קריקטורה אחת יותר מדי

יום ראשון בערב, בבית ברחוב הקבלן 45 בירושלים, סוערות הרוחות כפי שלא סערו זה עידן ועידנים. בעוד שעות ספורות יעלה יו"ר התנועה הקדושה השר אלי ישי, על המטוס בואכה ארה"ב, (גיחה שנייה לחו"ל, תוך פחות משבוע, בתקווה שהמהדורה האנגלית של הביטאונים האשכנזיים מרוככת יותר), אולם לא הדיווח המפורט על פגישת הצהריים היוקרתית אך לוחצת, עם מזכירת המדינה האמריקאית קונדוליסה רייס - כגישוש מקדים לקראת 'ועידת אנאפוליס' מעוררת המחלוקת והחלוקה, הוא שמסעיר את הנוכחים, אלא "הקריקטורה".

מרן הגר"ע יוסף מקרב את גזיר העיתון שמוגש לו, מתבונן בעיון, ומזדעזע. כמו לקוראי 'יתד נאמן', גם עבורו, זהות 'כוכבי הקריקטורה', פרי מכחולו של האמן יוני גרשטיין, שנתפרסמה במוסף השבת של הביטאון הליטאי, אינה מוטלת בספק, אף לא לרגע. הוא רואה כיצד מציירים את יו"ר תנועתו, בבריכת שחיה הטובלת בנוף פסטורלי, כשהוא חוסה תחת סככת 'המציל', ו"כבודו בכורסתו מונח", ביושבו על כורסת מיניסטר ממשלתית, כשלגופו חולצה ומכנסיים קצרים. את פניו מעטרים זיפי זקנקן מוכרים, וראשו חבוש כובע קנייטש "ישיבתי". 'על גבו עומד' יו"ר 'קדימה' אהוד אולמרט בלבוש זהה (וכובע שונה), ושניהם יחדיו משליכים סלע, על בחור ישיבה, חבוש מגבעת, הטובע במימי הבריכה. הסלע – קיצוצי תקציב 2008, והבחור הטובע/תובע... – עולם הישיבות...

נשיא מועצת החכמים, רואה כל זאת, ונותר פעור פה. רק כשאחד המקורבים פוצה פיו ומכנה את הקריקטורה "אנטישמית", מגיב הגר"ע בחריפות מהולה בכאב: "יפה אמר, טוב אמר", ומוסיף "מה הם עושים לנו? הם מסלפים את האמת!".

בקרב שריה וח"כיה של התנועה, התגובות חריפות לא פחות. מנכ"ל התנועה ויו"ר הסיעה ח"כ יעקב מרגי, שולה את השד העדתי מהבריכה, מדבר על פטרונות אשכנזית שלא נגמרת, ומקנח באמירה, כי "שיתוף הפעולה (??? – א.ב.) שלפני הקריקטורה לא יהיה דומה לזה שלאחריה". ויש גם כאלה שמזכירים נשכחות, עד כדי אזכור קריקטורות שחוותה על בשרה יהדות אשכנז בתקופות אפלות (תיאורים מדויקים יותר, תמצאו בביטאון הבית של התנועה).

בבוקרו של יום, עוד זכה מרן הגר"ע לקורטוב של נחת (ובימים רוויי מכאובים שכאלה, לאו מילתא זוטרתא היא), כשבעיצומה של ישיבת הממשלה השבועית, נתקבלה בביתו שיחת טלפון לא שגרתית - ובהתחשב בעובדה שהיא נערכה במהלך ישיבת הממשלה, ניתן אף לומר 'נדירה'.

