איש השבוע: "הבן השישי"

הם פגשו אותם בעוד אירוע מתוקשר, אי שם במאורות, אוסף מבהיל של שבאבניקים, בכמות כמוה לא היית מאמין כי קיימת אצלנו.

פתאום נזכרו בו, בבן השישי, כל טובי העסקנים, כל המי ומי. לא היה זה אלא איל הון, בעל לב זהב, שהחליט להשקיע בכל הקשור בניקוי לבבות הנושרים. הם, העוסקים בצרכי ציבור באמונה 'אמיתית', מיהרו לעלות על העגלה, להתיישב עליה בנוחות ולהזמין עדת עיתונאים. יהיו גם תמונות, לחשו זה לזה, ויישרו עניבות.

יפה שנזכרו בו, בבן השישי.

רק, איפה היו קודם לכן? זה שנים שזעקת האמהות האומללות עולה השמימה. משפחות שבורות ומרוסקות, שבשר מבשרן נחתך והותירן זבות דם.

החברה, מצידה, מיהרה 'לסייע'. בהושטת אצבע מרשימה הצביעו לעברן, מיהרו לתייג אותן כ'יש אצלם בן...' עם ששששש גדול. בפנקס השדכנים הם הועברו אוטומטית ולאחר כבוד אל הטור השני, זה הטור בו מככבים המועמדים בעלי ה'בעיות בבית'. אתם יודעים.

'למה זה קרה להם?' צקצקו שכנות 'טובות לב'. ומיהרו לפרש בק"ן טעמים את השרץ. 'היא ככה', 'היא לא ככה', 'האבא ככה' ועוד ארוכה רשימתן.

עיתונאים בעלי לב ביקשו לכתוב כמה מילים, אבל עורכים מיהרו להשתיק. 'לא אצלנו בעיתון'. היה זה עיתון 'משפחה', שייזכר לטוב עת הרים את הכפפה, ובאומץ לב ראוי לציון העז להעלות על הכתב את הכאב, את התחושה.

לא רבים מיהרו לחקותו.

אבל עכשיו, כאשר 'נבחרי' הציבור הם שמארגנים, מי קיבל הזמנה ולא הגיע. אף לא אחד סירב, כולם היו שם בהופעה מלאה. מחדדים עפרונות וממלאים גיליונות.

בוקר טוב, עיתונאים.

סוף-סוף נזכרתם בו. הוא, הבחור עם הג'ינס, עם העגיל באוזן, עם רעמת השער. עם הריקנות בלב ועם הצלקות בנפש.

רבותי, הגיע הזמן לומר את האמת. לא כתבות תעזורנה לו, ליצור האומלל. הוא צריך את אהבת החברה, את ידה המושטת לשלום. הוא זקוק למבט חם ותומך, הוא חייב מילה ט-ו-ב-ה.

לא יועילו לו גיבובי מילים, הוא לא יתעודד לאחר ששמו ופרטיו יופיעו בפנקסו של שר או ח"כ. צאו מחייו. אם אינכם יכולים להועיל, אל תזיקו.

זה שנים רבות, בשקט וללא פרסום מיותר, עושים על המלאכה אנשים צדיקים ובעלי לב. הרב גרינבוים עם ישיבתו 'דרך ה', הרב מילצקי עם ישיבתו ישיבת רש"י, ועוד ארוכה היא הרשימה. לראות את הבחורים הללו כשהם נכנסים אל הישיבה ביומם הראשון, ולא להאמין למראה בו הם יוצאים משם.

רבנים, העושים לילות כימים, עבור נשמות טועות. רבנים, המעניקים להם מלוא חופניים אהבה. "אני אוהב את הראש ישיבה שלי. פשוט אוהב אותו. לא מסוגל לעשות כלום בלי לספר לו קודם", אמר לי אחד מאותם נופלים. היום הוא לומד שלושה סדרים בישיבה, מנסה לרפא את ליבו באורה של גמרא.

זה קשה, אוי כמה שזה קשה.

היצר, הניסיונות, הפיתויים. מישהו מבין מה הם עוברים יום-יום דקה-דקה?!

אבל כאשר הוא עובר ברחובה של בני-ברק נחרדות נשים חסודות למראהו. 'נו, מכנסים בגוון חום'. 'לא נאה ולא יאה לה לעיר הקודש'. ולך תסביר להן כמה קשה התאמץ כדי להוציא ציציות החוצה ולבחור בחולצה הלבנה. וכמה כסף השקיע ראש הישיבה במערכת הלבוש הזו.

'שלא יראו, אל תבוא עם זה הביתה', תלחש האם לעברו, חושבת על השכנה שממול. ותפצע עוד פצע בליבו, שטרם הבריא כליל.

הבן השישי, זה שמעד ואוחז בכל כוחו בסולם העולה השמימה, הוא איש השבוע שלנו. אנו עוקבים אחר מאמציו ומצדיעים בפניו.

כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקיה של בני-ברק וכל עיר אחרת עומדים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!