מי הציל את הבית?

קריסת חברת הנדל"ן 'חפציבה' הביאה גם לקריסת הרלוונטיות של שבועוני סוף-השבוע. שיחות ה'מקווה-נייעס', השטיבלא'ך ומסדרונות בתי הכנסת, נסובו כולן סביב סיפורם הכאוב של רוכשי הדירות החרדים שקרסו, יחד עם החברה.

השבועונים - שירדו למכבש הדפוס ביום רביעי בטרם פשטו השמועות, ולפני שהמוני הרוכשים פשטו על הדירות - הפכו במידה רבה לבלתי רלוונטיים, כשאת סדר היום הובילו שני היומונים העדכניים 'יתד' ו'המודיע'.

במידה רבה, היה כאן מבחן של רגע האמת. בתנאי לחץ, ללא יכולת מקדמית לרדת לעומקם של דברים, יצאו כתבי שני היומונים לשטח, והניבו תוצאה משביעת רצון. אמנם קשה לנקוט במינוח שבע רצון כשמנגד ניצבים אלפי רוכשים מודאגים, אך במישור העיתונאי גרידא, תוך התעלמות ממצוקת הסביבה, נדמה כי סופקה הסחורה.

אלא שכמנהגה של ביקורת, יש טובים יותר ויש טובים פחות, ועל אף המאמץ שנעשה וניכר בשני העיתונים גם יחד, בשורה התחתונה, יצא 'המודיע' וידו על העליונה.

ונתחיל דווקא מ'המקום השני': ב'יתד נאמן' היה זה בצלאל קאהן שהציל את הבית. בכתבה רוחבית על פני שלושה עמודים, מתאר קאהן היטב את המתרחש במשכנות 'חפציבה' בכל רחבי המגזר, החל מבית שמש וכלה בביתר עילית. מכל העיתונאים, קאהן הוא היחיד שגם מספק ב'זמן אמת' הסברים, פשוטים לעין הקורא, לסיבת קריסתה של החברה: "מתברר, כי חברת 'חפציבה' התנהלה ברשלנות מדהימה. היא מכרה דירות במחירי הפסד, ללא רווח, כדי לקבל כסף במזומן ולגלגל את הכסף בפרויקטים אחרים, בארץ ובחו"ל, וגם כדי לקבל אשראי במזומן מהבנקים".

אלא שקאהן הענייני והחד, מחפה בכתבתו המצוינת, על מחדלי חבריו למערכת. כך, לדוגמא, במאמר המערכת מתעלם הכותב 'המערכתי' התורן (של י.נ. - לידיעת הגולש שלמה קוק), מהנימוקים הענייניים שמספק קאהן, ותולה את קריסת החברה ביריבים פוליטיים מבית: "מזה כשנה וחצי, מוקפא פרויקט החברה במודיעין עילית, בשל הוראת בג"ץ האוסרת את המשך העבודות והאכלוס של המקום. סביר להניח כי זהו אחד הגורמים המרכזיים בנפילתה של חברת הנדל"ן הגדולה.. מזה כשנה וחצי מתנהל לו דיון אין-סופי בבג"ץ, בעקבות עתירה של 'שלום עכשיו', נגד הבנייה במקום.. עוד ידובר בעתיד מי הם האחראים להבאת הפרשה עד לדיון המשפטי ולשיתוף הפעולה עם 'שלום עכשיו'". עוד ידובר בעתיד, מבטיחה מערכת הביטאון, ומכוונת את חיציה ליריביו הפוליטיים 'מקריה' של ראש מועצת מודיעין עילית, יעקב גוטרמן. אלו - לטענת המערכת ה'יתדית' "מסרו" את המידע לאנשי 'שלום עכשיו'. את הנימוקים הענייניים יותר שמספק כתב העיתון בצלאל קאהן, הס מלהזכיר במאמר המערכת, שהלא בטיעונים ענייניים, לא ניתן לתקוף יריבים פוליטיים.

והחגיגה רבת הגרסאות שולטת בכל פינה: בעמוד השער, מתחת לכותרת הראשית, מדווח כי "חובותיה (של חפציבה – א.מ.) נאמדים כרגע בכ-1.2 מיליון שקל", ואילו בעמוד 3 מדווח בצלאל קאהן כי "היקף חובותיה של 'חפציבה' עומד על כ-1.2 מיליארד שקל", התבלבלתם? יש המשך... בעמוד 8 מדווח הכתב הצעיר מ. גרין (מתי גרינפלד) כי "מדובר בסכומים הנאמדים בכ-700 מיליון שקל עד מליארד שקל". והפינאלה: בכותרת יום א' מדווח אותו מ. גרין כי "היקף החובות של קבוצת חפציבה – 1.5 מליארד שקל"...

גם הנסיבות שהובילו לקריסת החברה, תמוהות משהו, אליבא דגרין. "בשבוע שעבר", הוא כותב, "פורסם שאלקטרה תרכוש 90% מחפציבה דיור של בועז יונה, בתמורה ל-30.1 מיליון דולר, אולם העסקה העמומה והמחיר הזול, הביאו השבוע את הבנקים לשאול שאלות"... כמה שורות אחר-כך כותב גרין, בסתירה מיניה וביה: "היקפה הכולל של העסקה (בין 'חפציבה' ל'אלקטרה') נאמד ב-600 מיליון שקל". נראה שהמדווח, נדבק בבוקה ומבולקה הפיננסית של מושא דיווחיו.

ומהרחוב הבני-ברקי הסואן, לאיזור התעשייה הירושלמי השקט: 'המודיע' כמעט וחף מטעויות (למעט אזכור כפול של פעילות ח"כ פרוש. אם בליצמן היה מדובר, לא היינו חושדים שמדובר בטעות...). אמנם כתבה ממצה ונרחבת בסגנון כתבתו המוצלחת של קאהן ב'יתד' חסרה, אך בצד זאת מוגש לקורא 'יומן אירועים' פרטני בו מפורטות כל הנסיבות שהובילו לקריסה. כך מתוודע הקורא כי כבר במהלך יום ד' "נמסרת לכתב 'המודיע' ידיעה ממקור מוסמך על משבר פיננסי בחברה ומהלך למינוי כונס נכסים. מתבקשת תגובת יו"ר חפציבה" – מספר העיתון לקוראיו – "החברה בוחרת שלא להגיב ובהתיעצות מערכתית מתקבלת החלטה על השהית הפרסום, מחשש להאצת הליכים העלולים לפגוע בחברה".

אגב, לאחר מעשה, התברר כי כמו במערכת 'המודיע', כך גם במערכות השבועונים שנסגרו ביום ד', ישבו על הגדר והתלבטו אם לדווח את שידעו, אך החליטו להימנע מפרסום, כששיקול טובת הרוכשים לנגד עיניהם. וראויים המתעלמים לפרגון, על העדפת טובת הציבור, על פני 'טובתו' של סקופ.
'המודיע', כמו 'יתד', תוקף את הנושא מכל זוויותיו: אברהם גרובייס מדווח מהפן הכלכלי, הסטודנט למשפטים מ. קרג (מוישה – קריית גת – גוטמן), עורך שו"ת משפטי, והצלע השלישית - הנדל"ניסט המקצועי, שי רוזן (דורון רוזנצוויג), סוגר קצוות ומסייע בהכנת הכתבות.

הבוקר (יום ב') חושפים 'ראש הדסק הכלכלי' של עיתון 'המודיע' אברהם גרובייס, וה'מומחה' הנדל"ני שי רוזן, כי בחלק ממכירות הדירות של 'חפציבה' נעשו מעשים פליליים לחלוטין.
על-פי המידע, המגובה במסמכים שבידי 'המודיע', חברת 'חפציבה' מכרה דירות בבית שמש על קרקעות שכלל עוד לא נרכשו על ידיה. החברה נטלה את כל הכסף במזומן לדירות, בניגוד לחוק המאשר במקרים כאלו לקבל רק 15%. 'המודיע' אם כן, ממשיך להוכיח כי בסאגה הזאת, ידו הסופר-מקצועית, על העליונה.

ואנקדוטה כלל לא משעשעת לסיום. אך אתמול (יום א'), התפארו עסקנינו ועיתונאינו ב'קווים חמים' שהתפרסמו בעמודי היומונים. על כולם התעלה 'יתד נאמן' שהודיע על פתיחת "קו פתוח לנפגעי חפציבה עם משרד עורכי הדין יניב ושות'". דא עקא, ומס' הטלפון שהופיע במודעה היה תפוס משך כל שעות אחר הצהריים. (חייגנו שעות, והקו נותר תפוס). השדר מרדכי לביא, בתוכניתו 'המהדורה המרכזית' ברדיו 'קול חי', חייג אחד לאחד, למספרי הטלפונים שהופיעו במודעות העיתונים. מכל ההבטחות הגדולות, היה רק המוקד של ח"כ יעקב ליצמן זמין ופעיל.
מה חבל שעל גבם של הרוכשים, מנסים עסקנים ועיתונאים לגזור קופונים פיקטיביים. נותר רק לצל"ש את יעקב ליצמן ולקוות שהשאר ילכו בעקבותיו, או לכל הפחות לא ימכרו לציבור הבטחות שווא.

שחור על גבי עיתון


"בין הזמנים השחור", זעקה הכותרת בשבועונים 'בקהילה' ו'משפחה'. ה'כותרת' אמרנו, שכן בשני העיתונים, הכותרת אחת.

לא רק השבועונים, גם היומונים התגייסו למלאכת ההסברה למניעת פגעי הטיולים, ולא הסתפקו בהטפות מוסר שמימיות מן הזן המוכר כל כך במחוזותינו.

ב'יתד נאמן' מקדיש עורך 'מוסף שבת קודש' ישראל פרידמן את שער המוסף, לנושא הכאוב, בכותרת אדומה כדם ובלתי שגרתית "די די די". בצד הכיתוב ותמונה של "התהום העמוקה של נחל דרגות", זועק, "לבן על גבי (רקע) שחור", מכתבם המשותף של הגרי"ש אלישיב והגראי"ל שטיינמן (לא איש כישראל פרידמן, נאמן ביתו ו"תאריו" של ראש הישיבה מחזו"א 5, יפספס מכתב שכזה, המשדרג את מעמדו של הגראי"ל שטיינמן, בעיני הועדה הרוחנית, סרבנית התארים. עוד שניים שלושה מכתבים שכאלה, והתואר הנכסף 'מרן', או לכל הפחות 'ראש הישיבה', יהיה בהישג עט...).

בתוככי המוסף ה'קדוש', ועל אף המאמר התוכחני, מתווספות תמונותיהם של גולשים בנקיקים ובסנפלינג, לשם המחשה בלבד. בצד דברי המוסר בהם מורגלים קוראי ה'ביטאון', בולט מסר מערכתי אחראי, הנוגע לא רק לתובנות של "אל תעשה", אלא עוסק גם במסרים ברורים של "קום ועשה": כך בכתבתה של ר. גיל במוסף 'יתד השבוע', תחת מסגרת מיוחדת המוכתרת בכותרת "לוקחים אחריות", מציגה הכתבת רשימת מלאי חיונית ליוצאים לדרך, ולקשיי הקריאה מוגשות אף תמונות של נעל הליכה ספורטיבית, פנס, כובע מצחיה, קרם הגנה ו...פלאפון כשר. באחריות שראויה להערכה, מכיר 'יתד' בכך שלא ניתן רק להזהיר מפני הטיולים ("שב ואל תעשה"), שכן ישנם בחורי ישיבות שיוסיפו לטייל יהא אשר יהא, וכך, בעיניים פקוחות, מצייד העיתון ה'נאמן' את קוראיו הטיילנים, בעצות פרקטיות ומעשיות ("קום ועשה"). אפילו יוני, קריקטוריסט הבית, עוסק בנושא הכאוב. קריקטורה אחת, שווה אלף מילים. כבר אמרנו?

