ההימור הגדול

כשקיבל את הבשורה על תוצאות ההצבעה בכנסת לאשרור הקמתו של המשרד לעניני דתות - צהבו פניו של יו"ר ש"ס השר אלי ישי. היה זה במהלך ארוחה עסקית כשרה למהדרין על גדות הנהר הצהוב שבמרכז סין. גם פניהם הצהובות של המארחים האירו בשמחה. במשך כל השעות שקדמו לסעודה הם צפו בדאגה באורח הישראלי החשוב שידו האחת אוחזת בפלאפון של עוזרו הבכיר, ר' דוד שטרית, וידו השניה אוחזת בנייר עליו נרשמים חישובים מחישובים שונים. מי לנו ומי לצרינו.

האמת היא שעוד לפני שהמריא בואכה ארץ המשי והאלקטרוניקה הזעירה, כבר ידע ישי שהרוב הדרוש לאישור המשרד המזיק הזה קיים כבר בפוטנציאל וצריך רק לממש אותו. אם במדור זה נכתב בשבוע שעבר שכאשר אולמרט והקואליציה באמת רוצים משהו אזי הם גם משיגים אותו - הרי שמי כמו השר ישי לדעת זאת עוד לפני כולם. יודע צדיק נפש בהמתו ויודע יו"ר סיעה קואליציונית את יצר ההשרדות של ראש ממשלתו.

ובכל זאת. לעזוב את הארץ ערב הצבעה כה חשובה? תגידו מה שתגידו על השר ישי, אי אפשר שלא התפעל מקור הרוח המדהים שלו. יתהפך העולם והוא לא יתן לשום גורם חיצוני לשנות לו את הלו"ז שנקבע מראש. בפרט כאשר מדובר באינטרסים לאומיים ראשונים במעלה של עידוד קשרי הסחר בין ישראל לעמים. כאשר המריא, כזכור, לביקור של תשעה ימים בארה"ב ובדרום אמריקה, שבועיים לפני הבחירות הגורליות בביתר עילית, היו שראו בכך סוג מסויים של בריחה מהמציאות.

ישי שמע את הביקורת והעדיף לתת את התשובה בשטח. חמישה ימים לפני הבחירות הוא נחת בנתב"ג , המשיך ישירות לביתר, ובעבודת שטח מאומצת של ח"י שעות ביממה חולל במו ידיו את המהפך הספרדי הגדול בעיר.

גם בפרשת ההצבעה על אישור משרד הדתות (נשמת אפה של ש"ס מיום הקמתה) היו קטני אמנה ששאלו, אמנם בשקט, אם לא ראוי היה שהבוס הגדול ינהל את המערכה מתוך קוי החפירות הפרלמנטריות. ישי " צפצף" עליהם ובעזרת הטכנולוגיה האלקטרונית החדישה ( זוכרים את מסכי הפלזמה בעזרתם ניווטו מפקדי צה"ל מרחוק את המערכה האחרונה בלבנון ) ניהל וריכז סלולארית את המערכה. פה טלפון ליורם מרציאנו מהעבודה. שם טלפון לביבי נתניהו שיזכור את יום המחרת ולא יהפוך את ההצבעה לאי אימון בממשלה. ולקינוח עוד כמה שיחות לשרי מפלגת העבודה למען ידעו כי בלי משרד הדתות הכסאות שלהם ירעדו. וגם שיחה לאיווט ליברמן לא נעדרה.

נראה אמנם שלא כל חכ"י ש"ס ושריה ידעו שהעסק מנוהל בטוחות מסין הרחוקה. אי לכך הם התרוצצו מבוהלים במסדרונות הכנסת וניהלו שיחות עם כל מי שיש לו זכות הצבעה במליאה. אפילו עם ג. זהבה ממר"צ היה מי שניסה להחליף כמה מילים טובות שעסקו בחשיבות שמירת הקואליציה למען השלום. זהבה לא אכלה את הדייסה והצביעה נגד. אך היו אחרים שפתאום נעלמו בזמן ההצבעה.

ומדובר בחכי"ם הערביים שקולותיהם הכריעו את המערכה . אם כולם היו מתייצבים ומצביעים נגד, כאות מחאה אולי על טבח המחבלים החפים מפשע בעזה, התוצאה היתה כמעט שקולה. בפועל רובם לא נכחו במליאה ומי שבכל זאת נכח הצביע בעד. איך אמר אחר כך אחמד טיבי: שוב הוכח שבלי עבודה ערבית אפילו משרד דתות ליהודים אי אפשר להקים.

