לבייב לאנשי עסקים: הכיפה לא מפריעה, היא רק עוזרת

בדרך כלל מדור זה עוסק באישים פוליטיים וברדיפתם אחר כותרות, סנסציות, ספינים, ראיונות ורעיונות שונים ומשונים ומה לא? בלבד ששמותיהם יתנוססו בעיתון.

השבוע פגשנו באיש שקרוץ מחומר אחר. אדם שהפוליטיקאים שוחרים לפתחו. אדם שהפוליטיקה אינה מעניינת אותו כהוא זה, אדם שנפגש עם ראשי מדינות, פקידים בכירים, ואנשי עסקים מכל העולם שמחפשים את קרבתו והוא מנצל זאת למטרות שמקדשות שם שמים ברבים.

לאיש הזה קוראים לב לבייב המוכר לקוראי "המודיע", לא רק מהדיווחים השוטפים של הכתב הכלכלי, אלא גם מהיותו נשיא כנס המנהלים שנרך בהדרת כבוד על ידי "המודיע".

ללב לבייב אין כל ענין שהקטע הזה יתפרסם. מירב הסיכויים, (כלומר 99.9%) שהקטע הזה לא ישזוף את עיניו. מדי יום ביומו, הוא מופיע בעיתונות. בעיקר זו הכלכלית. וכשאנו כותבים מדי יום ביומו, אנו מתכוונים לכך. תמונתו מתנוססת לפחות אחת ליום בתקשורת. כך שהקטע הזה נכתב בעיקר בשל מוסר ההשכל שניתן ללמוד ממנו, ולא למענו.

הפגישה עם איש החסד מר לב לבייב התקיימה בשמחת שבע הברכות לבתו שתחי', שנערכה ברוב פאר והדר בעיר דוד שבירושלים, על ידי איגוד הקהילות היהודיות שמר לבייב עומד בראשו.

על ההפקה המדהימה, הארגון הלוגיסטי, השמחה האמיתית, רשימת המוזמנים (בערך כ-300 איש) שכללה מיליארדים מכל קצוות תבל מחד, ושלוחים – רבני חב"ד – בעיקר ממדינות חבר העמים, שקד יד ימינו, הר"ר שלמה פלס מכפר חב"ד שלא שכח ולו את הפרט הכי קטן. זה היה יותר מדי מושלם בשביל להיות מציאותי. אבל מי שמכיר מעט את מר לבייב, יודע שהאיש שלידו למד, בדיוק כמוהו, שבדרך להצלחה אסור לדלג על שום פרט.

העצה שלבייב העניק לשרון

מנחה הערב, העיתונאי ידידיה מאיר סיפר לקהל המשתתפים שכשאר ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון נבחר בפעם הראשונה לתפקידו, הוא ביקש מכל ראשי המשק להגיע לחוות השקמים. הוא רצה לשמוע את דעתם של בעלי המאה בנושאים שעל סדר היום הציבורי.

כל אחד מהם, אמר את דעתו והציע את הצעתו שלדעתו יש בה כדי להעלות ארוכה לכל מכאובי החברה הישראלית. כל אחד ונקודת מבטו. כל אחד והשקפת עולמו וכל אחד והאינטרסים האישיים שלו.

כשהגיע תורו של איש החסד מר לב לבייב הוא לא ביקש להמציא את הגלגל, הוא לא דיבר על עסקיו למרות שהוא היה האיש העשיר ביותר שהשתתף בפגישה ולמרות שברוב פרקי הזמן הוא האיש העשיר ביותר בישראל. הוא דיבר על חינוך יהודי. חינוך יהודי של ילדי התפוצות. "אם יחנכו אותם לערכים יהודיים" – אמר לשרון המופתע, "הם יגיעו ארצה יותר ויותר, הם ישקיעו כאן כסף וחלקם אף יעלו ארצה". זהו, זה כל מה שהיה לו לומר באותו אירוע ועל זה הוא מדבר כמעט בכל אירוע. רק שהיום הוא גם מדבר על חינוך יהודי גם בארץ הקדש. והוא לא רק מדבר אלא יש לו גם תוכניות שעולות מאות מיליונים, שהוא מוכן לממן אותם, אבל עוד מוקדם לכתוב על זה.

מה מרגש את הישראלי העשיר ביותר

כל הדוברים בשמחה, אם זה יו"ר ועד השולחים של חב"ד בכל העולם הרה"ח משה קטלרסקי ואם זה רבה של רוסיה הגאון בערעל לאזאר ואחרים נגעו בפעילות זו או אחרת של מר לבייב.

אבל הוא עצמו התרגש עד דמעות, דווקא מהנאום הכי לא ריטורי, שנאמר בעברית חצי רצוצה של בחור, עולה ממדינות חבר העמים שעד גיל 7 לא ידע שהוא יהודי, הגיע למוסדות אור אבנר ברוסיה וכעת הוא לומד בכפר סיטרין שליד חיפה והוא רואה בעצמו בחור ישיבה לכל דבר.

