בית הכנסת "שערי שמים" בקהיר חגג 100 שנים להקמתו
יום הולדת עצוב לבית הכנסת בקהיר: בבית הכנסת "שערי שמים", אחרון בתי הכנסת הפעילים בבירת מצרים, התכנסו אתמול רק כמה עשרות אנשים, שרידיה הבודדים של הקהילה היהודית, לציין 100 שנים להקמתו
- ארי ניומן
- י"ט חשון התשס"ח
בית הכנסת, אתמול. צילום: יואב שטרן, "הארץ"
תקיעת השופר ניסרה בחלל ההיכל. הרב מארק אלפסי, שהגיע לטקס במיוחד מפאריס, בחר בתקיעה אחת ארוכה, כמו בתפילת נעילה, המסיימת את יום הכיפורים. מקהלה מיהודי סלוניקי פצחה בשיר "הבה נגילה." זמר מצרי שר בארבע שפות על תשוקתו לשלום. כמה מן הנוכחים הזילו דמעה.
כתב העיתון 'מעריב' מדווח על האירוע במהלכו חחגו אתמול בבית הכנסת "שערי שמים" בקהיר 100 שנים להקמתו: זו היתה חגיגה שמחה וגם עצובה, יהודית וגם חילונית, מאופקת וגם רגשנית. אבל לעשרות היהודים והישראלים שהתקבצו אתמול בבוקר בבית הכנסת היפה, ברורה היטב משמעות האירוע: היה זה, למרות שלא הוגדר כך רשמית, טקס האשכבה לקהילת יהודי מצרים. יותר מאלף שנות קיום יהודי בארץ הנילוס נשענים כיום על שרידים בודדים, מזדקנים, של 40 יהודים בלבד, ההולכים ומתמעטים.
קהילת יהודי מצרים היתה אחת המפוארות בקהילות היהודיות מחוץ לארץ ישראל. כאן פעל הרמב"ם, ופה התגלתה לפני יותר ממאה שנה אוצר ה"גניזה." בשיאה, בשנות ה־40 של המאה הקודמת, מנתה כ־80 אלף נפש, רו־בם בקהיר ובאלכסנדריה. בית הכנסת "שערי שמים," השוכן ברחוב עאדלי במרכזה של קהיר, הוא אחרון בתי הכנסת הפעילים בבירת מצרים. בחגים מגיע לכאן הרב אלפסי ומנהל את התפילות.
אתמול התאסף בהיכל בית הכנסת קהל המונה רק כמה עשרות. חלקם יהודים מבני הקהילה, מיעוטם ישראלים והאחרים מוזמנים זרים. היו שם שגריר ישראל בקהיר, שלום כהן, קודמיו צבי מזאל ודוד סולטן, וכן אלמנתו של השגריר הראשון, אליהו בן־אלישר ז"ל. ממשלת מצרים שלחה נציג רשמי, את יועצו של שר הבריאות. הגיעו גם השגריר האמריקני בקהיר, פרנסיס ריצ'ארדוני, שגריר הוותיקן וגם עמיתיהם מספרד, איטליה וצרפת.
"לא ראיתי את בית הכנסת גדוש ומלא כבר 50 שנה," סיפרה מגדא הארון, בת הקהילה היהודית, "הפעם האחרונה שהוא נראה כך, היתה בשנות השישים. אל תתנו לזה למות. אנחנו רק 40 איש, אבל יש מאחורינו היסטוריה ארוכה," אמרה בהתרגשות. ד"ר גאבר בלתאגי, זמר אופרה מצרי, שר בעברית, ערבית צרפתית ורוסית שיר על השלום. "אני מתעורר ונרדם, זה עלה הזית בידי, ולבי מייחל שהרע יעבור מן העולם," התנגנו מילות השיר בחלל.
"זה מקום שהולך ונגמר, והנה ניתנו לו כמה נשימות של חמצן," סיכם העיתונאי מאיר כהן, לשעבר דובר שגרירות ישראל בקהיר. כהן, בן ,57 חגג כאן בשנת 1963 את הבר מצווה שלו. ב־1947 נישאו שם הוריו. לאירוע בא, בעצם, כדי להיפרד מילדותו. "במקום שהולך ונעלם תוקעים בשופר ושרים, זה חלום."
כתב העיתון 'מעריב' מדווח על האירוע במהלכו חחגו אתמול בבית הכנסת "שערי שמים" בקהיר 100 שנים להקמתו: זו היתה חגיגה שמחה וגם עצובה, יהודית וגם חילונית, מאופקת וגם רגשנית. אבל לעשרות היהודים והישראלים שהתקבצו אתמול בבוקר בבית הכנסת היפה, ברורה היטב משמעות האירוע: היה זה, למרות שלא הוגדר כך רשמית, טקס האשכבה לקהילת יהודי מצרים. יותר מאלף שנות קיום יהודי בארץ הנילוס נשענים כיום על שרידים בודדים, מזדקנים, של 40 יהודים בלבד, ההולכים ומתמעטים.
קהילת יהודי מצרים היתה אחת המפוארות בקהילות היהודיות מחוץ לארץ ישראל. כאן פעל הרמב"ם, ופה התגלתה לפני יותר ממאה שנה אוצר ה"גניזה." בשיאה, בשנות ה־40 של המאה הקודמת, מנתה כ־80 אלף נפש, רו־בם בקהיר ובאלכסנדריה. בית הכנסת "שערי שמים," השוכן ברחוב עאדלי במרכזה של קהיר, הוא אחרון בתי הכנסת הפעילים בבירת מצרים. בחגים מגיע לכאן הרב אלפסי ומנהל את התפילות.
אתמול התאסף בהיכל בית הכנסת קהל המונה רק כמה עשרות. חלקם יהודים מבני הקהילה, מיעוטם ישראלים והאחרים מוזמנים זרים. היו שם שגריר ישראל בקהיר, שלום כהן, קודמיו צבי מזאל ודוד סולטן, וכן אלמנתו של השגריר הראשון, אליהו בן־אלישר ז"ל. ממשלת מצרים שלחה נציג רשמי, את יועצו של שר הבריאות. הגיעו גם השגריר האמריקני בקהיר, פרנסיס ריצ'ארדוני, שגריר הוותיקן וגם עמיתיהם מספרד, איטליה וצרפת.
"לא ראיתי את בית הכנסת גדוש ומלא כבר 50 שנה," סיפרה מגדא הארון, בת הקהילה היהודית, "הפעם האחרונה שהוא נראה כך, היתה בשנות השישים. אל תתנו לזה למות. אנחנו רק 40 איש, אבל יש מאחורינו היסטוריה ארוכה," אמרה בהתרגשות. ד"ר גאבר בלתאגי, זמר אופרה מצרי, שר בעברית, ערבית צרפתית ורוסית שיר על השלום. "אני מתעורר ונרדם, זה עלה הזית בידי, ולבי מייחל שהרע יעבור מן העולם," התנגנו מילות השיר בחלל.
"זה מקום שהולך ונגמר, והנה ניתנו לו כמה נשימות של חמצן," סיכם העיתונאי מאיר כהן, לשעבר דובר שגרירות ישראל בקהיר. כהן, בן ,57 חגג כאן בשנת 1963 את הבר מצווה שלו. ב־1947 נישאו שם הוריו. לאירוע בא, בעצם, כדי להיפרד מילדותו. "במקום שהולך ונעלם תוקעים בשופר ושרים, זה חלום."
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות