למכור בגרוש במקום לקנות בסנט

תמימות דעים ואי-מעשים מיוחדת במינה, נרשמה השבוע בין כלל עיתוני הציבור החרדי למערכותיהם. כאיש אחד בלב אחד - ללא יוצא מן הכלל, החל מביטאוני המפלגות, עבור בחינמונים המכובדים, וכלה בעיתוני סוף השבוע הנמכרים מי ביותר ומי בעוד יותר, החליטו כולם באחדות דעים תקציבית מופלאה, כי דין מותרות חל בכל תוקפו על שיגורו של כתב מיוחד לדיווח אמיתי של האירוע המסוקר ביותר בעולם.

לא, אין כוונתנו לסיקורו המכובד של 'כינוס השלוחים העולמי'. כינוס זה אכן ראוי לסיקור ולו בשל היותו "הכנס היהודי הגדול בעולם". אך כינוס השלוחים דווקא נסקר בהרחבה ברוב העיתונים (אלו שקיבלו כרטיסים), ולכן – 'ללא קשר לכרטיס הטיסה' - קיבל הציבור מידע רב ואמיתי על פרטי הכינוס.

לעומת כינוס השלוחים, העיירה אנאפוליס הינה מקום בו כידוע לא דרכה מעולם כף רגלו של עיתונאי, בטח לא בימים אלו, ובוודאי לא כף רגל של עיתונאי ישראלי. ומשכך, מה לה לעיתונות החרדית הפועלת ממילא בהתנדבות אידאולוגית גרידא, להטריח עצמה לסניף הבנק למשכנתאות הקרוב ולבקש משכנתא (תוך משכון בניין המערכת) למימון טיסתו של עיתונאי, פלוס יומיים שהייה בבית מלון.

נדמה, כי משמעות חדשה מקבלות בעיננו, טענותיהם הידועות של עיתונאינו, בבואם לתאר את יחס התקשורת החילונית לציבור החרדי: "העיתונות החילונית מזלזלת בנו", "למה הם חושבים שאנו לא אינטליגנטים", או "מתי הם כבר יבינו שאנו קולטים ומבינים הכל ובוודאי שלא פחות מהחילוני הממוצע".

אכן, אנו קולטים יותר טוב מהם. בפרט העיתונאים והעורכים שלנו. שהרי מדוע יש צורך לשלם כרטיס טיסה ולשלוח כתב לסיקור ועידה בינלאומית – אם ניתן גם לגבות מהלקוח מחיר יקר יותר על העיתון, וגם להשתמש ו'להפך' בדיווחיהם של שאר עיתונאי הארץ, וכך למכור את הקורא החרדי המצוי בנזיד העתקים, קשקושים וחינופים.

ואז, עולה לה במוחנו מחשבת כפירה: אולי, אולי את דעתם המזלזלת של העיתונאים החילונים עלינו, גיבשו אלו האחרונים לאחר שיחת עדכון עם בכירי לבלרנו.

אנאפוליס בראי ש"ס


וכך, עיתונאי המגזר 'מערבבים לנו אנאפוליס': זקן העיתונאים, יעקב ריבלין, כרגיל בשלו – איך מתקשרת האקטואליה לש"ס. הכותרת מכריזה על האירועים המרכזיים של הועידה. קרי, חששה של ש"ס מהחזרת שטחים. ישי מצוטט, כמובן, ב"אין כרגע סיבה לפרוש". וגם השר אטיאס 'מייעץ בענייני תוכן': "אולמרט קשר בנאומו בין הפסקת ירי הקאסמים מעזה לבין התקדמות במו"מ".

אכן, כך נראה סיקור הוועידה על ידי מקבילו החרדי של נחום ברנע.

לקט פרשנות בקו עיתונות


ב'קו עיתונות', לעומת זאת, 'ערבבו' אותנו בקטעי היסטוריה עם לקט פרשנות על מצבו הפוליטי של אולמרט, ההבטחות לישי ולחרדים, התחזיות ששום דבר לא יצא מהוועידה וכדו'. תרכיז נחמד של כל שאר העיתונים.

לא יהיה זה הימור גדול לומר, כי אילו היה נשלח לשם המבקל"ש אבי בלום למשל, היה לה ל'קו עיתונות' חומר מעניין יותר לספק לנו. בוודאי מעניין יותר מאשר טור כפול של 'בית ספר לפוליטיקה' המוקדש באהבה לשר אלי ישי.

הו הו איך שגלגל מסתובב לו


ואם כבר הזכרנו את שמו של המבקר לשעבר, הנה תזכורת קטנה:
כזכור, 'העיתונאי הטרמפיסט' היה הכינוי אותו הצמיד המבקל"ש אבי בלום ליעקב ריבלין על מנהגו לציין את אופן השגת הסקופ בשיטת ה'טרמפ' המוכחת.

על רקע זה, היינו שמחים ביותר לקבל את תגובתו של אבי בלום לכותרת הקטנה בעמוד השער של מוסף 'שביעי' מבית 'קו עיתונות': "שעתיים ברכב עם השר אלי ישי בשיחת עומק על אנאפוליס, יהדות התורה ומשבר הלחם / אבי בלום"...

האם דברים ששומעים שם - לא שומעים מכאן? 'בין השורות' (דהיום) ממתין להתנצלות פומבית בפני יעקב ריבלין.

היה סקופ – וכלא היה


ואם בענייני אלי ישי ו'קו עיתונות' עסקנו, הנה עוד קצת 'בקצרה': הסקופ של אבי בלום השבוע היה ביקורו של השר ישי בביתו של מרן הגראי"ל שטיינמן. ולא סתם סקופ, אלא סקופ פלוס תמונה בלעדית של השר ישי יוצא מחזון איש 5 ונלכד בעדשותיו של צלם הבית עוזי ברק.

