שובר שתיקה

אלי ישי שומר על זכות השתיקה. מסביב יהום הסער, אך הוא בשלו, מקפיד שלא להתבטא - לכל הפחות שלא לציטוט - בגנותו האישית של מי מיריביו. אולי משום כך, הוא יכול להיכנס, גם בעיתות משבר שכאלה, לבית ברחוב חזו"א 5. אולי בגלל זה, הוא יכול לצאת מבית זקן ראשי הישיבות, כשחיוך רחב על פניו. יריביו, שכינו אותו אך תמול שלשום שותף לממשלה אנטי-דתית, זעים בכיסאותיהם באי נוחות. דבר אחד הוא לתקוף בזעם ותדהמה את המיניסטר היושב בממשלת קדימה-ש"ס, ודבר אחר הוא לתקוף בחרון אף, את השר המתקבל בכבוד בבית מרן הגראי"ל שטיינמן לשיחה אישית בת כעשרים דקות – נצח במושגי הזמן של גדולי ישראל.

אין זה סוד, שבבית המארח, לא ראו בעין יפה את המתקפות כלפי ש"ס, ולכל הפחות אלו המתוקשרות והמאוירות. כשפורסמה בשעתו קריקטורת המציל של ש"ס, מעוררת הסערה, היה זה אחד מאנשי הבית המקורבים ביותר, שמיהר להתקשר לישי ולהביע מחאה, לא כנגד המחלוקת עצמה, אלא בעיקר כנגד סגנון המתקפה. כיום ניתן לגלות, כי הקשר הישיר בין הלשכה המפוארת במשרד התמ"ת, לאנשי הבית הצנוע בבני ברק, נשמר כל העת. גם ברגעים בהם בער השטח, נשמר, מתחת לפני השטח, ערוץ תקשורת ישיר.

קשר טלפוני חשאי עם אנשי החצר לחוד, ופגישה לבבית אישית בהרכב משפחתי מצומצם של הבן והנכד, לחוד.

ישי מקפיד לבקר בביתו של ראש הישיבה מפעם לפעם. הפעם האחרונה היתה בערב ראש השנה, הפעם הזאת מתרחשת תוך כדי לחימה עקובת דם ולבן. משכך, אין פלא שאחרי פגישה שכזאת, ישנם לוחמים פרלמנטריים שחשים כי שפכו עליהם, לא גביע לבן קטנטן, אלא משאית שלימה של תנובה.

ראש הממשלה מדבר שלום באנאפוליס, ישי, עושה זאת בבני ברק, בחזית קשה ומורכבת לא פחות.
אם באנאפוליס הצהרה משותפת נחשבת לכישלון יחסי, הרי שבחזית הבני-ברקית, הצהרה היא שיא השיאים: "ראש הישיבה הוא איש של שלום, שפועל רבות למען הציבור הספרדי", מצהיר ישי, "זו לא הפעם הראשונה, ובעזרת ה' גם לא האחרונה, שאני זוכה להיפגש עמו. דלתו פתוחה בפני".

יו"ר התנועה הקדושה בא עדי מפתן הדלת ברחוב חזו"א, לא רק על מנת להתברך ולדרוש בשלומו של ראש הישיבה. הוא אומנם העביר חילופי ברכות הדדיות ושאלת שלום, בין מרן הגר"ע יוסף למרן הגראי"ל, אך לא לשם כך בא. גם לא על מנת להתייעץ בנוגע לשלושת רבני ההרכב הספרדי של ועדת הרבנים לענייני חינוך. הוא הגיע למטרה שונה, תכליתית יותר. לאוזני הגראי"ל, שנושא על כתפיו את משא עולם הישיבות, הוא השמיע הבטחות ברורות בנוגע לתקציב הישיבות. בצאתו מגלה ישי אופטימיות, גם אם זהירה, באשר לעתיד. הוא מאמין, והפגישה לא ערערה לו את האמונה התמימה, שהחלק הקשה של ההתקפות כבר מאחורינו - מאחוריו.

עשה לך ראש ישיבה


השעה 8:30 בערב. לפני כעשר דקות יצא ישי מהפגישה מעוררת הסערה. כעת הוא עושה את דרכו לשמחת הרב יורם אברג'ל מנתיבות. עוף השמיים הבני-ברקי הוליך את הקול.

לפני הכל, מוצא ישי לנכון לעלות לשידור במהדורה המרכזית ב'רדיו קול חי', אך מקפיד להבהיר טרם עלייה לשידור, כי אין בכוונתו לשוחח על הפגישה. רבע שעה אחרי, מגיע 'היתר פרסום' מאנשי החצר. כעת הוא צריך להתפתל ולהסביר, מדוע לא דיבר בשעת מעשה.

