הבן השישי

המתמהמהים בפינוי החדרים במלון שרתון פלאז'ה במוצאי שבת האחרונה, וגם סתם יהודים מאנ"ש שישבו לפגישות עסקיות בלובי המהודר, לא יכלו שלא להבחין בשורת אישי הציבור החרדים שנבלעו בזה אחר זה באחת המעליות בואכה הקומות העליונות.

המלון הוא אמנם מקום מפגש ידוע לעסקנים חרדים המשחרים את פניהם של אילי הון שזה מקום משכנם בשהותם בארץ, אבל כשרואים את השרים אלי ישי ומשולם נהרי מש"ס, את הח"כים ליצמן וגפני מיהדות התורה, ואת סגני ראש עיריית ירושלים, ה"ה פולק את מקלב, מגיעים בזה אחר זה אל קומת הסוויטות של המלון, צריך להיות טיפש כחרגול כדי לחשוב שמדובר בסתם מפגש רעים או בסעודת הילולא לזכרו של אחד הצדיקים המפורסמים.

אחד הצופים המופתעים הרים טלפון לאחד ממוקדי הנייעס ומשם פשטה השמועה בחוגים ידועים כמו אש בשדה קוצים. הצירוף הבלתי שגרתי של האישים האמורים, שחלקם צהובים זה לזה כמו לימונים בשלים, הצית מיד את הדמיון המזרחי-גליציאני לסדרה של תסריטים על דילים פוליטיים אפלים ומרתקים. החל מראשות עיריית ירושלים תמורת בית שמש, אלעד ומודיעין עילית ועד קונספירציה מורכבת יותר הכוללת גם מקום בכנסת על חשבון מישהו שלא היה בפגישה האמורה.

להשערות ולתסריטים במקרה זה היה בהחלט בסיס למחשבה. ככלות הכול, מה יכולים אנשים שחיים ונושמים דילים ופוליטיקה, כמו באי הקומה השבע-עשרה במוצאי שבת האחרונה, לעשות חוץ למכור ולקנות? וכבר היו דברים מעולם. מספר חודשים לפני הבחירות בביתר עילית דווח במדור זה על פגישה מרתקת במתחם כדורי בירושלים בין שני אישים מסיעותיה של יהדות התורה. השניים שמרו כמובן על שתיקה מלאה אך הפרשנות והתסריט שנלוו לה היו הרקע האמיתי למה שהתרחש עד י"ח חשוון (מועד הבחירות הגועשות). הווה אומר, אם כבר נפגשים – לא סתם מדברים.

אבל רק מי שהיה בסוד המפגש האחרון בפלאז'ה ידע מראש שקיבוצם של כל מבשלי העסקאות במחוזותינו היה הפעם תמים וחף לחלוטין מכל מניעים פוליטיים. איך תמימות מתקשרת לכל האישים המוזכרים? התשובה הפעם נעוצה בזהותו של המארח. איל נדל"ן יהודי מלוס אנג'לס המחזיק במלון סוויטה פרטית מפוארת שרק בעלות הריהוט שלה אפשר לחתן כמה ילדים. הנוף הנשקף מהסוויטה, העיר העתיקה ומקום המקדש, יכול להחזיר גם רשעים גמורים בתשובה שלמה.

כשיהודי במשקל כזה, שידו ולבו פתוחים כאחד, מזמין את כל המי ומי של הצמרת החרדית, אין מי שיגיד לו: מצטער. אני עסוק הערב. או שסתם כך לא בא לי לשבת עם פלוני אלמוני ליד שולחן אחד (מקסימום לזרוק אותו בלי מצנח, מהמרפסת הגדולה אל מגרש החניה). כשדודי הגר מבקש לבוא, עוזבים את כל החשבונות האישיים ובאים גם לנושאים שאין מתן שכרם הפוליטי והציבורי בצדם.

נושא המפגש היה כמובן ידוע למוזמנים מראש: מצבו של הנוער המנותק החרדי. מה שלא היה ידוע למרבית המוזמנים כי המארח הוא לא רק פילנתרופ התומך בכספו במוסדות וארגונים העוסקים בנושא זה אלא פעיל היורד לשטח בעצמו.