אנו לתומנו, חשבנו שמקומו של סקופ מעין זה הינו בעמוד השער, או לפחות בראש הכתבה, בוודאי ובוודאי שלא ציפינו לראותו נדחק ומוסתר בעמוד האחרון והמרוחק של קטע הסיום ב'בית ספר לפוליטיקה'.

חוסר מקצועיות או שמא ניסיון לרצות מישהו?

אליטוב המשיח


העיתונאי החרדי היחיד כמעט שהצליח להביא ניתוח מעט שונה ויוצא-דופן להשלכות אנאפוליס, היה יוסי אליטוב.

תחת הכותרת "מתוסכלים על הגגות", מנבא אליטוב במאמר מצוין את התרגיל אותו צפוי לעשות אולמרט לישי. "או ירושלים או תלמידי הישיבות", מנתח אליטוב בהגיון צרוף, ומתאר בהרחבה את המסלול בו יוליך אולמרט את ישי לטיול - בדרך להשגת תמיכת ש"ס במהלכי ממשלתו.

אגב יוסי (או עורכו), "המטוס ממנו ירד אולמרט בדרכו לאנאפוליס" אינו מטוס שהביא את אולמרט "בדרכו לוועידה", אלא מסוקו של הנשיא בוש שהביא את אולמרט עד למקום המפגש. אילו היית שם – לא היית טועה.

בין לבין גם נהננו לקרוא את המונח בו השתמש הכתב החבדני"ק להגדרת מעשי אולמרט: "פעל כמי שנדבק בחיידק משיחי, אץ רץ לחלק מחמאות ללא כיסוי".

'קובץ אגרות'


אחר הסבתו הזכורה של זקן הפרשנים לתחום הייעוץ הפוליטי, החל מיודענו לנהל חליפת מכתבים נלהבת עם ח"כ משה גפני – בעל 'מסדר שלושת התלמידות הספרדיות' (ותודה לאבי בלום שהזכיר זאת לכולנו).

אם שיטת תקשור זו תהפוך לנורמה, יתכן שבבוא הימים יודפסו גם 'אגרות ריבלין' בספר, ואף לסדרה, ויהיו מן הסתם כאלו שבבואם לנבא עתידות פוליטיות (או 'יעוץ תוכן'), יפתחו באקראי ב'קובץ אגרות ריבלין'.

יעקב ריבלין, את הקוויטלך לאן?

אך למרות הרצון הטוב, לא הצלחנו להימלט מן המחשבה כי בעוד שעם ח"כי ש"ס לא נצרך הפרשן האסטרטג לעזרת הדף והעט לשם התקשרות, הרי שעם ח"כ גפני - גם בעידן התקשורת המתקדמת - כלים אלו הינם אמצעי הקשר הקרובים ביותר.

הרבה מילות רהב היו שם. בלט במיוחד ה'חילוק' הצדקני מאחורי שליחת ילדיהם של ראשי ש"ס למוסדות אשכנזיים. "הם לא רוצים שילדיהם ילמדו עם בנותיהם של בעלות תשובה"....

אולם המשפט ששבר את ליבי יותר מכל, היה חתימת מכתבו של ריבלין לגפני: "תמיד לשירותך – יעקב ריבלין".

גם ליצמן יכחיש?


הציטוט הקודם בשמו של ח"כ וחסיד גור שפורסם ב'קו עיתונות', גרר אחריו הכחשה נמרצת ב'המודיע'. אז היה זה ח"כ יענק'ל כהן שצוטט כקורא לח"כים החרדים להירגע, או במילותיו שלו "להפסיק את ההתנצחויות". מאוחר יותר פורסמה הכחשתו הנמרצת בהמודיע, שם נטען כי "נכתבו בשמי דברים שלא נאמרו על ידי".

על פי השמועה, ההכחשה - שלא כאמירה עצמה – באה בעזרתו של חה"כ ליצמן. ועל כך "נסטר" השבוע (במילים בלבד) הח"כ המתחרט בידיו הרחמניות של אבי בלום.

על רקע זה, סקרנים אנו לדעת את פשר מכתבו של ח"כ ליצמן המתפרסם ב'קו עיתונות' תוך 'הקדשת עמוד פלוס תמונה' - ספיישל לח"כ ליצמן.

ובעיקר היינו רוצים לדעת, האם גם בנדון דידן צפויה לנו הכחשה בקרוב בהמודיע.

ירושלים, מגיע לך יותר?


צמד השבועונים ה'בלתי מפלגתיים' פרסם השבוע את תמונתו של ארקדי גאידמק על רקע בית החולים 'ביקור חולים', כאשר מעל מכריז הסלוגן: "ירושלים, מגיע לך יותר".

איננו תמימים של ממש. לא חשבנו באמת שהסלוגן האמור מתייחס לדבר אחר פרט לראשות עיריית ירושלים.

אין בזה גם קריאת תיגר על המועמדים החרדים למחנותיהם. שהרי, במצב העניינים כרגע – ברור כמעט שהחרדים הולכים ל'אבד לדעת' את ראשות עיריית ירושלים.

נכון, בביטאוני ה'דעת תיירה' זה לא היה עובר, אבל השבועונים הנ"ל הינם באופן רשמי לחלוטין עסק מסחרי לכל דבר. לא כלום מעבר לכך.

אנו רק מהרהרים, כיצד יראה לו ה'רדיו התורני הספרדי' בבחירות לעיריית ירושלים, אילו תזכה במכרז הקבוצה אליה חבר דודי זילברשלג.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!