אם תרצו, על רגל אחת, יש בסיפור כדי להעיד על התנהלותו התקשורתית הבעייתית, של יו"ר התנועה הקדושה. אמינות ללא גבול אולי יש כאן. התנהלות תקשורתית נבונה, קצת פחות.

במצב המורכב שנוצר, מתנהלת לה המערכה התקציבית בשני מסלולים. במסלול האחד, מלא המהמורות, הולמים הפוליטיקאים ללא רחם. במסלול השני, נשמר קשר רציף עם ראשי ישיבות רבים, וכן עם עסקני איגוד מנהלי הישיבות, ולא הישיבות הספרדיות.

חברי ועדת הרבנים מטעם אגו"י ו'דגל', שבאו בשבוע שעבר לביתו של חבר מועצת החכמים הגר"ש בעדני וביקשו, שיפעל לצירופם של שלושה נציגים מטעם תנועת ש"ס לוועדה, הוכיחו כי למסלול הרבני-תורני חיים משל עצמו. תוך פחות משבוע, נענתה הבקשה, ומולאה המכסה הספרדית. שלושת הרבנים שנבחרו הם: הגר"מ מאיה חבר מועצת החכמים, הגר"י כהן ראש ישיבת יקירי ירושלים, והגר"א אבוטבול חתנו של מרן הגר"ע.

זכות השתיקה


לא לחינם מעדיף ישי לברוח לחיק הרבני החמים והנוח.

רק בשבוע שעבר, כעת חיה, כובסה הכביסה המלוכלכת במליאה הגועשת, לעיני כל כנסת ישראל. גפני האשים כי מדובר ב"ממשלה אנטי דתית במובן הכי חמור של המילה", ליצמן כינה את השר כהן "חצוף גדול", ואילו השר איציק כהן "זרק" בסוף נאומו: "דבר אחד אני מבקש, כשארד מהדוכן אל תזרוק עליי לבן". וישי? הוא הוסיף כל העת לשמור על זכות השתיקה. מבחינתו, חברי הכנסת, ולא יו"ר התנועה, הם אלו שצריכים, בצוק העיתים ותחת ההתקפות, להשיב מחרפיהם דבר. "יש לנו חברי כנסת מוכשרים שקיבלו את ההנחיה להגיב ולומר את האמת", מסביר ישי. כסגן ראש ממשלה, הוא מעדיף לשמור על ממלכתיות. לשדה הקרב הקטלני מול ליצמן וגפני, נשלח יו"ר הסיעה מרגי. אם תרצו, זה מה שמקומם את לוחמי הצד שכנגד, יותר מכל.

שאלתי אותו אם השתיקה בה בחר, היא לא הדרך הקלה להתחמק מהטענות הקשות. הרי אין לכם באמת תשובה מדוע עושים לכם את זה, איך זה, שאת הגימלאים סופרים יותר מכם?

הוא מתקומם. אולי בגלל הרוח הגבית שקיבל לפני שעה קלה בבית ראש הישיבה, הוא בוחר דווקא כעת לשבור שתיקה. יריביו שתו את דמו שלו, כעת הגיע הזמן להשיב להם כגמולם. רק מעט.

"על מה הם מדברים? הרי ישבנו ביחד בממשלת שרון. ש"ס מנתה 17 מנדטים ויהדות התורה 5, וביחד היה לנו בלוק משותף של 22 ח"כים, מולנו עמד שרון בראש מפלגה בת 19 מנדטים בלבד, והיו בדיוק את אותן גזירות. ליצמן היה אז יו"ר ועדת הכספים, שלא העביר שום תקציב בוועדה, וכולנו הצבענו נגד התקציב. ומה יצא מזה? שרון זרק אותנו מהקואליציה, אמר אני אחנך אותם, אני אראה להם. היינו בחוץ ושינוי באה לתמוך. אני לא רציתי לחזור, אבל כל גדולי ישראל, הגר"ע יוסף, הגרי"ש אלישיב, האדמו"ר מגור כולם ללא יוצא מן הכלל, תמכו בכך שנשוב לממשלה".

ומאז יש לך טראומת פרישה? אני שואל. "לנו יש טראומת פרישה?" משיב ישי כמו יהודי טוב בשאלה משלו. "הרי אנחנו פרשנו על רקע ההתנתקות", הוא מזכיר ועל הדרך מתריס כלפי אלו הטוענים לישיבתו בממשלה שמדברים בה על חלוקת ירושלים. "מי שרצה בשעתו לממשלה, היתה יהדות התורה. הם הצביעו בעד התקציב, את ה-290 מיליון שהשיגו, יכלו להשיג מבחוץ, אף אחד לא ביקש מהם להיכנס לממשלה. הם אומרים שנכנסו כדי להוציא את שינוי? הרי שינוי יצאה כבר בהצבעה על התקציב. הם מדברים גבוהה גבוהה על קיצוץ הקצבאות? הרי באותה שנה בה קיצצו עוד מנה בסך מאות מיליונים מקצבאות הילדים, הם רצו לממשלה, ישבו בקואליציה והעבירו מיליארדים להתנתקות. ש"ס לא תקפה, לא העזתי לתקוף, כי אם הייתי תוקף הייתי תוקף את גדולי התורה שלהם. מי הוא זה שיעז לתקוף כיום את מרן הרב עובדיה יוסף?".

תסכולו של יו"ר


ישי מתוסכל, בעיקר מהעובדה שמציירים אותו כמי שנאחז בקרנות כורסת המיניסטר. שלושים שנה מעבירים כך תקציב. כשהומצאה השיטה, הוא היה תלמיד בית-ספר. כעת הוא חש, שאת כל קלקולי השיטה מפילים עליו. ישי לא נותן לעובדות מבית יהדות התורה לבלבל אותו, את הקביעה כי קיצוץ שכזה עוד לא היה, הוא דוחה על הסף.

לכל רוחב השדרה, החל מתקציב הישיבות, עבור לסמינרים, הרבנים, הקצבאות ומה לא – כל הארץ קיצוצים קיצוצים. ויו"ר ש"ס בשלו: "תבחנו אותי אחרי הקריאה השלישית. הכל יחזור ואם תיפול שערה מתקציב הישיבות, נצביע נגד התקציב ונפרוש מהממשלה".

בניגוד לתקציב הישיבות הטעון קריאה שנייה ושלישית, הרי שהקיצוץ לתלמידי חו"ל ולאברכי הכוללים, נקבע בהחלטת ממשלה. במכתב שנשלח אל ראשי הישיבות מטעמו של ראש אגף הישיבות מר עמוס צייאדה, הם התבשרו כי הקיצוץ יחול רטרואקטיבית, מראשית שנת תשס"ח. ישי נשאל, מדוע לא ניצל את כוחו הפוליטי על מנת לדרוש מאולמרט שיעביר החלטת ממשלה מתקנת לפני היציאה לאנאפוליס?

"זו דמגוגיה זולה", משיב ישי בכעס, "הרי לא נלך לדון על כל קיצוץ בנפרד, אנחנו דורשים כמקשה אחת שכל התקציב יחזור, כולל הקצבאות לאברכים ולתלמידי חו"ל, אחרת לא נהיה בממשלה".
אם אזכור חדלות האונים של הסיעה בת שנים עשר המנדטים שבראשותו, מכעיס אותו, הרי שהעלאת הטענה כי דווקא המתקפות של יהדות התורה, הן שמדרבנות אותו לעבוד ולהשיב את עטרת התקציב ליושנה, מכעיסה אותו שבעתיים. כשהוא נשאל על כך, הוא הופך לפתע לא רק למגן הישיבות, אלא אף לדורש שלומן וטובתן של בנות הסמינרים.

מתנגדי ועידת 'אשת חיל' דאגו לבנות היוצאות מבין כותלי הסמינר? ישי לעומתם, דואג לתלמידות ששוהות בין כתלי בית הספר: "מה הם עשו? במקום ללכת בבלוק משותף של 18 מנדטים, הם החליטו לדרבן אותנו דרך לשון הרע ושנאת חינם? על זה צריכים לדבר בישיבות ובסמינרים?".

הוא מצר על אי ההליכה בבלוק משותף, ולא רואה בהצעה עצמה, על גבול התוכחה, משום הטפת מוסר לגדולי ישראל מהצד השני. אדרבה, גדולי ישראל עצמם, לגרסתו, הביעו את הסכמתם למהלך של חבירה משותפת בקרב על התקציב, אלא שחברי הכנסת, הם שבחרו בדרך של מתקפה. ומה בדבר העובדה שדווקא בנוגע להפחתת נטל המס על השרימפס, הרימו שרי ש"ס את ידם לתמיכה? "על זה", אומר ישי, "מרגי כבר השיב כהוגן, ב"ה יש לנו יו"ר סיעה שמתמודד עם ההשמצות בהצלחה", דבר יו"ר התנועה הכפולה בכוחה.

