אל"ף בי"ת לאנאלפביתים

'מכתבו של מעריץ'

אם סברנו שנסיעת החינם העיתונאית במרכבתו של הפוליטיקאי נשוא כתבתו הינה שיטה עיתונאית (ריבלינאית) מחוכמת למציצת מידע בלעדי (סקופים בלע"ז), אגב נסיעת חינם, יבוא אריה זיסמן ויוכיח כי עיקרה של השיטה היא דווקא תשלום מפולפל של טור מלא, בו המשלם הוא דווקא העיתונאי הטרמפיסט, הנאלץ 'לשלש מילים' (וטורים) - טבין ותקילין - ל'צור הסעתו'.

בימים בהם מוטח אלי ישי אל עמוד הקלון על ש"לא נלחם מספיק נגד קיצוצו של אולמרט בתקציבי הישיבות" (או למען הדיוק, נלחם – אך בדרכו שלו ולא כהבנת האשכנזים בשיטות המלחמה), נאלצתי לצבוט את עצמי למראה הכתבה המלוקקת והמתפעמת, אותה הקדיש השבוע 'יתד נאמן' ל'מקצץ תקציב הישיבות' עצמו.

את שלושת העמודים הראשונים של 'יתד השבוע' - כמו גם את רוב טורו 'מקור נאמן' (בן ארבעת העמודים הנוספים), הקדיש השבוע אריה זיסמן, הכתב המדיני של יתד, לכתבה מתפעמת אל מול אישיותו הכובשת של ראש הממשלה ועל כישרונו כי רב בליהוגי סרק עם עיתונאים ועם נשיאים.

אולמרט הנמצא, כך נראה, במבוך אינסופי של הסתבכויות, חקירות פליליות וסתם חתירות פנימיות מבית, נוקט בשיטה של התמדה ב'עסקים כרגיל', תוך ניסיון לייצר כותרות מדיניות/ביטחוניות ודרכן לקבוע 'סדר יום עיתונאי' - כזה הנוח לו. זאת במקום 'סדר יום פוליטי' המקצר את ימיו.

ישנם עיתונאים האוהדים את האיש ומשתפים עימו פעולה מאהבה. אחרים, פשוט נופלים בפח הנטמן להם ומשתפים פעולה ב'קו המוכתב', בלא להבין כי הם בעצם כלי משחק. וישנם כאלו המחזיקים מעמד עד ל...'צירופם למטוסו של ראש הממשלה'.

קטונתי מלקבוע לאיזה מבין האפשרויות שייך אריה זיסמן, האם זוהי 'תשובה מאהבה' או שמא 'כוחה של טיסה'. כך או כך, כתבה אוהדת שכזו (או שמא 'מכתבו של מעריץ') בעיתון חרדי - לא זכורה לי מזה זמן רב.

בתחילה פותח זיסמן את סיקור ביקורו של ראש הממשלה באירופה, בתיאור מעמדי קבלות הפנים המרשימות בצרפת ובריטניה "שעשו הכל כדי להנעים את שהותו ולתת לו תחושה טובה", ול'קטני הבנה שביננו' נסביר, כי כאן קובע זיסמן את דעתו שאולמרט זוכה להרבה כבוד באירופה, ומדינות הממררות בדרך כלל את חייה של ישראל – 'נמסות אל מול פני אולמרט'.

אחר כך ממשיך זיסמן להסביר לנו כי לראש הממשלה, הנוהג תמיד לומר "אני מרוצה", היו הפעם סיבות טובות. בהמשך מתברר כי הסיבות לכך לא בדיוק נאמרו לעיתונאים – וקביעתו מתבססת יותר על משאלות לב ואמונה עיוורת, מאשר על יסודות מוצקים.

תקצר היריעה מלסקור את שפע המחמאות, המרומזות והמפורשות, אותן שוזר זיסמן סביב ראשו של אולמרט. את התחושה הנעימה עם הכתבים, את החיוכים שהצליח להוציא ממנהיגי בריטניה וצרפת, אך העיקר הוא בסיום: "אולמרט מסיים את ביקורו ומסמן וי נוסף. שני המנהיגים החדשים של אירופה אימצו לחלוטין את המסר שלו". אח, היש לכם ראש ממשלה מוצלח מזה?

לע"מ (לשכת עיתונות ממשלתית), אריה זיסמן מאחורייך.

וספורט לסיום


בלא ספורט כידוע - אין חיינו חיים. לטעמו של אולמרט, ספורט הוא לא פחות מעניין בינלאומי רב ערך - כזה הנדון בכובד ראש בפגישת ראשי מדינות. כך כנראה סבור גם אריה זיסמן, שהקדיש בטורו 'מקור נאמן' קטע שלם לסיקור ענייני הספורט, אלו שעלו בפגישותיו של ראש הממשלה עם עמיתיו מהעולם ועם המאמן הישראלי הגולה בצ'לסי.

