סרק סרק

בחדר מרווח שחלונותיו צופים אל פני קריית-אריה שבפתח תקווה, ישבו הליצמנים כשהם אובדי עצות. בפיקוד מטה ההסברה, משמאל למסדרון רב חדרים ושלטי 'משפחה יהודית גדולה', ולאו דווקא 'משפחה ירושלמית', ישבו בני ה'קאפעלע' הגוראית של תעמולת ההסברה המפלגתית שסבבו את חבר הכנסת יעקב ליצמן וכססו ציפורניים, מחשש לאיבוד המנדט השישי. מכולם, היה זה ליצמן שלא איבד את קור רוחו ולמרות הביקורת הקטלנית שהוטחה בו אישית, הפעיל מנועים וחילץ את העגלה מהבוץ.

אז כהיום, הוא עשה זאת באמצעות "ספין דרעי".

הימים ימי מערכת הבחירות האחרונה לכנסת, בשעה שהקרע בין 'הסיעה המרכזית הגוראית' לחסידות בעלזא נראה היה ככזה שאינו ניתן לאיחוי. בניגוד לציפיית עסקני החסידות, בעיקר הטירונים הפוליטיים שביניהם, לא קיבלה בעלזא את המקום השישי, לא כולו ואף לא מחציתו.

בחצר הבעלזאית, שכבר הוכיחה כי היא יודעת לממש את איומי העצמאות הפוליטית, נשמעו האשמות קשות כלפי יו"ר אגודת ישראל שלא עשה די, בלשון המעטה, לשריון המקום השישי בשלמותו לאיש החסידות, ועל ידי כך גרם במישרין לדחיקת נציג החסידות מהרשימה. ליצמן שמע והחריש. הוא היה משוכנע כי הצדק הפוליטי עמו, שכן על פי ההסכם הבין סיעתי, לבעלזא "לא היה מנדט" לדרוש את שדרשה, וסל התביעות שהציגו העסקנים מטעמה הוא שגרם לכך שהחסידות יצאה כשאף לא חצי קדנציה בידה.

בשעתו, מתוסכלים מהצבתו של יענק'ל כהן במקום השישי במקומו של ישראל אייכלר, יצאו הבעלזאים לפעולת תגמול בדמותה של הפרחת ידיעה על חבירה אפשרית בין בעלזא לש"ס. גם למטה המרכזי בקריית אריה הגיעה השמועה, ומד הלחץ המפלגתי עלה.

כשנראה היה שכמעט ולא נותר פתח של תקווה, היה זה ליצמן שהוכיח כי דווקא כשהוא בלחץ הוא מגיב במחץ. ההתקרבות שהתחזקה באותם ימים בין האריה השואג דרעי לבית ברחוב חנן 10 בירושלים, נוצלה עד תום, כשלחלל האוויר התקשורתי הופרח "ספין דרעי".

דף מסרים רשמי אומנם לא יצא ממטה ההסברה האגודאי, אך לפתע פתאום התהפכו היוצרות ואלי ישי המחוזר, הוצג ככזה שמחזר אחרי חסידות בעלזא. ה"תגובה" המוכנה מראש, לא איחרה להגיע.

בהיגיון ליצמני צרוף הוסבר כי אם ש"ס מתערבת בענייניה של יהדות התורה, תתערב גם יהדות התורה בענייניה של ש"ס, כשאריה דרעי, הוא ולא אחר, יעמוד בחזית ההסברתית של 'המשפחה האשכנזית הגדולה'. בש"ס שמעו והפנימו, ולבעלזא שנותרה ללא פרטנר, ואף הצהרתי, לא נשארה ברירה אלא ליישב את ההדורים, לכל הפחות בקלפיות הנראות לעין.

הזמן חלף. הספין לא.

בשבוע שעבר, נשלף אותו סחריר (התרגום העברי ל'ספין' על פי האקדמיה ללשון) מהארסנל ושוחרר לחלל האוויר. הפעם, לחלל האוויר הרדיופוני, בתוכניתו של מרדכי לביא, ברדיו 'קול חי': "אני לא רואה שום אפשרות שאלי ישי יתערב בתוך אגודה בין פלג אחד לפלג שני.. אם נראה שיש דרך חדשה של אלי ישי שהוא הולך להתערב בתוך אגודה ובתוך דגל אני מניח שגם אנחנו נעשה בתוך ש"ס כל מיני דברים. גם שם יש אריה דרעי". אמר ליצמן בראיון סוער שהעיף ניצוצות לכל עבר, ושיחרר את האריה מכלאו.

התשובה לא איחרה לבוא, ודווקא מכיוונה של סיעת 'שלומי אמונים', בת הברית החדשה של ש"ס. במוצאי שבת, באולמי תמיר, נוכח מאות פעילים שעטפו אותו בחום חסידי ובקריאות עידוד אישיות נוסח 'ימי דרעי העליזים', עמד מאיר פרוש נוכח עם וסיעה, ויותר משנאם על ניצחון ביתר, נאלץ להתגונן כנגד מתקפות ליצמן וזעק מקירות ליבו: "במה חטאנו? איזה עוול עשינו? בסך הכל, הבאנו כבוד לאגודת ישראל".

פרוש, שהמשיך להסביר כי בסך הכל להגן על החסידויות הבינוניות והקטנות בא, ולא לעורר מחלוקת, חזר שוב ושוב על מילת מפתח סתומה משהו: "היינו לצנינים בעיני...". זר כי נקלע למקום (והוא לא נקלע. תסמכו על 'המשפחה הירושלמית' שתשמור על הומוגניות), היה סבור לתומו כי הנואם סובל מקשיי ביטוי. אך גם אם היו לנואם, הרהוט דרך כלל, קשיי ביטוי, ומדעת, הרי שלמאות הנוכחים, חברי מועצה ופעילי סיעת 'שלומי אמונים' מכל רחבי הארץ, לא היו קשיי קליטה.

להם לא צריך היה להסביר כלפי מי הדברים אמורים. "רק חסר היה שמאיר יסיים ויאמר: סליחה שניצחנו", אמר לנו פעיל שטח שהאזין בקשב ולא אהב בהכרח את ששמעו אוזניו: "פרוש לא היה צריך להשיב. טוב היה עושה אם היה משמיע לנוכחים את הראיון הכוחני שהעניק ליצמן. יותר מזה אנחנו לא צריכים", אמר הפעיל, ולא יסף.

פרוש עצמו התחמק מלהתייחס ל"ספין דרעי", אך היה מי שבחר שלא לדלג על המוקש. ראש העיר הנבחר מאיר רובינשטיין, ששהה לפני פתיחת הכינוס בחדרו של כ"ק מרן האדמו"ר מגור - ולא בנוכחותו של ליצמן - פתח את נאומו, לא לפני שהרקיד את הקהל משך דקות ארוכות כמיטב המסורת הברסלבאית, לצלילי הג'ינגל "המלוכה והממשלה לחי העולמים", והסביר כי הערב ידבר בשני כובעים, בכובעו כאיש הסיעה ובכובעו כראש העירייה (היו מהנוכחים שציינו בחיוך, כי ראש העיר הנבחר מחליף יותר מידי כובעים לאחרונה).

בכובעו הראשון, התייחס רובינשטיין בנאומו ל"ספין דרעי", ותקף בדבריו – בלי לנקוב בשמו - את ח"כ ליצמן. מסתבר, שפליטות-הפה מעוררות חמת ליצמן, הן תנאי בל יעבור לקבלת מפתחות לשכת ראש המועצה בביתר. כמו פטרונו 'מאיר הגדול' (פרוש), עשה גם 'מאיר הקטן' (רובינשטיין) שימוש במשפטים סתומים למדי: "שמעתי שיש מי שאמר שאם ש"ס הולכת עם שלומי אמונים הם ילכו עם ידידנו הדגול – ידידי האישי הרב אריה דרעי. ש"ס הלכו עם חלקים באגודת ישראל שפעלו בהנחיית חברי מועצת גדולי התורה. וכאן הבן שואל" – קרא רובינשטיין בפאתוס – "עם מי הם ילכו, עם דרעי? הוא ידיד אישי, אבל עם דרעי"?

ראש העיר הנבחר אומנם הוכיח מעל בימת הנואמים כי הוא איש דברים, אך לעניין ספציפי זה, הוא נראה, ואולי רצה להיראות, כאותו בן 'שאינו יודע לשאול'...

לעזרתו של ראש העיר, בא בן הברית הפוליטי מתנועת ש"ס, שראשיה ידועים במומחיותם בהבהרת טקסטים בעייתיים של נואמים אחרים... יו"ר הסיעה ח"כ יעקב מרגי, על תקן 'הבן שיודע לשאול' וגם להשיב מיניה וביה, מבהיר לנו למה התכוון המשורר: "איך לא יכולנו להתערב? בניגוד לליצמן שהצהיר, רק הצהיר, שאינו מתערב בביתר - עיר שחסידי גור לא מתגוררים בה - הרי שלתנועה שלנו יש אלפי משפחות בביתר. זו התערבות זו? הרי היו שני מועמדים לראשות, ומרן הגר"ע הכריע לבחור במי שמתאים יותר להנהגת העיר. אם מרן לא היה בוחר בנציג של פרוש גם אז היו אומרים שאנחנו מתערבים?" הוא תמה וממשיך: "בכלל, הניסיון להשתמש באריה דרעי על מנת לנופף נגד החלטתו של מרן הוא פסול מעיקרו". כאן מסיים מרגי היכן שרובינשטיין לא סיים: "וכי ש"ס חברה למפלגה או לאיש עצמאי בלי גיבוי של גדולי התורה? הרי היה לפרוש גיבוי של חברי מועצת גדולי התורה שגם ליצמן מכיר בהם כסמכות רוחנית-אגודאית! איך הוא מאיים שילך עם דרעי כאיש עצמאי כנגד דעת מרן? זו המרדה כנגד גדולי ישראל והסתה לא לשמוע בקול דברי חכמים",

ומרגי, כמו ליצמן בראיון, לא נרגע: "זה מעיד על גזענות, התנשאות ופטרונות. ש"ס עצמאית להחליט בכל מקום כפי שתורה לה מועצת החכמים שלה".

מילים כדרבנות. רק קריקטורה פרי מכחולו של מוטי הלר, קריקטוריסט 'המודיע', חסרה...

לגופו של ספין, ובניגוד לשליפה הקודמת, הפעם, מסרבת ש"ס לרקוד לצלילי החליל הליצמני. מעבר לשאלת כשירותו המשפטית של דרעי לתפקיד, המוטלת בספק, וסביר להניח שתתקשה לעמוד במבחן בג"ץ שכבר קבע כמה תקדימים על גבו של דרעי - תמיד לרעתו, הרי שגם אם יקרה הבלתי ייאמן והוא ידלג מעל משוכה זו, לא יעז דרעי להתמודד על העיר בעלת סמל האריה, מבלי שיקבל את ברכתו של מרן הגר"ע יוסף. ויעידו הזדמנויות לקאמבק פוליטי טובות בהרבה, שניקרו לפניו מאז שחרורו ולא נוצלו עקב היעדר ברכת הדרך מרחוב הקבלן 45. יהיו הסיבות והמניעים אשר יהיו, דבר אחד ברור: דרעי בלי ברכת מרן, לא ייצא לדרך.

ליצמן שב ושיחרר את הספין, אך הפעם מסרבים בסביבתו של יו"ר התנועה הקדושה להתרגש. שם מסכמים זאת במשפט קצר וקולע: "הרי אריה יודע שאם יתמודד נגד עמדת התנועה יספיק רמז קל בדרשת מוצאי שבת ביזדים, והוא ייצא בחוץ. מחוץ למשחק הפוליטי".

בניגוד לעבר, הפעם, ישי בא מוכן ולנוכח הספין הממוחזר ששב ונשלף, הוא בחר להרים את הכפפה ולהשיב בספין משלו כשהוא מבהיר כי מבחינתו, ש"ס תשמח לתמוך במועמדותו של דרעי, אם וכאשר. להפתעת גורמים בסיעה המרכזית, מסתבר, כי גם בסביבתו של ישי יודעים לעשות את החשבון. שם מבינים שמועמדותו של דרעי היא מועמדות סרק, אך נוח להם להתמודד עם ההנחתה הספינולוגית, בהדיפת הכדור למגרש היריב.

