סוחרי המזרח התיכון

זה היה יכול להיות הספין הגדול מכולם, תסריט, שכל יועץ אסטרטגי, היה קונה בשתי ידיים. וינוגרד וארבעת הישישים היו מתכנסים והולמים בראש הממשלה, אך קולו המונוטוני של השופט בדימוס היה נקטע, פעם אחר פעם, בדיווחים עדכניים מהשטח הבוער ברצועה. מימין ומשמאל היתה האופוזיציה מגבה את הפעולה הנחרצת והמוצלחת של השמדת קיני המחבלים בעזה. רק ח"כ זהבה גלאון, היתה מנצלת את אחדות השורות, כדי להוסיף ולתקוף במרץ.

זה היה יכול גם להסתבך ולהפוך לתסריט האימה הגרוע מכל. חיילי צה"ל נתקלים בהתנגדות עזה וקטלנית, נוסח החיזבאללה, טילי הגראד נשלחים, כלשונו של נסראללה, 'מבעד מבעד' אשקלונה, כשתושבי הדרום מפונים על ידי גאידמק למקומות בטוחים כמו 'ביקור חולים' הירושלמי... באווירה רווית אדי המלחמה, קולו של וינוגרד, היה נשמע אז, כמו רחש חיכוך קצה הגפרור הבא במגע עם חומר הבעירה.

אולמרט שלפני מלחמת לבנון, היה לוקח סיכון והולך על מהלך צבאי, בתקווה שהאופציה הראשונה תתגשם. עזבו אתכם לרגע (ולרגע בלבד), מפוליטיקה צינית. אובייקטיבית, יודע אולמרט, כי כמו הגידול הסרטני האישי, כך גם בכל הנוגע לגידול החמאסי הלאומי, בסופו של דבר, לא יהיה מנוס מפעולה כירורגית להסרת הנגע הממאיר.

בניגוד לגידול הבריאותי, המיקרוסקופי לעת עתה, הרי שזה העזתי, מתפשט במהירות, ושולח גרורות שאינן נגמרות לעבר יישובי עוטף עזה.

בשני המקרים, ניתוח מהיר ויעיל, עשוי לשים קץ לסבל. אלא שאולמרט שאחרי מלחמת לבנון, רואה בעיני רוחו הפסימית, את האופציה הגרועה יותר. הוא מוצא עצמו מהרהר באפשרות הכישלון, במצב בו הניתוח הכירורגי אולי יצליח, אך יגרום ל'דליפה' בלתי פוסקת של כותרות שליליות. אין לו כל חשק לשבור שנית את שיא ראשי ממשלות ישראל לדורותיהם. את השיא הראשון הוא כבר שבר, כשהיה לראש הממשלה הראשון שהפסיד מלחמה, הוא לא יסתכן שנית בשבירת השיא העצמי, בדרך העלולה להוביל להפסד שני.

בלי לקחת סיכון, ממצה אולמרט את המירב מהמצב שנוצר. כשהתותחים רועמים, התקשורתנים שותקים, ואם אי אפשר לצאת לפעולה, לפחות נכבה את האור בעזה. עם כל האבסורד שבדבר, העובדה שתושבי שדרות חוטפים, אינה מכבידה, אלא מקילה על מלאכתו של ראש הממשלה. נכון - מדובר במחדל שהוא אחראי לו. כראש ממשלה, הוא לא עשה דבר כדי למנוע את גשמי הקסאם. אז מה? למדינת ישראל כללים משל עצמה. בשעת מתקפה, מתכרבלים כולם תחת אותה שמיכה.

