בחירות או לא להיות

בשעה שראש הממשלה כיוון כדבעי בברכת "ופרוס עלינו סוכת שלומך", תוך שהוא מארח את אבו-מאזן בסוכתו, נשמעו דווקא מצידם של נבחרי הציבור החרדיים, תרועות מלחמה. זקני ביתר, עוד מימי מרד בר כוכבא, לא זוכרים ימי מועד רוויי אדי מלחמה שכאלה.

לכאורה, הבחירות לעיריית ביתר עילית שייערכו בי"ח חשוון הבעל"ט, אינם יותר ממערכה מוניציפאלית בודדת בעיר חרדית המונה כשנים עשר אלף בעלי זכות בחירה בלבד. רק לכאורה, שכן בפועל מדובר במערכה שמטלטלת את הפוליטיקה החרדית כולה.

ומעשה שנחתם והיה כך היה: לפני כשש שנים, הצליח יצחק פינדרוס, אז סגן ראש עיר צעיר, שייצג מיעוט ליטאי שעמד על כ-20% מתושבי העיר, לעשות את הבלתי ייאמן ולהדיח את ראש העיר דאז, יהודה גרליץ.

בהיותו נציג הציבור החסידי וסיעת ש"ס גם יחד, אמורה הייתה הראשות ליפול לידי גרליץ כפרי בשל, אלא שפינדרוס, קרא בשעתו את המפה ונוכח, כי לא רק שהציבור הספרדי אינו נתון בכיסה של ש"ס, אלא אף הציבור החסידי העומד על קרוב למחצית מתושבי העיר, מורכב מקהילות חסידיות רבות שיש בהן "כדי חלוקה" (בין שני המחנות, כמובן). וכך, בתרגיל מבריק, נקראו אל ה'דגל' הקהילות החסידיות בויאן וברסלב, וקהילת בני התורה הספרדים בראשותו של המרא דאתרא הגר"י טופיק. מהפך שהקנה את כס ראשות ה"התנחלות" בעלת הצביון החסידי-ספרדי, לבן המיעוט הליטאי.

מי שהוביל את הקהילות החסידיות לזרועותיו של פינדרוס, היה מאיר רובינשטיין, שקיבל בתמורה את תפקיד ממלא-מקום ראש העירייה, אך לא רק... המועמד פינדרוס, חתם על מסמך בו התחייב כי בתום הקדנציה, יפנה את מקומו לטובתו של רובינשטיין ואף יעשה ככל שביכולתו לסייע לבחירתו.

שש שנות הקדנציה חלפו ביעף ובמהלכם הצליח פינדרוס למצב עצמו כראש עיר מצליח שהביא לפיתוחה של ביתר, ודאג לקהילות החסידיות ולציבור מצביעי ש"ס במידה לא פחותה (ויש הטוענים אף יתירה), מאשר לציבור הליטאי שעל שורותיו נמנה. למעט פליטת הפה האומללה בנוגע לחסידות גור, עברה הקדנציה ללא תקלות...

במישור האישי, בין ראש העירייה לממלא-מקומו נוצרה חברות של ממש. פינדרוס מספר, כי במהלך הקדנציה הבהיר רובינשטיין לא פעם, שאין בכוונתו לדרוש את מימוש ההסכם, והדברים אף הגיעו לידי כך, שבשעה שעמדה על הפרק מועמדותו של פינדרוס לרשימת יהדות התורה לכנסת, היה זה רובינשטיין שנזעק להבהיר לנאמני הבית ברחוב חנן 10, כי העיר זקוקה לו לפינדרוס, ולא כממלא-מקום...

אלא שתקוות לחוד ומציאות לחוד, בישורת האחרונה, מתמודדים להם שני החברים ראש בראש, במערכת בחירות "מלוכלכת" (כלשונו הנקייה של ראש העירייה המכהן).

מה אירע בדרך? על כך בדיוק נסובה ה'מחלוקת'. כדי לעמוד על פשרה ושורשיה, לא נותר אלא להקביל פני המועמדים ברגל, ולהתארח לאושפיזין בסוכתו של רובינשטיין ובלשכתו של פינדרוס. שני המועמדים בטוחים בניצחונם. רובינשטיין מצהיר בנינוחות, כי במקרה הגרוע יגרוף רק 60% מקולות המצביעים ומבהיר, כי לא נותר לו אלא להילחם בשאננות, ובתושבים הפיקטיביים שהוכנסו, לטענתו, לספרי הבוחרים, ואילו פינדרוס "השוחה כדג במימי נתוני השטח", זהיר משהו. מכיס הפראק החגיגי הוא שולף פיסות נייר, שמתגלות כרישומי הקהילות, ובסיום ניתוח הנתונים פוסק נחרצות: "אין תושבים פיקטיביים, ישנו גידול טבעי מבורך והגירה חיובית לעיר, דוגמת דיירי 'חפציבה' שעלו לכותרות שלא בטובתם. אזכה לתמיכת 53% מהתושבים לפחות".
לגבי ההשתלשלות שהביאה לקרב המר, יש לשניים מה לומר - והרבה. משניהם הנך יוצא, "מלא תובנות כרימון" (שניצרתו שוחררה...)

