יח"צנויות במיץ עגבניות
איזה שר נאחז בספין העגבניות, היכן מנסים למכור לנו שהפוליטיקה החרדית היא בעצם 'כולל', ומה מסתירים מאיתנו העיתונאים בעניין הבחירות בי-ם. וגם ההסבה של 'זקן הפרשנים' לתחום הייעוץ הפוליטי לא נעלמה. ח. לס מצליף ב'בין השורות' בשביל שבועיים
מי 'יגאל' את העגבניה
'עונת העגבניות המיוח"צנות' נפתחה בקול תרועה רמה. 'עגבניית היבוא', שהוכרזה פטורת מסים - פילחה מסילות נרגשות אל לב כתבנו עד כדי מסירת ה'רווח' היח"צני שבעניין היישר לידיו המתוקשרות של...שר התקשורת.
"שורה של הבנות מיוחדות בין שר החקלאות שמחון לבין שר התקשורת אטיאס תביא לירידת מחירי העגבניות"; "השר אטיאס הציעה הצעה פשוטה... השר שמחון קיבל את ההצעה", סיפרו לנו השבוע בדרמטיות מה, אי אלו עיתונאי חצר.
וכמעט שפצחנו בשיר המוכר "וכל הכבוד לשר".
אלא שאנו, הזוכרים עוד מימי 'בחירות ביתר' כי שר התקשורת מקפיד שלא להתערב בעניינים שאינם בתחום סמכותו (ע"ע ערוצי הקודש), נחפזנו לבדוק האם גם כאן, כמו בביתר, מייחסים לו, לשר המתוקשר, 'רווח' על לא עגבנייה בכפיו.
וכך העלו ירקננו בסלם: האיש האמון על משרד החקלאות בישראל הוא השר שלום שמחון. שר זה עיכב את הסרת מסי העגבניות כסנקציה על אי-מתן הכשרים להיתרי מכירה. משהוסדר הנושא (על ידי מועצת הרבנות הראשית, בהוראת בג"ץ) נתמלא בעצם תנאו של השר. ומשכך, הוסרה המניעה ליבוא העגבנייה. די פשוט, לא?
אך משום מה, בעניין פשוט וברור זה, נחלקו עיתוננו ועורכיהם לכמה דעות, ואית דסתרי עצמם מיניה וביה:
א. 'קו עיתונות' - בראש עמוד 18 כותב אבי בלום את האמת הפשוטה: המחסום הוסר, ההגבלה הוסרה גם היא. אולם אבי רוזן, עורכו הנכבד, שכנראה לא עבר כדבעי על דברי כתבו הנאמן, הביא באותו העמוד ממש, בכתבה שמוקמה מתחתית העמוד, את 'דבר העגבניה המיוח"צנת' (תחת יאיר קורן - שם הקוד ל'ידיעות מטעם'), וכדאי ביזיון וקצף (של רסק עגבניות).
ב. ב'בקהילה' מביא רייניץ כ'תורה מסיני' את דבר היח"צנות – ממש ככתבו וכלשונו - שטויות במיץ עגבניות. ותימא לנו על העורך בנימין ליפקין – כלום עגבנייה טרייה כבודו?
ג. חיים יודלביץ ב'משפחה' ועורכו אבריימי רוזנטל היחידים שכתבו לנו את האמת הפשוטה כל כך. אכן, לא הכל יחצנות נמוכה. הם הוכיחו לנו כי הם אינם כלולים ב'היתר מכירה' (תרתי משמע), ועל כך מגיע להם צל"ש ללא סייג.
ונחתום בציטוט מתוך 'אדרבה' של פ. חובב: "ברגע שעולה העגבנייה העברית על שולחן סדר היום הציבורי, לית חוק ולית סדר. כל הרשויות עושות יד אחת למען העגבנייה העברית האהובה, אפילו ההיגיון ושיקול הדעת הסביר מפנים את מקומם מפני כבודה של העגבנייה העברית".
