לנווט כל הדרך לרמאללה

הם הסתערו על רכבו, מביטים בו במבטים רושפים.

אחד מהערבים שהתגודדו סביב רכבו, דפק על החלון והציע למכור לו סיגריות ומסטיקים מתוך קופסת מרכולתו. הוא סירב בנימוס, עדיין לא קולט את גודל הסכנה. "לא, תודה רבה", הסגיר עצמו עם העברית שבפיו.

ואז החל העסק להתחמם.

"יהוד", צעק לעברו הרוכל במבטא ערבי עסיסי.

"כן", ענה לו הבחור, מסרב להבין כי נקלע לעין הסערה.

רכב מתוצרת אלדן, לוחיות זיהוי ישראליות, ועברית צחה. מה עוד צריך כדי שהלינץ' בראמללה לא יהיה עוד האירוע הראשון והאחרון בו שוחטים בני ישמעאל יהודי בסכיניהם?

אתה משוגע


אל הסיפור הקשה הזה גרר השבוע את אמיר אוחנה מכשיר ה-GPS שלו. אמיר סיים עוד יום של עבודה בשכונת פסגת זאב שבירושלים, כאשר הוא עושה טובה ומקפיץ מישהו אל היישוב אדם שמצפון לירושלים. משם תכנן להגיע אל המקום בו הוא לומד, רחוב קרן היסוד בירושלים.

מה יותר פשוט מלהקיש את הכתובת על מכשיר ה-GPS שמכוניתו? אמיר נסע על פי הוראותיו, ממלא אחריהן בקפידה. המכשיר הורה ימינה, אחר כך שמאלה, אחר כך...הוביל אותו היישר אל עמדת צה"ל. סמוך ובטוח כי נסע בכיוון הנכון, וכי מכשיר מיומן כמו זה שבאמתחתו לא יטעה אותו, לא העלה היהודי בדעתו כי המפגש שלו עם מחסום צה"ל חשוד, וכי עליו לבדוק לאן בדיוק הגיע.
זהו לא המחסום היחיד הנמצא בירושלים, והוא לא ראה בכך כל בעיה.

למרבה הצער, אולי גם הפליאה, סימנו לו החיילים בהינף יד כי אפשר להמשיך, זאת על אף הכיפה שעל ראשו, זו המסגירה את עובדת היותו יהודי. האם לא חשבו כי מסוכן ליהודי להסתובב ברחובותיה של רמאללה?!

כך או כך, בשלב מסוים מצא האיש את עצמו בכיכר הצפונית של העיר, תקוע בפקק ומוקף בערבים. דבר מכל אלו לא עורר עדיין את חשדו. GPS או לא GPS? המכשיר אמר, המכשיר מן הסתם גם צודק.
היה זה הרוכל שהקיץ את אמיר מאדישותו, מבהיר לו בדיוק נמרץ איך מתנהלים הדברים בשטחי הרשות הפלשתינית. הוא נכנס עם גופו דרך החלון, הלם באגרופיו ביהודי היושב מולו, חטף את הטלפון הסלולרי שעל רגליו ופרץ בצעקות לעבר ההמון. "יאהוד, יאהוד".

עוד אחת מדלתות הרכב נפתחה, ומכשיר ה-GPS נגנב אף הוא. אחר כך נלקח גם המכשיר הסלולרי השני שברכב תוך קריאות "יאהוד יאהוד". מתוך טשטוש זוכר אמיר את המשך השתלשלות הדברים. הוא צעק, הוא בכה, הוא שאג "למה? אני לא מבין למה?", וחש כי גופו קפוא לגמרי וכי הוא אינו מסוגל להניע אבר. סלע כבד הושלך על רכבו, השמשה הקדמית נופצה. מספר שניות של הפוגה, ועוד אבן הושלכה כשהיא מנפצת גם את השמשה האחורית.