בכל אחד מביקוריו התכופים בארץ הוא מקדיש זמן לתחביב מוזר: ביקור בעילום שם, וללא סממנים המעידים על חשבון הבנק התפוח של בעליהם, בתוככי הג'יפה החברתית והאנושית של מאורות הנוער המנותק בירושלים. הוא נכנס לתוככי המאורות האפלות בהן 'מבלים' הנערים האומללים, שומע את מצוקותיהם ומושיט יד עוזרת. וזאת מעבר לתרומות ולקשר ההדוק עם ראשי הארגונים והמוסדות המטפלים באותם נערים.

בנושא זה בדיוק חפץ הפילנתרופ הנודע לשוחח עם אישי הציבור שהוזמנו לפגישה. האם הם הגיעו רק בגלל שגם נפשם הם סוערת לרגל מצוקת הנערים, או שמא גם בגין ידו הפתוחה למוסדות תורה מכל החוגים (אומרים שבאחד הדינרים לקבוצת מוסדות שנערכה בשנה האחרונה ניתנה תרומה של שישה אפסים). יש להניח שזה וזה גורם. מותר גם להניח שבלי הסיבה האחרונה היו מתגלים קשיים מסוימים להושיב זה ליד זה שניים מהאורחים. השניים ישבו אך לא לחצו ידיים ואף לא החליפו מילה אחת. במי המדובר? עם קצת שכל ישר וקריאה של קטעים אחרים בעיתון זה תמצאו לבד את התשובה.

ציון הלא תשאלי


הפגישה הייתה ממש קצרה. גם מפני שאנשי עסקים לא אוהבים להרבות בדיבורים וגם מפני שכל כולה לא הייתה אלא הכנה למה שבא מיד בעקבותיה. סיור מאורגן באתרי הנוער המנותק ומפגש אישי עם הבעיה בשורשי צמיחתה. זה לא פשוט כמו שזה נשמע. כמה מהמחזות כואבים וקשים לצפייה (לכן נקבע מראש כי ישתתפו בהם רק אישי ציבור ועיתונאים מעל גיל שלושים. כל היתר קיבלו מאוחר יותר את הפרטים בשיחות סלולריות כשרות). יאמר עם זאת ברורות: אלף נאומים, דרשות וכתבות לא שקולים למפגש אחד המראה את עומק התהום בה שרויים הנערים האומללים. לא כל אלה שפגשנו בסיור חושבים שהם כאלה, אבל רובם כבר מבינים היכן הם נמצאים וכל ישותם זועקת לעזרה דחופה.

טווח הסיור נע בין שוליה (תרתי משמע) של אחת הכיכרות הידועות בלב ירושלים (מי שיודע, יודע. ומי שלא יודע, מוטב גם שלא ידע). עוד לפני שפילסנו את דרכנו, וכאן המקום להודות למאבטחים של השרים ישי ונהרי, אל תוך המאורות, היו לנו כמה דקות להתבונן בכיכר ההומה ולהתחיל להרגיש ברע. כאילו מישהו עבר עם מטאטא גדול בכל שכונות ירושלים, כולל החרדיות, וגרף לשם את כל העלים הנושרים מצדי הרחובות. במובן האנושי כמובן. נוער אמריקני צעקני, פרחחים עם ג'ל בשערות ועיטורים חיצוניים מבחילים אחרים, ושבאבניקים מכל הסוגים והמינים.

בכל המזללות הסמוכות לא היה מקום פנוי אחד לרפואה. לו ניחנו בשמץ מרוחו של הסנגור הגדול מברדיצ'ב היינו תולים זאת בקיום מצוות מלווה מלכה ברוב עם לא הדרת מלך. אפס כי בעיני הבשר ודם שלנו נראה שלא כל המתכנסים שם, גם ממחננו, מדקדקים בכגון דא.
"אם אתם כאן, אז גם לי יש לגיטימציה להיות כאן", פונה אלינו פתאום בחור שחזותו מעידה עליו שהוא שייך למחנה 'הבן החמישי' (ההגדרה הנ"ל שרויה אמנם במחלוקת בין הפובליציסטים החרדים אך בעצם קיומו של הנ"ל הכול מודים). האמת, רצינו להיבלע באותו רגע למעמקי האדמה.

גמגמנו משהו על כך שאנחנו כאן לצרכי עבודה, אבל הבחור גיחך לנו בפרצוף: הבילוי שלי כאן זה גם עבודה. לך תתווכח עם אחד כזה. למרבה המזל סיים השר ישי את ביקורו באחת המאורות ויצא החוצה עם צוות מאבטחיו. נצמדנו אליו ופתחנו בשיחה. הבחור העיף מבט נוסף והתאדה. כנראה שהשתכנע שבאנו לשם לצרכי עבודה.

