בצער רב

יצא לכם להגיע פעם לחתונה ולמצוא חושך באולם השמחות עם השלט " האירוע נדחה". אם לאו מוטב שתתפללו שלא תהיה שותפים למחזה מסוג זה עד יומכם האחרון. כל כך מביך. כל כך לא נעים. במיוחד אם אתם עוד מספיקים לראות את בעלי השמחה עצמם יוצאים קודרים מהמקום ופניהם לא להם. היה מקרה כזה בירושלים בשבוע שעבר ורק מי שהיה שם יכול להבין כמה העולם יכול פתאום להראות כל כך עצוב.

נזכרנו במשהו דמוי זה , אם כי במינון נמוך בהרבה. כאשר צפינו השבוע בפניהם של כמה מראשי צמרת ש"ס בעת שנודע להם כי ההצבעה על הקמתו מחדש של משרד הדתות נדחתה ברגע האחרון. העילה היתה התנגדותה של מפלגת העבודה והיא כבר טופלה בתא הלחץ של לשכת ראש הממשלה. ההצבעה תערך כנראה בשבוע שעבר. אבל כשאנשים מכינים את עצמם לרגע הנשגב של הקמת משרד והכתרה כשר העומד בראשו , הדחיה הפתאומית נופלת עליהם כמו רעם משמים. החליפות החדשות. העניבות התואמות, הידידים והחברים הצופים מהיציע . הכל מוכן לשבירת הכוס תחת החופה ופתאום המחותנים לא מסתדרים ודוחים את הטכס לשבוע הבא. לב יהודי לא יכול לעמוד במחזה כה נורא.

אבל שלא כמו בתקרית החתונה שבוטלה כאן לפחות נקבע מועד חדש לטכס שבוטל. ההצבעה תתקיים ביום שני הבא ובש"ס נחושים שלא לתת לשום עיכוב נוסף להרוס להם שוב את השמחה. ואם חלילה זה יקרה או ואבוי לראש הממשלה. שרי ש"ס יתחילו להפגש עם אנשי מילואים הזועמים על דו"ח וינגורד. הצהרות מדיניות תקיפות ישמעו שוב ברמה. ואפילו ירושלים שחוברה לה יחדיו תתחיל לככב בנאומים של צמרת התנועה. אולמרט לא טיפש, ולכן זה לא מה שיקרה. בשבוע הבא כעת חיה יאושר משרד הדתות בהצבעה במליאה.

ואל תאמינו למחשבי קיצין בכנסת הטוענים כי לא ימצא לכך הרוב הדרוש. על הנייר הנתונים שלהם לכאורה אומרים משהו. אם מפלגת העבודה על עשרים חבריה תתנגד.ואם כנ"ל גם ישראל ביתינו , ואם יצטרפו אליהן כל סיעות האופוזיציה לכאורה אין רוב להקמת המשרד דנן.

אלא שיצר הקיום הפוליטי חזק יותר מכל אידאולוגיה ( אין חיה כזאת בכנסת ישראל . מקום שאומרים עליו שאפילו השד הממונה על השקר מרגיש שם שלא בנוח) . מפלגת העבודה מתנגדת להקמת משרד הדתות אבל עוד יותר היא מתנגדת לפרידה מהכסאות . אי לכך לפחות מחצית מחבריה ימצאו לעצמם עיסוקים חשובים יותר בזמן ההצבעה. גם חברי סיעתו של ליברמן יגלו פתאום שזומנה להם פגישה חשובה עם יו"ר התנועה במשרד המפלגה בתל אביב.

