רק בניו יורק: מהגר מצרי וחרדית מבורו פארק עושים עסקים

בוקר אוגוסט 2005. מר סם חביב וגברת סינדי גלאק פותחים את בישולי היום במסעדת "דונקין דונטס". הם מתעוררים עם שחר לבדוק שהכל מוכן ומתפקד כשורה. סם מפנה לעצמו מעט זמן, והולך בנתיים למסגד ברחוב הסמוך. גברת גלאק נפנית להתפלל בתפילה דומעת בירכתי החנות.

מר חביב הוא בריטי בן 47, עם חיוך גדול וחם. הוא מוסלמי, מהגר ממצרים. גברת גלאק, בת 34, קטנה וצנומה, היה חרדית תושבת שכונת בורו פארק שבברוקלין. שניהם השקיעו את כל חסכונותיהם בקניית הזכיון לחנות בשכונת פלאטבוש.

זה היה הימור גדול, והחששות היו גדולים.

הם הכירו איש את רעהו רק חודשים ספורים קודם לכן, כשמר חביב, שחלם על פתיחת מסעדה זו, פגש ושאל את גברת גלאק, אשת מכירות במשרד תיווך מקומי, אם היא מכירה מקום מתאים לעסק מסוג זה. היא, למרות היותה יהודיה חרדית, לא חששה ממנו.

מבחינה טכנית, גב' גלאק שותפה פסיבית. היא מחזיקה בבעלות של 49% מהעסק. אבל כפי שמר חביב ממהר לציין, אין בכך כלום."אני נותנת לו לעשות כל מה שהוא מחליט", אומרת גברת גלאק.

"באמת?" מר חביב ממהר להשיב בהרמת גבה.

סם חביב, שקיצר את שמו מלאסאם, הגיע לניו יורק בשנת 1982, עם רק מעט מזומנים בכיסו. הוא מכר את כרטיס החזרה שלו, כדי לממן דמי שכירות, והלך לעבוד במטבחים של מסעדות בברוקלין.

סינדי גלאק, ששמה האמיתי הוא הינדי, גדלה במשפחה חסידית בויליאמסבורג. היא אומרת שמשפחתה היתה ענייה כל-כך, עד שלעיתים קרובות לא יכלו להרשות לעצמם לאכול. בגיל 20 נישאה לאיש בו הוריה בחרו בשבילה, ילדה ארבעה ילדים, ואחר כך ניסתה להכנס לשוק הנדל"ן ולהרוויח מעט כסף.

"מעולם לא פגשתי מוסלמי לפני כן", אומרת גברת גלאק. כמה ימים קודם לכן, כשהיא יושבת עם שותפה במשרד קטן בגב החנות, האוויר מלא בריח הלחמניות הנאפות. "הדבר הראשון שרציתי לדעת היה: איזה סוג של מוסלמי אתה?"

מר חביב פורץ בצחוק. "כל הידידים שלה אמרו לה שהיא צריכה להיות זהירה עם השותף המחבל המשוגע שלה, שלא יטמין לה פצצות בחבילות שלה".

בפועל מחלקים השותפים את עבודתם כך שבימי השבת והחגים גברת גלאק אינה מפעילה את העסק, ואינה מרוויחה עליו. לעומת זאת, בימי שישי מר חביב אינו פועל בעסק כלל, וגברת גלאק מפעילה אותו לבדה.

ויש להם גם חוקים משותפים. "אנחנו לא נהנים מהרווחים של מכירות מוצרי החזיר", אומרת גברת גלאק. כל הרווחים וההכנסות ממכירות אלו האסורים בשתי הדתות, מחלקים ונותנים, היא נותנת את החלק שלה כתרומה לבתי כנסת ולארץ ישראל, והוא מחלק את חלקו כבונוסים לעובדים.

הם עובדים קשה. בשנה שעברה רכשו זכיון נוסף, למסעדה בשדרה השישית.

שניהם נשואים והורים לארבעה ילדים באותם הגילאים. מר חביב לימד את גברת גלאק כמה מילים בערבית, והיא לימדה את ילדיו כיצד אומרים "לילה טוב" בעברית.

מר חביב אומר לעיתים קרובות, ששותפות בעסק זה כמו נישואין, וכך הוא גם נוהג, וכאשר הוא חוזר מביקורים במצרים, הוא מביא לגברת גלאק מתנות קטנות.

"אתה הבאת לי אז שמלה מוסלמית", היא נזכרת.

"זו לא היתה שמלה מוסלמית", הוא מתכעס. "זה היה, אני לא יודע, זו היתה שמלה בסיגנון עתיק, תשאלו את אישתי".

עקב ויכוח בנוגע לחוזה, מר חביב וגברת גלאק נמצאים בתהליך של מכירת החנויות, אבל בחודשים הקרובים עדיין יפעילו יחד את החנויות.

כאשר יסיימו את עסקי האפייה והמסעדות, ימשיכו לעבוד יחד.

"היא יהודיה ואני מוסלמי" אומר מר חביב, "אבל זה לא ימנע מאתנו לעשות עסקים".

קישורים:
מקור הידיעה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!