ותמיהה לנו: האם ה'מבקר' הרוחני של יתד אינו שולט בענייני הספורט ופשוט לא הבין במה המדובר, או שמא דווקא דעתו הספורטיבית זהה לדעתו של רעהו לעניינים מדיניים?!

ומכיוון שלא חלף זמן רב מאז ימי התשובה, נלמד אנו על זיסמן זכות, כי רק הבלבול בין אהוד אולמרט לבין שני אחיו - ירמי אולמרט - יו"ר איגוד הכדורסל ויוסי אולמרט פושט הרגל - איש הכדורגל, הוא שגרם לאריה זיסמן איש חיפה (מכבי?) – להעריץ בטעות את יו"ר קדימה במקום את יו"ר האיגוד.

וברוח ימים אלו - ניתן לסכם ולומר כי אריה זיסמן הוציא לאולמרט את הערמונית מהאש.

רפואה שלימה.

מרן הרב ליצמן


ובעוד זיסמן מעריץ את אולמרט, החלו עמיתיו ליתד – להעריץ דווקא פוליטיקאי אחר. ח"כ יעקב ליצמן זוכה בימים אלו למנות גדושות של סיקור. שבוע אחר שבוע מתאר ה'יתד' את פעלו הברוך, הצעותיו לסדר, וכמובן את מלחמתו הקדושה - מלחמת בני האור בבני החושך.

דווקא כשיו"ר המפלגה ח"כ אברהם רביץ זוכה לקיתונות של ביקורת ("לתיקוני שדרתיך"), זוכה חסידות גור ובניה (גפני וליצמן) לרוות מלא חופניים נחת מעיתון הדגל.

ומכיוון שכנציג גור מוגבלת כידוע כהונתו של ליצמן לשתי קדנציות בלבד (בדומה לנשיא ארה"ב), מציע 'בין השורות' כי לאור ההתפתחויות האחרונות, יכהן בקדנציה הבאה ח"כ ליצמן מטעם דגל במקומו של ח"כ רביץ (בסיעת יתד נאמן – שהרי "לעיתון יש תנועה", נאום הרביץ).

הפיספוסים של ריבלין


הסקופ המרכזי של יעקב ריבלין על התנגדותו של הרב אלישיב לחלוקת ירושלים – מעלה בנו ניחוחות של מתחרהו הצעיר והדומיננטי – הלא הוא המבקל"ש.

וכך כתב המבקל"ש בטורו כבר לפני שבוע: "השבוע מתברר, כי לגישה הבלתי מתפשרת בעניין חלוקת ירושלים, יש על מה להישען, שכן מרן הגרי"ש אלישיב, הבהיר לבאי ביתו את דעתו הנחרצת בנושא, אחר שהוצגו בפניו התוכניות המדיניות המוצעות, התבטא: אתם יכולים לפרסם בשמי, שאני נגד חלוקת ירושלים".

אנו מצידנו נדון את זקן הפרשנים לכף זכות כי הוא אינו נוהג לעיין בעיתונים בהם הינו 'עובד לשעבר'.

ומאותה סיבה 'שכח' כנראה זקן הפרשנים, כי זכות הראשונים לדיווח על דברי רביץ בגנות הקריקטורה, אינה שייכת למרדכי לביא בליל יום חמישי, אלא דווקא לעיתון 'קול העיר' בבוקר יום רביעי.

'בין השורות' בגיליון מטה הבחירות של פינדרוס


אלף בית של עיתון מכור

גיליון ערב הבחירות של מטה פינדרוס, מקדיש את מדור 'המילון של אורי גרין' ל"האל"ף בי"ת של יוסף שטרית". לגיטימי הירשמן. העיתון שלך, אתה תחליט למי לסייע בבחירות. אבל, בחייאת הירשמן – לפחות תשחק רציני את המשחק. הרי כל ילד בגן קורא וצוחק עליך. ולמה? פשוט: האל"ף בי"ת שם - מתחיל אומנם ב-א', אבל אח"כ יש שלושה ערכים של ב', משם זה מדלג ל-ד', חוזר ל-א', ממשיך פתאום ב-ל', ארבעה ערכים ב-מ', בקיצר הבנתם... אל"ף בית של עיתון מכור. ולנו רק נותר לשאול: האם מטה שיטרית בונה על אלו שאינם יודעים אל"ף בי"ת ?