א-לי א-לי (זלמנוביץ) שלא יגמר לעולם
העיתון היחיד שחזה במדויק את הצלחתו של מאיר רובינשטיין (כלומר פרוש) בביתר, היה כידוע העיתון המתחדש 'שעה טובה'.
אם בזמן רגיל הייתה ידיעה כמו "עיתוננו אזלו מן החנויות בשעה מוקדמת" זוכה לקיתונות בוז, הרי ש'השתא הכא' כנראה שלפחות בביתר הייתה עובדה זו נכונה. ולא איש כאשר צוקרמן יניח לחגיגה זו (העולה בשמחתה אפילו על פסטיבל רבין מבית 'שעה טובה') לחמוק מבין שיניו, והפעם בזכות מלאה. מה לעשות – שיחקת אותה! וכל אלו שזלזלו בך ערב הבחירות – כולל כותב אלו השורות, נאלצו לאכול את הכובע.
אלא, שבעוד שבשבוע הנוכחי, השני מאז סיום הבחירות, עברו העיתונאים לניתוחים, פרשנויות ודיונים בדבר ההשלכות הצפויות על הפוליטיקה החרדית בכלל והבחירות המתקרבות אלינו בפרט, הרי שב'שעה טובה' לא מתכוונים להניח כל-כך מהר לטרף שבפיהם.
גם השבוע היה העיתון מלא וגדוש בניתוחי פלפולי והגיגי מערכות וקלפיות ביתר, ומי הוא שיעיז – אפילו כעת, לפצות את פיו.
וכך, בעוד אנו, ליבנו החלש מלא רחמים ופרגונים, ו'מבין האידיאל בכל פסטיבל', הרי שלאויב כזה מבפנים לא ציפו ב'שעה טובה':
הרב יעקב ב. פרידמן 'פובליציסט הבית' לא ראה בעין יפה כלל את פסטיבל ביתר המתהלך בצידי טורו. במאמר מחודד, על פני שלושה עמודים, מוציא הרב פרידמן את הכביסה המלוכלכת החוצה. "עיתון אינו בית מרזח", קובע הרב פרידמן ומגדיר את התנהגות העיתון כ"אלימות צווחנית". אלימות שכזו מתריע הרב פרידמן, היא "קצרת ימים ומותירה שובל של טעם שפל".
אך גם אחר מהלומות שכאלו בפניהם של משלמי שכרו, משאיר הרב פרידמן מוצא (וסולם) של כבוד: "אם שעה טובה יפרסם את המאמר הנוכחי, וירשה לבקר את עצמו – הוא יהפוך מערימת דפים צבעוניים מכורכים – לביטאון".
ואם קראנו כעת בעיתון את המאמר הנ"ל, משמע, אליבא דהרב פרידמן 'שעה טובה' הינו כעת 'ביטאון'.
ואחרי שמצאתי אילנות גבוהים להיתלות בהם, אזי גם אני הק' ח. לס מצטרף להנ"ל ומבקש מ'שעה טובה': משבוע הבא - חלאס.
מ'זקן הפרשנים' ל'מדריך הנבחרים'
יעקב ריבלין – 'עייצס גייבער'. ותיק פרשני העיתונות החרדית העלה השבוע את עצמו בדרגה. ממרום שבטו, כזקן שבט הפרשנים, החליט הריבלינאי כי במקום לפרשן את העבר בזמן אמת ולנסות לחזות את העתיד - כיתר עמיתיו המפרשנים, עדיף ופשוט יותר להורות על ביצוע מעשי העתיד, ומשכך יעשה על פי הלכות ה'טור', הרי שפרשנותו ל'אסטרטגיה מבית מדרשו' תהיה הפרשנות היחידה האורגינלית.