"הם משדרים לחץ ופאניקה, שידברו עם מי שהם רוצים כולל אריה דרעי, שלכשעצמו זועם לנוכח הספין שעושה ליצמן על גבו. על ש"ס זה לא עושה כל רושם. הם רוצים את אריה? אדרבה, דרעי האיש אינו יכול להתמודד, ואם כוונתם שיתמודד כנציג ש"ס, נראה אותם מתמודדים עם זה", אומר בכיר בש"ס, לציטוט ולא לייחוס.

כעת לא נותר אלא להמתין ולראות באיזו וריאציה יישלף הספין בשלישית. ולתשומת לב גורמים בסיעה המרכזית: אם לא ירוענן לאלתר ארסנל הספינים שבידכם, בפעם הבאה זה יהיה כה שקוף עד שכבר לא יהיה צורך לצעוק 'סרק סרק'.

תורת הקבלה של גפני


"הוא יחליט עבורי איזה ספרדי לקבל, בדיוק כמו שיקבע לי איזה אשכנזי לקבל. כשאני מקבל בחור, לא מנחים אותי שיקולים פוליטיים", הגיב השבוע בציניות אחד מראשי הישיבות הנחשבים השוכן לגבולותיה של בני ברק.

ה'הוא' האמור, הנו חבר הכנסת משה גפני, שחידש בשבוע שעבר פרק בהלכות חינוך כשהסביר כי מעתה ואילך, מצידו, שישלחו הש"סניקים את ילדיהם לצאנז ולסלונים. תורת הקבלה החדשה גם גורסת כי אין לסייע יותר כדבר מובן מאליו לש"סניקים וילדיהם, וכי הפניות ללשכת הח"כ בעניין זה, יטופלו אחרת, מכאן ולהבא.

מעבר לתובנה החינוכית הצריכה עיון לכשעצמה, נזכרנו השבוע בהודאת בעל דין של גפני עצמו אך לפני כחודשיים, עם פתיחת שנת הלימודים, בעת שמצוקת בנות כיתה א' שנותרו בבתיהן עלתה עד השמיים והעיתון.

וכך כתבנו במדור זה בתאריך כ"ב אלול תשס"ז מפי אנשי לשכתו של גפני: "קרוב לאלף פניות, של בנים ובנות מכל הגילאים, הצטברו על שולחנו של ח"כ הרב משה גפני החל מהקיץ. חבר-הכנסת ועוזריו (הפעלתנים לא פחות), אומנם מתקשים להתמודד עם עומס הפניות, אך אינם מרימים ידיים. כשלוש מאות פניות (מתוך האלף האמורות), טופלו אישית, אם על ידי הרב גפני ואם על ידי עוזריו הפרלמנטריים. בפועל, מודים בלשכה, הניבה הפעילות הקדחתנית, הצלחה בשלושה מקרים בלבד, בהם הואילו בטובם מנהל ומנהלת של שני בתי ספר לקבל שני תלמידים ותלמידה, שנדחו בקבלה הראשונית ללא כל סיבה הנראית לעין". סוף ציטוט, לא נגענו.

עם אחוזי טיפול אפסיים שכאלה, אין פלא שגם על ירייה כה מאיימת בדמות הצהרתו הלוחמנית של גפני, נשמעת קריאת "סרק סרק". שהלא מי שאינו אמון על הכנסת השד העדתי לבקבוק, אינו יכול לנופף באיום הוצאתו...

אגודה מסוג אחר


במרתף בית הכנסת 'זכרון משה' בבית שמש, התכנסה לה חבורה מגובשת ובלתי שגרתית. היו שם תומכיה הטבעיים לכאורה של תנועת 'דגל התורה'. שהה שם אפילו יועצו האישי של אחד מבכירי התנועה. ובכל זאת אמרנו "תומכים לכאורה", שכן במציאות הם חשים זה עידן ועידנים כבנים חורגים. אורח חייהם חרדי למהדרין מן המהדרין, ושומו שמים, הם אפילו לא נמנים על בני עדות המזרח נשואי איומיו של גפני, הם בסך הכל אברכים לשעבר, שיצאו לעולם המעשה ומביאים טרף לביתם, אך תעסוקתם היא להם לרועץ.