רגע לפני שאמר "שמע ישראל", הגיעו שני ערבים, האחד מהם מיהר לשלוף אותו מן הרכב כשהוא צועק בערבית "אתה משוגע". הם רצו אתו לעבר מחסום קלנדיה, לקול קריאות הערבים וקולות יידוי האבנים. כאשר התקרבו לעבר המחסום מיהרו החיילים לכוון את כלי הנשק לעברם, סבורים כי ערבים לפניהם. "יהודי שלכם", צעקו אליהם שני הערבים. רק אז קלטו החיילים במה מדובר והורידו את נשקם.

"יש טעויות אנוש שאפשר לתקן", אמר אמיר לאחר האירוע, "אבל השורה התחתונה היא שאסור שיגיעו לשם יהודים. גם השילוט הוא לא מספיק ברור, ולא ברור לי איך החיילים שראו אותי עובר ברכב נתנו לי לעבור". הוא חיבק את שני הערבים שהצילו את חייו כשהוא נרגש ביותר.

למען האמת, אף אם היה השילוט במקום ברור לחלוטין, עדיין לא ברור שנהגנו היה נעזר בו. המציאות בשטח מוכיחה כי נהג, שפיתח הרגל להסתמך על מכשיר הניווט שלו, כמעט ואינו נעזר בשלטים. הוא סמוך ובטוח כי המכשיר לא יטעה אותו, וכי הוא נע על הציר הנכון. חסל סדר ספרי מפות מרופטים, השוכנים דרך קבע במדף שבדלת הרכב, תם העידן בו יש לעצור בצדי הדרכים כדי לבדוק במפה או לשאול אנשים איך להגיע אל מחוז חפצנו.

לא רבים מודעים לכך כי גם מכשיר עלול לטעות, ובגדול. נתק מהלוויין, אי דיוקים במיקום, מתן הוראות מאוחר מדי, חוסר זיהוי של כבישים חסומים או כניסות אסורות.

GPS אינו בן אדם, אבל הוא 'רק בן אדם'...

אמצע 2008


שנת 1973 היא השנה בה פיתח משרד ההגנה האמריקאי את מערכת ה-GPS. איש לא חלם אז על תוכנה, שתוכל לנווט נוסעים אל הכנרת או אל סתם רחוב בלתי מוכר. הפיתוח היה נטו למטרות צבאיות.

כאשר עלתה המחשבה להסב את הטכניקה למטרות אזרחיות, מנעו את מימושה המעשי המחיר הגבוה וחוסר הביקוש מצד הציבור. בימים בהם הטלפון הביתי היה מצרך נדיר, ומכונית לכל פועל נראתה כחלום, מכשיר GPS לא היה אלא דמיון הזוי.

שנות ה-90 הביאו בכנפיהן את כניסתו הרשמית של המכשיר אל השוק האזרחי, אולם עדיין מדובר היה בפלח די מצומצם שיכול היה להרשות לעצמו את שירותיו האדיבים של מכשיר הניווט. בעלי הממון, ג'יפאי השטח, קהל יעד די מצומצם ומוגדר. מה גם שרמת הדיוק של המכשירים בימים הללו לא הייתה מרשימה כלל ועיקר, ולא התקרבה לביצועיהם בשטח הצבאי.

הם מקיפים את כדור הארץ פעמיים ביממה, 12 שעות לכל סבב. הם נמצאים בגובה של כ-20 ק"מ מעל לכדור הארץ, רואים ואינם נראים. 28 הלוויינים הללו כה רחוקים, עד כי לא ניתן להבחין בהם בעין אנושית. אולם הם משדרים אותות כל העת, כאשר תחנות קרקעיות, המוצבות בכל רחבי העולם, קולטות אותם. בישראל קיימים 18 מקלטים מן הסוג הזה.