מעברו השני של קו הטלפון, היה השר אלי ישי, שהעביר את השיחה לידי שר האוצר רוני בר-און אשר הבטיח חד-משמעית, כי לאחר הקריאה הראשונה, יבוטלו הקיצוצים, ותוחזר עטרת הישיבות לבסיסה, כשתקציב הישיבות, המקוצץ עד דק (ועד בכלל), יתוקן כבראשונה ויושב אחר כבוד ל'בסיס התקציב'.
לשליפת השר בר-און משולחן הממשלה, קדם סבב חילופי פתקאות, בין השר ישי, לראש הממשלה ושר האוצר. את הסבב החל ישי כששיגר לשני החברים האמורים את הודעת סיעת 'יהדות התורה' מן השבוע שעבר, תחת הכותרת האימתנית: "קיצוץ אכזרי וחסר תקדים בתקציבי מוסדות התורה", מעשה ידיה להתפאר של "ממשלת קדימה-ש"ס". ההודעה נשלחה לשניים בבחינת "ראו גידולים שגידלתם" (או שמא, "קיצוצים שקיצצתם"), והנמענים אולמרט ובר-און, קראו, הביעו את "צערם", והבהירו כי הם מחויבים לביטול הקיצוץ. אך יודע ישי נפש (ראש) ממשלתו, ואחר חילופי הצטלע'ך וההבטחות, טרח להבהיר באופן חד-משמעי לשר האוצר: "שוחחתי עם הרב בבוקר לאחר התפילה, והוא הורה כי אם לא יבוטלו הקיצוצים, נפרוש מהממשלה", הבהרה, שגררה שיחת טלפון מיידית וישירה לביתו של מרן הגר"ע, כשבר-און מתחייב אישית כי לא תהיה כל פגיעה בתקציבי הישיבות.


חרדים לסכנה קיומית

ישיבת הממשלה מסתיימת, אלי ישי ישוב בלשכתו, אפוף חישובים תקציביים, עד שלרגע נראה כמי שהמיר את משרד התמ"ת במשרד האוצר (לו יהי!). בעוד כשעה הוא מוזמן לפגישה עם מזכירת המדינה, אך בינתיים, לא את כישורי האנגלית שבפיו הוא טורח לשפר, גם לא לעבד את הצעתו להפיכת ועידת השלום הבינלאומית לוועידה כלכלית, (כספים תמורת שלום???). מה שניצב לנגד עיניו - לבד מהקריקטורה המתוארת בשורות הקודמות, ואפשר כי הא בהא תליא... - הוא תקציב הישיבות המקוצץ. זר כי ייקלע למקום, עשוי לסבור לתומו, כי לחמ"ל של 'איגוד מנהלי הישיבות' נזדמן, הטלפונים מטרטרים, העוזרים - ובראשם היועץ הבכיר דוד שטרית - מתרוצצים, ובין לבין מוצא ישי את הפנאי לפנות לשר איציק כהן, ולוודא כי חברי הסיעה לא ישתתפו בישיבת הלובי הדתי ביום ג', כאקט מחאה.
באותה נשימה, במעבר חד מ'הוצאת קיטור' נוסח החרמת הלובי, ל'הנעת קטר' הפעילות התקציבית, מבקש ישי מהשר כהן - על תקן איש הפרטים הקטנים שדבר לא נעלם מעיניו - להשוות נתונים, בין קיצוצי שנה זו לקיצוצים קודמים.

והאדרנלין בלשכה זורם במרץ: "תשיגו לי את קובי הבר (הממונה על התקציבים באוצר – א.ב.)", מורה ישי, וכשעולה הבר על הקו תוך דקה וחצי (ספרנו), הוא מעודכן, ולא במתק שפתיים, בשיחתו של השר הממונה עם הגר"ע יוסף בעיצומה של ישיבת הממשלה. ישי מנופף בסיכום שהושג ולפיו יושבו סעיפי הקיצוץ לבסיס התקציב לאחר הקריאה הראשונה, ומבהיר כי הוא סמוך ובטוח, על ההבטחה הטלפונית שהעניק שר האוצר למרן הגר"ע. ומדוע לא ישונה התקציב כעת? ישי מסביר כי חוק בל יעבור, שתקציב שהוגש אינו מתוקן אלא לאחר קריאה ראשונה, ולפיכך בשלב זה, לא נותר אלא להישען על דבר ההבטחה.

