עיתונות בלתי תלויה בעובדות

המצילים של ש"ס

אחרי בלותם הייתה להם עדנה. עיתון 'יתד' - ה'דגל' של ה'בני תיירה' – העלה השבוע באוב את חבורת הגשש החיוור, היישר לליגת ה'דעת-תיירה'. קריקטורת 'המציל של ש"ס', פרי מכחולו של יוני, 'מחסל הבית', פתחה רשמית את מלחמת בני האור בבני החושך (תרתי משמע): דמות המציל הש"סניקי, יחד עם בן זוגו מ'קדימה', גררה דיונים קדחתניים בדבר זהותו של המציל/ה'מש(ג)יח' חובש המגבעת. מחד נטען כי חובש מגבעת חייב להיות יותר 'בן תיירה' ולכן זהו אטיאס חובש המגבעת. מאידך, היו שטענו כי מאז זרחה שמשו התורנית של אטיאס, החל גם אלי ישי להדר יותר בחבישתה של זו...

אלא שמאז פרסום הקריקטורה – כך מוסרים לנו - נתהפכו היוצרות. מחשש שמא הוא הוא המשורטט ב'יתד' - הסירו שניהם את מגבעותיהם.

אין עוד מלבדם

יעקב ריבלין נדמה השבוע כדובר סיעת ש"ס. עמוד אחר עמוד ב'בקהילה' מוקדשים על-ידי ריבלין לתנועת ש"ס, ראשיה שריה- נעריה. ובעצם אין שום כתבה או טור מפרי עטו של ריבלין - בו ראשי ש"ס אינם כוכביו.

בעמוד 2 ב'בקהילה', תחת הכותרת "מרן הגר"ע יוסף: אנחנו בקואליציה כדי לשמור משם על עולם התורה", מביא הריבלינאי את גרסת הש"סניקים במלואה ועל פני עמוד שלם. אבל גם בכך לא מתקררת דעתו והוא מאבחן: "ח"כ משה גפני שההזדמנות לתקוף את ש"ס מכניסה אותו לאווירת התעלות נפשית הגובלת באקסטזה", קובע ריבלין וממשיך: "ח"כ ליצמן שלא ישכח לש"ס את קיצבאות הילדים וראשות ועדת הכספים", וגם ליענק'ל כהן הוא אינו נותר חייב: "ח"כ יעקב כהן שכל אזכור של פגיעה בתקציב הישיבות הקטנות שורף לו את הפיוזים שעוד נותרו במקום לאחר פרשת דה-הרטוך"...

וכך תוך תיאורי מלחמה ססגוניים מצד 'אגודת הדגל' ממשיך הריבלין לדקלם ככתב הבית של ש"ס: "צער רב זה הסב למרן הגר"ע יוסף", מצוטט ישי. ולבסוף, בפרשנות אישית, מסכם ריבלין: "אפשר להאמין לשר ישי שבכוח הלחצים שיפעיל יחזרו מרבית הכספים שקוצצו".

ועדיין לא נחה דעתו של ריבלין. בעמוד 4 הוא ממשיך ב'סיקור הש"ס'. תחת הכותרת "עשה לך רבנים", סוקר ריבלין את הבחירות לרבנות ירושלים או ליתר דיוק את פעולותיו של "כבוד השר יצחק כהן" בנדון. "הידיעות על כוונות השר", "כהן הודיע", "כהן ניצל את סמכותו", "בלשכת כהן מציינים", "השר יצחק כהן אומר לבקהילה", וכך לאורך כל העמוד מיוחצ"ן השר הכהן במה שפשוט נראה כ'ברכת כהנים המונית'.

ומי שחשב שבעמוד 6 כבר יכתוב ריבלין על מישהו אחר ממש טעה. "ישי ביקש, הנשיא מובארק הבטיח להיענות בחיוב" - מקדיש ריבלין עוד עמוד שלם לסיקור פגישתו חסרת המטרה והתועלת של השר ישי עם נשיא מצרים. "השיחה של הנשיא עם 'סגן ראש הממשלה הישראלי' התנהלה ברובה בשפה הערבית", מתפייט ריבלין, וממשיך להציג כאילו הדיאלוג הישראלי/מצרי בנושאים המדיניים הכבדים שעל סדר היום בין ישראל למצרים - מתנהל באמצעות השר אלי ישי...