נרדם על ההגה


פעמיים נרדם פינדרוס על ההגה. בפעם הראשונה, כש'קנה' את הצהרת הכוונות המפויסת של ממלא מקומו וסבר לתומו כי דרכו לקדנציה נוספת סלולה. רובינשטיין מצידו טוען שמעולם לא וויתר על מילוי ההתחייבות החתומה: "אני איש צנוע, וביני לבין עצמי התלבטתי אם להתמודד, אך מעולם לא התחייבתי". גרסתו של פינדרוס שונה בתכלית: "רובינשטיין קיבל רגליים קרות ולא עמד בלחצים שהפעיל עליו ח"כ מאיר פרוש, שלמען ביסוס מעמד 'שלומי אמונים' כסיעה השנייה בגודלה באגו"י, גורר את העיר למחלוקת מיותרת".

בדרך להתגייסות הסיעתית הטוטאלית, שמר 'אמונים' לסיעה, גם גזבר העירייה יהושע פולק - איש 'שלומי אמונים' שהובא לעירייה על ידי פינדרוס - שטעה גם הפעם, כשסבר שפולק יסייע לו ביום פקודה: "הוא הלך ואמר בשמי שאם רובינשטיין יתמודד, אפרוש. הוא היה יותר מלא לויאלי. כחבר, לא הייתי מתנהג כך", אומר פינדרוס.

עם יד על הלב, מודה פינדרוס כי שגה בקריאת המפה: "לא חשבתי שפרוש יגיע לרמת התנהגות שכזאת. הופתעתי. אני יכול לומר שידידי רובינשטיין היה נבוך לא פחות. את ההודעה על כך שהוא מתמודד, הוא הגיש לי במסדרונות העירייה במעטפה סגורה ומיהר להיעלם מהאזור בשעה שפתחתי אותה. אחרי ההפתעה הראשונית, התלבטתי משך מספר ימים. מחד, התחייבתי והתחייבות יש לכבד. מאידך, אי אפשר לומר למועמד: תתמודד שנית, אני תומך בך, וברגע האחרון להודיע אחרת"...

הוא לא סבור שאין ערך למילתו, ובאורח פרדוקסאלי מסביר כי דווקא הוא, עומד בהתחייבותו: "צריך להבין שההתחייבות לא הייתה לרובינשטיין האיש, וגם לא לפרוש, אלא לחסידות בויאן - הגדולה בקהילות החסידיות בעיר, אותה ייצג בשעתו רובינשטיין. כיום מתנגדת בויאן נחרצות למועמדותו אפילו במסגרת רוטציה, ותומכת בי אישית, רובינשטיין בעצם חדל לייצג את הקהילה שבשמה חתם". רובינשטיין מצידו לא נותר חייב: "כשנוח, טוענים שההסכם אישי, כשלא נוח אומרים שההסכם ציבורי. בשורה התחתונה, יש הסכם והוא מופר!".

פינדרוס מוסיף: "לא ביקשתי לרוץ, וההחלטה התקבלה על ידי מרן הגרי"ש אלישיב. בכלל, נכנסתי אליו לשיחה אישית רק בערב ראש השנה לאחר שנפלה ההכרעה, ושמעתי מפיו דברים חמורים... גם המרא דאתרא הספרדי הגר"י טופיק הוציא פסק הלכה בעניין. הייתי ב'טיש' של האדמו"ר מבויאן – שפרוש נמנה על חסידיו - וזכיתי לקבל את ברכתו. ויז'ניץ וחלק מחב"ד, רצות ברשימת לוויין משותפת עם בויאן ותומכות בי גם כן (מאז שנאמרו הדברים – שינו נציגי חב"ד את טעמם ופרשו מהרשימה, למורת רוחו של "העסקן העסקי" חיים יענק'ל לייבוביץ' – א.ב.), ולי לא נותר אלא לקיים את הוראות רבותיי". אתה מודע לכך – אני אומר - שאם תפסיד תצא כזה שגם אכל את הדגים המקולקלים – בהפרת הבטחתו הכתובה, גם שילם – בהתמודדות שתעלה לקופת המפלגה למעלה מחצי מיליון שקלים, וגם גורש מן העיר – ככתבו וכלשונו. פינדרוס מישיר מבט: "זה לא יקרה. אנצח ובוודאות".

