתי הדין לשמש אפילו כבוררים בהסכמה, בנושאים אזרחיים. גם בזירת תיקי הגירושין, דאגו הבג"צניקים לכך שהצדדים המתדיינים יגורשו פעם אחר פעם, מהיכלי בתי הדין הרבניים, באמצעות פיצול התיקים והעברת נושאי הרכוש לבתי המשפט לענייני משפחה.

חזקה על הגרש"מ עמאר שבמצב בלתי נסבל שכזה, ימצא מסילות לתיקון המעוות, לא רק לליבותיהם של שרים וח"כים דתיים. את הצעת החוק המתקנת, הגיש לא אחר מאשר איש מפלגת העבודה, השר יצחק (בוז'י) הרצוג. לפרוטוקול (בלבד), הצטרפה להגשה גם שרת 'חגיגות השישים' רוחמה אברהם-בלילא, במהלך שנראה כמו מתכון בטוח להצלחה. שהרי אינה דומה הצעת חוק רגישה שכזו, המוגשת על ידי חובש כיפה, לאותה הצעה המונחת על שולחן הממשלה, באמצעות שר חילוני בורגני, בן לנשיא מדינה לשעבר, הנטוע עמוק בתוככי ההוויה הישראלית החילונית.

בישיבת ועדת השרים לחקיקה בשבוע שעבר, נראה היה כי הכל פועל לפי התוכנית. השר הרצוג הגיש את הצעת החוק, וחברי הועדה, למעט שר המשפטים דניאל פרידמן, הצביעו בעדה.

שר המשפטים אומנם הסביר, כי ההצעה פוגעת בסטטוס קוו, אך למתבוננים מהצד נראה היה כי מדובר במס שפתיים, וכי גם השר הנכבד אינו מתכוון להיאבק בחריפות יתירה כנגד הצעת חוק בתי הדין הרבניים, ודאי שלא באותו להט שהוא לוחם בבתי המשפט החילוניים.

עם נשיא בית הדין הגדול, בניגוד לנשיאת העליון, יש לפרידמן, מערכת יחסים עניינית, אמינה וחמה (ולא במרכאות).

נתגלתה לו דמות דיוקנו


האם נתגלתה לו לשר דמות דיוקנו של סבו, שעל שמו הוא קרוי, הרב הראשי לישראל הגאון רבי יצחק אייזיק הרצוג? ממש לא. איש העבודה, לא בא מנקודת מוצא של מי שמתכוון להעניק סמכויות יתירות לבתי הדין. להיפך, הקשר המיוחד בינו לבין הראשון לציון בעניין זה, נוצר דווקא על רקע של חילוקי דעות עזים.

היה זה הגרש"מ עמאר, שבעת עריכת המשא ומתן על הצטרפות ש"ס לקואליציה, עמד על כך שהנושא יוכלל במסגרת ההסכם בין התנועה הקדושה – ש"ס, לבין התנועה הלא קדושה – קדימה, העומדת בהנהגת המדינה.

ההסכם נחתם, והצעת חוק במתכונת עדיפה בהרבה על זו שגובשה והוגשה בשבוע שעבר הוכנה, אך אז, היה זה השר הרצוג שנעמד על רגליו האחוריות והתנגד נחרצות לשינוי המוצע, בטענה כי הוא מעניק סמכויות בעלות שיניים נשכניות מידי לבתי הדין הרבניים.

בצעד אופייני למזגו ההולך לפניו, במקום להלחם בו, החליט אז הראשון לציון, להידבר עמו. התנגדותו של הרצוג, הובילה לסדרת מפגשים, ולתיאום עמדות, בעיקר מול "נציגו של בוז'י לענייני דתות" עו"ד יצחק כהן (מסתבר, כי יצחק כהן רבים העוסקים בענייני דתות, איכא בשוקא). בה בשעה, שעמיתו האשכנזי, עסק ראשו ורובו בהתמודדות אישית מול מבקשי רעתו, נטל הרב הספרדי את האפוטרופסות על 'פעילות לקירוב רחוקים' מול השר גלוי הראש. המפגשים, שנערכו הרחק מזרקורי התקשורת, וכללו לא מעט מורדות, הצליחו להתעלות לבסוף לכדי הסכמה על נוסח הצעת חוק, שנתקבל לא רק על דעת שני הצדדים, אלא אף על דעתן של נציגות ארגוני הנשים, שהרצוג דאג להביאן בסוד גיבוש החקיקה.