מקלט ה-GPS מקבל את השדרים מאותם לוויינים, ומאתר בעזרת כך את המיקום בו הוא נמצא. את החישוב מבצע על פי המרחק מן הלוויין ששידר את האות, כאשר הוא מציג זאת בצורת סימן המציין היכן נמצא האדם או רכבו. שיטת קליטת המידע, הפרוטוקול, אופן הקליטה ומספר הלוויינים מהם קולטים את האותות בו זמנית - הם שיקבעו את רמת הדיוק של המכשיר. קליטה מהירה מכמה שיותר מקורות תשפר פלאים את רמת הדיוק.

עכשיו, כאשר רוסיה עושה הכול כדי להתחרות בארה"ב, נחשב נושא מערכות הניווט כתחום מועדף בעיניה לפיתוח ולקידום. לאחרונה הציגה מערכת משלה, כזו שתהווה אלטרנטיבה יעילה לטכנולוגית ה-GPS של מתחרתה. 'גלונאס', הוא שמה של המערכת, הממקמת אובייקטים בכדור הארץ באמצעות לוויינים, והיא פותחה כחלק ממאמציה של ממשלת פוטין לקדם את תעשיית ההייטק הרוסי בכלכלה העולמית.

לפני מספר חודשים ערך הקרמלין מסיבת עיתונאים שיוחדה לנושא. מה שעורר את צחוקם של הנוכחים הייתה שאלתו של הנשיא, שביקש לבדוק האם תוכל המערכת לאיכון לווייני...לשמור על קוני, כלבת הלברדור השחורה שלו. "מתי כבר אוכל לקנות מכשיר, שאוכל לשים על כלבתי כדי שהיא לא תוכל לברוח יותר מדי רחוק?", שאל ברצינות רבה. בסוכנות הידיעות הרוסית 'אינטר-טאס' ידעו לספר כי ולדימיר פוטין התלהב במיוחד מהמכשיר אותו ניתן להצמיד לקולר הכלבים. "יצרנים יוכלו לשווק את המכשירים לבעלי כלבים וחתולים באמצע 2008", הרגיע אותו ראש הממשלה איבנוב.

סליחה אדוני, איך מגיעים


"אני יכול לכתוב ספר על תעלולי ה-GPS", סיפר לי יוסף (שם בדוי, לבקשתו). יהודי שעבודתו כוללת נסיעות רבות ברכבו לצורך ארגון גדול אותו הוא מנהל. "אני אומר לאנשים שלא ישכחו לקחת אתם מפה, בדיוק כמו שעשו פעם, לבדוק מראש מהו המסלול ולא להישמע ב'עיוור' למכשיר הניווט.

"לפעמים מדובר בתקלה פשוטה, שאינה באשמת המכשיר, אולם יהיו האשמים אשר יהיו, התוצאה בלתי נמנעת. קרתה לי פעם טעות בהקלדת שם היישוב אליו ביקשתי להגיע. בסך הכול החסרתי אות אחת, אבל המכשיר הוא 'גולם', ואינו מבין מעצמו למה הייתה כוונתי. וכך, במקום להגיע למקום מסוים הגעתי ליישוב שונה לגמרי. למזלי היו הישובים במרחק לא גדול מדי. ואולי בעצם זה מה שהיה בעוכריי, אילו היה המכשיר 'סוחב' אותי למקום שונה בתכלית הייתי שם לב לטעות. כך או כך מצאתי עצמי במקום אליו לא התכוונתי להגיע ונאלצתי 'לנווט' מחדש...

"המקרה השני היה מעניין יותר, אם כי תוצאותיו לא היו משמעותיות עבורי מבחינת נסיעת קילומטרים לחינם כמו במקרה הקודם. היה זה לאחר שבחברה בה קניתי את המכשיר החליפו את המפה למעודכנת יותר. כפי הנראה הם שיחקו בהגדרות השונות, אולם אני לא יכולתי לדעת על כך. שהיתי באזור מודיעין ובקשתי להגיע לרחוב בירושלים. המכשיר הורה לי לנסוע דרך כביש מס' 1, ואני, הגם שהתפלאתי שכן ידעתי כי כביש 443 מקצר את הדרך לירושלים, ביקשתי להיות ממושמע ולמלא אחר ההוראות. אולם כבר מרחוק הבנתי שכביש 1 עמוס באופן יוצא דופן, והחלטתי לפעול על דעת עצמי ולפנות ל-443. המכשיר, כך תיארתי לעצמי, יתאים את הוראותיו למסלול בו בחרתי להשתמש. כך אירע בעבר, וכך גם אמור להיות.