ומי שחושב שהליכוד כולו יתגייס נגד ההצעה לא מכיר את נפש העומד בראשו. אדון ביבי היא שר בממשלת שרון שביטלה את משרד הדתות ופעמים רבות הוא בירך על כך שפטרנו בשם ומלכות. אלא מאי? כאשר פעמי בחירות מוקדמות מהדהדות וקול הבוחר עשוי להשמע בארצינו אין לביבי שום כוונה להתעסק עם ש"ס. המפלגה שיכולה להיות האחרונה שתחזיק את ממשלת אולרמט על כתיפה לפני הקריסה הסופית. ביבי יעשה ספירה לפני ההצבעה ואם יראה שקולות הליכוד עשויים להכריע לכאן או לכאן הוא ידאג שמי שלא צריך להיות באולם בזמן ההצבעה לא יהיה שם. כן משרד הדתות לא משרד הדתות ראשות הממשלה העתידית חשובה לו הרבה יותר.

יום ההצבעה והאישור הסופי יהיה גם היום בו יסגור השר המיועד, הרב יצחק כהן, מעגל של שבע שנים ארוכות , חלקן גם מייסרות. לפני שבע וחצי שנים ( י' תמוז לשוחרי התאריכים המדויקים ) עזב כהן את משרד הדתות יחד עם כל שרי ש"ס במהלך הפרישה ממשלת ברק הכושלת. לשונות רעות אמרו בשעתו כי אם לא היתה מתבצעת הפרישה הוא היה מוחלף ממילא על ידי נציג אחר, אבל מוטב שנניח לשמועות לא בדוקות שממילא כבר חל עליהן חוק ההתיישנות.

אבל גם כאשר ש"ס שבה לחמם את ספסלי הממשלה. בממשלת שרון הראשונה, לא חזר הרב כהן ( אצלו התואר "הרב" אינו לתפארת המליצה או כמקובל להבדיל בין זכר לנקיבה) למשרד הדתות. בקרב הפוליטי בחדר הכניסה בקבלן 45 היתה ידו של מישהו אחר על העליונה. היה זה השר אשר אוחנה שזכה במינוי הנכסף. כהן הוגלה לתפקיד סגן שר במשרד האוצר ושימש שם בממונה על שוק ההון והשקעות יתרות המט"ח של ישראל בבנקים בחו"ל. הרבה תועלת לא יצאה ליהודים משבתו שם, אך אומרים שהוא זכה להערכה רבה של בכירי האוצר על תפקודו. וגם זה משהו.

כהן נשך את השפתיים בדממה וחיכה לימים טובים אחרים. הוא כנראה גם התפלל טוב כי בשלב מסוים קרה לו גם נס פוליטי גדול. בשלב בו התכנסה צמרת ש"ס להחליט על מינוי השרים נטתה הכף לטובתו של ח"כ יעקב מרגי שמצידו החל כבר לתרגל את הכניסה לרכב מהדלת האחורית. ממש ברגע ההכרעה התערבה אישיות בכירה ביותר למענו ואף גייסה מקובל ידוע מאיזור הדרום שתמיכתו בש"ס הוסיפה לה לפחות חצי מנדט או יותר. זה ביקש למענו של כהן וכשמקובל בסדר גודל כזה מבקש הוא בדרך כלל גם מקבל.

על השמחה הביעה מעט העובדה כי מבין ארבעת השרים הוא קיבל את המינוי שנראה כפחות במעלה. שר במשרד ראש הממשלה האמור לקבל סמכויות על הרשות לשירותי דת. כאן המקום להזכיר, למי שהבלים כמו ביקור גזירות תשס"ג וגירוש גוש קטיף הסיחו את דעתו מן העיקר, שבין כהונתו האחרונה של כהן בדתות ובין ממשלת אולמרט פירק ראש הממשלה שרון את משרד הדתות ( ועל כך יזכר לטובה בזה ובבא) . מה שנותר ברשות לעניני דת במשרד ראה"מ זה רק המועצו הדתיות ושירותי הקבורה. וגם על זה לא הובטחה לו שליטה מלאה.