ולמי שפספס את כותרות השבוע החולף, רק נזכיר ונאמר, כי על פי הפשרה שגובשה בהצעת החוק שהוצעה, בני זוג שערכו הסכם ממון שאושר בפסק דין גירושין על ידי בית דין רבני, יהיו רשאים, לאחר מתן הגט, להסכים שבית הדין הרבני ידון בענייני רכוש. כמו כן נקבע, כי לבתי הדין הרבניים תינתן סמכות שיפוט בעניין אזרחי, ובלבד ששני הצדדים נתנו הסכמתם לכך ולפחות אחד הצדדים יהודי. סוכרייה נוספת בדמות הענקת סמכות גיור לבתי הדין, הוכנסה גם כן להצעה.

כמו תוכן החוק המוצע, גם דרך הגשתו, הייתה בהסכמת שני הצדדים. גם הצד החילוני, גילה את הניצוץ היהודי (שלא לומר הרבני) שבו, והבין כי חיזוק מעמד בתי הדין הרבניים, גם אם במידה מסוימת ובהגבלה של הסכמת שני הצדדים, הוא כורח המציאות. ומשהוגשה ההצעה, לא נותר לגרש"מ עמאר, אלא להעתיר בתפילה כי ההחלטה, אכן תעבור בוועדה.

בתווך, פעלה צמרת ש"ס כאיש אחד לסגירת כל הקצוות. ובימים שכאלה, אחדות שכזאת, אינה עניין של מה בכך. יו"ר ש"ס אלי ישי, דאג להשקטת יריבים פוטנציאליים, מבית ומחוץ לקואליציה. עם יו"ר מפלגת העבודה אהוד ברק הוא הגיע להבנה שקטה ולפיה לא יטרפד את החוק. את יו"ר סיעת הליכוד גדעון סער, הוא לחץ, במהלך ביקורו בבית הגר"ע, והסביר לו את חשיבות הנושא, ובמישרין, את חשיבות תמיכתה של תנועת הליכוד בהבנות שהושגו, על כל המשתמע מכך. שמור לי היום בקואליציה, ואשמור לך מחר באופוזיציה.

כמו בכל מאבק שריח של אידישקייט (אושיות היהדות בלע"ז) נודף ממנו, גם בסיפור הזה, השתבש משהו בדרך.

מסתבר, כי בימים בהם מקועקע עד היסוד מעמדו הציבורי של היכל הצדק המשפטי החילוני, אין כמו חיזוק מעמדם של בתי הדין הרבניים, כדי לעורר את "אוהבי הדת" מתרדמת החורף, למלחמה חזיתית כנגד כל דבר שריח של חיזוק היהדות נודף הימנו.

בין ה'אלי' ל'שלי'


השר הרצוג, פתח את עיתונות סוף השבוע החילונית, ועיניו חשכו. כמי שדואג להתעטף בשמיכת הקונצנזוס המחממת, מתקפות ארסיות מן הסוג שהוא ספג, הן הדבר האחרון שרק חסר לו. אל תטעו בו בהרצוג, חזותו אומנם מטעה, פניו משדרות תום והופעתו אומרת גינוני אצולה בריטית אך מאחורי המסכה התמימה, מסתתר לו מוח רב תחבולות של פוליטיקאי מהשורה הראשונה. בוז'י הפוליטיקאי הממולח נפל שדוד. הוא לא העלה בדעתו, שעבודה מאומצת בכובעו כהרצוג המשפטן המפולפל, לא רק שתרד לטמיון במחי שטחיות תקשורתית, אלא תחזור אל יוצרה כמו בומרנג.

הוא עשה הכל כדי שמהמתכון הזה, ייצא תבשיל משובח. הוא נפגש עם ארגוני הנשים, עדכן את יו"ר מפלגתו, רק את תגובתה האמוציונאלית של חברתו לסיעה, הוא לא חזה.

על המקהלה התקשורתית המתוזמנת, ניצחה עמיתתו לסיעה, ח"כ שלי יחימוביץ. זו האחרונה הוזכרה בשנה האחרונה בתקשורת החרדית בעיקר בהקשרים חיוביים. רובם נסובו סביב התמיכה המפתיעה, שהעניקה לח"כ הגוראי יענק'ל ליצמן בעת מלחמת המאסף שניהל על ראשות וועדת הכספים. התקשורת החרדית, ואנו בכלל, טרחה לספר על נפלאות מערכת היחסים המיוחדת שנרקמה בין השניים ואף הביאה להזמנתו של ליצמן, לדיון מיוחד בסיעת העבודה.