האמת, קלים חייו של זקן הפרשנים, זה המפרשן על העבר לאחר מעשה, ומייעץ לעתיד - ללא נקודת מבחן מוגדרת לאימות הפרשנות. אלא שאנו, המאמינים לדעתו כי הוא ה'נחום ברנע' של הציבור החרדי, תמהים מצידנו תמיהה גדולה: היאך נעלמה לה דעתו המלומדה בערב הבחירות? האם נחום ברנע היה נותן למאן דהוא להשתיקו?
וכך, במקום להנפיק לנו הסברים על היעלמותו המוזרה ערב הבחירות, מבכר יעקב ריבלין לחלק לנבחרים עצות.
בבקשה, ספרו לנו את האמת
עיתוני המגזר עסקו השבוע בחידת זהותו של ראש העיר הבא של ירושלים. האם לופוליאנסקי ירוץ שוב או החל עידן מאיר פרוש, ואולי בכלל יהיה זה אריה דרעי או שסגורים על יהושע פולק. ואולי, אולי, יהיה זה ניר ברקת או מיקי לוי... אח, סיכוי קטן.
אז זהו, כפי שידוע, ירושלים איננה עיר חרדית ברובה, ירושלים נמצאת כיום בידיים חרדיות לא בגלל שרוב הבוחרים בה חרדים, אלא עקב סייעתא דשמיא מיוחדת. הסייעתא דשמיא הזו ירדה לעולם על ידי איש שאינו מפחיד את החילונים. הוא חרדי, אבל יכול לנאום בכיכר רבין, הוא מדגל התורה, אבל נואם בפסטיבל הסרטים. האיש הזה, מה לעשות, הוא הנוסחה שמשאירה את הבוחר החילוני ביום הבחירות בביתו. זוהי האמת לאמיתה.
תארו לעצמכם את מאיר פרוש באירועים ממלכתיים מניח זרים לצד ראש הממשלה, נשיא מדינה ונשיאת ביהמ"ש העליון. תחשבו איך תשווקו לחילונים את מאיר פרוש כמיצגה של מדינת ישראל וראש העיר של בירתה. לא יהיה למתמודדים החילונים נשק טוב מזה להוצאת בוחריהם מבתיהם.
את זה, את המילים האלו, את ההסבר הזה, בצורה הפשוטה והברורה ביותר, אף אחד לא קם לומר.
מה קרה? האם כולם אצלנו מלחכי פינכה? הכל אצלנו זה 'שמור לי ואשמור לך'? אף אחד לא יאמר כאן משהו שעלול להרגיז מישהו?
מדוע שום פרשן לא קם וצעק 'המלך עירום'. הרי אין רוב אוטומטי לכל מועמד, ירושלים אינה ביתר, אז מדוע אתם ממהרים לחלק את השלל ולהתלכלך בפוליטיקות פנימיות קטנות.
מדוע אף אחד לא קם ואמר את הדברים הבאים: לפני שאתם מתעסקים במי יהיה המועמד אולי כדאי שתשפרו את יחסיכם עם מיקי לוי, כי בקצב הזה יתכן מאוד שכל המריבה שלכם היא על "מי יהיה סגנו".
יום אחרי הבחירות, אם חלילה נפסיד, ידעו כל הפרשנים להסביר לנו כי "זה היה הפסד ידוע מראש".
אנחנו, מצפים לשמוע מכם, כתבים ופרשנים יקרים, אומרים לנו את האמת כבר היום.
הרבה זמן לא ראיתי כתבה כזו סרת טעם וריח. כתבה רצופת שקרים ומחמאות מחניפות עד כדי בחילה. "רתחא דאורייתא של השר", "המתמיד ליצמן", "גוטרמן שומר הסדרים", "מגיד השיעור יהושע פולק", וכן הלאה על זו הדרך.
'תחליף האצבע - למעוניין בהקאה', היה הקטע על הגאון הצדיק ר' יעקב גוטרמן שליט"א, הלומד ומתפלל בישיבה מדי יום. כל פגישה אצלו היא חבורה וכל דרשה היא שיעור כללי. וכמובן הוא גם מוסר שיחות מוסר לבחורי הישיבות בקרית ספר. אחרי כל זה ברור גם למה הוא מקבל שישי קבוע מדי שבת.