לישי עצמו זה היה, כמדומנו, ביקור ראשון במקום, אבל בניגוד ליתר חברי המשלחת הוא התחבר מיידית לאוכלוסייה המקומית. בתוך שניות מאז שנפרד מרכב השרד הממשלתי הוא כבר הוביל אחריו שיירה של בני נוער שנדחפו זה על זה כדי לומר לו מילה אחת או שתיים. הנערים נמשכו אליו כמו למגנט, מסרו מספרי טלפון, שכולם נרשמו על ידי עוזריו של ישי, וביקשו לספר בקצרה את סיפור חייהם הכואב. פה ושם נשמעו כמה קריאות גנאי של פרחחי ימין קיצוני שבתוך ענן האלכוהול הנודף מהם נזכרו פתאום בחלוקת ירושלים. ישי לא שעה אליהם כלל ועיקר, אסף מספרי טלפון והמשיך למאורה הבאה.

עוד הוא פוסע ויתר הפמליה בעקבותיו הייתה לנו הזדמנות נוספת לבחון את הערב רב שגדש את הכיכר וכמעט שלא הותיר בה מקום למדרס פרסה. איך נאמר זאת בעדינות, היו שם גם כאלה שלא טרחו להחליף את הבגדים לפני שיצאו מתחום השכונה. נערים שנמצאים בישיבות למתחזקים ומסגרות אחרות המיועדות לשכמותם. ביום הם נמצאים במוסדות הנ"ל, ובערב, כמו רוח רעה אוחזת בציציות ראשם ומביאה אותם לכאן. יושבים על מדרגות הבנק מעשנים (נקווה שרק סיגריות) שותים קצת, ומתערבבים קלות באווירה הפרועה.

ואתה צא ולמד מה בין פרחחי דורות ראשונים לדורות האחרונים. הראשונים היו לובשים שחורים, הולכים למקום שאין מכירים ועושים מה שלבם חפץ. האחרונים נשארים עם החולצות הלבנות והכיפות השחורות ומשוטטים במקום שהכול רואים. האם הבן החמישי של דורנו איבד כבר את גבולות הפחד והבושה? אולי אחד הטרמפיסטים הידועים של עמיתנו מסוף המוסף יוכל לספק לו את התשובה במהלך הנסיעה.

ממעמקים


נשמע נורא? חכו, זו רק ההתחלה. בתוככי המאורות עצמן (מועדונים בשפת המקום) פגשנו את 'הבן השישי'. בחורים שהידרדרו למחוזות שגם במונחים חילוניים נחשבים כרחוקים. איך הם נראים, ה' ישמור ויציל. לא ניכנס לפרטים נציין רק שמדובר בכאלו ש'קפה אינטרנט' הוא בשבילם כמו גן תשעים ושלוש בבני ברק. על אלה אי אפשר גם לאיים שתמונותיהם יופצו במודעות בשכונות החרדיות (מהסוג שנפוץ לאחרונה). החבר'ה האלה כבר הרחיקו לכת משם כמטחווי פרסה, שסעו שסע והעלו גרה. אבל במקרה דנן זה ממש לא סימני טהרה.

אבל גם מעמקי הדיוטא האחרונה יש הפועלים במסירות נפש אמיתית כדי להציל נשמות יהודיות משאול התחתית. מלווים בברכתם של גדולי התורה המגנה עליהם ממוראות המקום (אנחנו נצמדנו לחסותו הרוחנית של ח"כ הרב משה גפני שהשתתף בסיור עד תומו) הם עושים שם מלאכה שאי אפשר להגדיר אותה כפחות ממופלאה. קודם כול הם קולטים את הבחורים בצעדיהם הראשונים במאורות ואת חלקם מצליחים להוציא משם למקומות אחרים. במקרה הטוב הם אפילו חוזרים לישיבות למתחזקים, ובמקרים אחרים מונעים מהם להתדרדר למחוזות שכמעט ואין מהם חזרה.

הטיפול בנוער שכזה הוא מלאכת מחשבת בפני עצמה. הרב שמואל מילר, מנהל ישיבת 'מבקשי ה'' ור' ישראל רביץ (הבן של) הנלווים לסיור מגלים לנו כמה רזים מהטיפול המיוחד. את חלקו אנו רואים בעצמנו. השיטה היא לא באמצעות שיחות נפש ודרשות תורניות. מי שהגיע לכאן כבר שבע מכך וזה יוצר אצלו ריאקציה חריפה.

