"המשכיל" ליצמן ו"דברי הבלע"

מוצאי שבת קודש פרשת ויגש. בבית ברחוב הקבלן 45 שוררת אווירת חג. רגע לפני מסע השר ישי לברזיל, מחר בצהרי היום, עומד להסתיים פרק מייגע של משא-ומתן תחת אש. המו"מ התנהל מול האוצר. את האש ספגו יו"ר ואנשי התנועה, מעמיתיהם ב'יהדות התורה'.

התוצאות מוגשות לפני מרן הגר"ע יוסף, ופניו קורנות מאושר. הוא, שדאג ועקב מקרוב אחר כל סעיף, ששלף את שר האוצר מישיבת הממשלה על מנת לעמוד על וודאיות ההבטחה, שעיכב את ראש הממשלה לשיחת הבהרה במהלך בר המצווה, חש שאבן נגולה מעל ליבו, כשעטרת תקציב הישיבות לא רק שהוחזרה ליושנה, אלא שאף נוספו עליה כהנה וכהנה.

כנהוג בין יהודים יראים ושלמים, אין שמחה בלא עצב. התרוממות הרוח ששורה על הנוכחים בבית הרב, מפנה מקומה חיש מהר, לאווירה של זעם ותסכול, המוכרת כל כך מהחודשים האחרונים. על תקן 'זכר לחורבן' מגיש מי שמגיש לגר"ע יוסף את מוסף 'שביעי' של 'קו עיתונות דתית' ומסב את תשומת ליבו לדברים שאמר יו"ר יהדות התורה ח"כ יעקב ליצמן לכותב השורות: "אם הגר"ע יוסף היה יודע את האמת הוא היה מורה אחרת. השאלה איך מציגים את הדברים. אני יודע עד כמה הדבר כואב לו. אם הוא היה יודע שבהינף אצבע ניתן להעביר את הקצבאות היה מורה לעשות זאת". גרסת ליצמן.

באחת, משתחררת לה הנצרה, אם לאורך כל התקופה חשו הש"סניקים נרדפים על לא עוול בכפם, על רקע עדתי, פוליטי, פטרוני (מחק את המיותר), הרי שעתה, עם חגיגת ההישג, מתעצמת תחושת הקיפוח וההשפלה. הגר"ע קורא ומחריש, יש לו חיבה מיוחדת לחסידות גור ועד עתה הוא נמנע מלהתייחס ישירות לח"כ הגוראי, אך מהנכתב שחור על גבי גיליון, לא יכול נשיא החכמים להתעלם. הוא חושב קימעא ולבסוף מפטיר בכאב: "לא ראוי להתייחס לדברי הבלע".

ככאלו המורגלים בהסברת טקסטים שהוצאו מהקשרם, עוד קיוו הש"סניקים בשלב זה, כי הבהרה סטייל יענק'ל כהן, בוא תבוא.

קיוו ונכזבו. ליצמן אומנם הסביר בראיון עצמו כי חלילה לו מלפגוע ב"אחד מגדולי הדור", אך לש"סניקים זה לא הספיק. לדידם, זו חציית קו אדום לכנותם ככאלו שאינם מציגים את מלוא התמונה בפני מורם ורבם.

