מזח 94

בט' באדר שני ה'ת"ש (ה-19 במארס 1940), הוא ירד מהאניה שהובילה אותו משטוקהולם לניו יורק. הוא סבל, לא עלינו, משורה של מחלות והיה משותק בחצי גופו. הוא הורד אל המזח בכסא-גלגלים.

העולם בער.

רוב חסידיו גרו בגיהנום הנורא של סטאלין או בארצות שהיטלר עתיד לכבוש במהרה ולהפוך לבית קברות של יהודים.

ברדתו מהאניה דרוטינהלם, במזח 94 במנהטן, היהודי אמר את המילים הבאות: "אמריקה איננה שונה". כלומר: אם יהדות של תורה פרחה במזרח אירופה, יש לה עתיד גם באמריקה. אם ה' הוא אמת ותורתו אמת, הרי גם אמריקה ה'טריפה', ה"ארץ אוכלת יושביה" תהפוך למרכז פורח של תורה, יהדות וחסידות.

אלה היו המילים הראשונות של הרבי מליובאוויטש, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זצ"ל, על אדמת אמריקה.

כאשר סיפר פעם על מה שעבר עליו ביומו הראשון באמריקה, הוא תיאר איך שני רבנים ביקרו אצלו במלון גרייסטון, בו התאכסן. הם אמרו לו שיחוס על כבוד אבותיו ולא יעשה צחוק מעצמו ומהתנועה שלו בגלל ניסיון לשנות את היחס של יהודי אמריקה ליהדות, לחינוך יהודי, לתורה ומצות ולאופי החיים היהודיים והחסידיים ב'בית הישן' בכלל.

ניו יורק איננה ורשה וברוקלין איננה נעוול, הם אמרו לו.

"אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה דמעות שפכתי בקריאת שמעל שעל המטה הראשונה שלי על אדמת אמריקה", סיפר הרבי מליובאוויטש.

אכן, לעגו לו. בדיוק כמו עשר שנים מאוחר יותר, כאשר הרבי נסתלק והנהגת חסידות חב"ד עברה לחתנו. וגם לו לעגו.

אבל הם לא התפעלו. בחוכמה, באמונה ובנחישות הם התחילו לחרוש ולזרוע כדי להפוך את המדינה ה'טריפה' לגן אלוקי, "לתקן עולם במלכות ש-ד-י".

*

68 שנים חלפו מאז אותו יום. והנה אני עומד באותו מקום שבו הרבי מליובאוויטש הקודם, רבי יוסף יצחק, ירד מהאניה והצהיר את ההצהרה המופלאה שלו כי "אמריקה אינה שונה".

אלא שהיום אני מוקף בלמעלה מארבעת אלפים שלוחים של ליובאוויטש שהגיעו מכל רחבי אמריקה ומכל חלקי העולם, כדי להשתתף בוועידה בת חמשת הימים השנתית שלהם. כעת יום ראשון בערב ושלוחי חב"ד עורכים השנה את הבאנקעט הענק שלהם כאן, במזח 94 במנהטן.

הרב משה קוטלרסקי, יו"ר הבאנקעט, מספר לי שהוא לא הצליח למצוא בכל מנהטן אולם שיוכל להגיש סעודה ליותר מחמשת אלפים אורחים... לכן הוחלט להשתמש במזח 94, שלערב אחד הפך לאולם מפואר.

אני עומד באולם הענק ומשוחח עם הרב פנחס זקלס, שליח ליובאווויטש לקראוטיה. הוא מזמין אותי לבוא לשבת ולראות את הקהילה שהקים. הרב זקלס מספר לי שהוא נמצא בקראוטיה שנתיים וחצי, ומאתיים יהודים באים להתפלל בבית הכנסת שלו.

והנה אני פוגש את אחיו, הרב מענדל זקלס, המתאר את פעולותיו בבריאנסק שברוסיה, בה גרים חמישה-עשר אלף יהודים. ר' מענדל מספר על בית הכנסת, בית הספר, מחנה הקיץ והשיעורים שהוא ורעיתו רבקה הקימו בבריאנסק. ר' לוי לבייב ור' יקותאל יהודה (ג'ורג') רוהר מממנים את כל הפעולות. אני שואל אותו אם יש לו סיפוק נפשי, האם הוא מרוצה מחייו, והוא עונה לי: "הרבה יותר מזה"...

אני תופס שיחה עם הרב שמעון פרוינדליך, השליח החב"די של בייג'ין, סין. הוא מספר לי על קבוצה של אנשי עסקים, חסידי סאטמר, המנהלים עסקים בסין, שבנו את המקווה החב"דית בבביג'ין (מי פילל לפני מספר שנים שאברכים מסאטמר יקימו ויתמכו במוסדות חב"דיים).

בתוך כך עובר שליח חב"ד לביריבאג'אן, לוויטנאם, לסינגאפור, לפינלנד, לצפון אירלנד. והנה רואים את הרב אשר ליצמאן, הנוסע בקרוב לשמש כשגריר החב"די בדרום קוריאה...

אני משוחח עם השליחים של חב"ד באוניברסיטת עמערי, באוניברסיטת סטנספורד, באוניברסיטת דוק ואוניברסיטאות בריינדיס ובוסטון. כל אחד מהם מנהל שולחן שבת לכ-75 סוטודנטים יהודיים. כל שבת. אני פוגש את הרב שלמה קונין מלוס אנג'לס והוא מספר לי שבקליפורניה פועלים כיום 250 שלוחים "ורק בשנה האחרונה נוספו 26 שלוחים חדשים".

והסופר האמריקני הנודע ר' יוסף (ג'וסף) טלושקין שואל אותי האם הוא שמע נכון את המספרים בהם נקב הרב קונין?...

ואילו מפקד חיל הים הישראלי לשעבר, דודו בן-בעשט, שהגיע מישראל במיוחד כדי להשתתף בכינוס, לבוש במדים הצבאיים שלו, והוא קורא: "זה צבא!"

באותו יום ראשון בערב, במזח 94, היה אפשר לחוש את הכוח הנצחי של היהדות ושל העם היהודי.

המאמר תורגם לעברית על ידי מערכת שטורעם. נט

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!