ב'המודיע', בהמשך למאמר ההתרעה של הפובליציסט מ. שלום (יצחק מתתיהו טננבוים) במהלך השבוע, שהגדיר את בחורי הישיבות כ"עמי ארצות מוחלטים בללכת לטיולים" – מאמר ראוי, שאף צוטט ביום ו', במדור 'כניסת השבת' של אבישי בן חיים ב'מעריב' – מתמקדת גם 'תוספת שבת' בנושא הכאוב, אם כי במרכזיות פחותה משל 'יתד'. כתב 'המודיע' הצרכני (ב-כ' כמובן...) מ. גולד (ישראל הרשקוביץ), מצייד את קוראיו לא בהטפות מוסר צדקניות אלא בהמלצות שימושיות ויעילות. תחת הכותרת "הצד החשוך של השמש": "ממליץ גולד מתי לוותר על טיול ואיך להימנע ממכות חום והמתייבשות (טעות במקור – א.מ.)", כמו ב'יתד' כך 'המודיע', פרקטי ומעשי, מודע לבעיה ומתמודד עמה בעיניים פקוחות.

גם השבועונים לא טומנים ידם בצלחת. ב'משפחה' יוצא הכתב הוותיק (הגוראי החדש), אהרון גרנות לשטח המדברי ומתאר – כשהוא לבוש, כגערער מבטן, בחליפה חסידית מעיקה - "חילוץ בשידור חי". בגיליון עצמו, על אף שלא בעמודים הראשונים, מסוקר הנושא בהרחבה, כשהכתבת נתן וייס מביאה לקט של תגובות מאת גדולי ישראל, ומי רואה אותם זועקים ואינו נענה.

ב'בקהילה', מסוקר הנושא כעניין מרכזי. בכתבה הראשית, תחת הכותרת "התייבשות גוררת התייבשות" מסקר בנימין גרנות, יום אחר יום, את אירועי השבוע הטראגי. גם ב'שעה טובה', באותה נוסחה של עצות נוסח "קום ועשה", מסוקר נושא הקעמפים הישיבתיים, ללמדך שיש אלטרנטיבה, ולא רק כזאת של "התייבשות בבית".

בצידו של סיקור אי אפשר להתעלם מהנושא הכאוב מכל: תיאורם של ההולכים, שמידותיהם התרומיות מועלות על נס. בצד ההשתתפות בצער, אי אפשר שלא להעיר לעורכי 'יתד נאמן' על חוסר דיוק בכתבות כגון אלו, ולא בפעם הראשונה. ש. ברוכי מספר על הבה"ח משה חיים קרני ז"ל "שנפטר לאחר שטבע בחוף הכנרת בשנת הח"י לחייו". שורה אחר כך, מסופר כי "הבחור משה חיים קרני נולד בחודש תמוז תשמ"ז" --- בואו חשבון...

ומי ייתן ולא נדע עוד, צער וטעויות.

לכינויי שר"י, מי שרי?


העיתונות החרדית התגייסה כמעט כאיש אחד (לבד מ'קו עיתונות דתית' שפרסם את המופע, במהלך הקמפיין. אמרנו עיתונות דתית, לא הבטחנו חרדית) למלחמת חורמה בערבי השירה. כולם התגייסו למערכה כששים אלי קרב - קרב "גדולי ישראל" ב"ענקי הזמר".

מבלי להישמע כחולקים בכי הוא זה על עומק דעתם של גדולי ישראל, דומה שאי אפשר להתחמק מלתמוה הכיצד איש מהעסקנים שבחשו בקדירה, לא נתן את הדעת בשאלה מה יעשו חובבי הזמר שבין בני הישיבות, ש"חשקה נפשם" בערב שירה.

אולי – כמו בסוגיית טיולי בין הזמנים – אחרי שיתרחשו ה"אסונות" (שם התייבשות גשמית, ובמקרה דנן 'התייבשות' רוחנית!), ויימצאו נערים משלנו בהופעות זמרים חילוניים, רק אז יימצא מי שייתן את הדעת להורות גם מה מותר, ולא רק מה אסור.