ביום שני, מעל דוכן הכנסת, הזכיר ח"כ יעקב מרגי יו"ר סיעת ש"ס, והמגיב האולטימטיבי למתקפות סיעת ג"ל, את הראיון שהעניק ליצמן ל'קו עיתונות דתית' ולא בחל במילות תגובה: "חבר הכנסת ליצמן אם היה עושה את זה בתקופתו של חיים נחמן ביאליק או בתקופת תנועת ההשכלה – היו מגדירים אותו, חס ושלום, כופר. הוא לקח טיעון בדיוק של אותם משכילים מתנועת ההשכלה, בר מינן. הוא טען טענה ששרי ש"ס מוליכים שולל את הרב עובדיה. תארו לכם אני הייתי עומד כאן ואומר שהרב ליצמן מוליך שולל את האדמו"ר מגור או שהוא מטעה את האדמו"ר או שהוא משקר לאדמו"ר. הייתה נרעשת האדמה - ואני אומר לכם, רבותיי חברי הכנסת, אני מודיע לכם חגיגית, לא יעזור כלום. אנחנו נמשיך לשמוע למרן הרב עובדיה יוסף שליט"א שהוא גדול חכמי ספרד. לא נאה לכם ולא יאה לכם שאנו כאיש אחד בלב אחד ולא כשישה אנשים לשישה רבנים". שוב נשמעו דיבורים בסגנון פטרוני, אך הפעם, כמה מפתיע, דווקא מרגי הכריז פטרונות מפלגתית על הישיבות: "סוף סוף תקציב הישיבות גדל בלי יהדות התורה. שומו שמים, איזה פרענק אחד דאג לישיבות. שומו שמים" (ציטוט נאמן לפרוטוקול).

ליצמן, נשוא הדיון, לא נכח במליאה, ולא בכדי. איש לא הופתע כשדווקא חבר הכנסת מוישה גפני, ולא יענק'ל 2 (כהן) עמיתו של יענק'ל 1 (ליצמן) לסיעה המרכזית, הוא שנזעק להשיב מלחמה: "זה לא נכון", הוא קרא לעברו של מרגי. זה האחרון נותר בשלו והשיב: "יש לי העיתון מולי, אני אראה לך אותו".

המליאה גועשת ורועשת. ח"כי יהדות התורה משיבים מלחמה: הלפרט ממלמל דבר מה, יענק'ל כהן זועק "עכשיו היה חנוכה", וגפני כדרכו, עולה לדוכן וגונב את ההצגה, כשהוא מבכר להתמודד בציניות האופיינית לו, עם הפטרונות שהכריז מרגי על הישיבות: "באוצר יושבים עכשיו אנשים - האמן לי, יש לי ניסיון ואני לא אומר את זה על מנת להקניט - והם מתגלגלים מצחוק, פשוט מתגלגלים מצחוק. הם שמעו את הנאום שלך והם אומרים: מרגי הוא בחור חכם, הוא לא טיפש, איך הוא עולה פה לעיני עם ועולם ואומר שכל מה שקיים היום ימשיך להיות קיים גם בינואר? ראש הממשלה מחזיק אתכם היום קצר, אתם חייבים להישאר בקואליציה כי אם לא, אין תקציב לישיבות". גפני הוסיף וטען, כי לצד תקציב הישיבות שתוקן, לא אושרו תקציבי הפנימיות החרדיות, הסמינרים, הת"תים, החינוך העצמאי ורשת הגנים.

והיד אשר על הקולמוס עוד נטויה, להעלאת סוגיית "ההשכלה" מהאוב, במתקפה חריפה שמתפרסמת בסוף השבוע בביטאון 'יום ליום'. כותרת מאמר המערכת שעבר את הגהת הועדה הרוחנית העליונה ביותר (ודו"ק!), בדרך למכבש הדפוס זועקת: "המשכיל הליצן". במאמר עצמו כותב העורך יצחק קקון בין היתר (נכון יותר לומר, המיותר): "הליצן החליט שלא להסתיר את נבזותו, הוא פער פיו לא פחות ולא יותר אלא על רבן של כל בני הגולה מרן מאור ישראל שליט"א.. הם מדברים, ואנחנו עושים. אנחנו מאחדים ומלכדים, והם מפלגים וזורעים בנו את ההשכלה. השאירו לנו את האמונת חכמים עליה גדלנו וחונכנו".

ננזף ותקף


איש המספרים הגיב בהלם. הוא לא רגיל לראות את ישי מרים את קולו, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהרמת קול על אחד משרי התנועה הקדושה. "אתה רוצה להתחיל לעבוד או להישאר לא רלוונטי?", נזף היו"ר בחבר פורום 'שרינו' והוסיף להצליף "בשביל מה שלחתי אותך לשם, אם אתה לא מספק את הסחורה".