בטורו האישי ניצל כנראה ריבלין את עובדת היעדרו של ישי ונסיעתו למצרים וסיקר גם את "השיחות שניהל אטיאס עם עמיתים לממשלה העוסקים בקידום תוכניות מדיניות מעניינות", "השיחה הייתה כדרכו של אטיאס 'קצרה' ונוקבת", כתב הריבלינאי, הידוע בתקשורת 'רבת השעות' אותה הוא מנהל במזנון הכנסת (שנקטעה לבסוף רק בשל סגירת האורות במזנון). אין ספק כי אילו היה אלי ישי צופה כדבעי את תוצאות היעדרותו, היה יעקב ריבלין זוכה לטרמפ נוסף - הפעם עד לארץ הנילוס.

רועי לחמנוביץ, יעקב ריבלין מאחוריך.

א. מור מזכיר: 'שר בכיר'

"אריאל אשר בך אסתתר", שיננו עיתונאי המגזר ללא יוצא מן הכלל, והצניעו את העובדה ששר התקשורת אריאל אטיאס היה ה'בלנדר' שעמד מאחורי המהפך בעמדתה של ש"ס - ממעבר מתמיכה בטוחה כמעט בפינדרוס - להפניית גב מופגנת.

"שר בכיר בש"ס עשה שריר כדי להוכיח את כוחו והוא זה שהביא למהפך בעמדתה של ש"ס", צוטט פינדרוס על-ידי המבקר לשעבר א.מור בסקירתו הפוליטית הראשונה. ציטט אמרנו ולא דייקנו. שכן על-פי גרסת לשכת פינדרוס שמע א. מור את "השם המפורש יוצא (לציטוט) מפי(נדרוס) כועס גדול".

מדוע שופר הביקורת הנכבד, שהשחיל בעבר 'חזור והשחל' בכל מצטטי ה'גורם הבכיר', לא הסכים לשתף אותנו בסקופ המרכזי שלו כי "אריאל אטיאס הוא הוא השר ה'מערבב' את דיל פרוש&ש"ס בניגוד לדעתו של ישי".

האם דברים שמבקרים מכאן לא זוכרים משם?

גם אם יגלגל את אשמת ההשמטה על העורך או המו"ל - עדיין לא נרפה - מדוע לא עמדה בעבר זכות אותו הגלגול ליעקב ריבלין, למשל...

משחקי ליגת ביתר

עיתוני המגזר ה'תלויים' וה'בלתי תלויים' התחלפו השבוע בתפקידיהם. המודיע, שגזר על עצמו אלם בענייני ביתר ("לא שמעו על הבחירות" כהגדרתו השנונה של א. מור), ויתד נאמן - שופר ה'דעת-תיירה', כל אחד מסיבותיו הוא לא העניקו בסוף השבוע תשומת לב לבחירות הביתריות הלוהטות.

אלו שכן דשו ב'אריכות נפלאה' בנושא היו העיתונים ה'בלתי תלויים'. לאמר, במפלגות הן אינן תלויים – בכל דבר אחר מסתבר שכן.

ראש וראשון לכל 'בחישה שבקדושה' היה 'קהילתו של הירשמן', כהכנה מוקדמת ל'כל מה שלא יהיה, עדכן העיתון את קוראיו כי "יצחק רביץ הוא יו"ר מטה הבחירות של פינדרוס".

אולי באמת הירשמן הוא יו"ר המטה של רובינשטיין?