אלימות מילולית


חילופי המהלומות המילוליות בין חברי הכנסת, זוכים לכותרות נכבדות בעיתונות המפלגתית. אלו מזינים את אלו, העיתונות המפלגתית מוזנת מחברי הכנסת, שמצידם מקבלים תוספים תזונתיים עם כל כותרת וכותרת. ישי מבכה על חילול ה' שנגרם, והשאלה היא איפוא, מדוע לא גזר על ח"כיו שתיקה. כאן מגלה ישי, כי ההנחיה נתקבלה ישירות מפיו של הגר"ע יוסף, שבאמצעות מזכירו, מתעדכן כל בוקר לאחר התפילה בכותרות הלוחמניות. גם בקריקטורות. "הגר"ע יוסף, הוא שחייב אותנו לענות, כדי לגלות את האמת, אבל שמרנו על רמה".

לא בטוח שבדברו על רמה שנשמרה, מתכוון ישי לנכתב בביטאון הבית 'יום ליום', ששינה את עורו והחליף את תמונות הענק הצבעוניות בעמוד השער של הגר"ע יוסף, הגרש"מ עמאר, אלי ישי ואיציק כהן, בארבעה טורי מערכת פובלציסטיים שנראים כאילו יצאו מבית 'יתד' ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק. אנו מציגים לפני ישי את מאמר העורך, שהתפרסם כתגובה לדבריו של גפני, על נקמת אי קבלת הספרדים למוסדות הליטאיים:

"לו היה אותו האיש חבר בפרלמנט הגרמני וכך היה מתבטא על יהודים איזה קול צעקה היה קם"? תמה יצחק קקון וממשיך, "אבל לו הכל מותר. הוא מעל כולם".

ההגינות מחייבת לציין, כי להקצנה ולשימוש בטרמינולוגיה הגרמנית, הזכורה לרעה מפרשת הח"כ הנסטר יענק'ל כהן, שותפים גם מעברו השני של המתרס. בסוף שבוע זה צוטט ח"כ גפני כאומר, כי את החלטה מספר 2198 שעניינה ביטול תקצוב תלמידי הישיבות מחו"ל, יידע כל חרדי בישראל ובחו"ל, כפי שכל פליט מחנה ידע את המספר שעל ידו. מוישה גפני, כמו יענק'ל כהן בשעתו, מכחיש את המצוטט בשמו. לעומת זאת - למה שנכתב ביום-ליום, שחור על גבי ביטאון, לא ניתן להתכחש. ישי רואה ומתבלבל. הוא אינו מסוגל להבין את הטיעון השולל מהספרדים את זכות הבחירה. "מה אנחנו ספרדים סוג ב'? כשרים רק כקבלני קולות?". את אפליית הספרדים של גפני הוא רואה, כסינדרום שבמחוזות אחרים מייחסים אותו, בסגנון כזה או אחר, לתסמונת 'בן המשפחה המוכה' (שזהותו שמורה במערכת). משכך, הוא לא יאמר זאת בשמו, אך ייהנה מכל תגובה שמעבירה את המסר. מן הצד השני, התבטאויות מהמודל הגרמני הלזה, אינן לרוחו.

אתה יכול לחוש רגוע, מהצד השני של המתרס, יש כבר יו"ר תנועה – הרב אברהם רביץ - שהסביר שאינו הדובר של ביטאון התנועה שלו, אנו מציינים. ישי לא קונה את ההסבר: "כל מה שנכתב ביום-ליום, זה באישור נציגו של הרב, שנתן הנחיה ברורה. הציבור מבולבל, מסלפים את האמת ולכן יש לענות. אנחנו בסך הכל מביעים זעקה, מביעים שאט נפש נגד ההתקפות וההתפרעות כלפינו, יחד עם זאת, אני לא רוצה להיגרר לסגנון". גינוי חד משמע, לא שמענו.

זה לא לביטאון


ההבחנה העיתונאית הידועה בין 'און דה רקורד', ל'אוף דה רקורד', מקבלת בעיתונות החרדית משמעות מיוחדת במינה.

רביץ, כבר חווה זאת על בשרו לא אחת, כשדברים שאמר לעיתונות הבלתי תלויה, קיבלו משמעות אחרת, והבהרה מיוחדת בביטאון הדגל.