השאלה המתבקשת היא איפה, הכיצד זה ראש הממשלה, שלא קרא ולא שנה, "גומר את הש"ס", על שנים-עשר ח"כיו (כמעט ואמרנו, כרכיו), פעם אחר פעם... לדידו של ישי, התשובה ברורה ומפתיעה: מסתבר, כי ראש הממשלה ושר האוצר, כלל לא ידעו על הקיצוץ, שמלכתחילה לא נכלל במסגרת ההצבעה על התקציב בממשלה. רק לאחר ההצבעה בממשלה, משנתבקש כל שר לקצץ במשרדו, עשתה שרת החינוך יולי תמיר יד אחת עם הממונה על התקציבים באוצר קובי הבר, וקיצצה דרסטית בתקציב הישיבות, כששניהם עושים שבת לעצמם ופועלים כחטיבה אחת, ממניעים שונים. תמיר, כ"אוהבת חרדים ידועה", העדיפה לקצץ בסעיף זה, ומה עוד שידעה כי ש"ס וראש-הממשלה יסגרו לבסוף איזשהו דיל כזה או אחר, ואילו קובי הבר קיצץ עד לעצם, על מנת להשיג את תמיכתה של 'יהדות התורה', מתוך מחשבה כי זו תמהר לתמוך (ולכל הפחות להימנע), כדי להציל את עולם הישיבות. הבר – כך ישי - לא השכיל לדעת כי גם למשחקי האוצר יש גבול. הפעם הוא הלך צעד אחד יותר מידי, כשלא הבין (או שמא, לא רצה להבין), כי עבור הציבור החרדי, קיצוצים שכאלה הם בגדר מכת מוות.


שיחת חיזוק טלפונית

באגף המיליטנטי של 'יהדות התורה', יש מי שמחכך ידיו בהנאה, לא לנוכח הקיצוץ חלילה, אלא לנוכח ההתפתלות הש"סניקית הכל כך חביבה עליו... ח"כ גפני מבהיר כי לא יספק את הסחורה, ולא יימנע בהצבעה, כשהוא מגלגל את הכדור לעברם של הש"סניקים. בש"ס סבורים כי 'הכול פוליטי'. אם אכן מדובר בויכוח בשדה המערכה הרעיוני, ולא במשחק פוליטי במגרש הביתרי, הכיצד זה שאיש מח"כי יהדות התורה, לא פנה אל מי מח"כי ש"ס כדי לברר ולשאול לפני שיצא למתקפה? יו"ר תנועת ש"ס, בפיוט נוסח 'זכור זאת ליעקב' מוסיף ו'מסלסל': "עם ליצמן, הרי יש לי יחסים מצוינים, הוא לא יכול להתקשר"?

ישי נסער, הוא מרים את קולו לא אחת ואינו יכול להסתיר (ולמען האמת, גם לא מנסה), כי המתקפה נוסח "הימים הנוראים" של 'ממשלת השמד', פוגעת בכל נים מנימי נפשו. דווקא שיחת טלפון מפתיעה, שמגיעה בעיצומה של סערת רגשות, שופכת מים קרים על נפש עייפה. על הקו, נאמן ביתו של אחד מגדולי ישראל, ממנהיגי הציבור הליטאי - שאינו מחייג מאזור החיוג הירושלמי של לשכת השר... ולא, הוא אינו מעוניין להעניק טיפים ועצות אחרונות לישי טרם יציאתו לביקור בקהילות היהודיות בחו"ל, ולתרום מניסיונו הרב בתיאום מסעותיהם של גדולי ישראל... הוא "בסך-הכול(!)" מתקשר כדי לתאם עמדות, ולהביע הסתייגות חריפה מסגנון המתקפות!

ישי לא מכחיש, כי הוא מצוי בקשר ישיר, בלתי אמצעי, עם מנהיגיה הרוחניים של דגל התורה וזאת 'מאחורי גבם ומתקפתם' של נושאי 'דגל המלחמה'. לא מכחיש, ולא מאשר, אולם החיוך האירוני שנפרש על פניו, אומר הכול.