על 'דעת הקהילה'

כתבנו לענייני ש"ס, יעקב ריבלין, סירב למכור (כך 'מפי השמועה') את פרשנותו הפוליטית בהתאמה לצרכי הבוס ולהצדיע ל'דגל' הביתרי. "המוניטין שלי אינו עומד למכירה ואף אחד לא יקח עלי טרמפ", טען הריבלינאי בחדר הסגור בו נערך המו"מ, ו'שוחרר' כליל מסיקור מערכת הבחירות הביתרית הלוהטת.

את הסיקור ה'אובייקטיבי' עשה, בין היתר, אשר מדינה, כאשר האובייקטיביות ה'קהילתית' מנווטת ביד בטוחה על-פי האסטרטגיה מבית יו"ר מטה פינדרוס. "ברגע האחרון נשלף ההסכם", הודיעה הכותרת וממשיכה: "בלחץ ח"כ פרוש הוציא רובינשטיין את ההסכם למרות דרישתם של חסידי בויאן", וכל בר דעת קורא בין השורות את המנטרה של 'ראש עיר מוצלח מול סכסכן ממשפחה ירושלמית', כך גם בעניין השאלה 'כמה כמה' צפוי על-פי פילוח הקולות, סוגיה בה כל צד מציג את אחוזיו מסיבות 'אסטרטגיות' – רובינשטיין להפרש גדול ופינדרוס למאבק צמוד, קובע בקהילה ללא סייג: "פילוח הקולות מעלה יסוד סביר כי הבחירות יוכרעו על חודו של קול". גם הראיון של רובינשטיין מול פינדרוס אינו מותיר טענות ממשיות בידיו של רובינשטיין מלבד הצהרת "החסידים איתי" כאשר מנגד תלויה טובת העיר...

אבל לא רק 'בקהילת הגאב"ד הירשמן' סבורים כך. גם עיתון 'משפחה' (זה ה'מקושר' לראב"ד אליטוב) נראה כשיכפול מדויק מעיתונו של הגאב"ד הירשמן - רעהו למטה ההסברה של פינדרוס. "מול ראש העיר האהוד והמצליח פינדרוס, מנופף מאיר רובינשטיין בדגל שכותרתו הסכמים צריך לכבד", קובעת הכותרת בעמוד השער. גם בפנים העיתון נמשך אותו הלחן. מנגינת ראש העיר המצליח מול הסכסכן הירושלמי...

בשני העיתונים לא מצאנו מילה וחצי מילה של 'זווית איזון'. כמו, למשל, ניתוח ההשלכות העתידיות מרחיקות הלכת של הפרת הסכם חתום.

העיתון היחיד שנתן במה כדבעי למחנה פרוש/רובינשטיין, היה השבועון בעל ה'לוק' החדש 'שעה טובה'. "עיתון מסוים הביע את משאלות ליבו של אחד המולי"ם, ועוד כמה מעורבים ששיגרו הודעה 'המרגיעה' לעיתונאים"... סונט צוקרמן ב"כמה שבועונים מהזן הקנוי שבניגוד ל'שעה טובה' דיווחו על תמיכה צפויה של ש"ס בפינדרוס".

לא פחות מאחד עשר עמודים מקדיש 'שעה טובה' למערכה הביתרית, כולל ראיון עם שאלות נוקבות לפינדרוס - ראיון בו יוצא פינדרוס הרבה פחות טוב מאשר בראיוני 'עיתוני הבית'. על-פי נתוני העיתון מוביל רובינשטיין בגדול; הירשמן הוא ה'מוציא והמביא' בועדת האכלוס המושמצת; "לרב החבד"י המקומי הוצעו מאות אלפי דולרים בתמורה לתמיכה בפינדרוס"; "ליצמן ראה הזדמנות יוצאת דופן לסגור חשבון עם יריבו העיקרי פרוש" (את ליצמן - צוקרמן כמובן לא יפספס... ); וכן הלאה. הוא גם לא שוכח ל'עדכן' אותנו, בכותרת נפרדת, כי משרד הפנים שוקל למנות חשב מלווה לעיריית ביתר עקב גירעונותיה...

אכן, עיתונות בלתי תלויה (בעובדות).

