איש השבוע: אלי ישי
השר ישי, ביושר ועם הרבה רחמים בלב, החליט להודות: רבותי, טעיתי. זהו צעד שמתאים למנהיג אמיתי. זהו צעד אמיץ וראוי להערכה. לכן הוא איש השבוע שלנו
חי בתוך עמו. אלי ישי
קשה לה, לעיתונות החילונית, לעמוד מול מעלותיהם של אישי הציבור החרדיים ולהעניק להם מילה טובה.
תחילתו של הסיפור הרחק מפה, עת החליטו בעולם הגדול להעלות את מחירי הקמח. נותיר למדורי הכלכלה את הניתוח הכלכלי של הנושא, אבל הייתה לכך תוצאה לא נעימה: מה עושים עם מחירי הלחם? מה עושה שר תעשיה ומסחר עם הפיקוח על הלחם?
לחם הוא מושג המעלה אסוציאציה אוטומטית של קשישה קשת יום, המתחננת אל החנווני שלה לחצות לה את כיכר הלחם כי 'אין מי שיגמור אצלי כיכר שלמה', ושל הילדונת הנשלחת אל המכולת הסמוכה להביא כמה ככרות לחם לתיקי האוכל של עשרת הזאטוטים.
לחם הוא מושג, המקפל מאחוריו ערמה של רגשות.
הבטנו בו, בשר אלי ישי, שר התמ"ת, המסיר את הפיקוח ממחירי הלחם - ונחרדנו. האמנם ככה ייעשה למצביעיה הנאמנים של תנועת ש"ס?! וכי איש אינו חושב על תושבי שכונות המצוקה והעוני שביניהם?!
אך הנה, לא זמן רב לקח לו, לשר ישי, לקלוט את גודל הטעות. העניים זעקו, בעלי המאפיות עשו שרירים ואיימו להעלות את מחיר הלחם אל השחקים, העניים זעקו חזק יותר, והשר ישי, ביושר ועם הרבה רחמים בלב, החליט להודות: רבותי, טעיתי.
וכמו שנוהג מדור זה לחזור ולקרוא: מי שמכיר שרים רבים שהודו בימי חלדם עלי אדמות על טעות שעשו – שיקום!
זהו צעד שמתאים למנהיג אמיתי. זהו צעד אמיץ וראוי להערכה. זהו צעד שדפי העיתונות לא מכירים שכמותו.
'המפסיד של השבוע: אלי ישי', הזדרז גלובס להכריז. 'בעלי המאפיות הגדולות יודעים שברגע שמחיר הלחם ייצא מפיקוח ייגמר תור הזהב שלהם', טען. הם מאיימים לשווא, חזר ואמר. 'אז אולי ראוי שהשר ישי יחשוב שנית, יבצע עוד זיג אחד בתהליך הזיג-זג שלו ויחזור לנוסחה הקודמת'.
מה שמבין גלובס, מבינים גם אנו, אך תמיד הפוך.
האם ראו אי פעם כתבי גלובס משפחות, שמאחורי דלתן ארגז מארגון החסד המקומי?! האם יצא להם, לכתבי הגלובס, להזדמן באחד מימי שישי אל החצר האחורית של 'אלף' ולראות את עשרות ילדות הסמינר, שנשלחו ללקט שאריות של ירקות?!
אז זהו. שאלי ישי ובני משפחתו חיים בתוך עמם. שכנים, ידידים, מכרים, קהל בוחרים. הוא שומע את הקולות הנאנקים ומנווט את החלטותיו גם על פי הרגש. ואם צריך, אינו מתבייש גם לצעוד בזיג-זג. זו לא בושה, זה הכבוד שלו.
המצביעים של ש"ס לא חיים על לחם אגוזים, ואם אין להם לחם בזול הם לא יקנו עוגות.
הם יבכו. וירעבו.
מעל במה זו אנו מתכבדים להעניק לשר אלי ישי את אות הכבוד של 'איש השבוע'. לא בושה לומר טעיתי, לא בושה לעשות זיג-זג. זה הכבוד שלך, השר ישי.
בארכיון של מדור זה שמורים שמותיהם של כמה וכמה חברי כנסת נכבדים, חלקם גם חרדים, ששגיאותיהם הגסות נבעו מכך שבושו לומר 'טעינו'. היינו שולחים אותם לקורס מזורז אצל השר ישי.