כעת הגיע תורו של יענק'ל כהן. בשבוע שעבר, בשיחה עם עמיתי שלמה קוק, צוטט כהן כמי שקורא לעמיתיו "להפסיק עם ההתנצחויות". ביום שאחרי, התפרסמה ב'המודיע' הבהרה בשמו של הח"כ הנכבד: "בידיעה שפורסמה באחד העיתונים בקשר ליחסים שבין יהדות התורה וש"ס נכתבו בין השאר דברים בשמי שלא נאמרו על ידי". כששאל מי ששאל, בשיחות אוף דה רקורד כמובן, והרי הדברים נאמרו מפורשות? נתן מי שנתן להבין, כי לא תמיד יכול הנחתום הפוליטי להעיד על עיסתו.

אלי ישי מודע לכל זאת. הקולות שאינם זוכים לביטוי מפלגתי רשמי, ושנויים במחלוקת, מגיעים לאוזניו. "אני לא רוצה להיכנס למחלוקת פנימית, אבל גם חלק מאלה שנאלצים להתקיף, ניגשים אלי בשיחות פרטיות ואומרים לי, אתם חייבים להישאר בקואליציה, אחרת, יהיה הרבה יותר גרוע".
שיחה עם פוליטיקאי חרדי, אינה שיחה, מבלי שתוזכר תוצאת המשחק הפוליטי בביתר. אלי ישי לא מביט לאחור, למרות שמראש לא היה מודע למשקל חומר הנפץ שהיה מונח בחבית הביתרית. "עצם המחשבה שלמרן הגר"ע אסור לקבל החלטה בביתר, היא נוראה", חוזר ישי על המנטרה המפלגתית.

לקראת המערכה המונציפאלית הבאה, הוא יודע שיזדקק למלוא שיתוף הפעולה להרצת מועמד ש"ס לראשות ברכסים, טבריה ועוד. עם הפנים קדימה, הוא מבהיר כי כל עיר ועיר תידון לגופה: "יהיו מקומות שנלך עם דגל, יהיו מקומות שנלך עם אחרים (פרוש בלע"ז – א.ב.). יש אפילו מקומות, כמו בירושלים, שבהם יש מי שהתנדב מלכתחילה, לתמוך במועמד ש"ס אריה דרעי", הוא אומר בחיוך ספינאי.

איש ירושלים


הוא קורץ לימין הקיצוני ודורש לשחרר מחבלים יהודים עם דם על הידיים, אך את אנשי הימין הסהרורי זה לא מספק. לישי אומנם הסבר ענייני: "ברגע שמשחררים מחבלים ערבים, אין שום סיבה שלא ישחררו יהודים שרצחו ערבים". אך כשהוא מתבקש להסביר, מה פשר ההזדהות הלאומנית עם רוצחים, הוא נזקק להביא ממרחק לחמו: "לא מדובר בעמדה ימנית בכלל. הרי אפילו מצנע דיבר על איזונים חברתיים ושחרור מקביל. למה אבו מאזן צריך שקט נפשי ואצלנו אסור לשחרר יהודים ולתת שקט נפשי למשפחות שלהם?".

אנחנו לא שוכנענו. בימין הקיצוני לעומת זאת, קונים את ההסבר בשתי ידיים, ומתייחסים אליו כאל מצנע... תמונתו של אלי ישי בכאפיה כבר מתנוססת ברחובות קריה, וגם מקומו של גרפיטי בסגנון, "ש"ס מחלקת את ירושלים", לא נפקד מקירות ירושלים.

אין המדובר בפעם הראשונה בה מכוונים אנשי הימין את חיציהם כלפי חברי-הכנסת החרדיים. בשעתו, בתקופת ההתנתקות, היה זה ח"כ ליצמן שספג את הבליסטראות מידיהם האמוניות של גורמים ימניים, שזוכים לשיתוף פעולה (שמתן שכרו בצידו, וד"ל), של חרדים בעלי אוריינטציה ימנית קיצונית. ליצמן, שעושה את דרכו בשעות המוקדמות של הבוקר לבית המדרש, מן הסתם לא חגג למראה הכתובות, שנמרחו השבוע על קירות בית המדרש של חסידות גור בירושלים. הוא הרי זוכר, שבקונסטלציה אחרת, היה הוא עצמו נשוא ההתקפות של אותם גורמים שזהותם ידועה לליצמן, כמו לישי!

את ישי זה מרתיח. יש לו עמדה ברורה על הועידה. הוא מבהיר יותר מפעם, ומתבסס גם על שיחותיו עם גורמים בממשל האמריקאי, כי אולמרט, ולא בוש, הוא שיזם את הועדה.

משלושת הברווזים מרוטי הכנף – בוש אולמרט ואבו-מאזן - שמגיעים לועידה, אולמרט הוא הצולע מכולם, מבחינה פוליטית ובריאותית גם יחד. ישי לא יאמר זאת בפיו, את האנלוגיה בין חקירות ה'פוליס', לאנאפוליס, הוא מעדיף – כסגנו של אולמרט – להותיר לאחרים.

כך או כך, ישי לא מתכוון להוציא לאולמרט את הערמונים מהאש. בלשכת ראש הממשלה עלתה המחשבה, להזמינו לוועידה ולסנדלו. "והם לא עשו זאת רק בגלל שהם הבינו שעבורם, עדיף שאשאר פה".

ישי חש עצמו כמשחרר ירושלים בזעיר אנפין, וזוקף לזכותו את מלוא הקרדיט על עיקור הועידה מכל תוכן וליבה. את רגע התפנית, הוא זוקף לזכותו: "עד שנפגשתי עם מזכירת המדינה קונדוליסה רייס, דובר על כך שירושלים ושאר נושאי הליבה יעלו בוועידה. הפגישה עם קונדוליסה הוציאה את האוויר מהמפרשים. אמרתי לה שאם יעלו הנושאים הללו, לא תהיה ממשלה ובאותו רגע היא הבינה, שלא תהיה ועידה במתכונת שהיא רוצה. היא היתה המומה, לא תיארה לעצמה שההתנגדות חריפה ותקיפה כל-כך. היא ניסתה להסביר לי שהתהליך חשוב. הסכמתי איתה... אמרתי שבאמת חשוב לפעול על פי המתווה שנקבע, והוא מפת הדרכים: חשוב לפרק את הנשק הבלתי חוקי, להפסיק את ירי הקסאמים, לחדול מההסתה בבתי הספר - הרי את ספרי הלימוד גם אבו-מאזן יכול להחליף. ואז, רק אז יהיה ניתן להתקדם בתהליך".

רייס שמעה על פסק ההלכה העקרוני של הגר"ע, ותמהה איך זה מסתדר עם העמדה הניצית שמפגין נציגו. ישי הסביר לה, שהרב עובדיה לא שינה את דעתו. הוא בעד משא-ומתן שיוביל לשלום, אך לא בעד ויתורי סרק לפרטנר וירטואלי, שאינו רוצה, וגם אם רוצה אינו יכול. "כשיוכל לעשות משהו, יתכבד עבאס ויבוא למשא-ומתן. עד אז, כל דיבור רק מחזק אותו ומחליש אותנו".

גם ביבי


תאוריית המשא-ומתן של ישי, נשמעת בדיוק כמו תזת ה'יתנו-יקבלו' של נתניהו - עמו נכנס ישי לא מכבר לבית ברחוב הקבלן 45. האם הוגנבה כאן רמיזה לאולמרט? "לא. לא היו כאן שום כוונות נסתרות", מבהיר ישי, "נתניהו ביקש ונכנס". עמי איילון שביקש לחוות דעה הפוכה, נכנס גם הוא לבית פנימה. "גם ביבי ביקש. גם ביבי".

כסמן ימני, ניתן היה לצפות כי יהיה מתואם עם איווט, אך דווקא בסוגיית ירושלים מאגף איווט את ישי משמאל. ולא, הוא לא חש כמי שהפך לקיצוני יותר מאיווט ליברמן, שתמה - כמו ר' דוד נחמן בלוי איש אגו"י הירושלמית - מה יש לנו לחפש בשכונות הערביות?

"זה פלגינן דיבורא", שולף ישי הגדרה תלמודית המתאימה, לאווירה בבית ראש הישיבה ממנו יצא לפני שעה קלה, ומסביר: "אם נתחיל לדבר על חלוקה בשכונות הקצה, נגיע בסוף לכותל". ויש לו גם נימוק ביטחוני פרופר: "לכל פירור שנפנה, ייכנס החמאס". במציאות שכזאת בבחירה בין קיפאון לתהליך מדיני, הוא מעדיף את ברירת הקיפאון, בבחינת הרע במיעוטו. גם בכל הנוגע לויתורים במסגרת הסדר הקבע, הוא נשמע פסימי: "הסדר קבע, הוא לא ריאלי מבחינתי. אני לא רואה הסדר קבע עם הפלשתינים". הוא יורה, וסותם את הגולל. ואחרי אנאפוליס? "יצטרכו לשבת איתנו, ואנחנו נאמר בדיוק מהם הקווים האדומים שלנו למו"מ. אם ירושלים תעלה על שלוחן הדיונים, לא נהיה שם. נפרוש". כמו אורלב בהתנתקות, תפרשו אחרי רגע האמת? אני שואל. ישי מזעיף פנים: "שם היתה החלטת ממשלה והם נשארו במשך שנתיים, כאן זה שונה לגמרי. ברגע שתתקבל ההחלטה לא ייקח לנו שנתיים. נפרוש מיד".