ככל שמוקרנים בתקשורת תמונותיהם של תושבי שדרות יותר ויותר, כך העיסוק בממצאי וינוגרד, פוחת ופוחת. לפחות השבוע, העלטה בעזה, היוותה את האור בקצה המנהרה של ראש הממשלה. ולמי איכפת שהעונש המגוחך של כיבוי האורות, פעל כבומרנג בדעת הקהל העולמית. בבוקר יום שני, עוד נשמע אולמרט כ'גיבור ישראל' כשבתגובה לשיחת הטלפון "הידידותית(?) והרצינית(!)" של נשיא מצרים חוסני מובארק, הכריז בסיעת קדימה: "מצידי שתושבי עזה יילכו ברגל". בערב, הוא מצא עצמו נכנע ל'נוער הנרות הפלסטינאי', שיצא לתהלוכה מתוקשרת, והכריח את ישראל לחדש את הזרמת הסולר לתחנת הכוח בעזה.

בתווך, ממשיכים הקאסמים להתעופף לעבר יישובי הנגב המערבי. בממשלת אולמרט, מעולם לא היה מקום לחשיבה אסטרטגית גרידא, הרבה לפני שהשר לעניינים אסטרטגיים אביגדור ליברמן התפטר מהממשלה. אולמרט כבר הוכיח, כי הוא נמנה על ז'אנר נותני האקמול לחולה הסרטן, ולא רק כמטאפורה.

אין מדובר רק ברקטות הזלעפות שניתכות על ראשם של תושבי שדרות. עם כל הציניות והאכזריות שבדבר, אפילו נאום הגופות של נסראללה, בו מנה כקצב באיטליז, את חלקי גופות החיילים המצויים בידיו, סיפק עבור אולמרט את הסחורה השבועית. נכון, מדובר בגופותיהם של חללים שבמידה רבה הוא האשם במותם, אך ברגעים שכאלה, לישראלי מן היישוב, שיקולים שונים. תן להם ליהודים אויב מתלהם ומשפיל, וקבל את העם כולו ברגע של אחדות וליכוד השורות. הייתה זו אם כן, אחת הפעמים הבודדות, בה שיחק 'סוחר הגופות' מביירות, לידי 'סוחר הדירות' מירושלים.

אולמרט נכנס השבוע היטב לנעלי הגורם הממלכתי השקול והממתן, את שריו המתלהמים כנגד נסראללה וקוראים לחסלו, הוא העמיד במקום. אחד מאותם שרים, היה מיניסטר הדת המשודרג מש"ס, איציק כהן. כשר הממונה, הוא אומנם מתקשה לספק שירותי קבורה ליהודים בישראל, אך בכל הנוגע לשיעי מזוקן מלבנון, הוא מתנדב לשמש קברן...

בין רבנות לריבונות


כולם מדברים על שלום – כשהאופציה הראשונה של תקיפה מאסיבית ברצועה נזנחת, נותרת בידי ראש הממשלה, בעיקר האופציה השנייה: לדבר שלום ולהתעטף בפשתנו של האתרוג. זה לא רק הלחץ האמריקאי, של הנשיא בוש שזוכה לאחרונה לעדנה בארצו, כשהוא מוזכר שוב ושוב על ידי כל המועמדים לנשיאות. אך לעדנה שכזו אבוי, שכן כל אחד מבין היורשים הפוטנציאליים, מתחרה בעיקר על משבצת האנטי-תזה לנשיא שכבר מזמן איבד את אמון בני עמו.

ראש ממשלת ישראל, נכנס לסיטואציית "עושה השלום" מרצון. שלא כמו במאמר התלמודי, אולמרט אומר 'רוצה אני', עוד הרבה לפני שהאמריקאים 'כופין אותו'. יותר משהוא חושב על הגיבוי משמאל של 'זהבה ושלושת המתמודדים' (ממרצ. שהרי רק החמישי – היו"ר הנוכחי ביילין אינו מתמודד), הוא מכוון לדעת הקהל, התקשורתית בעיקר.

על הדרך הוא איבד את איווט ליברמן, שנכנס לממשלה כמנהיג לאומי אלטרנטיבי לנתניהו, ויוצא ממנה כמו מתחרה סקטורייאלי של גאידמק. לליברמן היה סיכום עם ישי ולפיו, השניים יפרשו זה לצידו של זה. ליברמן (או שמא ישי), הפר את הסיכום. בש"ס לא ממש מצטערים, יותר משהם חששו להישאר לבד בקואליציה, הם רעדו מהאופציה שיוותרו בדד באופוזיציה, כשהם פורשים וליברמן נשאר.

