אשת השבוע: המורה החרדית
חודשיים הייתה שביתה, אבל המורה החרדית המשיכה ללמד, מתעלמת מהאוברדראפט שבבנק. כי מה תעשינה הבנות? במקרה הרע תמלאנה את הקניון, במקרה הטוב תשבנה על עוד "יצירת מופת" מבית 'גלפז'. חינוך הרי לא ייצא מזה. למורה שלעולם אינה שובתת, אנחנו מעניקים את הצל"ש השבועי
הן עמדו בצמתים, מציגות שלטים בעד עצמן וממתינות לצפירות אהדה. היו שצפצפו, היו שהתעלמו. הן חגגו על כל צפירה, כאילו היה בה כדי להצדיע להן על טיב עבודתן.
המורה החילונית.
לא, הן לא התאמצו יתר על המידה להתלבש בהתאם למעמד. אם יכול כל רופא בכיר להופיע לקליניקה בסנדלים, מה להן כי תכבדנה את בתי הספר ותרכושנה מלתחה מתאימה?
היום הזה הן הגיעו לכאן, עמוסות בפוליגלים צפופי אותיות: "כן לחינוך", "הטובים להוראה", "ישלם משרד החינוך על חינוך" ועוד ועוד משפטים ממיטב הגיגיהן של מי שעשו את כל הדרך אל התואר בהוראה.
המורות הנכבדות של ילדי ישראל החילוניים, ילדי הסכינים והאלימות.
אבל היא, המורה החרדית, עשתה באותה עת את דרכה אל כיתת הלימוד, מנסה להתעלם מן האוברדראפט בבנק ומן ההוצאות, הגדלות והולכות. מעולם לא הייתה משכורתה נחשבת ל'משהו', בענפים אחרים הייתה מן הסתם מקבלת יותר. אפילו ב'מטריקס' החרדית שבעיר הסמוכה לבילעין.
שביתה? – היא מתחלחלת לעצם המחשבה. ומה תעשינה הבנות בזמן הזה? במקרה הרע תמלאנה את הקניון הקרוב, במקרה הטוב תשבנה על עוד "יצירת מופת" מבית 'גלפז'.
חינוך לא ייצא מזה.
היא תמשיך לעשות את הדרך אל הכיתה גם כאשר תכריז ההסתדרות על השביתה הקרובה. היא תמשיך לעשות את הדרך אל הכיתה גם אם משכורתה תלך ותצטמק, בלי שום יחס ופרופורציה להשקעה.
חברותיה לגינה תמשכנה לקטר אודות "שלושה חודשים נותנים להן חופש, והן עוד מתלוננות", והיא תמשיך לזכור את הקשיים בכיתה, את החוצפה הישראלית ההולכת וגואה ואת הדור הנוכחי, שאינו מזכיר במאומה את התלמידות בדור הקודם, את תנאי הלימוד הקשים (קראוונים, מכירים?) את הטלפונים הנזעמים של הורים רוטנים/ הורים דואגים, את הטיפול בבעיות חריגות הנוטל מהן לא פעם את שעות אחר הצהריים היקרות, את הכנת החביתות ביד אחת ואחיזת השפופרת ביד שנייה תוך כדי הרגעת תלמידה בוכייה שאינה מעכלת את הציון שניתן לה במבחן האחרון, את ערבי ההורים/מסיבות/אסיפת מורות/השתלמות/קורס/היערכות/בדיקת מבחנים/הכנת מערכים/קישוט הכיתה ואת הראש, שאינו מפסיק לחשוב על התלמידות גם בלילה.
למורה שלנו, שלעולם אינה שובתת, ניתן את הצל"ש השבועי. לזו המלמדת את ילדינו ולכל המורות החרדיות בישראל.
השכר הנכנס אל ארנקכן אולי אינו מספיק, אז חשוב שתדעו: אנחנו מעריכים. גם התלמידות.
הן רוטנות לא פעם, הן מקטרות, הן מתלוננות, הן אולי אפילו משמיצות.
אבל בסך הכל, הן מעריכות.
המורה החילונית.
לא, הן לא התאמצו יתר על המידה להתלבש בהתאם למעמד. אם יכול כל רופא בכיר להופיע לקליניקה בסנדלים, מה להן כי תכבדנה את בתי הספר ותרכושנה מלתחה מתאימה?
היום הזה הן הגיעו לכאן, עמוסות בפוליגלים צפופי אותיות: "כן לחינוך", "הטובים להוראה", "ישלם משרד החינוך על חינוך" ועוד ועוד משפטים ממיטב הגיגיהן של מי שעשו את כל הדרך אל התואר בהוראה.
המורות הנכבדות של ילדי ישראל החילוניים, ילדי הסכינים והאלימות.
אבל היא, המורה החרדית, עשתה באותה עת את דרכה אל כיתת הלימוד, מנסה להתעלם מן האוברדראפט בבנק ומן ההוצאות, הגדלות והולכות. מעולם לא הייתה משכורתה נחשבת ל'משהו', בענפים אחרים הייתה מן הסתם מקבלת יותר. אפילו ב'מטריקס' החרדית שבעיר הסמוכה לבילעין.
שביתה? – היא מתחלחלת לעצם המחשבה. ומה תעשינה הבנות בזמן הזה? במקרה הרע תמלאנה את הקניון הקרוב, במקרה הטוב תשבנה על עוד "יצירת מופת" מבית 'גלפז'.
חינוך לא ייצא מזה.
היא תמשיך לעשות את הדרך אל הכיתה גם כאשר תכריז ההסתדרות על השביתה הקרובה. היא תמשיך לעשות את הדרך אל הכיתה גם אם משכורתה תלך ותצטמק, בלי שום יחס ופרופורציה להשקעה.
חברותיה לגינה תמשכנה לקטר אודות "שלושה חודשים נותנים להן חופש, והן עוד מתלוננות", והיא תמשיך לזכור את הקשיים בכיתה, את החוצפה הישראלית ההולכת וגואה ואת הדור הנוכחי, שאינו מזכיר במאומה את התלמידות בדור הקודם, את תנאי הלימוד הקשים (קראוונים, מכירים?) את הטלפונים הנזעמים של הורים רוטנים/ הורים דואגים, את הטיפול בבעיות חריגות הנוטל מהן לא פעם את שעות אחר הצהריים היקרות, את הכנת החביתות ביד אחת ואחיזת השפופרת ביד שנייה תוך כדי הרגעת תלמידה בוכייה שאינה מעכלת את הציון שניתן לה במבחן האחרון, את ערבי ההורים/מסיבות/אסיפת מורות/השתלמות/קורס/היערכות/בדיקת מבחנים/הכנת מערכים/קישוט הכיתה ואת הראש, שאינו מפסיק לחשוב על התלמידות גם בלילה.
למורה שלנו, שלעולם אינה שובתת, ניתן את הצל"ש השבועי. לזו המלמדת את ילדינו ולכל המורות החרדיות בישראל.
השכר הנכנס אל ארנקכן אולי אינו מספיק, אז חשוב שתדעו: אנחנו מעריכים. גם התלמידות.
הן רוטנות לא פעם, הן מקטרות, הן מתלוננות, הן אולי אפילו משמיצות.
אבל בסך הכל, הן מעריכות.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 7 תגובות