כהן, עם עצבי הברזל שלו, בלע גם את זה בדממה. כשם ששתק בתקופת הגלות במשרד האוצר, הוא שתק גם כאשר במשך כמעט שנתיים ( איך שהזמן עובר מהר אצל אולמרט הזה) התברברו ראשי סיעתו סביב נושא העברת הסמכויות לידיו ונתנו לו לאכול קש אצל שפיגלר וחבריו ברשות לעניני דת.

והסבלנות השתלמה. כהן המשיך לספוג את הביקורות מעל עבר על מצב שירותי הדת ,למרות שהאחריות לא היתה בידיו, ובמקביל הפעיל לחצים וקשרים משלו ב" חלונות הגבוהים". התחושה ששידר היתה כי אם לא תנוצל שעת הכושר של חיוניותה של ש"ס להשרדותו של אולמרט ולחתימת ההסכם המדיני ( שעומד אחר כותלינו יותר קרוב ממה שחושבים. עוד שלושה חודשים של שקט קואליציוני ויש טיוטא של הסכם כזה), לא תהיה עוד הזדמנות פז כזאת בטווח הנראה לעין.

בצמרת ש"ס הפנימו את הדברים והחלו להפעיל את מכבש הלחצים על ראש הממשלה. אולמרט שנשבע לא להקים את המשרד מחדש קיבל היתר נדרים ממי שקיבל( אולי מהרב יוסי ביילין שאמר בשעתו כי למען השלום הוא מוכן ללבוש גם שטריימל) והקים מחדש את המשרד על אפם וחמתם של השותפים הקואליציוניים.

שו"ת גפני אולמרט


מי שממש לא אוהב את הקמת המשרד אך לא יכול לומר זאת מפורשות הוא ח"כ הרב משה גפני. בעבר היה גפני מראשי הטוענים כי המשרד מיותר ויש לפרק אותו לטובת רשות ארצית שתהפוך את שירותי הדת המקומיים לשירותי חובה ממלכתיים . גפני אף טען כי המשרד במתכונתו הקודמת, עד שפורק, גרם נזקים כבדים לאלה שנזקקו לשירותיו. בשלב מסוים אף הגיש גפני הצעת חוק מסודרת בנושא זה.

כעת הוא מנוע מלומר את דעתו האמיתית על הקמת המשרד מחדש מכמה וכמה סיבות. יש גבול כמה שאפשר לריב עם ש"ס על כל מה שזז. היה מספיק מה שהיה בזמן המלחמות האחרונות על התקציב. שנית.לנוכח הכאוס שהשתלט על שירותי הדת בשנים האחרונות, קשה מאוד לטעון נגד מה שיכול להצטייר כפתרון חלקי לבעיה הקשה. מי שיטען מחדש נגד הקמת משרד הדתות צריך להציע פתרון אחר למצב. וכרגע אין אלטרנטיבה זמינה אחרת.

גפני יכול רק להתנחם בכך שאולמרט עצמו אמר לו מפורשות שאין מדובר בהקמה מחדש של המשרד אלא במשהו חלקי ביותר. את הדברים שמע גפני במהלך שני ויכוחי מסדרון קצרים שניהל עם אולמרט ביום שני השבוע. הוכוח הראשון היה בשעות הצהריים בזמן שאולמרט יצא זחוח כהרגלו( אמרנו לכם כמה פעמים שמצב הרוח הטוב שלו מדאיג מאוד. והנה באה ההצהרה על פתיחת המו"מ בנושא ירושלים הגבולות והפליטים והקואליציה חיה וקיימת) מהישיבה השבועית של סיעת קדימה. במסדרון הוא פגש את גפני ובין השניים התנהלו חילופי הדברים הבאים:

גפני: למה אמרת בשבוע שעבר שחרדים לא יודעים לנהל . הנה לופוליאנסקי מנהל יפה מאוד את ירושלים.

אולמרט: התכוונתי לתקציבים של חרדים. הנה תראה מה קורה באגף לחינוך חרדי שלכם בירושלים.