"מה שקרה בפועל היה מצחיק במיוחד. נסעתי ונסעתי, הגעתי כמעט עד לגבעת זאב, אולם המכשיר המשיך להורות לי על עריכת פרסה וחזרה לכיוון כביש מס' 1. כל בר דעת מבין כי במרחק בו הייתי, חזרה לכביש מס' 1 מאריכה את הנסיעה באופן חסר היגיון. אבל המכשיר התעקש, ולי לא נותר אלא להתעלם מהוראותיו, אותן העניק לי בביטחון מלא. מטרים ספורים לאחר המחסום הסמוך לגבעת זאב התעשת ה-GPS שלי וחישב מסלול מחדש. הפעם בדרך ההגיונית.

"שבתי אל החנות עם המכשיר בידי ועם תלונה קשה בפי. הייתכן?! רק אז התברר לי כי מישהו שינה את ההגדרות ושכח להורות לנווט היקר שלי לנסוע גם דרך שטחי C. מה שאומר, שכביש 443 היה עבורו כביש שאינו בנמצא. אינני יודע מה בדיוק קרה ליהודי, שהגיע השבוע בטעות לרמאללה, אולם מהיכרות עם מכשיר הניווט אני יכול לשער שאירעה תקלה כלשהי".

כך או כך, מי שמשתמש במכשיר ה-GPS באופן שוטף (וכותבת שורות אלו מודה ומתוודה כי גם היא בין המכורים הכבדים...) יודע לספר על מקרים מגוחכים כאלו ואחרים, שאירעו לו סביב הצג המוצמד אל חלון מכוניתו. רחובותיה של ירושלים הפכו זה מזמן לסיוטו של כל נהג. השינויים הרבים המתבצעים שם חדשות לבקרים מצליחים לבלבל גם את התוכנות החזקות ביותר של הנווטים. אלו מצדם נוטלים את הנהג חסר הישע לסיור ברחובות העיר, סיור שהופך עד מהרה לסיבוב של שבלול. שוב ושוב אתה נתקע ברמזור, בו מורה לך מכשירך הנכבד לפנות שמאלה, אלא ששלט מכובד מלמד אותך כי בעקבות השינויים האחרונים הפנייה שמאלה אסורה. אתה מנסה לנווט ימינה, מקווה כי מכשיר ה-GPS שלך יבין כי אל הנקודה הזו אין טעם לחזור, אך מוצא עצמך שוב ושוב, ולאחר סיבובים מייגעים, מגיע אל אותה נקודה בדיוק. 'בפנייה הבאה פנה שמאלה', נואם לך המכשיר בביטחון רב. 'הפנייה שמאלה בוטלה', מורה לך התמרור. כאשר אתה מגיע לשם בפעם השישית העסק מפסיק להיות בדיחה. אתה מתחיל להרהר מחדש בדבר כדאיות השימוש במכשירי ניווט ומתחיל להתגעגע לשיטה של 'חלון פתח' ו'סליחה אדוני, איך מגיעים ל...?'.