השר הבקיא במספרים וחישובים, החוויר והסמיק חלופות. אם לא את מצב הישיבות, לפחות את מצבו שלו, הוא חישב נכונה. מרגע זה ואילך, היה ברור גם לו, כי תמונת המצב משתנה.
ישי טען כל העת כי מקומה של ביקורת, גם אם מוצדקת, הינה בחדרי חדרים, ולא קבל עיתונות ומליאה. לפחות במקרה זה, הוא הוכיח, כי בכל הנוגע לביקורת על שריו שלו, הוא נאה דורש ונאה מקיים, את הביקורת על השר שנרדם בשמירה ולא תיקן את התקציב הפוגעני, הוא הסתיר מעיני הציבור. לא מעיניו ומאוזניו של השר עצמו.

המספרים הם לא התחום החזק ביותר של ישי – מודים גם מקורביו, גם הפעם הוא הכיר את מקומו והותיר את המלאכה בידי המיניסטר הבקיא ממנו. כך הוא חשב לפחות, עד לאותו רגע בו התפוצץ לו תקציב הישיבות בפנים, או אז, הוא הבין, כי הגיע רגע האמת, זמן רב לתיקון המעוות, לא נותר, ואם לא יהיה שם, איש לא יעשה זאת במקומו. ישי עקף את השר הממונה, אחז במו ידיו במושכות וירד עד לאחרוני הפרטים והסעיפים, בשיחות אינטנסיביות, כמעט ואמרנו אובססיביות, עם פקידי האוצר ובראשם הממונה על התקציבים קובי הבר, שהפך לפרטנר קבוע למפגשים ולשיחות טלפוניות.

אם תרצו, לזה בדיוק מתכוונים ליצמן וגפני כשהם מדברים על דרבון יו"ר התנועה הקדושה באמצעות התקפותיהם. מבלי שהם מודעים לסיפור עצמו, שהלוא בש"ס משתדלים לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית, הם בטוחים, שאלמלא היו תוקפים בחמת זעם, היתה גם הקריאה השלישית עוברת, כשחרב הקיצוץ מונפת על הישיבות. ישי, נהיר ובהיר להם, לא היה מתערב אישית ומטיל את כל יהבו למערכה ומגיע לאן שהגיע, אם לא שלוחמי 'יהדות התורה' היו דולקים בעקבותיו.

כעת ניתן לגלות כי ח"כי יהדות התורה, לא בדו את הטיעון מליבם, לעניין זה, הם גם לא פעלו בשיטת נהרא נהרא ופשטיה, שכן בנהר ההתקפות של יהדות התורה, זרמו גם מימיו של אחד משרי ש"ס. לוחם פרלמנטרי נועז, הנמנה על מיטב ח"כיה של יהדות התורה, מגלה, כי היה זה אחד משרי התנועה שבעיצומה של מתקפה, פנה אליו והסביר כי 'המתקפות' הן שמדרבנות את האוצר להשיב את תקציב הישיבות. וכשמדובר במלחמת חורמה על כבודו של מנהיגה הרוחני של התנועה, כפי שמציגים זאת הש"סניקים, מדובר בהתבטאות שיש בה כדי לחולל רעידת אדמה בבית ברחוב הקבלן, ואין הכוונה לבית המדרש בקומת הכניסה, אלא לבית שבקומה מעל.

באורח לא פלא מתברר, כי השר מעודד המתקפות (לטענתו של הפרלמנטר הנועז), אינו אחר מאותו אחד שננזף על ידי היו"ר. למתבונן מן הצד לא נותר אלא לתמוה איזה מבין ההתקפות הצדיק המיניסטר הנזוף: את מתקפתו של ישי עליו, את זו של גפני על ישי, או שמא באה ההצדקה למתקפה השנייה בגינה של מתקפה ראשונה...