מהחזית המדינית, אולמרט לא נבהל, וזאת בניגוד גמור לחזית הוינוגרדית, לה הוא ממתין בדחילו ורחימו, ועליה נכתב וייכתב. (עוד דיו למועד).

כל עוד ש"ס מצויה בכיסו, מובטחים לו חיים קואליציוניים קלים. לא מדובר רק במשרד הדתות, אפילו לא בדרישתו של ישי לתוספת לקצבאות הילדים שהתפרסמה לראשונה באכסניה זו לפני שבועיים(!). לדידם של הש"סניקים, מדובר בלא פחות ולא יותר משלמותה של ירושלים. הקואליציה בפני עצמה, אינה יעד, אלא אך מטרה בדרך לביצור חומות ירושלים. ולא, אין מדובר (רק) ב'ריבונות', אלא (גם) ב'רבנות' הבירה. לפני הכל, תלויה ועומדת חלוקת שללה של רבנות ירושלים הספרדית. את הש"סניקים הרי, עניינו תמיד אך ורק עניינים שברוחניות. איך אומרים בארמית? "להחזיר גלימה ליושנה"...

מן ההגינות להודות בכך, שבצד הציניות, יש משהו בעמדתם של הש"סניקים, גם אם לא מסכימים עימה. אחרי שמנקים את שמשת החלון המדיני מאדי הבל הדיבורים, קשה לראות מהלך מדיני אמיתי באופק. יהא זה מוגזם ובלתי רציני, להשוות את ישיבתה של ש"ס בממשלה כיום, לישיבתה בימי אוסלו העליזים, או להשתתפותה של יהדות-התורה בממשלת ההתנתקות. למי בדיוק תחלק ממשלת אולמרט דהיום את 'מחצית הכותל'? לאפרוח אבו-מאזן שנוצותיו המעטות נשרו זה מכבר והוא תלוי ועומד בחסותה הבלעדית של ישראל? אם יש מישהו שחושש מהרגע שצה"ל יעזוב את ערי הגדה, הרי זה בראש ובראשונה אבו מאזן. לא לחינם מפנים כוחותיו איזורים שלמים בשעות הלילה, בתיאום מוקדם עם כוחות הביטחון הישראלי, כשהם מודעים לכך, שמה שלא יעשה עבורם צה"ל, ייקח מהם החמאס.

לפני כל מהלך מדיני, יידרש צה"ל לבצע פעולת עומק ברצועה. לפני שיאולפו סוסי הפרא החמאסיים ברצועה, אין טעם להפקיד את המושכות בידי העגלון חסר יכולות השליטה. זאת יודע בוש, מבין אולמרט ומפנים גם אבו מאזן.

ומה שמבינה שלישיית הברווזים הצולעים, מבינים גם הש"סניקים. יו"ר התנועה הקדושה, שהשמיע קולות פרישה מסין הרחוקה, שב ל'ארצנו הנהדרת', והיה אמור להיפגש עם ראש הממשלה, תכף עם חזרתו. הפגישה נדחתה 'מיום ליום', נכון לעת כתיבת השורות, היא אמורה להתקיים בשעות אחר הצהריים של יום ג'. בהוראת מרן הגר"ע יוסף דורש ישי לקבל עדכונים שוטפים, לפרטי פרטים, בכל מהלך המשא ומתן.

מהלך מדיני, בניגוד לכל ההפחדות, כנראה לא יהיה כאן, ובכל זאת המתקפות המופנות נגד ש"ס, אין מקורן בציניות טהורה בלבד, יען ובכל האמור לעיל אין די כדי לזכות את ש"ס מאשמת דביקותה בממשלה. שהרי לא ניתן להתעלם מכך, שממשלת אולמרט, הגם שמדובר בתהליך מדיני חסר סיכוי, נועצת את ציפורניה בחומותיה של ירושלים, כפי שלא עשתה זאת אף ממשלה לפניה.