"דלף" לו - לפינדרוס

"היום דלף מסמך פנימי שלנו ובו ניתוח מפורט של יחסי הכוחות. לפי המסמך שהוכן בידי אנשי מקצוע עולה כי יש לנו יתרון של שני אחוזים על פני המועמד השני", מעדכן פינדרוס ליתר ביטחון במלוא הפרטים - את מי שעדיין לא התעדכן בפרטי המסמך ה'נדלף'. לנו, משום מה, לא נראה לנו שמישהו שם ישלם בראשו על התקלה החמורה שבדליפת ה'מסמך המסווג'.

סקר עם 'טעם'

בעמוד הראשון מובא ה'סקר-מטעם' מטה פינדרוס הקובע כי "לפינדרוס יתרון קל בסקרים". המאבק המורלי חשוב כידוע מאוד. חשוב לחזק את אנשי פינדרוס אל מול הפרסומים המנבאים הפסד בפער גדול לטובת רובינשטיין. "ההכרעה תיפול על היכולית הארגונית ביום הבחירות", מדרבן העיתון את קוראיו, וגם 'מעדכן אותנו' בפרט נוסף מתוך הסקר: "64 אחוז מהציבור לא משוכנעים שצריך דווקא ראש עיר חסידי". אכן, מקצוענים בהסברה.

ה'גזרה המזרחית'

והנה אנו שוב ב'גזרה המזרחית' - ממנה לא מתעלם ביטאון המטה. כל מי שמעט בעניינים יודע כי חלק גדול מהמאבק הינו על קולות הספרדים. אחוז 'בגידתם' בש"ס הוא זה שיכריע את המערכה. בהתאם לנתון זה מכריזה כותרת נוספת כי "מטה פינדרוס: נמשכות ההתנכלויות לרב העיר"... אח, לב כל ספרדי נמס.

בואו בהמוניכם

כותרת נוספת קובעת: "מטה פינדרוס: התגייסות לקראת הישורת האחרונה". "במטה מספרים על ציבורים שלמים שהחליטו להצטרף למטה ראש העיר".

פסוק לי פסוקך

גם את נושא פסק דינו של הגר"נ בן שמעון אב"ד תל אביב נגד פינדרוס, מלבן עיתון המטה היטב מכל צדדיו. כלומר 'ליבון' כפשוטו, עד שחלבי יהיה כשר לבשרי. טענות פינדרוס מובאות במלואן אחת לאחת - עד שלכל קורא בהיר ונהיר כי הגר"נ בן שמעון הוא מחוצף שהעז לצאת כנגד דעת מרן הגרי"ש אלישיב.

מדינה בהסוואה

היחיד שמביא חומר 'אובייקטיבי' המסווה במעט את היותו של העיתון 'עיתון מטה' - הוא אשר מדינה. בכתבה 'סובבת מטות' מצוינת, סוקר מדינה במינון מדויק את האווירה ברחוב ובמטות, את הטענות, המענות וההאשמות. כרגיל אצל מדינה, כיף לקרוא (ציורי), הוא יודע לשאול את השאלות הנכונות, והתוצאה מעניינת ומרעננת, במיוחד עם שלל התמונות הגדולות שממחישות את האווירה.

ולסיום, שמו של עיתון מטה הבחירות של פינדרוס אותו סיקרנו כעת, הוא: 'בקהילה'.

דודי זילברשלג, לטיפולך.

כל כביש והכתב שלו


'בית ספר לאספלט' עשה לנו השבוע המבקל"ש אבי בלום, כשהעלה את כבישי ארצנו על ראש שמחתו. את תיאורי האספלט הוא פותח בתיאורי הכביש הפנימי בביתר המקשר בין גבעה A לגבעה B, עבור בכביש המנהרות, וכלה ב'דרך מכבית' החדשה שנפתחה השבוע. גם תמונות המועמדים המצורפות מתנוססות על... איך לא - על הכביש כמובן. כל כביש והלוביסט (והכתב) שלו, וערב הבחירות - כולם בשטח.

בורו של הרב שך


שש שנים לפטירתו של מרן הרב שך זצוק"ל, הקדישו עיתוני המגזר כל אחד בדרכו שלו, את עמודי הזיכרון לאיש שנחשב כ"מרביץ התורה הגדול ביותר בארץ הקודש". ומה הכינו לנו כתבי עיתון 'משפחה' כזיכרון לראש הישיבה? בור.

אכן, קראתם טוב, מסע אל הבור. הבור הזה, לפני היותו לבור - שכן מעליו בית, ובבית הזה גר הרב שך כ-13 שנים תמימות מתוך ה-100 ומשהו שחי. והנה סיבה למסיבה.