כמה מאכזב היה לשוב ולהיזכר השבוע, כי בכל הנוגע למלחמה חסרת פשרות בממסד הדתי, יחימוביץ לא שינתה את עורה.

אין דבר העומד בפני ה'שלי', ובפרט כשמדובר בעריכת מסע יחסי ציבור תקשורתי. תסמכו על התקשורתנית לשעבר, שעוד נותרו לה כישורים, כמו גם קשרים לא רעים בתחום. אם נשכח הדבר מזכרונו של מאן דהוא, באה ההתגייסות התקשורתית והוכיחה כי כוחה, במותנה.

ברנע, בעיתון של המדינה, כמו גם כספית, במתחרהו הנפוץ פחות, שפכו אש וגופרית על ראשו של השר. הבוז שרוחשים הפרשנים להצעתו של בוז'י, זעק מכל מילה. לעריכת דיון ענייני ומעמיק במשמעות הצעת החוק, לא התפנה איש. ממש כמו בימי "שינוי" הזכורים לרע, סימנו הפרשנים האובייקטיבים מראש, מי האישה הטובה ומי האיש הרע.

על השאלה העולה מאליה, מדוע ולמה שהרצוג יפה הבלורית, ייתן יד למלחמת החרדים נגד הליברליזציה והנאורות, העדיפו הפרשנים הבלתי תלויים להשיב בדמגוגיה צרופה. "בוז'י", כך הסביר בן כספית, "חושב קדימה. עד כמה שזה נשמע מוזר, הוא מאמין שנועד לגדולות. ממש גדולות, הכוונה. בליגה הזאת להיות חביבם של הש"סניקים, זה נכס ענק". ואף לא מילה על כך, שהרצוג היה זה שהתנגד מלכתחילה להצעת הראשון לציון וההבנות שהושגו הם בסך הכל בגדר פשרה. ואף לא חצי מילה על זכותם האלמנטרית של שני צדדים שחפצים בכך, להתדיין מול הגוף שהם רוצים בו.

בין יחימוביץ להרצוג זורם הרבה דם רע. שלי, היא מובילת התומכים בפרישה מהממשלה. בוז'י, הוא מבכירי יושבי כורסאות המיניסטר המתנגדים לכך. לא אחת כיחימוביץ תפספס הזדמנות אטרקטיבית שכזאת. כך, סימנה הגב' בשמחה לא מבוטלת את המטרה, וצירפה את התקשורת למלאכת יריית החיצים.
המגישה התקשורתית במיל. (במיל. דייקא, לא בדימוס!) מיהרה לנצל את ההזדמנות ופנתה ישירות ליו"ר המפלגה. זה האחרון, מסובך גם כך בהבטחות פרישה מהממשלה שלא מימש. רק זה חסר לו, להסתבך שנית, ועוד עבור סוגיה שכה זרה לו ולבוחריו, כמו מעמד בתי הדין הרבניים. בצעד אופייני, הוא מיהר להתכחש להבטחה שנתן, ובדרכו לסינגפור, הורה לשר שמחון להגיש בקשה לדיון נוסף בממשלה.

בלשכתו של הגרש"מ עמאר, קיוו לעבור גם את הסערה הזאת בשלום. מי שניסה לעצור את הסחף, היה שר התקשורת אריאל אטיאס, שישב ל'שיחת מזנון צפופה' עם השר שמחון, והפעיל את קסמו התקשורתי על השר החקלאי. בסיומה של פגישה, הוא חזר אל הגרש"מ עמאר עם מסר מרגיע, ולפיו אין בכוונת שמחון להגיש ערעור שמשמעותו עצירת הליכי החקיקה, אלא רק בקשה לדיון חוזר. אטיאס לא הסתפק בכך ושמר באישית-לוחצת גם על מגיש ההצעה, בוז'י הרצוג, שהבטיח אף הוא לעמוד מאחורי הצעתו ולדאוג לכך, שהמפלגה תסתפק באקט המחאה של בקשה לדיון חוזר. המשמעות המקילה הייתה, כי במידה והבקשה הייתה נדחית, כפי שהיה צפוי, שוב לא הייתה לה משמעות אופרטיבית של ממש, מעבר להוצאת קיטור, בבחינת מס שפתיים ששולם, עבור הגב' יחימוביץ. כשאישור ועדת השרים, במקומו עומד.