עצם הישיבה בממשלה שנותנת לגיטימציה לחלוקת ירושלים, היא בעייתית לכשעצמה. ואם יורשה להזכיר נשכחות ליו"ר התנועה הקדושה, הרי היה זה הוא שהצהיר בפנינו בעבר (פעמיים. בדקנו), כי ברגע שתעלה סוגיית ירושלים לדיון, יפרוש מהממשלה. ואם תימצי לומר שהכול תלוי ועומד במידת רצינות הדיונים, הלוא זה היה גלוי וידוע גם אז, שכן בשעת ההצהרה, היה זה יו"ר תנועת ש"ס שהסביר כי אין כל סיכוי למהלך מדיני מול אבו מאזן, מה שלא מנע ממנו להבהיר ובצדק, כי יפרוש מהממשלה. מן הראוי אם כן לשאול, ולחזור ולתמוה, לפשר המילה שהופרה, וירושלים (העיר, לא הרבנות), שלעת עתה, הופקרה.

ישי רואה זאת אחרת, בעיקר לאחר ששוחח עם הגר"ע יוסף תכף עם חזרתו: "בשיחות שנערכו עד עתה, דיברו בכלליות על נושאי הליבה, לא על ירושלים. ברגע שתעלה ירושלים, נפרוש".

צעדת ירושלים


הר נוף עדיין לא בתמונת החלוקה המדינית, אך השבוע הונף הכורת גם על שכונותיה החרדיות של ירושלים, רמות ורמת שלמה. בצהרי יום שני סערו מסדרונות הכנסת, כשח"כים, חברי ועדת המשנה של ועדת חוץ וביטחון, דיווחו שנציגים ממשרדי הביטחון והשיכון אמרו בוועדה, כי הממשלה הקפיאה כל בנייה חדשה מעבר לקו הירוק, לרבות בשכונות היהודיות של ירושלים.

לקראת ביקורו של בוש, הגדיל אולמרט לעשות והוציא מכתב ובו הנחיות ברורות: "כל הקמה, בנייה חדשה, הרחבה, הכנת תוכנית, הוצאת מכרז לאיכלוס, הפקעת קרקע וכיוצא באלה פעולות הנוגעות להתיישבות הישראלית באזור יהודה ושומרון, לא תקודמנה ולא תבוצענה מבלי שהתבקש וניתן על כך אישור מראש של שר הביטחון וראש הממשלה", חברי הכנסת נדהמו אם כן לגלות, כי באזורים המוקפאים האמורים, כלולות גם שכונות יהודיות מרכזיות בבירה.

התגובה החריפה לא איחרה לבוא, מי שמיהר לסגור חשבון, הוא ראש עיריית ירושלים אורי לופוליאנסקי, שלא מפספס כל הזדמנות בה ניתנת לו האפשרות לדגדג את ראש הממשלה, קודמו בתפקיד אהוד אולמרט, בין כשמדובר בהתנגדות לבנייה – דוגמת התנגדותו של לופו לתוכנית ספאדי, ובין שמדובר בהתנגדות להקפאה – כבמקרה דנן. וכמאמר אברהם אבינו "אם השמאל – ואימינה, ואם הימין – ואשמאילה"

אורי, בעל הפנים המחייכות, הגיב הפעם בזעם והצהיר: "אסור שישראל תהיה המדינה הראשונה בעולם שהופכת את בירתהּ למאחז בלתי חוקי". הוא מיהר להבהיר כי העירייה מצידה, תמשיך להאיץ את הבנייה בכל שכונות הבירה, על אפה וחמתה של הממשלה.

תפוח האדמה הלוהט התגלגל לפתחו של משרד ראש הממשלה, שהגיבה כי "אין שום כוונה להקפיא את הבנייה בירושלים. המידע שנמסר בנושא זה מופרך", כלשון ההודעה הרשמית.