ג"לגול חובות


אחרי הכול, אומרים בש"ס, יש גם שורה תחתונה: מה לא עשו לו, לישי? איירו אותו בקריקטורות כאחרון 'המצילים של ש"ס', השפילו אותו במאמרי מערכת משתלחים. מה לא אמרו עליו? שהוא חבר לממשלה אנטי דתית, שמינוי הדיינים מעניין אותו ולא קיום הישיבות, שלשרימפס הוא דואג ולא לעולם התורה, שהוא ברח. אז אמרו. ישי שתק. כמו מנטרה שחוקה הוא חזר על ההבטחה, כי יחזיר את הכול, עד הגרוש האחרון. ליצמן וגפני, ובעקבותיהם שני הביטאונים המפלגתיים, 'יתד' ו'המודיע', לא קנו.

חברי סיעת ג"ל ראו בו כאותו לווה, ששקוע עד צוואר בחובות, ועל מנת לעבור את החודש, נאלץ לגלגל... פעם הוא נזקק לתמיכתו של המלווה גפני, פעם לסיועו של ליצמן. הפעם, אמרו חברי סיעת ג"ל, לעצמם ולנו, נראה אותו מסתדר לבד. הם הבטיחו, שהפעם יצביעו נגד התקציב, שלעת הזאת לא ילוו לו את קולותיהם, לא יעזרו לו יותר. ישי חתם על האמירה "אל תעזרו ואל תפריעו", והוא החזיר את החוב, להפתעתם.

הגיעה עת פירעון, והנה מתברר שישי מניח את הכסף כמות שהוא. בלי הלוואות נוספות, בלי גלגולים. תקציב מזומן, על השולחן. קרן, פלוס ריבית פיגורים.

אל על ומעבר


טרקלין קינג דייויד בנתב"ג, נראה היה לשעה קלה בשעות אחר הצהריים של יום א', כמו חמ"ל משותף ללשכת שר התמ"ת ואיגוד מנהלי הישיבות. תכתובת פקסים ענפה, התנהלה כל העת עם לשכתו של קובי הבר, הממונה (עדיין) על התקציבים באוצר. עד לשעה 4:45, עת עלה ישי על המטוס בואכה דרום אמריקה, הספיק הפקס בטרמינל המפואר לפלוט ולשלוח כמות לא מבוטלת של פקסים. ניסוחים של הרגע האחרון, נפסלו, ואחרים באו במקומם, עד שנמצא הנוסח הסופי והגואל. ישי המריא אל על, גם מצב הרוח.

מעבר לפיקנטריה, דומה שעם התוצאות לא ניתן להתווכח: חמש מאות וחמישה עשר מיליון שקלים תוספת ובסך הכול שש מאות שמונים ואחד מיליון שקלים לתקציב הישיבות, מתוכם רק מאה וארבעים מיליון על חשבון הכספים הקואליציוניים של התנועה הקדושה. אין כמו שיחת מזנון עם מייסד 'בית הספר לפוליטיקה' והמורה הראשון בו, הפרשן הפוליטי המושחז יעקב ריבלין, כדי להעניק את המימד הנכון להישג התקציבי: בהשוואה לשנת התקציב הקודמת, גדל בסיס התקציב בתשעים וארבעה מיליון שקלים, וסך כל התקציב בשלושים ואחד מיליון, הישג שניתן להתגאות בו.

ולא רק במישור הפנים חרדי, גם כלפי חוץ, למצביעים הנמנים על העם שבשדות, יכול ישי לנופף בשיפוי שכבות מעוטות יכולת בגין העלאת מחירי הלחם, קצבה המגיעה על חשבון התקציב הקואליציוני של סיעת ש"ס, כפי שגילה ישי לראשונה(!) בראיון ל'קו עיתונות' לפני שלושה שבועות.

