נחמן עבד השם, צעיר ושבע ימים

"רק לרצות את השם", רגיל היה לומר, כשבבת שחוק ניצחית על פניו.

ישבנו שבעה בצפת, בביתו של בנינו המנוח, מקום בו נשמת הנפטר מרחפת. הוקפנו במאות חברים, ידידים ותלמידים אוהבים וכואבים, שבאו להתאבל יחד איתנו. הקלטנו מאות סיפורים, שהשלימו פזל גדול לדמות ענק אותה עמל להסתיר, מרעייתו, מאיתנו, ואפילו מהחברים הקרובים ביותר.

מעט המחזיק את המרובה.

סדר יומו העמוס החל בתיקון חצות ובשעה של התבודדות בציון הרשב"י, משם המשיך לכפר פקיעין ללמוד תורה עם הבחורים. לאחר תפילת ותיקין שב לביתו שבצפת, ובשעה עשר בבוקר התייצב שנית בבית המדרש והמשיך בסדר יום רגיל, שכלל גם לימוד של שבעה דפי גמרא.

את הזמן שלאחר תפילת ערבית הקדיש לרעייתו, וחוזר חלילה. הכול ברצינות גמורה, בדבקות עילאית בשמחה, במתיקות ובנועם.

את יומו האדירו מעשי חסד יוצאים מגדר הרגיל. את כישרונו המוסיקלי ניצל לשמח חולים ונשברי לב. גם במעשה הצדקה השקיע רבות, והכול בסתר גמור. תמיד שיבח את יוסל'ה הקמצן הקדוש מקראקא, ובימי האבל התברר, שיוסלה שימש לו כמורה דרך.

קראנו לו נחמן בעצת הסטיפלר, ובעצת רב חיים בנו שלחנו אותו לתלמוד תורה 'זכרון מאיר', ומשם לישיבת ברסלב. בגיל שלש-עשרה חדל מלישון על גבי מיזרן, ובאותה העת חדלה הפיז'מה מלהיות חלק ממלבושיו, הכל בשביל 'לקום חצות'!

עוד בהיותו ילד ניכר היה כי מדובר בחידה, שהעתיד פתרונה.

ידענו ושמרנו. בשמחת ל"ג בעומר במרון, על ציון הרשב"י עמד על רגליו למעלה מיממה ברציפות, למעט מקווה, תפילה ושעת התבודדות, ופרט בקדושה ובשמחה על מיתרי הגיטרה. וכשהסתימה ההילולה חזר לסדר יומו הרגיל, כאילו כלום לא היה. חבריו המנגנים משתוממים מהתופעה ומגדירים אותה "כח עליון".

התוועדנו לקשר מיוחד שהיה בינו לציון הרשב"י במרון. מביקוריו היומיים [ואף יותר] שאב שמחת חיים ורעננות מיוחדת לתפילה וללימוד, ולחן המיוחד שסחף אחריו בהערצה את כל מי שנקרה בדרכו.

בננו היקר עבד את השם, בגופו ובנפשו, בתורה, תפילה, צדקה וחסד, במאור פנים ובחיוך, ממנו נפרד רק לאחר שהשיב את נשמתו למקום ממנה חוצבה.

"שלוחי מצוה אינם ניזוקים", ואנו מאמינים שתאונת הדרכים באישון ליל, באמצע עבודת השם אינה נזק, ודווקא זו ראיה, שלא מדובר בחרון אף אלא בהיפך הגמור. יקירנו ז"ל "חי מהר", ובכ"ה שנותיו הספיק לעבור דרך ארוכה ולהגיע אל התכלית האמיתית.

בימי האבל מצאנו עצמנו מעודדים ומעודדים, מנוחמים ומנחמים.

כהורים שדאגת ילדיהם תמיד לנגד עינהם, אנחנו שמחים בשבילו, אך עצובים בשבילנו.

יהי רצון שתקוים בנו ברכת הרבים ומן השמים ננוחם ולא נוסיף לדאבה עוד.

חברים קיבלו על עצמם לזיכרון ולזכות, לומר בכל לילה "על נהרות בבל". פרק קמ"ז שבתהילים.
פרק זה הינו אחד מהפרקים שבתיקון חצות.

קשה לקום באישון ולהתאבל על בית המקדש שחרב, אך מי שממילא ער, בקלות רבה יכול לקחת חלק ולהשתתף עם השכינה בצערה, על בית המקדש שנחרב, ויהיה זה לעילוי נשמתו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!