רשמנו לפנינו.

סיום הש"ס


בפעם השנייה, נרדם פינדרוס בשמירה, כשסבר (שוב לתומו), כי תמיכת ש"ס, נתונה בכיסו. היקיצה – גם הפעם – הייתה כואבת. כשבסופו של מו"מ מייגע, נחתם בביתו של פרוש, בחצות ליל שבין יום-הכיפורים לסוכות, הסכם עם סיעת ש"ס. (המו"מ האינטנסיבי אף כלל פגישה לילית בערב יום-הכיפורים, תחת מעטה של חשאיות, בבית רבה הספרדי של חולון הג"ר אברהם יוסף, בנו של מרן הגר"ע. לצידו של האורח מאיר פרוש, נכח בפגישה גם הג"ר יוחנן גור אריה, רבה האשכנזי של חולון, מרבני חב"ד).

מעבר לחלוקת השלל הקואליציונית המקומית (תמיכת ש"ס ברובינשטיין לראשות, בתמורה לקבלת ארבע מקומות בקדמת הרשימה המשותפת, תפקיד 'ממלא-מקום' ושאר תופינים), יש בנספחים שבעל-פה כדי להשפיע על המערכת המוניציפאלית כולה. תמורת שיתוף הפעולה בביתר, תזכה ש"ס לתמיכתה של 'שלומי אמונים' באלעד ובבית שמש: "טבעי שנעזור למי שעוזר לנו", אומר רובינשטיין.

בגילוי לב, מודה רובינשטיין, כי ההחלטה התקבלה בניגוד למגמה שהוביל יו"ר התנועה הקדושה: "אלי ישי הוביל מהלך של תמיכה בפינדרוס אבל בסופו של דבר נפלה החלטה אחרת". ויש גם הסבר: "אומנם הרב מנחם פרוש עשה את שלו כשעלה (פעמיים! – א.ב.), לבית מרן הגר"ע יוסף, אך בסופו של דבר מי שהטו את הכף היו נציגי סיעת ש"ס בעירייה שהבהירו, כי בשום פנים ואופן לא יתמכו בפינדרוס. אלי ישי, פשוט לא היה מסוגל ללכת נגד הנציגות המקומית".

פינדרוס שומע את הטיעון ומחייך בתוגה: "נו, באמת", הוא פוטר את הטענה בביטול וממהר לנפק הסבר משלו: "הרי ש"ס המקומית, קיבלה ממני מעל ומעבר, ואלי ישי יודע זאת טוב מכולם. אין כאן נימוקים ענייניים, אלא מאבקים פנימיים בתוך ש"ס". בין מי למי? "אומרים שאחד השרים עשה שריר כדי להוכיח את כוחו", אומר פינדרוס ומכוון את חיציו לעבר שר בכיר, שנפגש בחשאיות עם בכירים ב'שלומי אמונים', ומסומן ב'דגל-התורה' כמי שהביא למהפך בעמדתה של ש"ס: "הפעם", אומרים ה'דגלנים', "נגיב במלוא העוצמה, כפי שידענו לעשות זאת בימי הכרזת העצמאות של דרעי ב'ממשלת השמד'". ובכל הנוגע למאבק חסר פשרות במניפי 'דגל עצמאות', אין מומחים מח"כיה ועורכי ביטאונה של 'דגל התורה'.

פינדרוס ממשיך לטווח: "הייתה כאן הסתה! הלכו והפיצו שהגר"י טופיק מזלזל חלילה בפסקיו של מרן הגר"ע יוסף. אני יכול לומר לך שבשעה 6:30, בערב ההסכם, התקשר אלי ישי ואמר לי שישנה בעיה עם התמיכה בי, ולא בגללי. הוא הציע גם פתרון: התנתק מיוסי שטרית (נציג קהילת בני התורה הספרדים שרץ לעירייה ברשימה נפרדת תחת השם המקורי וה"כשר"... 'בית יוסף' – א.ב.) והתמיכה בך מובטחת – אבל אני לא הסכמתי. לא אגרר למסע הסתה נגד קהילות בעיר. אלי ישי עצמו, לא נכח אישית בטקס החתימה בביתו של פרוש, הוא פשוט לא היה מסוגל". גרסת פינדרוס.
מבחינתו של רובינשטיין העובדות פשוטות בהרבה: "רוב חברי העירייה, ולא רק חברי סיעת ש"ס, הביעו אי אמון בראש העירייה המכהן והבהירו, כי אינם תומכים בו וכי הם חפצים בשינוי", על השאלה הכיצד הוא מדבר על שינוי בה בשעה שהוא עצמו היה בשר מבשרה של המערכת, משיב רובינשטיין: "התושבים רוצים גישה מרוככת לצרכיו של האזרח הקטן. כדוגמא, אני נגד אטימות במתן הנחות בארנונה ובעד זריזות יתר בהענקת היתרי בנייה, זוהי מדיניות שאיישם כראש העיר".