לפני כשבוע כינס ראש עיריית אריאל, רון נחמן, ישיבת חירום של מועצת העיר ומסר כי בהתאם להנחיות ראש הממשלה, נאסר על תושבי אריאל לבנות אפילו פרגולות, בחצרות ובמרפסות הבתים. לעניין זה, וזה בלבד, יכולים תושבי רמות לישון בשקט, פרגולות לסוכות הם יוכלו לבנות. אך מעבר לנקודת המבט השלווה ממעוף הפרגולה, קשה להישאר רגועים, למשמע הדברים כהווייתם, מפיה של מנהלת אגף נכסים ודיור במשרד השיכון גב' שרה צימרמן – הבכירה שעוררה את הסערה.

מה באמת נאמר בוועדה? כמו תמיד, ממוקמת לה האמת איפשהו באמצע. לאחר ישיבה, ובעיצומה של סערה, מבהירה צימרמן, ללא נוכחותם המעיקה של חברי הועדה, כי לרגע לא אמרה שהחלטת ראש הממשלה נוגעת גם לעניין השכונות הירושלמיות היהודיות, הממוקמות מעבר לקווי 67.

אבל... וכאן כמו תמיד טמון הכלב, צימרמן הבהירה גם הבהירה, כי לאחרונה ניתנה הנחייה להתייעץ עם הדרג הממונה הבכיר במשרד השיכון, בטרם שינתנו היתרי בנייה בשכונותיה של ירושלים.

נכון, צימרמן מציגה זאת כלא יותר מהיגיון צרוף לאור מה שאירע בפרשת אישור שכונת הר חומה ערב ביקורו של בוש, כשהיא מסבירה, כי אך הגיוני, להוציא את ההחלטה מידי הפקיד הזוטר יחסית ולעדכן מראש את הגורמים הבכירים יותר על מנת למנוע תקריות דיפלומטיות למיניהן.

אז מה? גם גזירות מצרים החלו כהוראות הגיוניות פרופר. אל תתנו למעטה התמימות לבלבל אתכם, שכן הלכה למעשה, הטרמינולוגיה אינה מפחיתה מעוצמת ההנחיה שמכלילה את הבנייה ברמות וברמת שלמה, בקטגוריית הבנייה בביתר ובאריאל.

כשמדברים על עיכובים לצרכי ביקורים, התירוצים אף פעם לא נגמרים. פעם היה ביקורו של בוש, פעם תהא זו קונדוליסה, שקופצת לארץ לביקור חודשי. הביקור התורן יהיה רק תירוץ, לשינוי מעמדה של ירושלים, דה פקטו...

כל ח"כ והשיר שלו


אם תרצו, לזה בדיוק מתכוונים באגודת ישראל (לגבי עמדת דגל התורה, ראה להלן), כשהם מדברים על מעמד ירושלים ומסרבים, לעת עתה, להיענות לחיזורי ראש הממשלה, שמעוניין בצירופה של הסיעה, ולשם כך אף מותיר את תפקיד יו"ר ועדת הכספים בידי 'ישראל ביתנו', מתוך תקווה, כי ליצמן יהיה זה שיאייש את העמדה בתקופה הקרובה.

באגודת ישראל מעדיפים להתעלם, כשלנגד עיניהם עומדת ירושלים בתפארתה. הם לא מכוונים רק לצעד הגדול של הסכם מדיני שבניגוד לאווירה שמנסים גורמי ימין לשדר, מן הסתם לא יבוא לעולם בקדנציה מעוטת יכולת זו, אלא גם, שלא לומר בעיקר, לצעדים קטנים, דוגמת זה שנצעד השבוע, כמעט מבלי משים.