הראב"ד נפל למשכב

יוסי אליטוב (הראב"ד הביתרי) נעלם השבוע מרשימת הכותבים. כל היודע על מקום הימצאו מתבקש לבא (למטה פינדרוס) ולהתנדב. מ'מקורות המקורבים לנעדר' מוסרים לנו כי אליטוב נפל למשכב. נראה, כי יש דברים בגו. בכל מקרה, על-פי קצב ההתפתחויות עוד יכול להיות שלא ירחק היום בו ימלא יוסי אליטוב את מקומו של חיים ולדר בתפקיד ה'דעת-תיירה' של יתד.

קצרים:

* תמונת גִברת ב'בקהילה'?
במוסף 'קולות' של ב'קהילה' מסקרים מנחם קאהן מניו-יורק ואשר מדינה (מהיכן? ת'אמת) את מערכת הבחירות האמריקנית המתחממת: "רודי ג'וליאני נגד הילארי קלינטון". מעל תמונת רקע של הבית הלבן מתנוססות תמונות המועמדים. מימין מופיעה תמונתו של המועמד ג'וליאני, ומשמאל, אויה, במקום תמונת המתמודד לנשיאות – קלינטון, מתנוססת לה תמונתו של ה'גברת הראשונה' שלה... ביל קלינטון.

*הנעדר
שלומי קוק נעדר. כל היודע על מקום הימצאו מתבקש להודיע למערכת. אחרי ים הכתבות המרתקות שהופיעו מפרי עטו בשבועות האחרונים (ועוררו קנאה – יש להודות), מלבד הכתבה על ר' אליעזר פלצ'ינסקי, לא מצאנו כמעט השבוע את שמו בין הכותבים, כנראה שמצב הירקות בשווקי השמיטה הכניס גם אותו כ'תגבור' לעונת המלפפונים. (למעט כתבה יחצנית על ביתר, תחת שם העט שלמה מנחם).

*'הצוואה'
אם ראיתם את שמו של חיים גרינבוים מתנוסס ב'בקהילה' – לא טעיתם. גלות 'הצוואה' נסתיימה ו"שבו בנים לגבולם".

*גיבור (על) ה'משפחה'
כותרת אווילית ומרושעת מקדיש 'משפחה' לתושבי נתיבות: "כאן לא שדרות, אנחנו לא נברח". אווילית במקרה הטוב. הייתי רוצה לקחת את הכתבת הגיבורה (ואת העורך) ולהעמידה ב'צבע אדום' אחד. ואז, או-אז, לחזות בה ממשיכה בהגיגיה – אם בכלל תהיה עוד מסוגלת לנשום.

בין הפרסומות:

למכירה תמונה

לתפקיד תמונת הבחורה המעורטלת בפרסום, זו האמורה לשבות את לב הצרכן בלא שום קשר למוצר, מצאו במשרדי הפרסום החרדיים תחליף: הילד/תינוק, החמוד המתוק, זה שבא לך פשוט לתת ביס בלחיו, הוא 'תשובת המשקל'.

אלא מה. מאז התקדם והתמקצע עולם הפרסום - נדיר למצוא משרד מקצועי המוותר על קשר ממשי בין הדמות בפרסומת לבין המסר בו היא אמורה לתמוך. התמונה והפרסומת חייבות להעביר באופן ברור וקליט את המסר הפרסומי אותו מעוניין המפרסם להעביר.

בפרסום החרדי נראה שעדיין לא הפנימו את הכלל הבסיסי הזה. תמונות הילדים/תינוקים נמרחות על עמודי הפרסום, כאשר כל קשר בינם ובין המסר הפרסומי עליו שילם המפרסם - הינו מקרי בהחלט.