"על מה הוא מדבר"? קופץ פינדרוס מכיסאו כשהוא שומע את הטיעון: "הרי זה בדיוק תחום אחריותו כמחזיק תיק הנדסה"... פינדרוס ממהר לשלוף היתרי בנייה שנחתמו אך בערב החג, ומוכיח כי במקרים רבים, בין הבקשה לנתינת ההיתר לא חלפו יותר מימים ספורים. "אני אומר זאת לשבחו של מאיר, ממלא מקומי", הוא מסביר, בחיוך אירוני.

פרוש ועומד


ב'דגל התורה', מתכסים באצטלא של אחדות, ומסבירים כי הם רואים בדאגה את ניסיון 'שלומי אמונים' להפוך את המשחק הפוליטי במגרש הביתרי, לזירת מחלוקת 'חסידית-ליטאית' נוסח ימי (ולילות) תשמ"ט הזכורים לדיראון.

מן הצד השני, מבקשים ב'שלומי אמונים' להזכיר (לא להתנצל אלא להזכיר. ודו"ק), כי אינם זזים ימין ושמאל, ללא הוראת רבותיהם חברי מועצגה"ת של אגו"י, התומכים באופן אקטיבי ברובינשטיין. כך לדוגמא שוחח האדמו"ר מערלוי עם הג"ר משה יוסף וביקשו להעביר מסר אישי לאביו מרן הגר"ע, בנוגע לתמיכת ש"ס.

האדמו"ר מבויאן אמנם הכריע כי יש לתמוך בפינדרוס, (ואף הביא זאת לידי ביטוי, בין היתר בביקור אישי בבית האדמו"ר מקרלין-סטולין שבגבעת זאב, ובהזמנת רב קהילת חב"ד בביתר הגרא"ל כהן, לביתו ברחוב יהודה המכבי - במוצאי שבת-קודש האחרונה), אך ב'שלומי אמונים' מסבירים, כי חזקה עליהם הכרעת ארבעת חברי מועצגה"ת, וקריאת הקודש של האדמו"רים שחסידיהם בביתר מצפים למוצא פיהם. (בנוגע לחוג הירושלמי 'קהל עדת ירושלים – ישיבת המתמידים', ההכרעה טרם נפלה, ואלו גם אלו, "מתמידים" בניסיונות לצרפם לקהלם...)

חשובה ככל שתהיה המערכה, עבור סיעת 'דגל-התורה' - שהתכנסה בחוה"מ סוכות, בהרכבה המבוגר (בסוכת ביהמ"ד של חסידי בויאן) והצעיר (בסוכתו של מנחם שפירא מנהל המחלקה המוניציפאלית), להבעת תמיכה מלאה (כולל תמיכה פיננסית, מתת בכירי הנציגים המוניציפאליים) במועמדותו של פינדרוס, עבור פרוש - מדובר במערכה מכוננת! לדידו, ביתר אינה סתם עוד "מקום מגורים" של 'המוני שלומי אמונים', והשאלה אם תכבוש הסיעה את ראשות העירייה, היא כמעט בגדר של שאלה קיומית.

מזה זמן רב מבין פרוש כי עתידה של 'שלומי אמונים' ככוח מרכזי בתוך אגו"י – תלוי ביכולת שיפגין בפיתוח כוח סיעתו כמערכת מפלגתית נפרדת. באלעד, כבר הופגן ה"כח", כשהסיעה רצה בבחירות לבדה וגרפה הישגים נאים. פרוש, שם לו למטרה למסד את כוחן האלקטורלי של החסידויות המרכיבות את סיעתו ולהפכן – בדומה ל'דגל התורה' - לכוח מפלגתי ברור ומוצק בעל מנגנון נפרד, שאינו חושש מלהתמודד עצמאית ולהוכיח את כוחו, די בכל אתר ואתר.

