רק בשביל התמונה

ביבי ביקש לראות את הנשיא קלינטון וערפאת לבד. השלושה, עם המתורגמן ג'מאל, ישבו במשך עשר דקות ואז לפתע ערפאת קם ממקומו, ונעץ מבט כעוס. כשקמתי לראות מה קרה, הנשיא קלינטון התפרץ בסערה: 'זה מזעזע, זה נבזי. זהו סתם עיסוק בשטויות. אני לא אהיה מוכן לתת ידי לתעלול מהסוג הזה'" - מספר דניס רוס בספרו על שהתחולל מאחורי הקלעים בפסגת וואיי פלנטיישן, לפני כתשע שנים - "הנשיא קם ממקומו ועזב את ביבי לשבת לבדו. כולם בחדר היו המומים. ג'מאל התקרב לסנדי ברגר, היועץ לביטחון לאומי, ולשרת החוץ מדלן אולברייט וסיפר להם שביבי מוכן לשחרר 500 אסירים רק אם ערפאת יבטיח לטפל בראזי ג'באלי מפקד המשטרה הפלשתינית בעזה. ביבי רמז שהוא רוצה את ראשו, וערפאת שאל "מה אני צריך לעשות עם ג'באלי, להוציא אותו להורג?". לפי ג'מאל, ביבי השיב: "אני לא אשאל ואתה לא תספר".

קלינטון שעזב את החדר הסתגר בחדרו, צעד הלוך וחזור ואמר: הוא אינו רוצה הסכם. הוא מנסה להשפיל את ערפאת, אותי ואת התהליך. בשביל זה הוא בא לכאן".

תשע שנים אחרי, ונראה שההיסטוריה חוזרת, רק השחקנים במחזה התחלפו, ובהשוואה לקודמיהם הם נראים חיוורים יותר. את ערפאת שיכל אך לא רצה, מחליף אבו מאזן, שגם אם רוצה איננו יכול. את נתניהו שרכב אז על אג'נדת ה"יתנו יקבלו" הפופולרית, בעיקר מתוך מגמה מועדפת של "אל תתנו ואל תקבלו", מחליף אולמרט שמגרד את תחתית החבית, בלי הרבה הברקות קופירייטריות, ואילו את קלינטון הכריזמטי, מחליף ברווז צולע, המדשדש בביצה העיראקית. השטח המדיני עצמו, הפך מכביש מדיני בעל קשיי עבירות, למסלול בלתי עביר בעליל. רק המים של עזה, נותרו אותם מים.

יודע אולמרט נפש שותפיו – הוא מבין היטב עם מי יש לו עסק. בוש לא מספיק חזק בשביל לכפות הסדר. אבו מאזן, לא יציב דיו בשביל לספק את הסחורה ולו למראית עין, אך את אולמרט, שרדן בכל רמ"ח אבריו, מעניינת יציבות הקואליציה יותר מכל אפיזודה מדינית כזאת או אחרת. רק זה מה שחסר לו על הראש, שאלי ישי ואיווט ליברמן יפרשו לו, רגע לפני הניתוח. גם הוא יודע שהועידה עבור תחלואות השלום עם הפלשתינים, כמוה כתועלת שבנתינת אספירין לחולה סרטן, אך כמו נתניהו בשעתו, אין לו ברירה אלא לשחק את המשחק, לרקוד לצלילי החליל האמריקאי, על אף שהמוזיקה צורמנית משהו.

אלא שבניגוד לנתניהו בשעתו, שחתם לבסוף על הסכם, חזר כאריה מדיני וסיים כשפן פוליטי כשאיבד את הרוב הקואליציוני הימני והפסיד את השלטון, הרי שאולמרט, נמר פוליטי בעור של כבש מדיני, לא ייתן להסכם כזה או אחר, לטרפד לו את שלמות הקואליציה. בדרך לעיקור הועידה מכל סיכוי להסדר, הוא לא מדלג על אף מהמורה, לא מפספס אף מטרה. בידו האחת הוא מרחיק את אהוד ברק, ומקורביו מדליפים לעיתונות סוף-השבוע כי ברשימת החדרים שהוזמנו, ברק ופמלייתו אינם מופיעים, ובאורח פלא, תכף לאחר מכן, במוצאי השבת, הוא נפגש עם אותו ברק ומודיע על צירופו למשלחת. במצב שכזה, משמעות צירופו של השותף הבכיר בממשלה, כגלגל חמישי למרכבת השלום המקרטעת, יותר מברורה. וכי איזה אינטרס יהיה לברק לסייע להישג מדיני כלשהו, בה בשעה שהוא יוכר ציבורית כזה ששימש, מקסימום, כתפאורה הולמת למעמד?