עמדתו של יו"ר התנועה ברורה, אך דומה שהוא ממתין בכיליון עיניים לרגע בו יתאפשר לו ליישר קו עם ח"כי 'יהדות התורה'. בניגוד לאחרים בתנועה (וכאלה ישנם...) הוא אינו מעוניין בליבוי 'מלחמות עצמאות', אלא ממתין ליום שאחרי (הבחירות בביתר), בתקווה כי הסערה תירגע, והג"ל (גפני-ליצמן - א.ב.) יחלוף.

עד שזה יקרה, הוא מנפק תובנה נוקבת: "בסופו של דבר המלחמה שלנו משותפת. יש גורמים בממסד הישראלי שרואים בנו – החרדים, 'סכנה קיומית' לעתיד המדינה. מבחינתם, אנו כמו הערבים והם יעשו הכול כדי להצר את צעדינו". האמירה חריפה לכשעצמה, וכשהיא נשמעת מפיו של סגן ראש ממשלה, היא חריפה שבעתיים.


"התנצלות" התקפית

את מערכת "סיום הש"ס" מובילים שני הביטאונים המפלגתיים: ב'המודיע', כמו ב'יתד' (שלא לומר בתאום מוחלט), נמצאת כמעט מידי יום, הכותרת המתאימה לאזכור מעלליה הנוראיים של "ממשלת קדימה-ש"ס", עד שלרגע נדמה כי אווירת הקרב הידועה מרחוב ז'בוטינסקי בבני ברק (בית 'יתד') השתלטה לה על חדר העריכה, המתון דרך כלל, ברחוב יהודה המכבי בירושלים (מערכת 'המודיע'). אמרנו 'כמעט' מידי יום, שכן בבוקר יום שני, נדמו להם לפתע תופי המלחמה, ושני הביטאונים נמנעו מלאזכר את השורש 'ש"ס-קדימה', והמסתעף... אלא שבמהלכו של יום, נתברר כי מדובר ב"הפוגה רגעית" לצורכי היערכות מחודשת... בצהרי היום, בישיבת סיעת "יהדות התורה", "גויס" גם 'אבי המקצצים' יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו - שהשתתף בישיבה - למאבק נגד קיצוצי התקציב, "ונדונו דרכי הפעולה המשותפות להפלת הממשלה" (נפלאות דרכי הפוליטיקה... בקצב הזה, עוד ייצא הסלוגן: "נתניהו, זה טוב ליהדות התורה"). בשעות הערב, הושמעה תרועת הקרב, כשבמהלך דיון סוער בהצעת 'אי-אמון' שהגישה 'יהדות התורה', לנוכח "הסכנה להרס מוסדות התורה והישיבות", הוצא גפני מהמליאה, בעוד ליצמן מלווה את הוצאת עמיתו למערכה, בקריאות קצביות: "אלי ישי ברח"...

'למלחמה צריך שניים': גלגל השלג הקריקטוריסטי צבר תאוצה עם הודעתה הרשמית של סיעת ש"ס בכנסת: "דגל התורה וביטאונה "יתד נאמן" חרטו על דגלם להמשיך ולקיים את הגזענות ושנאת הספרדים ולראשונה פורסמה קריקטורה אנטישמית שלא הייתה מביישת שום עיתון אנטישמי בעולם. להנהגת דגל התורה קשה להיגמל מהשנאה לספרדים, מהפטרונות שלה על הציבור הספרדי שהייתה מנת חלקה טרם קום תנועת ש"ס. ש"ס לא תשתף פעולה בכינוסי הלובי הדתי בו שותפים חברי כנסת שונאי ספרדים.