לא לחינם, נוספה השבוע למסכת התבטאויותיהם של גדולי ישראל בחצר הקודש פנימה, אמירה נחרצת כנגד הפקרת הכותל המערבי. לא בכדי מחדש הח"כ הגוראי יענק'ל ליצמן את הלהיט העתיק של מרדכי בן דוד 'ירושלים לא למכירה'. בגור אומנם מקפידים לדבוק אך ורק בניגוני החצר של החסידות, אך כשמדובר בסוגיית שלמות ירושלים, כל הדרכים כשרות, ואפילו, שומו שמים, אימוץ להיט זמר חסידי קצבי.

אלא שירושלים, לעת עתה, בשלמותה עומדת. אך סיעת ג"ל לעומת זאת, כבר מחולקת. החזית האחידה בתוככי יהדות התורה, התפוררה השבוע, כשבמהלך ישיבת הסיעה, לא שלל גפני, את קבלת ההזמנה לניהול משא-ומתן קואליציוני, תמורת העברת חוק החינוך החרדי. לאחר ישיבה, מבהיר גפני, כי אמירתו היא הרבה יותר מאשר הבעת דעה נקודתית בקשר לסוגיה האמורה. ירושלים חשובה עבורו.

כמו חבריו, הוא ער לדבריהם הנחרצים של גדולי ישראל מכל החוגים בסוגיה. את האצבע הוא שם על נקודה מהותית, שבוערת בעצמותיו. הוא אינו רואה בעין יפה, את העובדה שסיעת יהדות התורה, הפכה לנושאת דגל ירושלים. להביע עמדה? כן. להפוך למובילי ההתנגדות? לא ולא.
שהרי ירושלים, דוברים רבים לה ומכל סיעות הבית. לישיבות ולצרכי הציבור החרדי, לעומת זאת, אין מי שידאג מלבד חברי הכנסת החרדיים. את סדר העדיפויות הזה - המגזרי לפני המדיני, חייבים לחדד.

לטעמו של גפני, אין לנציגי הציבור החרדי את הפריבילגיה לשחק במשחקי ברוגז מול ראש הממשלה. אם ראש ממשלה קורא לחברי הכנסת לפגישה מדינית, רצים. כשאותו ראש ממשלה רוצה לנהל משא-ומתן קואליציוני, הולכים (לא זוחלים, הולכים!). כן. אנו עדיין בגלות, וצריכים להתנהג בהתאם. לא שגפני מציע לרקוד מה יפית בפני הפריץ, אך לירוק בפניו? גם זו לא דרך.

על העקרונות יש לעמוד, אבל לא לשחק במשחקי כבוד, שהרי בסופו של דבר, נותר מאחור ציבור גדול ומופלה, שצריך לדאוג לו. מי שיכול לספק את הסחורה, גם אם למחצה, לשליש ולרביע, הוא רק ראש השלטון הציוני, ואת היחסים הטובים עמו חייבים לשמור.

ח"כ ח"כ וטעמו המוזיקלי. ליצמן מזמר את מילות השיר הקצבי 'ירושלים לא למכירה'. גפני לעומתו, מעדיף שיר רגוע יותר, גם הוא של מרדכי בן דוד (הזמר שקיבל לאחרונה, את הכשר 'טוהר המחנה'): 'תורה הקדושה, התחנני בבקשה'...

דבר אלי בכותרות


מי שחיפש עדות חיה לכך שהמחלוקת בין גפני לליצמן, חורגת בהרבה מויכוח אישי בין שני חברי הכנסת הנכבדים, בעלי עצמאות הדעה, יכל למצוא זאת בכותרת הענק הראשית שהתפרסמה יום למחרת, בבוקר יום שלישי ב'המודיע', בפונט ובגודל זהה לכותרת הענק על הכנס ההיסטורי ב'חפצדי' שפתח את מאבק הסלולרי: "הוקפאו אישורי הבניה בירושלים כולל שכונות רמות, פסגת זאב ורמת שלמה"; קריאות להתפטרות ש"ס". ובכך לא די. עוד שתי ידיעות בעמוד הראשון עוסקות בפרשה, אחת המביאה את דברי ליצמן: "הממשלה מתחילה לחלק את ירושלים בפועל – וכן ביתר, קרית ספר עמנואל וכו' – לא ננהל שום משא ומתן קואליציוני עם הממשלה", ואחרת, כמה מפתיע, מצטטת את דברי פרוש: "הבניה בכל חלקי אר"י לא תיפסק ולא תבוטל". מסתבר, כי כשגפני מקבל רגליים קרות, גם פרוש כשר להנפקת כותרות.