האם באותה חריצות בה פעלו העסקנים לאסור, הם מנסים גם לפעול למציאות פתרונות אלטרנטיביים מותרים? וכי הרב מוטקה בלוי 'הצרחני' (הפעם ב-ח'...), איש 'משמרת הקודש והחינוך' שערך בשבועות האחרונים מסע דילוגים בין בתיהם של גדולי ישראל על מנת להחתימם על "פסק ההלכה" האוסר ערבי שירה, טרח במקביל לעודד את קיומם האלטרנטיבי של "ערבי גיבוש מוסיקלי" לגברים בלבד או נשים בלבד (הס מלהזכיר את המונח "שירה" וחלילה מלערבב, ואף בהפרדה). האם בצד מלחמת החורמה, עודד שומר המשמרת ('משמרת הקודש והחינוך') את קיומם של גיבושונים מוסיקליים במחנות הקיץ של הסמינרים לבנות ובקעמפים של בחורי הישיבות?

'ניצחון' הגדולים (גדולי ישראל) על ה"ענקים" (ענקי הזמר) אומנם הושג, יציעי 'טדי' לא מלאו בבחורי הישיבות ובבנות הסמינרים, אך דומה כי לא ניתן לנוח על זרי הדפנה, שכן אם לא תימצא הדרך להורות גם מה מותר, יהא זה לבסוף 'ניצחון פירוס', כשאת הכרטיסים יגזרו זמרי מופעים חילוניים, בהם ישתתפו, חלילה, אף נערים משלנו.

בשולי המופע, קראנו את ההודעות המשותפות והזהות (עד לפסיק ועד בכלל), ביומונים 'יתד' ו'המודיע', ששיקפו את דעתם של גדולי ישראל. גם מאמרו המכובד של הסטיריקן פ.חובב (ישראל ורצל) במדורו 'אדרבה' ביתד, ראוי לשבח (למפספסים, שווה עיון).

שערי השבועונים, על תקן 'מחשבי קיצין', מביאים את דבר גדולי ישראל שמקשרים בין הצרות המתרחשות לקיומם של ערבי השירה. כך לדוגמא מצוטט הגראי"ל שטיינמן ב'משפחה': "לא די בצרות הקיימות?". ב'בקהילה' מצוטט הגר"ש וואזנר כאומר: "וכי לא די באסונות שפקדו אותנו"...

אך היה גם מי שהגדיל לעשות (או שמא הקטין). 'איש ההשקפה' מ'יתד נאמן', יצחק רוט, שהעניק לטורו 'במוקד', במוסף 'יתד השבוע', את הכותרת "ושם רשעים ירקב" - הרשעים, הלא הם הזמרים שהשתתפו במופעים בניגוד להוראתם של גדולי ישראל, וכך מסביר רוט את משנתו:

"יכולים מרנן ורבנן לצאת למאבק קדוש, והם יקררו את האמבטי בטענות סרק כביכול 'לשם שמיים', כאשר הם מנמקים זאת כאילו וגדולי ישראל אינם מבינים כמותם בנושאים אלו. שלא לדבר על הסיפור האחרון של "ערבי שירה", שלפתע פתאום מתחילים האחראים לכך "להתבכיין" מדוע לא פנו אליהם קודם לכן, כדי למנוע מהם הפסדי עתק, בעוד שהכל יודעים כי האיסור אינו חדש ולא 'נולד' השבוע. הכפיפות לגדולי ישראל אינה על תנאי. אפשר לפעול אפילו "לשם שמיים", ולהיכנס להגדרה הנוראה של "ושם רשעים ירקב" רחמנא ליצלן".

אם תורשה זכות ההערה לכותב המאמר יצחק רוט (בהנחה שלבקר את דבריו שרי [ללא ראשי-תיבות], מבלי לקבל אוטומטית את התואר הנכבד שר"י) נראה, כי על אף שדברי הביקורת כנגדם של הזמרים במקומם עומדים, הקצנת השיח עד כדי הפיכתם לרשעים ששמם ראוי לרקב, נראית כמיותרת ומתלהמת. שהלא ישראל – ועל אחת כמה וכמה יהודי ירא ה' – אף על פי שחטא ושר, ישראל הוא.