העדרותם של החכי"ם הערביים עוררה גל של ספקולציות מדיניות ופוליטיות גועשות. המפחידה שבכולם היתה זו שגרסה כי הערבים יודעים שבלי משרד הדתות עלולה ממשלתו של אולמרט לקרוס ואזי כל המהלך המגה היסטורי של מחיקת ישראל מהמפה (שנתיים שלוש אחרי נסיגה לקוי 67 תמורת ניירות מודפסים באוסלו) עלול להבלם. עז עיוורת הצועדת אל התהום כמו אהוד אולמרט הוא תופעה שלא היתה כמותה מאז העליה הציונית הראשונה. הזדמנות כזאת, לוחשים לעצמם החכי"ם הערביים מתחת לשפם, אפילו זחל תולעת משי כמו אבו מאזן לא יכול להחמיץ.

מפריחי הקונספירציה דנן, מחוגי הימין והמתנחלים, לא שכחו לאזכר שבתקופת ההנתקות נתנו הסיעות הערביות לשרון רשת בטחון בכמה וכמה הצבעות חשובות. ללמדך שצעקות על טבח חפים מפשע ותמיכה בממשלה ישראלית סמוית עיניים לא סותרים זה את זה. ההפך. הם מתאימים כמו רסן לסוס ומרדעת לחמור.

אלא שלפחות בפרשת ההצבעה על משרד הדתות לא צריך להסחף למחוזות רחוקים. עלעול בדפי ההצבעות בנושאי דת ותקציב בעשור האחרון יגלה כי ישנה ברית לא כתובה בין הסיעות החרדיות והערבים. החרדים תומכים בכל העברה של כסף לישובים ערביים (מה שיש אומרים שנעשה גם כעת. והלכה כיש אומרים) ובמינויי קאדים לפי צרכי החמולות שנציגיהם יושבים בכנסת( בכל מה שקשור למלחמת חצרות על מינויים הערבים שמים אותנו בכיס הקטן). הערבים מצידם תומכים בכל העברה תקציבית לבתי ספר חרדים ומינוי נציגים לועדה למינוי דיינים לפי המלצת החרדים. ברית של מיעוטים היודעים שהרוב הציוני היה שמח לזרוק אותם למדבר , אם רק היה הדבר בגדר האפשר.

מקבילית המוחות


ישי עתיד לנחות בארץ הקודש ביום שישי הקרוב ( בשבוע הבא: נסיעה של יומיים לועידה הכלכלית העולמית בדאבוס) היישר אל תוך הקלחת המקומית המבעבעת. את מקומם של מלוכסני העיניים האסייתיים יתפשו בתודעתו לוטשי העיניים המקומיים האורבים לצעדיו וכבר פורשים את הרשת המדינית פוליטית לרגליו.

החוטים ממנה עשויה הרשת כבר גלויים וידועים. אם אכן יפרוש ליברמן מהממשלה כפי שצופים הפרשנים ( השורות נכתבות עוד קודם למסיבת העיתונאים של יום רביעי השבוע) ש"ס תעמוד בחזית האש הראשונה של הימין שיראה בה, ובצדק, כציר המרכזי עליו בונה אולמרט את מהלכיו לחודשים הקרובים.

בש"ס כבר רגילים ללחצים של הימין מתקופות קודמות. מימי אוסלו ועד ימי השותפות בממשלת ברק. היו גם ימים של הפגנות ליד ביתו של מרן הגר"ע יוסף. כמה ממשתתפי ההפגנות כבר אינם איתנו מסיבות מצערות ידועות, אבל בש"ס לא זוכרים בערגה אותם ימים. למי ששכח הם מאזכרים שש"ס פרשה מהממשלה לפני אוסלו ב'. ופרשה גם ממשלת ברק חודש לפני ועידת קמפ דייויד. מה שנכון נכון.

התקדימים האמורים דומה שלא מותירים מקום לספק שאפשר כבר להתחיל את הספירה לאחור לקראת פרישתה של ש"ס מהקואליציה. המועד הסופי תלוי בכמה וכמה גורמים , כולל בקצב ריצת האמוק של אולמרט להסכם התאבדות עם הפלשתינאים, אבל ברור שהוא בוא יבוא. עוד שבועיים. עוד חודשיים, או מקסימום שלושה. לא יותר מזה.