וראה זה פלא, ב'יתד נאמן' לעומת זאת תפסה הידיעה על הקפאת הבנייה בירושלים את שולי עמוד 2, מיקום צדדי שהוא בבחינת 'זכר לחורבן'. הכותרת המינורית, מביאה את דברי ראש עיריית ירושלים, והתוכן, יבש לחלוטין, ללא כל אזכור על מעללי ממשלת 'קדימה-ש"ס', לא בידיעה ולא במאמר המערכת. ב'יום ליום' לא היו מנסחים את הידיעה טוב יותר...

מגדל פיזה


"שרת החינוך קוראת לך, ומדובר בהצעה שאי אפשר לסרב לה", הזעיקה קרן ביטון, עוזרת שרת החינוך (לענייני חרדים?!) את ח"כ משה גפני בערבו של יום רביעי שעבר.

עתירות לבג"ץ, תקציבים מעוכבים לת"תים ושאר מצוקות פוטנציאליות, חלפו במחשבתו של גפני שפסע מעדנות ללשכת השרה בכנסת. כשהגיע, הוא פגש בחדר אורחת נוספת, פרופ' מיכל בלר מנ"כלית ראמ"ה במשרד החינוך, שהציגה לפני השרה וחבר הכנסת את תוצאות 'מבחן פיזה' – מחקר בינלאומי הבודק את רמת האוריינות של תלמידים בני 15 בשלושה תחומים שונים: מדעים, קריאה ומתמטיקה.

בלר, לא ידעה איך להסביר זאת, מבחינתה, התוצאות עקומות מיסודן, כמו מגדל פיזה. לפיכך היא פשוט בחרה בהצגת הנתונים לפני חבר הכנסת החרדי: התוצאות, מבחינתה של מדינת ישראל רחוקות מלהשביע רצון. מתוך 57 מדינות שהשתתפו במחקר, ניצבת ישראל אי שם בתחתית הרשימה במקום ה-40, אלא שגם המיקום הזה, מסתבר, הושג לא מעט בזכות משתתפות הסקר החרדיות, בנות בית יעקב, שממוקמות במקום הראשון בישראל, הן בלימודי המתמטיקה והן בקריאה. כך לדוגמא, בקריאה הן מובילות ומקבלות 481 נקודות לעומת 472 בממלכתי ובממלכתי דתי. כך גם במתמטיקה, זוכות בנות המגזר החרדי ב-457 נקודות, לעומת 446 לבנות הממלכתי דתי ו-451 לבנות הממלכתי.

תמיר עצמה, עמדה נפעמת ואף נתנה לכך ביטוי השבוע בנאום שנשאה בכנס של מכללת חמדת הדרום, היא גם הסיקה את המסקנה הנכונה: "אין צורך להילחם בתוכנית הלימודים של בתי-הספר החרדים", ויפה שכר מסקנה נאה, גם אם, לא תמיד יש מעשה בצידה.

בניגוד לתמיר, היה גם מי שתמה לפשר המסקנות. כשנכנס גפני עם נתוני המחקר לחדרו של מרן הגראי"ל שטיינמן, תמה ראש הישיבה, הכיצד הגיעו התלמידות החרדיות, שלכאורה משקיעות פחות, להישגים הגבוהים ביותר: "פשוט מאוד", השיב הח"כ המלומד, "בחינוך החרדי, יושבים ולומדים".

בית ספר לפוליטיקה, טורו של אבי בלום, מתפרסם ברשת 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!