קולו של אולמרט גם לא נשמע בסוגיה "עקרונית" נוספת, שמפריח שר הביטחון שלו לחלל האוויר הנפיץ. אהוד ברק תובע, כתנאי להסדר, שהפלשתינים יכירו בישראל כמדינה יהודית, כשהוא יודע כי הסיכויים לכך שתביעה שכזו תיענה, שווים לסיכויים, שגפני יצהיר על כך שביתר היא עיר בעלת צביון חסידי. יש דברים שכולם מבינים, אך אין סיכוי שהם יאמרו מפורשות, משהו מעין, "הכל יודעים למה מנהיג מדיני נכנס לוועידה"... וכשהמיעוט הערבי בתוככי מדינת ישראל, על ח"כיו ומסיתיו, חש עצמו מאוים מאי פעם, ברור לכל שאבו מאזן לא יהיה זה שיסכים מדעת להוציא עבור ישראל את הערמונים מהאש בידיים חשופות. ועוד לא דיברנו על הזמנת הסורים לוועידה, בצעד שוודאי לא יוסיף למעשיות היתירה של תוצאותיה.

אולמרט היודע כל זאת, מודע גם לקולות שרת החוץ שלו שמצהירה, כי מדינה פלסטינית אמורה להעניק פתרון לאומי לערביי ישראל, ומוסיף שמן למדורה:

"נכון לעכשיו אין הצהרה משותפת ואין גם טיוטות להצהרה שכזאת", הבהיר גורם מדיני בכיר בראשית השבוע. לדידו של זה: "די בכך שמדובר בכ-40 נציגים של 40 מדינות שישיקו את התהליך, רובם ככולם ברמת שרי חוץ". בפתח ישיבת הממשלה התבטא אולמרט מפורשות, לציטוט ולייחוס: "אין להמעיט בחשיבות המפגש הבינלאומי אותו יוזם נשיא ארצות הברית, אך אין להפריז. מטבע הדברים, המפגש ילווה באי הסכמות וויכוחים. אולם המשא ומתן האמיתי יתנהל, אחרי אנאפוליס".

מרוויחים בלבד


בדיל המדיני הזה, כמעט ואין מפסידים. בוש יוכל להתרווח בנחת, כשאת צילומי הקטל בעיראק יחליפו למספר ימים תמונותיהם של מנהיגי האיזור מעונבים ומחויטים. לאבו מאזן – שמצהיר עצמאות אך זקוק לנוכחות הצה"לית בגדה כאוויר לנשימה - יתאפשר לברוח לכמה ימים ממצוקותיו היומיומיות כראש עיריית הגדה המערבית, ולהסתנוור מאור הזרקורים כמנהיג אזורי, כזה שעם אפס הישגים ממשיים, עוד יוכל להתפאר בפני בני עמו כי עמד על שלו.

ואילו אולמרט, שבע הקרבות, החקירות והועדות, זוכה כבר מעתה לכמה ימי חסד שמעולם לא ניתנו לו וכפי שהסביר זאת חבר הכנסת חיים אורון ממר"ץ: "אני לא יודע לבדוק את רמת מצוקותיו של ראש הממשלה בהליכתו לשלום, אבל כל עוד הוא הולך לשלום, זה בסדר מבחינתי".

אולמרט, ערב פרסום מסקנות ועדת וינוגרד, שעל פי ה'סאנדיי טיימס' תתחכם ותמתח ביקורת קטלנית על התנהלותו בשתי היממות האחרונות, עד כדי הטלת אחריות אישית למות 33 חיילים, לא מחפש שיאתגרו אותו באתגרים מדיניים שעלולים לערער את יציבות ממשלתו, הוא בסך הכל רוצה שיאתרגו אותו. בינתיים הוא עושה זאת לא רע, כשהוא מלהטט בלהטוטים מדיניים חסרי משמעות של ממש. את התוצאות הישירות ניתן היה לראות בעיתוני סוף השבוע, שתיארו כיצד "מסע הציד נגד אולמרט במסווה של פרשות שחיתות, מזכיר את פרשת ווייטווטר שהחשיכה את חייהם של ביל והילארי קלינטון, במשך שש שנים ונגמרה בלא כלום".