שמחון נתן את מילתו לאטיאס, אך כמו הבטחתו של יו"ר מפלגתו לישי, היא החזיקה מעמד עד לצאתן לאור של כותרות העיתונים. או אז, התחוור להם לברק ושמחון, כי שלי יחימוביץ וכלי התקשורת בעקבותיה, לא יסתפקו בפחות מתליית ראשו של הרצוג בכיכר העיר. לשר החקלאות, בשליחות יו"ר מפלגתו, לא נותרה הברירה, אלא, למשוך את בקשתו לדיון חוזר בממשלה ולהגיש ערעור שמשמעותו, עיכוב נוסף בקידום הליכי החקיקה, עד להודעה חדשה.

בהיעדרו של ראש הממשלה שטס לשאוף מעט אוויר יפני צח, לא הועילה גם שיחת טלפון דחופה בין יו"ר התנועה למזכיר הממשלה עובד יחזקאל. מכאן כבר הייתה הדרך קצרה לקיומה של שיחת הטלפון הנדירה בין הגר"ע לברק, האמורה בראש הטור. דא עקא, שיחת הטלפון החריגה התקיימה, אך הבטחות, לא נופקו הימנה.

בשיחה עם מקורבים, פירט ברק את לבטיו. מן הצד האחד, הוא מבין כי על הקואליציה לשלם 'דמי בושה' לש"ס על הישארותה בממשלה. בעת הזאת, אין לו כל רצון להצטייר כמוביל 'המהפכה האזרחית מס' 2'. מן הצד השני – הוא מסביר – צריך לזכור שבוחרי העבודה מוכנים להקריב כמעט הכל, רק כשמדובר בממשלה שהעבודה מרכיבה. הדברים שונים בתכלית, כשמדובר בויתורים אידיאולוגיים כואבים, שנועדים, בסך הכל, לתחזק את ממשלת קדימה.

כעת לא נותר לש"סניקים אלא לנסות ולהאיץ את הדיון בערר שהגיש שמחון. בתקווה שהעבודה תסתפק בכך שחבריה בוועדת השרים יתנגדו בהצבעה החוזרת, אך בפועל, תאפשר את העברת החקיקה. ואם לא תתגשם התקווה? עד לפני קצת יותר משבוע היינו מקבלים תשובה חד משמעית בדמותו של אולטימטום פרישה. לא עוד. מחסנית איומי הסרק, התרוקנה.

אם תשאלו שותף בכיר נוסף למאמצי העברת החוק, חבר ועדת השרים השר משולם נהרי, הרי שזה ישיב לכם בריאליות, כי עוד נכונו לו לחוק האמור עלילות רבות. כמי שאמון על העברת חוקים פרובלמטיים כנגד הרוח, ו'חוק נהרי' יוכיח, הוא מכיר את הדרך רצופת המכשולים, לא רק בוועדת השרים, אלא גם בוועדת החוקה ובעיקר במליאת הכנסת. ומי יודע, לכמה הסכמים קואליציוניים נוספים תידרש ש"ס, בדרך החתחתים, עד להעברתו הסופית של החוק.

מי בראש?


לפחות במישור אחד, הייתה אמורה לצאת ש"ס מנצחת בסופו של שבוע זה, עם הקמתה המתוכננת של ועדת השרים לענייני קצבאות הילדים, שהובטחה במסגרת 'הסכם הישיבות' שנחתם, בין שר התמ"ת אלי ישי לשר האוצר רוני בראון.

שוב, היה זה בוז'י שטרף את הקלפים, כשדרש לקבל לידיו את ראשות ועדת השרים מכוח היותו המיניסטר הממונה, כשר במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. בסביבתו של יו"ר התנועה שמעו ונזעקו. אילו היה מדובר בימים שבשגרה, ניתן היה לדון ולשקול שכר ויתור כנגד הפסדו, כהרגלו של היו"ר. כף המאזניים בצד ההפסד ברורה: ויתור על קרדיט של הישג כלשהו שיושג בוועדה, כאשר השר הרצוג כיו"ר הוועדה, יהיה זה שיטען לכתר מגן הקצבאות.