ליצמן תמה אך בשבוע שעבר, להיכן נעלם הילד הרעב שאינו לומד, זה שכיכב בקמפיין הבחירות של ש"ס? בא ההסכם הקואליציוני וקובע כי ישי יעמוד בראש ועדת שרים שתבחן את נושא קצבאות הילדים. אם יש באוצר מי שמתכנן למוסס את הועדה, כפי שמעיד ליצמן ששמע מפי בכירים באוצר, בא הגורם הבכיר (בה' הידיעה) בש"ס ומבהיר, כי כמו בנושא הישיבות, כך בנושא הקצבאות, בכוונת ש"ס, ללכת עד הסוף. אחרי פירעון הישיבות, הוא מסביר, לא ניתן עוד לזלזל בכוחה של מילה שנאמרת מפי צמרת התנועה. נחיה ונראה.

כעת לא נותר אלא להתבונן לאחור. ב'יהדות התורה' מתעקשים, שהמתקפות נגד ש"ס, הן שדרבנו אותה לעלות על בריקדות ולאיים בפרישה מהממשלה. בש"ס מסתייגים, נפגעים, מתייחסים לאמירה כאל אקט של פטרונות אשכנזית, "יש מי שמדבר ויש מי שעושה", מגיב ישי ושולל את הטענה מכל וכל.

לאורך כל ההיסטוריה הפוליטית, נוכחנו לדעת, שביהדות החרדית, כעומק הפיצול כן גודל ההישגים. כך אירע עם הקמת ש"ס, כך קרה, בעת ההליכה הנפרדת בתשמ"ט - אגודת ישראל מול דגל התורה, זה קורה שוב הפעם, בעניינים שבתקציב המדינה. יהדות התורה תוקפת מהאופוזיציה, וש"ס במקביל, משיגה יותר מהקואליציה. ללמדך שפילוג, הוא הפוזיציה המנצחת למיקסום ההישגים.
השאלה הנשאלת אפוא, האם ההישגים הפוליטיים והתקציביים, שווים את המחיר, שווים את חילופי ההשמצות ההדדיות, את חילול ה' הבלתי פוסק, הנמשך במליאה גם לאחר שהושגו ההישגים?

על דבר אחד לית מאן דפליג, אם היה מי שחשב שההתקפות החריפות הן שישלפו את ש"ס מהממשלה, כפי שביטא זאת גפני בנאומו במליאה: "החלטנו שבמקום להימנע נתקוף אתכם. אם נתקוף אתכם, לא תוכלו להישאר בקואליציה", באה המציאות והוכיחה, כי דווקא ההתקפות, הן שמשמשות כדבק החזק ביותר בין כורסאות המיניסטר לש"סניקים היושבים סביב שולחן הממשלה. כל יציאה בשלב זה ולא משנה על איזה רקע, תהווה מעין הודאה באשמה על חדלות ידה של התנועה ואת התענוג הזה, לא יכולים הש"סניקים להרשות ליריביהם. גפני, אגב, רואה זאת ומתפלץ. הוא בטוח כי אולמרט לא שיחרר כלאחר יד את תקציב הישיבות, אלא עשה זאת במטרה להקנות לו שקט קואליציוני ארוך טווח, לניהול משא-ומתן מדיני חסר רסן, על גבם של הש"סניקים הכבולים לממשלה, באזיקי תקציב הישיבות.

בחוכמה שלאחר מעשה, קשה לקבוע בידי מי מהצדדים מצוי הצדק. לאמת בפוליטיקה, אם ישנה חיה שכזאת, פנים רבות. קשה לקבוע אמרנו, אך דומה שלמרות הקושי הרב, יש דרך לבחון זאת.