ביום שאחרי, בעקבות פרסום ההודעה החריפה חזינו לראשונה בניואנסים מערכתיים שונים בשתי מערכות הביטאונים: 'המודיע', לא רק ש'חסך מקוראיו' את קריאות הבריחה של ליצמן, אלא אף נקט ב'משנה עדינות' בהביאו את דברי ח"כ יענק'ל כהן שתמה: "מדוע האוצר וממשלת ישראל מנצלים את 'העדינות והאצילות' של מפלגת ש"ס?" (מסתבר, כי בעקבות טראומת הסטירה, כהן אינו לוקח סיכון ומתנסח בעדינות יתר, לא רק במסדרונות הכנסת, אלא אף מעל דוכן המליאה...)

'יתד נאמן' לעומת זאת, תקף – כפי שרק הוא יודע – במיטב הארסנל, הקונבנציונאלי ושאינו קונבנציונאלי. תחת הכותרת "הקריקטורה בעיצומה. במקום לפרוש מהקואליציה, פורשים מהלובי הדתי..." תוקף מאמר המערכת לא רחם את "השאננות האדישות והאטימות שמפגינה מפלגת ש"ס, שהפכה לקריקטורה מהלכת". דומה שמאמר המערכת, בא להוסיף 'כיתובית הסברה למדנית' תחת הקריקטורה: "דוברי ש"ס מצאו את הדרך להסיח את הדעת ולחמוק ממתן דין וחשבון על התנהגותם הציבורית המחפירה, הם הודיעו, כי בעקבות קריקטורה נגד התנהלותה של המפלגה, שפורסמה ב'יתד נאמן', החליטו לפרוש מהלובי הדתי בכנסת. אלא שהקריקטורה האמיתית אינה זו המצוירת ומודפסת, אלא החלטתה של המפלגה הזו להפוך עצמה לקריקטורה מהלכת".

'בין השורות', "מתנצל" 'יתד' בדרכו שלו, כשהוא מכנה את הקריקטורה מעוררת הסערה כ"פיסת קריקטורה שתמצתה בצורה גרפית וחריפה, כדרכן של קריקטורות, את התחושות המשותפות לכלל הציבור החרדי". סוף ציטוט 'נאמן'.

נשוב ונדון "לגופו של עניין" (ולאו דווקא לגופה של קריקטורה), כמי שעומד באגף החסידי של חזית המאבק, מבהיר יו"ר סיעת יהדות התורה' ח"כ יעקב ליצמן, כי הוא לא אמור לפנות לישי בטרם שייצא למתקפה ו"לבקש את רשותו". לטעמו של ליצמן, לביזיון שבשותפות ב'ממשלת קדימה-ש"ס' המקצצת את סעיף תקציב הישיבות עד לסך העלוב של ארבעה מיליון שקלים, אין כפרה ואין מחילה. ובכלל, לדבריו, בניגוד להצעות בכירי ש"ס, לא ישי ואף לא הבר, היו עימו בקשר בנוגע לביטול הקיצוצים. ולהיכן נעלמו הימים בהם הספיקה קריצת עין כדי לגרום לבכירי האוצר לעבור לדום למשמע שמו של יו"ר ועדת הכספים?

שיחה עם ליצמן בלא שיוזכר הקיצוץ בקצבאות ודבר פרישתו ההרואית מוועדת הכספים, אינה שיחה. גם הפעם, הוא אינו יכול להימנע מלעקוץ, 'להיכן נעלם הילד הרעב מקמפיין הבחירות של ש"ס', ומזכיר (איך אפשר בלי), כי בניגוד לש"סניקים, הרי שהוא, ויתר על כיסא ראשות ועדת הכספים למענו של אותו ילד. יותר מכול, מקוממת אותו הטענה כי במלחמה כנגד ש"ס יש משום מלחמה במרן הגר"ע: "אני פוליטיקאי שנלחם נגד התנהלות פוליטית וההתנהלות שלהם מחפירה".

הודאת בעל דין כמאה עדים דמי. ליצמן - אכן משיב כפוליטיקאי. לעומתו - 'גורם סיעתי בכיר' ב'אגודת ישראל' קורא לילד בשמו, ומבהיר: "אני פשוט לא מאמין להם, כשהם אומרים שהרב עובדיה יוסף אומר להם להתנהג כך"...