בביתר, הולך כעת פרוש 'על כל הקופה', אם ינצח - יקנה את עולמו הפוליטי. אם יפסיד - הוא עלול לאבד גם את מה שהשיג עד כה. (במישור המקומי, אם יפסיד - ייוותר אף ללא הנציג הבכיר בעירייה, שכן רובינשטיין אינו מתמודד במסגרת הרשימה).

גם בתוככי 'אגודת ישראל' הוא "פרוש ועומד". ב'סיעה המרכזית' מבינים את הלוגיקה ולא מקילים עליו את החיים ואת המערכה. בביטאון המפלגתי 'המודיע' – לא שמעו על הבחירות בביתר, למעט ידיעה לקונית בודדת, נוסח סוכנות עתי"ם ז"ל, שהתפרסמה בעת הגשת הרשימות למועצת העיר. (אם כי, יש לציין, שהעורך בפועל הרב ישראל שניידר, בחר ב"זכות ההשתקה", רק לאחר שנתבקש על ידי האדמו"ר מבויאן לנקוט בדרך של "והתעלמת", ובעקבות כך אף נפגש עם האדמו"ר מערלוי שהביע את הסכמתו, למען השלום). במישור נוסף, הרב שלמה וידיסלבסקי – איש חסידות גור ובא כוח סיעת יהדות התורה, הבהיר במכתב רשמי – המגבה דה-פקטו את פינדרוס - כי הוא חוזר בו מהאישור הראשוני שנתן ל'ביתר המאוחדת' (רשימתו של רובינשטיין – א.ב.), ואינו מאפשר את השימוש באות ג'.

נפתלות דרכי הפוליטיקה, ובאורח פרדוקסאלי, דווקא פרוש הוא שהצליח לכפר לו לפינדרוס על 'פליטת הפה', ולהביא ללחיצת יד סנסציונית בין ליצמן לפינדרוס ב'טיש' בחוה"מ סוכות, בחצר בויאן.

הציפייה למפלתו של פרוש, מגיעה עד כדי התבטאות המיוחסת ל'מקור מפלגתי בכיר' בסיעה המרכזית, שמסביר חזור והסבר, כי "ביתר היא מבחנו הגדול של פרוש", בתקווה שבסיומו של מבחן, יוענק לו הציון "נכשל"...

פרוש מצידו, לא אמר את המילה האחרונה גם במישור המוניציפאלי, שכן בעיריית בית-שמש (בניגוד לביתר, כפי שהעיד פינדרוס), יש לסיעה המרכזית נוכחות. הנציג הגוראי בעירייה הוצב בקדנציה הנוכחית במקום השני, אחרי נציג 'שלומי אמונים', כאשר בקדנציה הבאה הוא אמור להיות מוצב במקום הראשון. את ההבנה הספציפית הזאת לא מתכוון פרוש להפר, אלא שהדיל המוניציפאלי בין ש"ס ל'שלומי אמונים', עשוי להשליך על דמותו העתידית של ראש עיריית בית שמש - פונקציה חשובה בהרבה, שלא צוינה בשעתו במסגרת הסיכומים בין 'שלומי אמונים' ל'סיעה המרכזית'. והלוא "סוד גלוי", מיהו זה הלוטש עיניו למשרה הרמה של ראשות עיריית בית-שמש.
הבחירות שבקצה כביש המנהרות, עלולות להשפיע על הרוטציה הבין-סיעתית לרוחב הארץ כולה. מביתר, לירושלים – בתום הקדנציה, לא תחוש 'דגל' מחויבות רבה להעברת שרביט הבירה מידי לופוליאנסקי לידי נציג 'שלומי אמונים' כזה או אחר.

במישורים אחרים – יעקב אשר נציג 'דגל' בבני ברק הנושא עיניו לראשות, ואורי מקלב הממתין להתפטרותו של ח"כ יענק'ל כהן באמצע הקדנציה, לא יכולים גם הם להיות רגועים. ח"כ כהן כבר התבטא בעניין מפורשות, בראיון לשלמה קוק ב'קו עיתונות דתית': "אנשים אומרים לי, אם פינדרוס נשאר בתירוץ שזה טוב לעיר, אז גם טובת היהדות החרדית שאני אשאר בכנסת... אם הוא לא יעמוד בהסכם, אני אשאל שוב את גדולי ישראל".

בדינמיקה הפוליטית 'הפרה גוררת הפרה', ועינינו 'חוזות בכוכבים' (כלשון הזהב של "הח"כ הנסטר") כי גם מעבר ל"גזרת שלומי אמונים", יש מי שמבקש להסתמך על "תקדים ביתר".

'בית ספר לפוליטיקה', טורו של אבי בלום, מתפרסם ברשת 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!