כאן הדרך היא לבודד את מרבית האלמנטים השליליים שהם חלק בלתי נפרד מאווירת המועדונים ולהשאיר רק את הרע במיעוטו. רוצים לגלגל כדורים עם מקלות על שולחן משחקים? שיגלגלו עד שזרועם תתעייף. חפצים במוסיקה קולנית קצבית ורעשנית? יקבלו את להקת 'ראשית הימים' (נא לא לשלוח פקסים עם תיקון טעות. ידוע לנו היטב שמה האמיתי של הלהקה). זה לא שוואקי או מרדכי בן דוד, אבל זה עדיין מוסיקה יהודית העדיפה לאין מונים מהקקופוניה הבוקעת מהמועדונים הסמוכים.

לאחד ממועדוני ההצלה, כפי שהם נקראים כאן, יש תווית מאוד ייחודית. הכניסה לנושרי ישיבות בלבד. אין כניסה לבני חוגים אחרים. כאן אפשר לשמוע מוסיקה יהודית כשרה, ולחטוף כוסית אלכוהול מבקבוק עם חותמת למהדרין. אחרי שהלב נפתח האוזן כרויה גם לאותם אנשים שלא מטיפים מוסר, לא מציבים דרישות שאין הנער מסוגל לעמוד בהן. תחילה הם רק שומעים, ויש להם הרבה מה לשמוע. ורק אחר כך מושיטים, ובזהירות רבה, יד תומכת ומסייעת. הזהירות מתבקשת יען כי בני הנוער כבר חשדניים מכל דורשי טובתם מהשלבים הקודמים.

כל זה דורש צוות גדול של אנשי מקצוע מעולים, מדריכים ועובדים סוציאליים. המקורות התקציביים הם ממשלתיים (ועל הטוב תיזכר ש"ס שהקצתה לכך חלק נכבד מכספיה הקואליציוניים) שאף פעם לא מספיקים ופילנתרופים כמו דודי הגר ואחרים. על כל שקל שצריכים להשקיע בבחור מן השורה כאן צריך להשקיע כפול עשרה.

לא לישון בלילה


מהשיחות עם כמה מהמלווים והפעילים במועדונים אנו מקבלים אפיון של הנושרים. הסטטיסטיקה שלהם מלמדת כי כשישים אחוז הם בנים למשפחות של בעלי תשובה. חלקם כאלו שההורים עברו בהצלחה את קשיי המעבר, אך ילדיהם התקשו להיפרד מהאווירה הישנה. אבל יש משפחות שהילדים נולדו לתוך הסביבה החרדית, אך משום מה לא נקלטו בה. אולי בגלל השפעת הקרובים שנותרו חילונים ואולי מפני שההורים עצמם לא קיבלו מהוריהם את הדרך האינטואיטיבית להתמודד עם ילדים שמתמרדים קצת בגיל העשרה. לפעמים צריך לדעת להעלים עין, לעשות כאילו לא יודעים ולתת למשבר לחלוף כאילו לא היה.

אם הבנו נכון את ההסברים שקיבלנו במקום, אנשים שבעצמם התגברו על הקשיים בכוח רצונם העז לחזור בתשובה יש בתוכם (ומדובר במיעוט שבמיעוט. הרוב זוכים שכל ילדיהם בדרך התורה והמסורה) כאלה שחושבים שכך היא הדרך גם אצל הילדים. וזו טעות גדולה וחמורה.

אבל המכה פושה גם בחוגים אחרים. אשכנזים כספרדים. ראשי מוסדות וארגונים כסיידים ונהגים. אדרבה, לאחרונים אין שום סיבה להרגיש את עצמם בטוחים יותר. בתוך בליל הפרצופים שעברו לפנינו בשעות הסיור מפנים את תשומת לבנו המלווים לכמה מהשמות היותר ידועים במחננו. הנה הבן של הזה והנה הבן של ההוא. התדהמה הגיעה לשיאה כאשר הבחנו בבנו של ראש עמותה גדולה להחזרה בתשובה, חרדי (האבא) מבטן ומלידה.

תפילה, רבותיי, תפילה. חסינות לא מובטחת מראש לשום משפחה.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!