לבנתיים תנסה ש"ס לחטוף מעוגת התקציב והמינויים הממשלתיים כמה שיותר. השלמת הסמכויות של משרד הדתות. תקציב הישיבות והדובדבן: דרישה להשלמת הקצבאות ( ראה בעמודי החדשות) . עד אז היא תעבור תקופה בהחלט לא קלה של לחצים מכל הכיוונים. אם הזכרנו את ההפגנות הידועות הפעם זה כבר ילך בדרך אחרת. לא בהתקבצות של כמה נועלי סנדלים בלי גרביים ( גם בעיצומו של חורף ירושלמי) אלא במסע לחצים חובק עולם. ממקורבי הבית בחנן 10 ועד אחרון הנדיבים הספרדיים במכסיקו סיטי וסאן פאולו. אמרת ליהודי עם לב חם וכיס תפוח שירושלים בסכנה הוא קודם כל לוקח טישיו לנגב את הדמעות ומיד אחר כך מרים טלפון מודאג לכמה ידידים טובים בשכונת הר נוף בירושלים.

וכשנדיבים המחזיקים מוסדות, ישיבות, ומחברי ספרים מתקשרים אי אפשר לפטור אותם באמירות של תסמכו עלינו יהיה בסדר. מדובר באנשי עסקים קשוחים שרוצים לדעת דברים ברורים. הם ישאלו האם יש ממש בטענה שכל זמן שש"ס נמצאת בקואליציה אולמרט מרוויח זמן לקראת ניסוח ההסכם עם הפלשתינאים. את הטענה הזאת הם לא יהגו ממוחם הטרוד בעסקי נדל"ן ובנקאות חובקי עולם, אלא משיחות טלפון שכבר בימים אלו מתקבלות בביתם. המתקשרים הם רבנים ואישים ידועים בישראל שכבר מגוייסים למערכה הגדולה.

בש"ס מודעים לכך הייטב ולא מתכוננים לשבת ולספוג את האש בדומיה. קודם כל הם חוזרים ומדגישים שהם לא פחות פטריוטים וחרדים לשלום העם היושב בציון מעמיתיהם האשכנזים. הם יפרשו בזמן ובעיתוי שיראה להם כרגע האחרון לקפוץ מהעגלה הדוהרת.

בנוסף לכך הם רומזים ,למי שמבין מבין, שיש כתובות נוספות בצמרת הרוחנית של יהדות התורה משם נמסר להם כי שמירת עולם התורה חשובה יותר מכל דבר אחר. הם לא אומרים ממי נרמזו כך אך מי שעוקב אחרי היסטורית הביקורים של ראשי ש"ס באיזור חיוג אפס שלוש ( תת קידומת חמש שבע אפס ) בחודשים האחרונים יוכל לשער, ועל אחריותו בלבד, על איזה כתובת הם מדברים. הפרטים לא שמורים במערכת.

אלא שההבדל בין הדעות והכתובות השונות הוא רק לגבי העיתוי. אלה דורשים פרישה מיידית שתפיל את ממשלת אולמרט יחד עם המומנטום של דו"ח וינוגרד, ואלה מציעים להמתין ולראות כיצד יפול דבר. אם תהיה התקדמות משמעותית לפרוש מיד, ואם יתברר שבסופו של דבר הכל דיבורים להשאר בפנים.

אם כך הם פני הדברים מדובר במשחק מוחות המתנהל בין ש"ס וראש הממשלה. גם בלשכת אולמרט יודעים שהראשונה חיה על זמן שאול. התפקיד שהם מועידים לה בתסריט הפעולה שהכינו הוא להיות הצלע השלישית שתחזיק את הקואליציה למספר חודשים נוספים. עד אז הם מקווים להפתיע אותה עם הסכם חשאי שיפרוץ יום אחד לכותרות בקול רעש גדול. ש"ס תפרוש אז מיידית ובפני עורכי התסריט האמור תעמודנה שתי אופציות. להעביר את ההסכם בכנסת בקולות קדימה,העבודה, מר"צ והערבים. או ללכת לבחירות על בסיס ההסכם המוצע.

גם בש"ס מודעים לתסריט זה ולמקום שאולמרט מועיד להם בתוכו. אלא שהסיומת שלהם להצגה קצת שונה. הם לא מתכננים לקום בוקר אחד ולגלות הסכם חתום אלא לעקוב אחרי ההתפתחויות במו"מ ולפרוש ברגע שיקבל תפנית מסוכנת ( כאילו שזה לא מה שקורה כבר עכשיו. עיין ערך הצהרותיו האחרונות של ראש הממשלה) . "אנחנו לא פראיירים כמו שמישהו חושב. ברגע שנרגיש להיכן הרוח נושבת נקדים ונפרוש", אומר לנו השר אטיאס בלשונו הציורית הידועה.

וכעת נותר רק להמתין ולראות מי יפתיע את מי. אולמרט את ש"ס בהסכם מדיני מהיר או ש"ס את אולמרט בפרישה ברגע שעוד ניתן יהיה לעצור את התהליך. יש רק לקוות ולהתפלל שאת מחיר ההימור המסוכן הזה לא נשלם כמו תושבי שדרות.