גפני נאלם דום. תופעה בהחלט בלתי שכיחה אצלו. כנראה שהאזכור של האגף לחינוך חרדי בירושלים ( כשלון קולוסאלי מוחלט) נגע לו בנקודה כואבת. הוא מלמל משהו בסגנון של : נחשוב על זה ונענה לך בשבוע הבא.

בשל רגש האחריות המפותח שלנו לא יכולנו לראות בצערו של ח"כ חרדי שנותר ללא מענה הולם. אולי כדאי שתשאל אותו, לאטנו באוזנו (של גפני), אם חרדים לא יכולים לנהל את החינוך החרדי מדוע נתן להם לנהל את שירותי הדת במשרד הדתות החדש. אה?

לבנתיים התרחקו אולמרט ומאבטחיו מאיזור המריבה וגפני נותר עם התובנה החדשה לבדו. למרבה השמחה הוא פגש את אולמרט כעבור שעתיים שוב באולם המליאה .הפעם הוא היה מצויד כבר בחומר הנכון. הוא אמנם לא נתן קרדיט ולא הביא גאולה לעולם, אבל מה זה משנה. העיקר שיש מה להשיב לחורפינו דבר.

גפני: אתה נותן לש"ס את משרד הדתות אז איפוא ההצהרות שלך שחרדים לא יכולים לנהל דברים שקשורים אליהם.

אולמרט: עזוב. איזה משרד הדתות הקמתי להם. בסך הכל יש שם את המועצות הדתיות ושירותי הקבורה. אפילו את הרבנות הראשית לא העברתי להם.

ושוב נותר הלוחם הותיק ללא מענה הולם.

משרד הדתות אכן חוזר


בש"ס לא מתרגשים מההסברים והתירוצים של אולמרט . שם משוכנעים שמה שהוחלט בישיבת הממשלה הוא פריצת דרך אמיתית. היום מקימים את המשרד מחדש רק עם המועצות הדתיות ושירותי הקבורה, ומחר, במשבר הקואליציוני הבא יחזירו למשרד את הרבנות הראשית , עוד משבר יחזיר את בתי הדין הרבניים וגם את המכונים התורניים . את תקציב הישיבות בש"ס מעדיפים בש"ס להשאיר במשרד החינוך . בין כה וכה מדובר בתקציב שמתחלק פר תלמיד ולא משנה מי שולט עליו. רבנות ראשית ובתי דין רבניים? זה הלחם של ש"ס משכבר הימים.

משל למה הדבר דומה, אומר לנו אדם חכם אחד בש"ס. לאחד שהקים בית מחדש. יום אחד הוא מכניס לתוכו כמה מיטות. אחר כך ארונות ולבסוף שולחן וכסאות. קצת סבלנות, אומר לנו הנ"ל, ויום אחד יהיה לנו את כל מה שהיה בעבר במשרד הדתות.

אבוי לנו ממשרד הדתות החדש.

ביום ראשון השבוע נשמעו צהלות שמחה אמיתית בבית יהב בירושלים. לאוזנם של היושבים במקום גונב כי ש"ס רוצה להחזיר את הכפיפות המינהלית של הרבנות הראשית למשרד הדתות. וזה בהחלט הדאיג אותם. מאוחר יותר הם שמעו כי במשרד ראה"מ לא הסכימו לכך ומכאן שמחתם הגדולה.

רק זה חסר לנו לעזוב את משרד ראה"מ ולחזור לביצה של משרד הדתות והבחישות של המפלגה השלטת בו, אומר לנו מאן דהו מאוד מאוד בכיר שם. " בזמן משרד הדתות קיבלנו קדחת וכל שקל של תקציב נוסף היה עולה לנו באין ספור מלחמות. היינו גם צריכים לשלם במינוי זה או אחר למי שאישר לנו את התקציב. היום אנחנו יושבים עם רענן די נור ( מנכ"ל משרד ראה"מ. י.ר) ומקבלים בשקט כל מה שאנחנו צריכים" .