יש כמובן ראיון וסיפורים עם 'בני השכנים' דאז. אבל המרטיט ביותר הוא הראיון עם אפרים הבן: "איך נראה המטבח"? "החצר הייתה גדולה"? "איך נראה ה'ארמון' שלכם"? "איך חיו אז"? "הייתם רעבים"? "אהבת את הבית ברחוב מודיעין"? אכן, 'תוקעים בזכרונות'.

התביישתי.

סיפורו המופלא של שיפוץ


עמוד השער של 'משפחה' מבשר לנו בדרמטיות על פתיחת בית כנסת חדש שנבנה מול קודשי הקדשים - ב"בוקר אחד" על ידי קבוצת נדיבים מאוקראינה. אכן, מרתק. "בית כנסת מול קודש הקדשים", "לראשונה". תיכף ומיד פתחתי את העיתון לקבל פרטים על המקום החדש. אלא ששם נסתבר, כי בית הכנסת קיים זה מכבר, רק השיפוץ הוא נשוא הכתבה. אבל למה זוטות שכאלו יהרסו ל'משפחה' את עמוד השער.

המשפחה של מי?


חיפשתי במשפחה, אולי, אולי השבוע אזכה, פעם אחת, לשם שינוי, לחזות בתמונתו של הרה"צ ר' מנדל הגר ולא כמדי שבוע אך ורק בתמונתו של אחיו הרה"צ ר' ישראל הגר.

חיפשתי ולא מצאתי.

הבלתי תלוי – הכי תלוי שיש


עיתון ה'לוק החדש' שעה טובה - מנסה לפרוץ קדימה עם מוספים ותכנים המנסים להידמות לרעהו המצליח – משפחה.

אחרי טורו הפובליצסטי המשובח של הרב פרידמן (ש'נמרח' ברווחים ענקים על פני ארבעה עמודים) הגיע טור רעיוני נוסף, אחריו איזה טור פיקנטריה - משהו שבדרך כלל סוגר עיתון, ואז כמה כתבות היסטוריות על הרב שך, על האדמו"ר ממוז'איי, ולהבדיל אא"ה על ביקורו של סאדאת בירושלים. עוד כמה סיפורים, ואת העיתון סוגרים לא פחות משמונה עמודי תמונות. יפה, התקדמות. אבל, ארוכה עוד הדרך למשפחה.

אולם מה שהופך את העיתון הזה למעניין, נמצא דווקא ב"חדשות שעה טובה". אפילו יתד בימיו העליזים ביותר לא הצליח להתחרות באובייקטיביות הבלתי מרוסנת של 'שעה טובה'. אם 'בקהילה' הינו הביטאון הבלתי רשמי של פינדרוס, הרי ש'שעה טובה' יכול בהחלט להיות הביטאון הרשמי של פרוש.

כבר בכותרת קובע העיתון כי רובינשטיין יזכה ביחס של 58/42 אחוזים. כותרת ענק נוספת נוטפת ריר, מצטטת לנו את פסק דינו של הרב בן שמעון נגד פינדרוס. גם גלוחי הראש של פינדרוס לא נשכחו. ואם לא די לעיתון ב'אקשן ביתר', דאגו לנו שם גם לכתבת ענק הקובעת עמדה בתפוח האדמה הלוהט של הסכסוך בישיבת פונביז'. אכן, בלתי תלוי.

ונחתום בהגדרתו המצוינת של זקן הפרשנים ריבלין: "העיתון של האחיין (של פרוש)", ולנו נותר לקוות כי לפחות אחרי בחירות ביתר, יצטרפו למאה ועשרים קוראיו (כדברי ריבלין) עוד 'המוני שלומי אמונים'.

היה או לא היה – כמשל היה


ולסיום הבהרה: פנה אלינו אהרון גרנות הזועק מרה על העוול שנעשה לו בשבוע שעבר וכי "היה גם היה" בקבר רחל והכתבה "נעשתה ללא כל תמורה".

אנו מאמינים לו ללא סייג כי היה גם היה וכי הכתבה איננה 'כתבה בתשלום'. לא 'קבענו' אחרת גם בשבוע שעבר. צר לנו אם מישהו הבין את אשר לא אמרנו.

אך שוב: אין עובדה זו משנה מביקורתנו – ביקורת עיתונות אובייקטיבית - עליה נחזור: מדוע לא ניכר קשר ממשי בין הסיור לבין הכתבה? מדוע כמעט כל הכתבה המסקרת סיור, הינה בעצם סיפור סיפוריו של הרב קלוגר ודיווחי פעלו.

וזה, מה לעשות, אינו נראה סיקור של סיור. אלו דברים שיכלו להימסר גם בטלפון.

רוצים להדליף? לכוון? לעדכן? המייל האדום: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!