ישי מביע את עמדתו בכל הנושאים המדיניים-צבאיים, מהמלחמה בלבנון ועד הפעולה בעזה. כמי שמייצג ציבור האמון על תורתו אומנותו, ניתן היה לצפות כי ימשוך ידיו מהכרעות שכאלה, כפי שנהגה יהדות התורה מקדמא-דנא, אך ישי חושב אחרת: "אנחנו יושבים בממשלה ובקבינט ורואים, שההחלטות שלנו תרמו תרומה עצומה. לא פעם בדיונים רגישים שרים מחכים לשמוע, מה הרב עובדיה יוסף יאמר. ניתן לבחון את הדבר לאורך שנים. לעמדות שלנו, היתה תמיד תרומה מכרעת".

את התוצאות ראינו במלחמת לבנון השנייה, אני מעיר בציניות. ישי נותר רציני: כל ההצעות שלנו במהלך המלחמה היו נכונות. חבל שלא שמעו לנו. היום כולם יודעים, שאם העמדות שלנו היו מתקבלות התוצאות היו אחרות. היציאה למערכה הקרקעית ב-60 השעות האחרונות של המלחמה, זו הייתה טעות נוראה. אנחנו התרענו ואם היו שומעים לנו, זה לא היה נגמר ככה".

באופן מפתיע, למרות העמדות הסופר-ניציות, בפעולה קרקעית בעזה הוא לא תומך:

"תאר לך שיגידו שצריך להיכנס כדי שאבו מאזן יוכל לשלוט על עזה, זאת אומרת חיילים שלנו צריכים להיהרג בשביל אבו מאזן. יש בזה היגיון? האם אנחנו צריכים להיות צבא הגנה לאבו מאזן? אם אבו מאזן רוצה לשלוט שיגייס עשר אלף חיילים ויכנס הוא לעזה. מה פתאום שיהרגו חיילים ישראלים עבורו? אם המטרה היא לחסל את הקסאמים, שיעשו פעולות מהאוויר, שייקחו כפרים שמהם יורים, יפנו אותם וימחקו הכל מהאוויר".

על הלחם לבדו


כאילו לא די לו לישי בצרות תקציב הישיבות, קפץ עליו רוגזו של הלחם. פעם אחר פעם, נאלץ השר החברתי לחתום על ייקור הלחם שבפיקוח. בכל פעם מחדש מעלה התקשורת את השר המייקר על ראש שמחתה. הפתרון, לדידו של ישי, נמצא לפני כשבועיים, כשהוביל את הממשלה לקבלת ההחלטה המסירה את הפיקוח על הלחם האחיד, ויוצרת מנגנון פיצוי, צמוד למדד, עבור השכבות החלשות.
שבועיים בלבד חלפו, וישי החליט להקפיא את הביטול ולהחזיר את הפיקוח על מחירי הלחם. כעת הוא יידרש, להעביר החלטה מחודשת בממשלה, על הסאגה התקשורתית והביקורתית הכרוכה בכך.
השר ישי, ברוך הבא למועדון המזגזגים...

"ראיתי, שבין אם יש פיקוח ובין אם אין פיקוח הלחם עולה, ורציתי אחת ולתמיד להביא פיצוי. ההיגיון הוא שאם בכל מקרה הלחם עולה, לפחות תן פיצוי, ולכן הובלתי את החלטת הממשלה". ישי לא מקבל את הקביעה, שפיצוי בסך 180 שקלים הוא בבחינת לעג לרש: "מי שמקבל קצבאות הכנסה או קצבת זקנה יקבל יותר". הוא אומר, ובכל זאת החליט לחזור בו, ולדבריו, לא משום הסקר שהעיד על התנגדות של 80% מהציבור להסרת הפיקוח, אלא מנימוקים ענייניים גרידא: "אני לא מאשים את בעלי המאפיות. מה שקרה הוא, שהעולם מעביר את הגידולים מגידולי חיטה לגידולי תירס, החיטה עלתה בעשרות אחוזים אפילו בריטניה, שהיתה רגילה לייצא, מפסיקה את הייצוא שלה. בנוסף, הסינים התחילו לאכול לחם לכן המחיר עלה משמעותית. עם כל הסימפטיה, ברגע שבעלי המאפיות ניצלו את הסרת הפיקוח ובניגוד לתחזיות, הודיעו שהם עומדים להעלות ב- 50 אחוזים, מה אני אמור לעשות? להגיד שאני לא מזגזג ולתת למחירים להשתולל? אצלנו במשרד דיברו על עלייה של 12 אחוז שפיצוי בצידה. אבל ברגע שמדובר בחמישים אחוז, אני לא אתן לזה יד".