המפסיד של השבוע אליבא ד'גלובס', הוא המרוויח של השבוע, אליבא ד'בחדרי חרדים'.
תחילתו של הסיפור הרחק מפה, עת החליטו בעולם הגדול להעלות את מחירי הקמח. נותיר למדורי הכלכלה את הניתוח הכלכלי של הנושא, אבל הייתה לכך תוצאה לא נעימה: מה עושים עם מחירי הלחם? מה עושה שר תעשיה ומסחר עם הפיקוח על הלחם?
לחם הוא מושג המעלה אסוציאציה אוטומטית של קשישה קשת יום, המתחננת אל החנווני שלה לחצות לה את כיכר הלחם כי 'אין מי שיגמור אצלי כיכר שלמה', ושל הילדונת הנשלחת אל המכולת הסמוכה להביא כמה ככרות לחם לתיקי האוכל של עשרת הזאטוטים.
לחם הוא מושג, המקפל מאחוריו ערמה של רגשות.
הבטנו בו, בשר אלי ישי, שר התמ"ת, המסיר את הפיקוח ממחירי הלחם - ונחרדנו. האמנם ככה ייעשה למצביעיה הנאמנים של תנועת ש"ס?! וכי איש אינו חושב על תושבי שכונות המצוקה והעוני שביניהם?!
אך הנה, לא זמן רב לקח לו, לשר ישי, לקלוט את גודל הטעות. העניים זעקו, בעלי המאפיות עשו שרירים ואיימו להעלות את מחיר הלחם אל השחקים, העניים זעקו חזק יותר, והשר ישי, ביושר ועם הרבה רחמים בלב, החליט להודות: רבותי, טעיתי.
וכמו שנוהג מדור זה לחזור ולקרוא: מי שמכיר שרים רבים שהודו בימי חלדם עלי אדמות על טעות שעשו – שיקום!
זהו צעד שמתאים למנהיג אמיתי. זהו צעד אמיץ וראוי להערכה. זהו צעד שדפי העיתונות לא מכירים שכמותו.
'המפסיד של השבוע: אלי ישי', הזדרז גלובס להכריז. 'בעלי המאפיות הגדולות יודעים שברגע שמחיר הלחם ייצא מפיקוח ייגמר תור הזהב שלהם', טען. הם מאיימים לשווא, חזר ואמר. 'אז אולי ראוי שהשר ישי יחשוב שנית, יבצע עוד זיג אחד בתהליך הזיג-זג שלו ויחזור לנוסחה הקודמת'.
מה שמבין גלובס, מבינים גם אנו, אך תמיד הפוך.
האם ראו אי פעם כתבי גלובס משפחות, שמאחורי דלתן ארגז מארגון החסד המקומי?! האם יצא להם, לכתבי הגלובס, להזדמן באחד מימי שישי אל החצר האחורית של 'אלף' ולראות את עשרות ילדות הסמינר, שנשלחו ללקט שאריות של ירקות?!
אז זהו. שאלי ישי ובני משפחתו חיים בתוך עמם. שכנים, ידידים, מכרים, קהל בוחרים. הוא שומע את הקולות הנאנקים ומנווט את החלטותיו גם על פי הרגש. ואם צריך, אינו מתבייש גם לצעוד בזיג-זג. זו לא בושה, זה הכבוד שלו.
המצביעים של ש"ס לא חיים על לחם אגוזים, ואם אין להם לחם בזול הם לא יקנו עוגות.
הם יבכו. וירעבו.
מעל במה זו אנו מתכבדים להעניק לשר אלי ישי את אות הכבוד של 'איש השבוע'. לא בושה לומר טעיתי, לא בושה לעשות זיג-זג. זה הכבוד שלך, השר ישי.
בארכיון של מדור זה שמורים שמותיהם של כמה וכמה חברי כנסת נכבדים, חלקם גם חרדים, ששגיאותיהם הגסות נבעו מכך שבושו לומר 'טעינו'. היינו שולחים אותם לקורס מזורז אצל השר ישי.
המפסיד של השבוע אליבא ד'גלובס', הוא המרוויח של השבוע, אליבא ד'בחדרי חרדים'.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 10 תגובות