אך יש גם כף הנוטה לרווח, ממנה לא ניתן להתעלם. ושוב, מדובר באותו הלך מחשבה שהביא את הגרש"מ עמאר, להוביל דווקא עם השר הרצוג את חוק שיפוט בתי הדין. שכן ברגע שאת המהלך מוביל איש מפלגת העבודה, יש בעובדה זו לכשעצמה כדי להפחית את עוצמת ההתנגדות להגדלת הקצבאות, ויצא הפסדו החלקי של הקרדיט, בשכר העברת המהלך. זאת ועוד, בניגוד לסוגיית בתי הדין, הרי שלעניין זה, ניתן היה לצאת מנקודת הנחה, כי גם שלי יחימוביץ לא תעמוד לרועץ. חזקה על ליצמן שהיה מצליח לשכנעה, בסוגיה חברתית שכזאת.

מה לעשות, ובימים בהם עומדת ש"ס למבחן הציבור, ונתונה תחת התקפות שרק מתגברות, לא ניתן לוותר ולו על שמץ של קרדיט. לחשבונות מן הסוג האמור לעיל, אין מקום בימי סגריר שכאלה. כך, מצא עצמו השר הרצוג במאבק ראש בראש, על ראשות הוועדה. ישי טען, ובצדק, כי מדובר בהבטחה קואליציונית שניתנה לש"ס, בדיוק כמו ועדת השרים שדנה בסוגיית שכר המינימום, שבראשה עמד, יו"ר העבודה ושר הביטחון דאז עמיר פרץ, וזאת על אף שהשר הממונה לכאורה, היה שר התמ"ת ישי. ללמדך, הטעימו מקורבי ישי, שמה שהושג על פי הסכם קואליציוני לא מחולק לשר הממונה על התחום, אלא לשר החתום על ההסכם. ומשכר מינימום, נלמד לקצבת מינימום.

אז הש"סניקים ניצחו במלחמה על ראשות הוועדה, אבל הפסידו את המערכה. באורח לא פלא, בתזמון ישיר לרגע התעקשותו של יו"ר ש"ס על ראשות הוועדה, הודיעה מפלגת העבודה על יציאה חזיתית למערכה כנגד הגדלת הקצבאות, "גם במחיר של פרישת ש"ס מהממשלה", כלשון מקורבי ברק.

מה תהא תגובתה של ש"ס הפעם? בשיחה עם כותב השורות מבהיר יו"ר ש"ס, כי במידה והקמת הוועדה תעוכב, תגיש ש"ס הצעת חוק פרטית שעניינה הגדלת הקצבאות. מה תרוויחו, הרי גם להצעה זו לא יימצא הרוב? שאלנו. ישי בשלו: "אם לא יימצא הרוב והקצבאות לא תגדלנה, המשמעות הקואליציונית תהיה ברורה". את המילים הברורות "פרישה מהקואליציה", לא שמענו, אך דרישה נחרצת להגדלת הקצבאות, קלטנו.

כנחמת עניים, לא נותר להם לש"סניקים, אלא להתרפק על הרגיעה הזמנית שהושגה השבוע בתוככי התנועה. במוצאי שבת קודש, נכנסו בחשאי יו"ר ש"ס אלי ישי ונדיב צרפתי בעל שם ועניין, לביתו של ראש ישיבת כסא רחמים הגר"מ מאזוז, סמוך לבניין הישיבה, ברחוב עוזיאל בבני ברק.

כמו עמיתיהם האשכנזיים, גם הפוליטיקאים הספרדים, אינם נוהגים להדליף את תוכן שיחותיהם עם גדולי תורה. אצל אלו, כמו אלו, עוף השמיים הוא שמוליך את הכל (בכ"ף ולא בקו"ף) והוא אשר גילה את תוכנה של הפגישה שעסקה במכתב מעורר הסערה של הגר"מ מאזוז, שהופץ והודבק ברחובות קריה, בו האשים את צמרת ש"ס כמי שאינה אומרת את כל האמת למרן. ישי הגיע לפגישה, על דעתו של הגר"ע יוסף והציג את המציאות כפי שנשיא מועצת החכמים רואה אותה. ההבנה שהושגה הייתה ברורה, מעתה ואילך, יתנהל הדיאלוג, לא באמצעות מכתבים פומביים, גם לא באמצעות חברי כנסת נכבדים, המקורבים לבית ראש הישיבה, אלא ישירות מול יו"ר התנועה הקואליציונית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!