דומה שאין צורך ללכת רחוק ולהיזכר בקלינטון, בה בשעה שמעברו השני של המוניטור שוכב במיטתו אריאל שרון. התלמיד עולה על רבו, ואולמרט שכלל את השיטה, לדידו, אין צורך בעשייה מדינית על מנת לזכות בהגנה. די בדיבורים. לעיתים אף בהרהורים מוחצנים.

סדרת חינוך


ובעוד לאנאפוליס הוא רץ, עם מורי ישראל לעומת זאת, אין לו זמן להיפגש: "לא צריך דרמות מיותרות. לא צריך שראש הממשלה יישב עם ראש ארגון המורים. די ששרת החינוך ושר האוצר ישבו איתו", אמר ראש הממשלה, בראשית השבוע. תסמכו על אולמרט שהוא מבין עניין, רן ארז אינו ג'ורג' דבליו, גם לא אבו מאזן, איתו אי אפשר לשחק בנדמה לי, הוא לא נמנה על אלה שמסתפקים בהצהרות. משכך, אין כל סיכוי שאולמרט יישב איתו. להיפגש כדי להיפגש? כן. להיפגש כדי לסגור עניינים? בשביל זה יש לו שרים ופקידים.

אולמרט, מבין דבר או שניים בפוליטיקה, אך בכל הנוגע להתנהלות ציבורית, יש לו מה ללמוד והרבה. הקופירייטר הרשמי של ארגון המורים הוא אומנם מוטי מורל, אך כקופירייטר המעשי שימש לא אחר, מאשר ראש הממשלה. אלף וינוגרדים וועדות בדיקה, לא יצליחו לשנות את האיש ואת אופי התנהלותו הזחוחה והיהירה.

ערב היציאה לאנאפוליס, השביתה הזאת היא הדבר האחרון שחסר לו. הוא החל אותה דווקא, עם נתוני פתיחה לא רעים. יוסי וסרמן מזכ"ל הסתדרות המורים, הרים ידיים. לרן ארז, היו"ר המיליטנטי של ארגון המורים העל-יסודיים המתחרה, שסירב להיכנע, דאג מי שדאג לעשות רצח אופי ולהציגו בתקשורת, בין השאר בכתבת תחקיר בעיתון הנפוץ במדינה, כראש מאפיה שמטיל את חיתתו על הסרים למרותו ובעיקר, על אלה שלא... אולמרט היה יכול לסגור אז את הסיפור, ולצאת לאנאפוליס גדול, אבל הוא בחר אחרת. בשחצנות, הוא העדיף להתעלם, לשחק משחק כפול בשרת החינוך שמידות התפקיד גדולות עליה, ולהתל בעיתונאים באמצעות סיפורי אלף לילה ולילה, על דיל שנרקם בינו לבין רן ארז, למען המטרה הקדושה של הדחת השרה. אצל זליכה, זה הצליח לא רע, כשממרקחת תקשורתית דומה, יצאה לבסוף הדחה משפילה. אלא שהיריב הנוכחי חזק כמו ארז, אולמרט אולי הפך אותו לבלתי שפוי, אך באורח פלא הסתבר כי ציבור המורים מאס בדרך הנורמלית, לנוכח ההתנהלות היהירה והלא בדיוק נורמטיבית של ראש הממשלה, הם מעדיפים שבראשם, ולו לעת הזאת, יעמוד טיפוס בן דמותו של אולמרט, זה שמבין את שפתו ומשיב לו באותה מטבע.