מדורת השבט רומצת


אפילו שמץ מהאווירה הפוליטית הדרוכה לא הסתנן לשמחת שבע הברכות שערך הרה"ג דוד יוסף לכבוד החתן בחור מעם ר' יעקב ( יענקי) דרעי עב"ג תחי' ביום ראשון השבוע באולמי אחוזה בירושלים. אורח הכבוד היה מר אהוד אולמרט. וגדולה היתה השמחה מכל השמחות החרדיות אחרות בהם השתתף כבוד ראש הממשלה בשנה האחרונה. איך אנחנו יודעים. איכשהו הזדמן לנו להיות בכולם.

אולמרט מצידו שפע חיוכים לכל עבר בכל השמחות האמורות. גם ביום בו בישרו לו על הגידול הסרטני הקטנטן הוא השתתף בשמחת שבע הברכות שערך ארגון צוהר לבן השר משולם נהרי ונראה נוהר בעליל. שלא לדבר על שמחת הבר מצוה המלכותית לבנו של השר אטיאס ועל שמחת שבע הברכות לבת השר אלי ישי. ובשמחתם שמח ליבו גם הוא.

אבל יש שמחות שבאים אליהם לצבור דיוודינדים פוליטיים ויש שמחות שבאים אליהם כי חברים נשארים חברים. אצל אולמרט ערך החברות הוא הדבר הטוב היחיד כנראה שיש לומר עליו. ומוכרחים לומר שהוא חד בדרא ממש בתחום זה בזירה הציבורית בה נוהגים לשכוח בן אדם ברגע שריח דמו המותז מגרה את כל חיות הטרף.

אולמרט הגיע לשמחתו של הרב דרעי כשם שהגיע לשמחת החתונה של בן ר' שמואל מאיר ז"ל בבני ברק לפני שבועיים. דרעי, יבדל"א, הוא מסוג האנשים שאולמרט לא שוכח להם חסד חברות נעורים. גם אחרי שבע שנות ניתוק מאונס מהחיים הפוליטיים.

ולכן הוא לא היה צריך לעשות שם פרצופים ולהעמיד פני שמח בזמן שראשו נמצא באמת במקומות אחרים. אף אחד גם לא התלחש איתו בשולחן הכבוד ושאל מתי הגיע הזמן שסוף סוף יקיים הסכמים והבטחות. אולמי אחוזה בירושלים השבוע לא נשאלו שאלות ולא היה צריך להלחץ ולהבטיח מחדש הבטחות ישנות.

ראו זאת גם בתוכן הדברים שנשא כבוד ראש הממשלה. באיזה מקום אחר הוא היה יכול לפנות לחתן עצמו ולכנות אותו " בחור כלבבי". כן. אולמרט מכיר לא רק את האבא אלא גם את הבן ואת הסבא ואת האימא. לא ממה שרשמו לו עוזריו על פתק לפני הכניסה לאולם אלא באופן אישי ובלתי אמצעי.

היתה זו גם הזדמנות לכל יוצאי מחנה דרעי לשעבר וחברים שלא נטשו גם בצוק העיתים להתכנס להעלות זכרונות מימים עברו. מהימים העליזים של משרד הפנים ועד הפחות שמחים של " שאגת אריה" אל מול פני חומות בית האסורים.

והיו גם שחישבו חשבונות לקראת העתיד. במיוחד הציתה את הדמיון (המזרחי) שם האפשרות המדוברת של הקדמת הבחירות הכלליות ועריכתן יחד עם הבחירות המקומיות בעוד עשרה חודשים. במקרה כזה, דיברו ליד השולחנות, אחוז ההצבעה בבחירות המקומיות יהיה כל כך גבוה (שבעים וחמשה מול קצת יותר מחמישים) עד שלאף מועמד חרדי לא יהיה סיכוי לנצח בבחירות לעיריית ירושלים. כולל לופוליאנסקי עצמו שניצח בין היתר הודות לאחוז הצבעה חילוני נמוך להדהים.

ומי מסוגל לאחד את כל השורות ולקחת גם עשרות אלפי קולות מחילונים ומסורתיים ירושלים? רק האריה הגדול מאחיו. ומה עושים עם תקופת הפסלות שהוטלה עליו לשבע שנים מתום ריצוי המאסר? בשעתו נכתב כאן כי ישנה חוות דעת משפטית הקובעת כי חוק הפסלות האמור אינו חל עליו יען כי נחקק לאחר גזר הדין ואין חקיקת עונשין למפרע. אלא שעד עכשיו היו הדברים בגדר שמועה, כעת ראינו את הדברים בדיו שחורה על פיסת נייר לבנה. להתראות אמיגוס בשמחה הבאה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!