אותו בחור, שביקש לדבר בשמם של רבבות תלמידים אחרים, היה זה שהצליח לרגש את בעל השמחה ולסחוט ממנו דמעות של אושר המהולות בהתרגשות יתירה.

הוצק חן בשפתיו

ואז הגיע תורו של בעל השמחה מר לב לבייב שמדבר בחן ובחסד, אדם שהוצק חן בשפתיו, להשיב כנגד המברכים. במקביל לכך שהודה למארגן הערב, יד ימינו הר"ר שלמה פלס, הוא עודד את חבריו לעסקים, והיו שם לא מעט כאלו, להרים את תרומותיהם לטובת חינוך יהודי.

בזה אחר זה הוא מנה שמות ערים במדינות חבר העמים, שדומני שאילו הייתי נדרש להגות אותם בשטף שכזה הייתי מסתכן בהחלפת כל שיני לתותבות. הוא לא רק הוגה את שמותיהם, הוא מכיר אותם. הוא מגיע לכל מחוז, לכל עיר ומדורש מהמושל המקומי, מראש העיר, מהגביר של העיירה שלפני כל עסק הם יעשו משהו, יחד איתו למען היהדות.

מעבר לתרומה, הוא רואה חשיבות עליונה לרתום אותם לעשייה. הוא משוכנע שאם הגביר של העיר יזדהה עם יהדותו, כל האחרים יצטרפו. וגם אותם, את הגבירים הוא משכנע לא להתבייש ביהדותם. בניגוד לרוב מוחלט של אנשי עסקים, שעסקיהם חובקי עולם, האיש הזה מעולם לא הוריד את הכיפה שעל לראשו בכל פגישה שהיא. מעולם לא.

"אני אומר לחברי", הוא עמד וסיפר השבוע תחת כיפת השמים, בעיר דוד (אגב, מקום מדהים שמעיד על היסטוריה יהודית בת אלפי שנים במקום), "למה אתם חוששים שהכיפה תפריע לכם. הנה לי יש יותר כסף מכם, לפחות מרובכם עם הכיפה ביחד. הכיפה לא מפריעה, היא רק עוזרת. אל תתביישו ביהדותכם, תהיו גאים בה".

אז נכון שבשמחת שבע ברכות בעיר דוד זה קל לומר זאת. אבל מי שדיבר פעם או שניים עם איש עסקים שמסתובב בעולם, יודע שמדובר בניסיון לא קל. אבל מר לבייב חושב שחבישת הכיפה, כמו מתת מעשרות, זה המפתח להצלחה. ומי שמעט מכיר אותו יודע שהוא לא אומר זאת מהשפה ולחוץ. הוא מאמין בזה. הוא מאמין שהמיליארדים הרבים שברשותו, נמצאים אצלו כפיקדון ולכן הוא אומר, לכן הוא מעולם לא מעלה על דעתו להשתמש בכספי הפיקדון מאת הבורא יתברך בעסקים שיש בהם חילול שבת חלילה, חילול שמו יתברך.

המסר: לקדש שם שמים

המסר של מר לבייב בנאומו המרתק היה קידוש שם שמים ברבים. מי בהרמת תרומה, מי בעשייה בפועל. והמסר הזה ראוי שיועלה על נס טרם ימי הסליחות. "אני לא חושב", הוא אמר , "שכשאדם עושה שמחה הוא צריך להפגין את עושרו ורוב גדולתו. אני חושב שעם העושר צריך לעשות דברים טובים אחרים".

ולא תאמינו, גם האיש העשיר ביותר בישראל מקנא משהו באחרים. הוא מקנא בשלוחי חב"ד שמוסרים את נפשם ומגיעים לעיר נידחת ללא כל תמיכה חברתית או פיננסית ועושים בה מהפכה. "אם לי היו רק כאלו עובדים הייתי מרוצה. בחברות העיסקיות, תמיד העובד חושב הנה הבעל הבית עושה מאות מיליונים ומה איתי? ואז המסירות שלו נפגמת. אבל הרבנים הללו מוסרים את נפשם בשליחותם למען המשלח שלהם, הרבי מחב"ד זי"ע, והם חושבים רק על מה שהוא רצה ולכן הם כה מצליחים".

אגב, העיסוק בענייני שלוחים. בכינוס השלוחים האחרון של כל מדינות חבר העמים המשויכים לאיגוד הקהילות היהודיות, שאל מר לבייב את רבה של רוסיה, תגיד אם הרבי זצ"ל היה רואה את הכינוס הזה ואת דו"ח הפעילות המרשים, איך לדעתך הוא היה מגיב?

רבה של רוסיה, הגאון רבי בערל לאזאר שליט"א השיב לו: אין לו ספק שהיה מאוד מרוצה ורווה רוב נחת.

ואני חושב השיב לו מר לבייב, שהוא מיד היה מבקש שנשעה עוד, שלא ננוח על זרי הדפנה, שנפעל עוד ועוד כי יש עוד הרבה עבודה. וזה גם היה המסר שלו באותו נאום. לא לרוות נחת מההצלחה בעבר אלא להיות מיד מוכן לקראת האתגר הבא.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!