כשאולמרט הבין זאת, הוא ניסה לחתוך, לעקוף את רן ארז ולדבר לרגע עם המורים בגובה העיניים. גם באותם רגעים הוא לא התכוון לשבת מולם למשא ומתן ממשי, זה לא בשבילו. אך היה לו מה לומר להם במכתב אישי שפרסם בפרהסיא ביום ו' האחרון, מעל דפי העיתון הנפוץ במדינה. "למורות ומורי ישראל", הוא כתב, "אני כותב מעומק ליבי, לכל המורים והמנהלים.. אני יודע כמה קשה ההוראה. אין מקצוע קשה ממנה, אין כמעט שליחות חשובה ממנה. התנסיתי בכך באופן אישי, גם אני הייתי מורה". הוא הציע להם למצוא פתרון של כבוד ופנה למורים בשפה שהם מכירים, אך מי שהשיב לו בשמם ובשפה שהוא מכיר, היה רן ארז, שבאופן חד צדדי נעדר מהפגישה שנקבעה לו עם האוצר והתנחל, מול משרד ראש הממשלה בירושלים עד כניסת השבת. "נראה מתי אחשוורוש יחליט לקבל אותנו", אמר, "כמו שמרדכי היהודי חיכה בשער המלך עד שקיבלו אותו, וכולנו יודעים איך סיפור המגילה נגמר - כשאחד מיועצי המלך נתלה. אני משאיר לציבור הרחב להבין, מיהו יועץ המלך שהוא המן בסיפור הזה".

במוצאי שבת, מול עשרות אלפי מורים תלמידים והורים, יכל אולמרט לראות את עצמו כבעל מניות היסוד בדמות החינוכית החדשה שצמחה לה כך, נוכח פני האומה. על ברק נאמר בשעתו, שאפילו מטאטא, אם יוצב מולו ינצח אותו בהליכה, על ברק זה רק נאמר, על אולמרט זה נוסה ובהצלחה. אם אדם שיש הטוענים כי הוא חסר כישורים, כרן ארז, יכול להלהיב עשרות אלפי אזרחים בנאום חינוכי-חברתי נגד ראש הממשלה, אות היא כי הנוסחה עובדת. מול ראש הממשלה הנוכחי, גם מטאטא יורה.

אולמרט, בראש ובראשונה חובב ספורט ורק אחר כך ראש ממשלה, שמע את הקולות, אך התעניין במוצאי השבת האחרונה בעיקר באירוע ספורטיבי, שהתרחש במקביל להפגנת ההמונים. בשביל ראש ממשלתנו הספורטיבי מדובר באורח חיים. שהאחרים ירוצו, יזיעו ויספקו את הסחורה, הוא מעדיף, לצפות ולהתרווח בכורסא.

החינוך מתחיל בבית


אין דבר קל יותר מטפיחה עצמית על השכם, לנוכח שביתת המורים ושעמום התלמידים, הלוא במחוזותינו - מספרים לנו תמיד - מחזות שכאלה לעולם לא יתרחשו.רגש האחריות של המחנך והמחנכת החרדיים לעולם יגבר, השביתה מהם והלאה.

זה נכון, אך מכאן ועד טפיחה עצמית על השכם הדרך רחוקה. התלמידים אומנם חסינים, אך לצערנו הרב, במקרים רבים, רבים מידי, החסינות מוענקת על חשבון מצוקת המורים. בעיקר המורות.

מצב ההוראה בעיקר בקרב המגזר החרדי הנשי, הוא קטסטרופלי. זכויותיהן המינימליות של עובדות הוראה חרדיות, נרמסות לא אחת ברגל גסה ואין פוצה פה ומצפצף. כל מורה, על משרתה החלקית, יודעת אל נכון, כי אם תפצה פיה, תבוא אחרת בעקבותיה. מצב בו מורות מקבלות משכורת באיחור של שלושה חודשים, וגם זה, לעיתים רבות, לאחר תחנונים, הפך במוסדות רבים לעניין שבשגרה. מקרים בהם ממשיכות מורות החינוך החרדי את שגרת ההוראה, על אף שזכויות בסיסיות המגיעות להן על פי דין נשללות מהן, נתקבעו במחוזותינו כשגרה של מה בכך.

קל לטפוח על השכם לנוכח מציאות של הוראה מתמדת. קשה הרבה יותר להתמודד עם מציאות עגומה, שבאה בעקבותיה של הצפת השוק בעובדות הוראה, ולעיתים רבות בשלילת זכויותיהן האלמנטריות, כשאף הזכות להתלונן נשללת מהן.