יודע צדיק נפש בהמתו. לא שלחנו את נציגנו לכנסת כי הם היו ראשי ישיבות או לפחות מבחירי הכוללים. די, אל תספרו לנו על גודל ההתמדה העצומה שלהם, לא מעוניינים לשמוע שהם בעצם כמו בחורי ישיבות - כל היום בשטייגען. אנחנו לא פסיכים ואל תזלזלו באינטליגנציה שלנו לגמרי.
אנחנו נסתפק בזה שהם ילמדו דף היומי, כמו המינימום שחייב כל יהודי. וגם על זה לא נשאל. זה לא ענייננו.
אז אל תצלמו לנו את כל אלו עם ספרי לימוד בידיהם, אנו לא זקוקים להמחשת נבחרנו בתמונה עם גמרא. אולי תיכף תנסו להסביר לנו שכל הפוליטיקה הפנימית החרדית המלוכלכת היא בכלל 'ויכוח בלימוד'.
ולפינאלה, הציטוט הבא: "תלמידי הישיבה מכירים את גוטרמן כאברך וכבחור מן המניין, חלקם אף יתכן שלא יודעים כי הוא ראש המועצה שלהם".
המרא דאתרא הרב קסלר, יעקב גוטרמן מאחוריך.
משבצת בגוב האריות
חיים יודלביץ (יהודה טביוביץ) חתניה דבי נשיאיה – הרב מוטקה בלוי, וכתב לעניינים מקומיים ב'משפחה', 'שיחק אותה' השבוע – לכאורה.
הסקופ שלו על דברי גפני לספרדים - "לכו לפרוש שהוא יסדר לכם מקום" - תפס את מרכז העמוד, בתוך הדאבל האליטובי.
אז למה 'לכאורה'? כי הסקופ החזיק 'בלעדיות' עד לרגע בו פתחנו את 'שעה טובה' וגילינו את הכותרת זועקת: "שש"ס תשלח את ילדיה למוסדות של פרוש". ובעוד יודלביץ הביא את הציטוט מפי השמועה (בתוספת שאלה אחת לגפני המאשר את המיוחס לו), הרי ש'שעה טובה' מביאים את אותו הציטוט היישר מפי המקור, בראיון מיוחד ונרחב.
הכתב המזמר בעצב
בשבוע שעבר סיפר אשר מדינה בעצב לקוראיו, כי "עד שזכה להכיר את פינדרוס – הוא כבר לא ראש העיר". ואנו, שמענו מהצד השני גם כן - קינה מעין זו: "עד שזכינו להכיר את אשר מדינה, איננו זקוקים כבר לשירותיו".
'בין השורות' שולח ברכת "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ביתר ו'בקהילה', לא תזדקקו לכתבות עוד".
ועוד בענייני ה'מדינה'. בשבוע שעבר תיאר לנו אשר מדינה בסיקורי יום הבחירות, כי "מישהו שכנראה שיעמם לו, שם קלטת של פורים עם השיר 'ליהודים'...". מה שמדינה לא שם לב (כנראה, עקב התרגשותו מהיכרותו עם פינדרוס), שהשיר 'ליהודים' היה הג'ינגל של באיאן "כן, כן, כן תהיה לנו". הרשימה שסימנה 'כן'.
אנחנו לתומנו, ציפינו מהזמר החדש לקצת יותר אוזן מוזיקלית.
ומצד שני: 'לך תבנה מדינה' – טורו של אשר מדינה הכיל השבוע את "הלכות ימי הכיכר, קונטרס הלכות יום הזיכרון ליצחק רבין ובו ח' סעיפים". חזק ביותר - מי שלא קרא הפסיד.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 11 תגובות