הילד חמוד יותר - דווקא בטיטול אחר

כך, למשל, פרסומת ה'טיטולים פרימיום' מבית 'גל אורן'. גרפיקה מרהיבה ביופייה. טיזר מקדים בעמוד הקודם עם תמונת תינוק - ה'מלאך שלך' נם את שנתו, הקולע מיידית ללב האם. אך אם בוחנים היטב את המסר הפרסומי הכתוב בקטן בתחתית העמוד, מסתבר כי 'טיטולים' טוענים בפרסום זה לאיכות ספיגה מעולה ברמה שבין 'האגיס' ל'פמפרס'... לא פחות. צר לנו להודיע, אך התמונה והמסר הפירסומי בה אינם תומכים במסר הזה. אלו יכלו, באותה מידה, להיות פרסומת לבגד. אין כמעט קשר בין התמונה לבין המחשת/הוכחת טענת המפרסם כי טיטוליו סופגים כטיטולי ליגת העל. לא חסרות דרכים קריאייטיביות להמחיש בויז'ואל את כושר ספיגתו של הטיטול (ע"ע הפרסומת לאבקת הכביסה – טוויד).


מה שטוב לנכד של פריד טוב גם לך?

כך גם הפרסומת לשמיכות פריד מבית 'פרסום- חן': ויז'ואל הילד החמוד (נכדו של מר פריד) מתנוסס בגאון תחת הסלוגן משיב הרוח. אכן, אם זוהי הינה פרסומת 'ממתגת', המיועדת לחיזוק 'קשר הערכים' בין החורף ובין שמיכות פריד – התוצאה הינה מעולה. אולם מבט קצת בוחן (שאינו בדרך כלל נחלת הקורא המרפרף) מגלה כי עיקר תכלית הפרסום הינו "מבצע בין-הזמנים לבני הישיבות".

ומה בין זה לבין הילד המכוסה בשמיכה?

תמונת יפה פחות של בחור ישיבה, העומד בתחנת ההסעה עם שמיכת פריד חדשה בידיו – הייתה ללא ספק מעבירה את המסר הזה באופן הרבה יותר חד וברור.


מה מריח נייר הטואלט?

לעומתן, הפרסומת לנייר הטואלט 'סנו פרש' מבית 'מימד', זו המציגה את גלילי הנייר כאילו הן שושנים ריחניות המחוברות לשיח, קולעת בדיוק למטרה. המסר אותו מנסה המפרסם לומר הוא ניחוח הפרחים של נייר הטואלט. החיבור בין הויז'ואל למסר, במקרה הזה - מעולה.


תחליף הבחורה על פי 'זרמון גולדמן'

זרמון גולדמן ל'לובינסקי טרייד' (מכוניות יד שנייה): תחת הסלוגן בסגנון הערסי/רחובי "למי קראת יד שניה" פונה משרד הפרסום החילוני 'זרמון גולדמן' לציבור החרדי. בהתחשב בעובדה שלהפשיט רכב אי-אפשר, אין עבור משרד הפרסום החילוני, המתמחה ב'הפשטת העניינים', אופציות רבות בציבור החרדי. כך שהסלוגן הזה - היה עבורם - בכלל מוצא של כבוד (וצניעות).


'אחד לחיים ואחד לאפרים'

'אפיקים' המפרסמים את השת"פ בין קידי שיק לפלאפון, מציבים את תמונתם של שני ילדים דומים האוחזים כל אחד קולב בודד בידו. מכאן, לדעתם, אמור ה'קורא המרפרף' להסיק מיידית כי המדובר בפריט שני חינם, זאת כמובן בעטיו של סימן ה'פלוס' שבין שני הילדים.

לטעמינו אנו, ילד אחד עם שתי קולבים היה מעביר את המסר בבהירות יתירה וזאת מבלי לפגוע בקריאטיביות (או ליתר דיוק – בהיעדרה). אולם לטעמם של אפיקים, נראה שישנה כאן הזדמנות לשחזר את הצלחת קמפיין העבר "אחד לחיים ואחד לאפרים" (שנעשה בעבר לאופטיקנה) ומי אנו שנקלקל להם את 'מסיבת השחזור'.

כך או כך הגרפיקה יפה יחסית ל'אפיקים'.

רוצים להדליף? לכוון? לעדכן? המייל האדום: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!