שכר 'הלימוד המתמיד', יוצא בהפסדן של המורות המסכנות. בהפסדן האישי, ובהפסד המערכת החינוכית ככלל. ומי יודע, אולי עוד יבוא יום ויבשילו התנאים ליצירת רן ארז חרדי – אחד משלנו, אשר גם אם יימנע מהשבתת המערכת, לכל הפחות ידאג לרווחת המלמדים והמורות, ולא רק למצוקתם הפיננסית של מנהלי המוסדות. שהרי לא רק ילד רעב אינו לומד. גם מורה רעב, מתקשה ללמד!

ככה מבקשים סליחה


לנוכחים בכינוס, נדמה היה לרגע שלביתר אחרת נזדמנו: "לפי המשוואה שנוצרה פה, ראש העיר הבא של ירושלים יהיה גאידמק", הסביר זקן השבט אברהם רביץ לקול שאגות הצחוק של הנוכחים: "הרי אם המשוואה היא השקעה כספית, בביתר ניצח פרוש. בירושלים ינצח ארקדי".

החגיגות בעקבות הבחירות בביתר, לא פוסקות לרגע. מה שהחל במסיבת המנצחים האמיתיים במוצאי שבת, לפני שבועיים בכינוס 'שלומי אמונים' בירושלים, עבר למסיבת חסידי ויז'יניץ בבניין מועצת מודיעין עילית ביום חמישי האחרון, בהשתתפות לא אחר מאשר ח"כ יעקב ליצמן, והסתיים במוצאי שבת זו בכינוס ראשי ועסקני דגל התורה בביתר עילית.

היה מי שהסביר, כי האווירה הברסלברית של ראש העירייה הנבחר מאיר רובינשטיין, איש החסידות, השתלטה לה אפילו על התנועה הליטאית, שמצאה גם באירוע מצער כמו תבוסה, את 'הנקודה הטובה' מעוררת השמחה...

היו שם כל אנשי התנועה, אלו שניסו לסייע, ואלו שהעדיפו למשוך ידיהם מלכתחילה. כולם נקבצו ובאו החל מעסקני הדגל העירוניים, עבור לקולגות - גוטרמן ממודיעין עילית, מקלב מירושלים והרבסט מאלעד, וכלה באנשי 'המשמרת הצעירה' של דגל התורה אורלנסקי, גרינברג, שפירא וברנר. על כולם ניצח 'איש המשמרת' (ולא הצעירה) מוטק'ה בלוי, יוזם ומנחה הכינוס.

מעבר להסברים ולפילוחים המלומדים ששרדו מהבור הממוחשב, היה גם מי שיצא באמירה חדה ונוקבת ואפילו ביקש סליחה.

ולסליחה זו מה היא עושה? בשבוע שעבר ניתנה בטור זה, במה גם אם מצומצמת, לזעקתה של קבוצה מתוככי הציבור הליטאי, עליה נמנים גם גורמים מתוככי תנועת הדגל, שהעזו לצאת חוצץ כנגד הפיכתם, ובעיקר הפיכת ילדיהם לסחורה סוג ב', במבדקי הקבלה המחמירים לתלמודי התורה ולבתי הספר.

המזכ"ל הנמרץ ח"כ גפני, מודע לקולות העולים מהשטח, עמד שם, קבל עם ותנועה וקרא להם לחזור הביתה: "נשלב אותם. הם חלק מאיתנו. אני לא מדבר על הקבוצה הקטנה באלעד (שנוכחותה בכנס הניצחון של פרוש, סוקרה במדור זה בשבוע שעבר – א.ב.), אלא על הקבוצה הגדולה באלעד, על הקבוצה שהיא ענקית בבית שמש, אמריקאים וכאלה שנקראים בעלי בתים, הם יהיו חלק מדגל התורה. לא נאפשר להם ללכת לבחירות לבד. צריך לומר להם, אתם עצם מעצמנו ובשר מבשרנו.

"אני מתנצל בפני תושבי ביתר, לפחות בחלק שלנו, שאפשרנו לרשימת 'טוב' לצאת, מבלי לשלב אותה איתנו. כולנו היינו בעניין של ראשות העיר, החלק הזה הוזנח על ידינו שלא באשמתנו, אלא בגלל המאבק שנכפה עלינו ללא סיבה. הערב אני אומר להם, כולנו דגל התורה". וכמו בשבוע החולף, דברים היוצאים מן הלב - גם אם מ"לב פוליטיקאי" - ששמענו, רשמנו.

בית ספר לפוליטיקה, טורו של אבי בלום, מתפרסם ברשת 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!