דברים דומים נשמעו בשעתו גם בבתי הדין הרבניים. מאז שעברו ממשרד הדתות המפורק למשרד המשפטים יש להם שקט פוליטי ותקציבים מינהליים שלא יכלו לחלום עליהם במשרד הדתות. מי שביקר בשנים האחרונות בבתי הדין הרבניים רואה שיש להם "אבא" שמשקיע ומשפץ, מה שלא נעשה שם שנים רבות.

והסיבה לכל האמור לעיל היא ברורה: כל זמן שהתקציבים הדתיים והחרדים נמצאים שלא במשרדים מקצועיים אלא תחת חסות של משרד שכל מהותו היא שליטה פוליטית של מפלגה דתית או חרדית, הם (התקציבים) משמשים יעד לביקורת ציבורית בלתי פוסקת ולגלים של עויינות בדעת הקהל. הנה מה שקרה מתחילת השבוע הנוכחי מאז פרסום ההודעה על ההקמה מחדש של משרד הדתות. גל כזה של שנאה ועויינות לדת ולתקציביה לא היה כאן כבר מספר שנים.

לעומת זאת כאשר התקציבים מפוזרים במשרדי הממשלה המקצועיים הם גם מקבלים טיפול טוב יותר ( תשאלו את מנהלי הישיבות והמוסדות אם יש אחד בהם שמתגעגע למסדרונות האפלים של משרד הדתות. לפקידים העצלים, ולמאכערים נוטלי האחוזים) וגם מושכים פחות אש מבחוץ. אש שמאפשרת לאוצר לנהל נגדם מערכה משלו.

נכון, היו אמנם קיצוצים קשים בתקציבי הדת מאז פירוק משרד הדתות, אך אלו היו מתבצעים בין כה וכה בגזירות תשס"ג ומה שבא אחריהן. אך כאשר המשרד לא קיים ניתן היה לנהל נגדם מערכה לגופו של עניין ולא מערכה פוליטית של המפלגה העומדת בראש המשרד ודואגת קודם כל לאנשיה. ואכן חלק נכבד מהקיצוצים חזר.

מול כל הנזקים האמורים ניצבת גם השאלה: מאי הועילו חכמים בתקנתם. מילא אם היו מוסיפים למשרד החדש תקציבי פעולה לחיסול המשבר במועצות הדתיות. מילא אם היו מוסיפים תקנים וכח אדם חדש לטיפול בבעיות של שירותי הדת. אבל כשכל מה שנעשה זה מתן כח לשר הממונה לחתום על מינויים וג'ובים במועצות הדתיות המשבר האמיתי, שהוא חוסר תקציבים למועצות הדתיות, עוד ימשך ויחריף.

מצידה של ש"ס אין ספק שהקמתו של המשרד מחדש היא גולת הכותרת של השנים האחרונות. עם כל הכבוד לרדיו התורני, לעידוד התעסוקה במגזר החרדי ולסבסוד מחיר הלחם, מה שבאמת מעניין את ש"ס ( למעט תקציב הישיבות בו טיפלה כיאה וכיאות) זה מאגר המינויים הענק של המועצות הדתיות. במובן זה כהן הופך להיות כיום האיש השלישי בעוצמתו בש"ס , אחרי ישי ואטיאס. ומכאן שמחתו הגדולה והמופגנת.

אבל מה יוצא לציבור צרכני הדת בישראל מהמהלך הנוכחי? קדחת בלבן. מה שהיה הוא שיהיה. למעט עוד כמה חבר'ה שיקבלו משרות טובות. מבחינת הציבור הרחב ההודעה על הקמת המשרד החדש מוטב לו היתה נפתחת ברוח ההודעה הידועה: ממשלת ישראל מודיעה בצער רב וכו'. כמו איתן הבר בשעתו אף אנו נוסיף ונאמר: ובתדהמה.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון' בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!