ישי מוצא עצמו במצב של אוי לי מייצרי ואוי לי מיוצרי: "צריך לזכור שכשאתה לא מעלה את המחירים גם אז לא אופים לחם, גם אז נפגעות השכבות החלשות. זה גלגל שמסתובב כל הזמן".

ובצד הזיגזג הענייני יש גם בשורה: "דרשתי מהאוצר שלמרות הותרת הפיקוח יינתן פיצוי עקב עליית המחירים, האוצר אומנם מתנגד אך אני הבהרתי כי אדרוש שהכסף יועבר על חשבון התקציב הקואליציוני של ש"ס".

לא על הלחם לבדו. כשהוא נשאל מדוע הוא מתמקד בלחם, בה בשעה שנרשם קיצוץ רוחבי בכל ענפי המזון. למגינת לב השכבות החלשות שש"ס מתיימרת להגן עליהן, מגלה ישי, כי העביר דרישה אולטימטיבית לאוצר, לביטול הקפאת הצמדת הקצבאות למדד, "מדובר בתוספת דה-פקטו של בין מיליארד למיליארד ושלוש מאות אלף שקלים, לכל הקצבאות". יש סיכוי שייענו לדרישתכם? "אם לא יבואו לקראתנו, נצביע נגד התקציב ונפרוש מהקואליציה. לא נתפשר בדבר". מצהיר ישי.

איציק כהן האשים מעל דוכן הכנסת את ליצמן, שגזל מכל משפחה חמש מאות שקלים, שהובטחו בשעתו ליהדות התורה אם תיכנס לקואליציה. אני מזכיר לישי שש"ס - ולא יהדות התורה - היא שיצרה את הסלוגן "ילד רעב אינו לומד". הרעב נותר כשהיה, והילד שאינו לומד, הפך כבר מזמן לנער שוליים, השאלה המתבקשת איפוא היא, מדוע ש"ס השותפה הנאמנה לקואליציה, לא דרשה את תוספת 500 השקלים החודשיים בכוחות עצמה?.

ישי משיב: "במשא-ומתן הקואליציוני דובר על קיצוץ של שלושה מיליארד שקלים בקצבאות, מתוכם ביטלנו קיצוץ של 2 מיליארד, והמיליארד הנוסף הובטח ליהדות התורה. את זה הם הפסידו, ואנחנו לא יכולנו לקבל".

הוא מסכים שבמציאות הנוכחית, ערב הועידה באנאפוליס, ניתן היה להשיג יותר: "אבל צריך להבין, שהיו נותנים לנו קצבאות, אם רק היינו אומרים שאנחנו תומכים במה שקורה באנאפוליס, אך מה לעשות – אנחנו מתנגדים".

התירוצים רבים, אך בשורה התחתונה אין לכם, אף לא הישג חברתי אחד.

"יש לנו והרבה. סל התרופות, מעונות יום, הקפאת הקצבאות. תקציבים לנושרים, עשרות מיליונים לרווחה, תקציבי ענק לשמיטה ועוד. אנו מתמקדים בעשייה שקטה וסזיפית, ולא ב"עשיית קרדיטים".

כדוגמא לדרך העבודה השקטה, מספר יו"ר התנועה הקדושה על העברת חוק טל – "מישהו היה מאמין שאחרי המלחמה נעביר אותו? אין לך מושג איזה מאבק ניהלתי. ההצעה עלתה לפני המלחמה. במלחמה עצמה הורדנו את ההצעה לבונקר, מיד אחרי המלחמה - עמיר פרץ היה אז שר ביטחון, העברתי את החוק בממשלה לחמש שנים, רק שטרית התנגד. לאחר מכן העברנו את החוק בכנסת. עברנו ח"כ ח"כ, שר שר, מישהו דיבר על זה? בניגוד לאחרים אנחנו עובדים בשקט, וגם משיגים תוצאות".

את התוצאות ראה ישי גם השבוע. אם תרצו, העברת החוק המגן על לומדי התורה, היא שהקנתה לישי פינה חמה בליבו של ראש-הישיבה, שכזכור, קרא קפיטלא'ך תהילים בעת ההצבעה במליאה.

'בית ספר לפוליטיקה', טורו של אבי בלום, מתפרסם ברשת 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!