הם ידעו שאולמות בני ברק וירושלים אטרקטיביים יותר לכינוסים מסוג זה אך העדיפו במוצהר, ועל מנת שלא למשוך אש, את אפלולית המרתף בקרן הזווית של בית שמש. לדברי עשרות המשתתפים, הם מייצגים עוד מאות רבות של חבורה הולכת ומתגבשת ששומרת על קשר בינה לבין עצמה ומרחיבה כל העת את מעגליה. בכינוס הם העזו לראשונה, לקרוא תיגר על הוצאתם אל מחוץ למחנה, דבר המתבטא בעיקר בהפיכת ילדיהם, לסחורה סוג ב', במוסדות החינוך הליטאיים. לא נשמעו שם תלונות, ולא התאוננות על אפליות. נשמע קול ברור וצלול בדבר צורך אמיתי במציאת פתרון של ממש למצוקה. את המועקה הזאת, ניתן היה לחוש באוויר המרתף.

כמה מהמשתתפים, הציבו להם כמודל את סיעת 'טוב' שהכריזה עצמאות בביתר וכשישים קולות היו חסרים בינה לבין המנדט השני. כמה מהמשתתפים אמרנו, לא כולם. שכן רבים מהחברים חשים עצמם באופן טבעי כבשר מבשרה של תנועת 'דגל התורה' לעת עתה, אך לא בכל מחיר.

ויש להם בטן מלאה: "לא ייתכן שנהייה כשרים לבוא בקהל בבחירות, שנהייה ראויים ככתובת לתרומות, אך ביום פקודה כשאנו עומדים עם ילדינו בשער מוסדות החינוך אנו ניצבים בפני שוקת שבורה, וזה רק קצה הקרחון של מגוון בעיות פנימיות שאינן זוכות להכרה, שלא לדבר על טיפול".

ומה הפתרון?

"מה שעשה פרוש לחסידויות הקטנות באגודת ישראל. גם שם הייתה סיעה גדולה שלא ממש ספרה את מי שלא נמנה בין שורותיה, עד שהקטנים השכילו להתאחד ויצרו כוח מוביל משל עצמם".

עבור אחדים מהמשתתפים, פרוש הוא המודל. נכון לעכשיו רק המודל ולא אופציה ריאלית לבחירה פוליטית, וזאת על אף שבבחירות המוניציפאליות האחרונות באלעד, נרשמה גם חבירה שכזאת בין בני הציבור הליטאי העובד, לסיעת שלומי אמונים המקומית. נכון לשלהי הקדנציה הברית המקומית עדיין נשמרת, כשסיעת 'שלומי אמונים' החסידית באלעד, היא זו שדואגת להקצאות בתי הכנסת של בני הקבוצה הליטאית. כאות הזדהות והכרת הטוב השתתפו נציגי קבוצה זו בכינוס 'שלומי אמונים' במוצאי שבת, וישבו במרכז האולם כמחותנים ראשיים. ומדוע שלומי אמונים, שאלנו: "שם לפחות מקשיבים לנו", נענינו.

הם אומנם קוראים לעצמם בשם בעל אסוציאציה אגודאית – 'אגודה אחת', אך חשוב להם להדגיש שאין להם יומרות פוליטיות מוצהרות: "המטרה שלנו היא בראש ובראשונה להפוך את קיומנו ללגיטימי. לדאוג לכך שגם מי שנאלץ לעזוב את הכולל בשל צורכי פרנסתו, יוכל להמשיך ולחוש חלק מהציבור התורני ללא רגשי נחיתות. היעד שלנו הוא שנפסיק לעמוד כעניים בפתח ולהתחנן על נפשנו ונתחיל לקחת את עתידנו בידינו, אנחנו בסך הכל רוצים לחיות בכבוד. לא יותר", מסביר לנו אחד מבני החבורה. ויש לו גם סיומת בכלל לא רעה: "לפני שראשי דגל התורה שולחים בליסטראות החוצה, שיתבוננו בבית פנימה ויסיקו מסקנות, רגע לפני שמבחינתם יהיה מאוחר מידי".

ודברים היוצאים מן הלב ששמענו, רשמנו.

'בית ספר לפוליטיקה', טורו של אבי בלום, מתפרסם ברשת העיתונים 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!