אם אכן מדובר היה במתקפות לשם שמיים ולגופו של עניין בלבד, מן הראוי היה שביום שאחרי, נזכה לכמה דקות של רוגע, אולי אפילו - כמעט הס מלקוות – לטפיחה קלה על שכמם של ישי וחבריו, שלשם שינוי צלחו לבדם, בפעם הראשונה, את הנהר העמוק של תקציב הישיבות, שהיה עד היום בתחום אחריותה הבלעדי של 'יהדות התורה'. משלא נעשה כן, וברגע שהלוחמים הפרלמנטריים, במקרה הטוב, שותקים שתיקה רועמת המהווה אמירה בפני עצמה, ובמקרה הרע, ממשיכים להתנצח כתמול שלשום, שוב קשה להתייחס להתקפותיהם, כאל מתקפה עניינית גרידא.
ולתשומת לב הלוחמים הנועזים, משני הצדדים, הממשיכים להלום בעוז, על אף שכבר הושגה המטרה שקידשה עד עתה את אמצעי השפה הבוטה, עדיין לא מאוחר מידי, לצאת מהקונכייה ולמתן מעט את הטון והסגנון, שלא לדבר על שילוב ידיים ופרגון הדדי. ויפה שעה אחת קודם.

עלה ב'רשת'


המשתתפים בחתונת צאצא של אחד מבכירי 'רשת מעיין החינוך' של ש"ס, קיבלו את המנכ"ל המשוחרר, תרתי משמע, בשירה ובריקודים. עד כדי כך, שזר כי נקלע למקום יכול היה לטעות ולראות בו את החתן הראשי בשמחה.

הדימוי, יש לציין, לא עמד למבחן המציאות, שכן זרים לא נקלעים לשמחות ש"סניקיות שכאלה. בין לבין, אומנם היה מי שהסתודד כזר עם חשב הרשת מטעם משרד האוצר, הוא לא הצטרף למעגל חבריו הקרובים של המנכ"ל המשוחרר, אך לא עשה זאת מזרות, אלא דווקא מעודף היכרות... "הוא כבר רקד על הדם", היה מי שהתבטא בחריפות יתירה, כנגד המסתודד.

כמו 'יוסף הצדיק' בשעתו, גם על מנכ"ל הרשת גזר מי שגזר הגליה מחיק המשפחה והעבודה. היה גם מי שניצל את המומנטום לניסיון פוטש מהיר בדרך לכורסת המנכ"ל, על כל סמכויותיה.

המנכ"ל אך עזב את משמרתו, שלא מרצונו (יש המוסיפים גם, שלא באשמתו), וכבר היה אחד מבין בכירי התנועה, שנחפז לעשות סדר. הוא הודיע לעובדי המנהלה הבכירים כי מקורבו, בחורצ'יק סרוג כיפה המשמש בתפקיד מנהלתי ברשת, ימונה מיידית בישיבת הנהלה כסמנכ"ל הרשת עם סמכויות, כאשר הגר"מ מאיה ישמש כיו"ר עם זכות חתימה (פורמלית בלבד). ההנהלה המורכבת מרבנים ספרדיים נחשבים וביניהם חברי מועצת חכמי התורה, דחתה את ההצעה, אלא שהלחצים בשילוב תחזיות שחורות לגורלה של הרשת, הועילו מחצה, כאשר מועמדו של הבכיר בתנועה, מונה לבסוף כמנהל 'מינהל ופיתוח' ברשת, וגם זה, לא פה אחד. בסביבתו הבכירה של הגורם המשתלט, נשוא הדברים, מאשרים את הפעילות שנעשתה למינויו של סרוג הכיפה, אך טוענים כי מדובר במינוי שאין לו כל קשר לנסיבות שנוצרו.

רק דבר אחד לא לקח אותו גורם בחשבון (לא אליבא דפרשנות מקורביו, כמובן), שהמנכ"ל המנוטרל, ישתחרר ויעשה את הדרך ישירות לבית ברחוב הקבלן. זה בדיוק מה שקרה והגיבוי שניתן בתגובה היה חד משמעי. ומשקיבל המנכ"ל השב את מלוא התמיכה בבית מנהיגה הרוחני של התנועה, לא מעט בגלל הסיטואציה הלא קלה, ויתר הגורם הבכיר על "פיתוח הסמכויות", ושב לענייניו. עד לפעם הבאה.

'בית ספר לפוליטיקה', טורו של אבי בלום, מתפרסם ברשת 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!