להפעיל שכל ישר


אלעד, מנהל פיתוח עסקי בחברת 'GPS&MORE' מתקשה להבין איך אירע כדבר הזה ויהודי נכנס, כביכול בהנחיית הנווט שלו, לשטחי A, לרמאללה. "מערכות ניווט חוקיות בארץ אינן מאפשרות לאדם להיכנס לשטחים. אפשר לעשות ניסיון פשוט. נסי להגיע מאזור מודיעין לירושלים, התוכנה תיקח אותך דרך כביש מס' 1. היא לא תאפשר לך להיכנס לכביש 443, שאינו מוגדר כשטח של מדינת ישראל. יכול להיות שבהיותו בתוך רמאללה מסד המידע של התוכנה הכיל נתונים על הכבישים הפנימיים והנווט עבד, אבל כעקרון אין אפשרות שהיא תנחה אותו להיכנס למקום. אלא אם כן הוא השתמש בתוכנה בלתי חוקית".

כאן נכנס אלעד אל התחום האפור, תחום התוכנות הבלתי חוקיות. הוא מודה כי חסרים לו נתונים על המקרה הספציפי שאירע השבוע, וכי אינו יודע באיזו תוכנה השתמש הישראלי ומה בדיוק קרה שם, אולם מסביר באופן כללי את כל האפשרויות לטעות מעין זו. "כאשר אנו מסיימים פיתוח של תוכנה, אנו משחררים אותה לבדיקות ולניסויים. אנשים נוסעים, מעבירים לנו משוב על תקלות ובעיות, אנו מתקנים את הליקויים, וכך הלאה. לוקח זמן עד שתוכנה נמצאת תקינה לחלוטין ומופצת בשוק. אלא שאנשים רבים מעתיקים תוכנות בלתי חוקיות מהרשת, כאשר הם לוקחים על עצמם את האחריות לתקלות אפשריות, זאת מלבד הגניבה ממני ומחברת 'מפה'.

"נכון להיום חברת 'מפה' היא היחידה בארץ הממפה את הכבישים ומספקת את הנתונים לתוכנה. חברות המפיצות את התוכנה יש רבות, אם כי 'GPS&MORE' היא הגדולה שבהן. אין לי מידע באיזו תוכנה השתמש האיש, כך שקשה לדעת 'את מי להאשים' אם בכלל".

יתכן שהתקלה נבעה מחוסר קליטת לוויינים?

"קליטת לוויינים קיימת גם באלסקה ובכל מקום. כל עוד הרכב נע תחת כיפת השמים, הניווט פועל. הבעיה מתחילה כאשר נמצאים בתוך מנהרה או מתחת לגשר, שאז לפעמים אין קליטה. אבל במקרה של הישראלי הבנתי שזה לא מה שקרה".

ניסיתם לעשות סימולציה כדי לבדוק את הדרך אותה עשה האיש ואת תקינות פעולת התוכנה שלכם?

"לא הייתה אלינו כל פנייה מגורם רשמי כלשהו לבצע סימולציה מן הסוג הזה ולא ביצענו, אך אני בטוח שתוכנה חוקית שלנו לא הייתה מאפשרת כניסה לשטח פלשתיני".

מהן המלצותיך למשתמשי הנווט?

"ראשית, לקנות תוכנה חוקית ומעודכנת, כזו שיש לחברה אחריות כלפיה. מלבד זה חשוב לזכור שגם אם משתמשים בתוכנת ניווט עדיין יש להפעיל את השכל הישר. צריך להתבונן מסביב, לבדוק מה כתוב על השלטים. בדרך כלל לפני הכניסה ליישובים עוינים מופיע שלט ענק, בצבעי לבן ואדום, ועליו מצוין בפירוש כי הכניסה לישראליים אסורה. המקרה המדובר לא אירע בלילה או בחשיכה, ואני לא מבין איך לא ראה את השילוט. אבל כפי שציינתי קודם, אין בידי מספיק נתונים אודות המקרה, ולכן קשה לדעת. אני אומר ללקוחות את המשפט הבא: לקוחות יקרים, הנווט הוא מכשיר מעולה, הוא לוקח אתכם במבואות ארצנו, הכול טוב ויפה. אבל יחד עם זה אסור לכם לשכוח לפקוח את העיניים. ובמיוחד במדינה כמו שלנו...".

הכתבה התפרסמה במוסף 'קולות' של עיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!