ממרום גילו וניסיונו, דווקא 'זקן השבט', יו"ר דגל התורה, ח"כ אברהם רביץ רואה את הדברים מזווית אחרת: כמו עמיתיו, גם הוא היה רוצה לראות את ישי מאיים בפומבי, כי יפרוש מהממשלה, לא רק על רקע חלוקת ירושלים, אלא גם על רקע הקיצוץ בישיבות. אך שלא כמו עמיתיו הוא מבהיר באנינות, כי טעמו הפוליטי שונה. עם ש"ס צריך לשתף פעולה, ואת החזית יש להפנות ליריבים מחוץ. "את אלו שמתקיפים בקריקטורות בסגנון שכזה, צריך לשאול מדוע הם עושים זאת. אני לא הדובר שלהם", נאום רביץ.


ירושלים לא למכירה

בה בשעה שבמאבק על 'חלוקת התקציבים' לישיבות, האחדות הנכספת, מהציבור החרדי והלאה, דומה, כי דווקא בסוגיית 'חלוקת ירושלים', מאוחדת היהדות החרדית, ועומדת כ'חומה בצורה', ולא בכדי, שכן בניגוד לוויכוחים "תיאורטיים", על החזרת שטחים נידחים, אי שם בהרי השומרון ולחופיה של עזה - במחוזות המוכרים לחרדי המצוי בעיקר מכותרות החדשות ה'מנותקות'. הפעם, יש לזכור, המדובר בשכונות ירושלמיות חרדיות, הסמוכות לשכונות הערביות, כ'מטחווי זריקת אבן' ולא רק במובן המטפורי של האמרה (שאלו נא לתושבי 'רמת שלמה', הסמוכים ל'מחנה הפליטים שועפט'). וכשבסוגיית העברתן של שכונות אלו לידי הרשות, מופחת בימים אלו 'רוח חיים' (גם אם הצהרתית בלבד), אין פלא שהיהדות החרדית כולה, חרדה.

כאמור, ההתנגדות לדיבורים (!) בנדון, אמורה לא רק כלפי מסירת 'הכותל המערבי' והרובעים הסמוכים לו (כפי שדרש השבוע אבו-עלא), אלא אף כלפי הסכנה הטמונה בהעברת השכונות המרוחקות יותר, לידיה של הרשות. אלי ישי, כבר הבהיר בשבוע שעבר ל'קו עיתונות דתית', כי מו"מ על חלוקת ירושלים ואף בשכונותיה הערביות בלבד, יביא לפרישתה של ש"ס מהממשלה. ביום חמישי האחרון, ננקט גם בביטאון 'המודיע' קו נוקשה ובלתי מתפשר שהבהיר, כי למרות מדיניות אי ההתערבות העקרונית בנושאים מדיניים, הרי שלעניין ירושלים, מובעת דעה נחרצת כנגד העברת חלקים ממנה לידי הפלשתינאים (הקורא אשר יסיק כי המלחמה על שלמות ירושלים, קשורה למאבק חסר הפשרות בממשלת 'קדימה-ש"ס', עושה זאת על דעתו ועל אחריות שלמותו).

השבוע מתברר, כי לגישה הבלתי מתפשרת בעניין חלוקת ירושלים, יש על מה להישען, שכן מרן הגרי"ש אלישיב, הבהיר לבאי ביתו את דעתו הנחרצת בנושא, כשאחר שהוצגו בפניו התוכניות המדיניות המוצעות, התבטא: "אתם יכולים לפרסם בשמי, שאני נגד חלוקת ירושלים". (פרסמנו!)

ואם כך נפסק ב'ירושלים של מעלה' – בבית מדרשם של גדולי ישראל, ניתן רק להמתין ולראות כיצד תתהווה לה המציאות, ב'ירושלים של מטה' – בקרב "ראשיה שריה ויועציה" של מדינת ישראל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!