קצרים (שהם ארוכים):


• ספסרי התארים בפעולה – בשבוע שעבר נדונה בטור זה "ספסרות התארים" של ביטאון 'יתד נאמן'. הסברנו, כי ספסרות התארים, אומנם מתחילה ברבנים ספרדיים (דוגמת הפחתת תאריו של הגר"ש עמאר), אך סופה מי ישורנה. רבנים ליטאיים מן השורה הראשונה, שדעתם אינה תואמת לחלוטין להשקפת מבקר/ת הביטאון, לא חפים מספסרות בתאריהם. כאילו כדי להוכיח זאת, בא השבועון 'שעה טובה' וחושף את המציאות הספסרית בקלונה: "שמו של הגרי"ג אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז' שהוחתם על ידי הרב ספרנוביץ (בכרוז המשותף כנגד ערבי השירה – א.מ.) הושמט מהמודעה הסופית שכללה חתימות של שנים עשר גדולי תורה", חושף 'שעה טובה' ומפרשן: "הדבר נתפס כחמור במיוחד שכן לא מדובר באי החתמה, אלא באי פרסום חתימה שהתבקשה ונענתה, שזה חידוש". הנה כי כן, לא רק הרב עמאר, גם ראש ישיבת פוניבז' לא חסין מפניהם של הספסרים, כל עוד אין הליכותיו עולות בקנה אחד עם "השקפת העולם המצומצמת", הותר כבודו, והותרה תורתו. לא נותר אלא להתנחם בכך שלפחות את התואר שר"י לא הצמידו לו...

• "עגרהמ סרפש ריכזה םיאשונ םייתד – יא םיימאלס, ואצי םהירותמ לכ םימלוסומה םישועה תושפנ םשב תדה ורהימו בלעהיל תיסלהו. םינושאר ואציש תנגהל אישנה ינאריאה ויה ישנא העותנה תימאלסיאה, יחרזא לארשי, םגינצו תסנכב ח"כ סאבע רוכז". (ציטטת קטע 'גיברשי' אחד, מיני ארבעה שכאלה, מתוך טורו של העיתונאי אשר מדינה בגיליון 'בקהילה פלוס'. כותרת הטור - אגב - "בדיחה שלא תיאמן"...)

• סקר שקר תרדוף – סקר טי.ג'י.איי. שהתפרסם השבוע ופילח את נתוני קריאת העיתונים במגזר, הצביע, מבלי משים על קלונה של העיתונות השבועונית (לא כולה). בעוד שב'המודיע' ובעיקר ב'יתד' שהוחמא עד מאוד מתוצאות מהסקר, התעלמו, והעדיפו, כנראה, להתמקד בעשייה ולא בטפיחה עצמית על השכם, הרי ש'בקהילה' ו'משפחה' מטים כל אחד, את התוצאות, לכיוון הרצוי לו. ב'משפחה' מתבשרים הקוראים כי "סקר TGI קובע שוב: 'משפחה' העיתון המוביל במגזר החרדי", ואילו ב'בקהילה' הכותרת שונה בתכלית: " סקר T.G.I החדש קובע: עלייה משמעותית בחשיפה לעיתון 'בקהילה'". ורק ב'שעה טובה' הכותרת מדהימה בפשטותה ובישירותה: "הערה: 'שעה טובה' לא עלה - בניגוד לסקר 'טי.ג'י.איי' שבישר על עליה בנתוני המכירות של 'שעה טובה', כאשר עיתונים אחרים ירדו במכירות, צר לנו להכחיש. על פי הנתונים הבדוקים שבידינו המכירות של 'שעה טובה' לא עלו. הדבר כנראה מלמד על אמינות הנתונים של סקר 'טי.ג'י.איי' כאשר מדובר במגזר החרדי אותו כידוע אף גורם עדיין לא הצליח לסקור". סוף ציטוט. וכל המוסיף, גורע.

• טעויות כיתוב - אחרי שבועות ארוכים של מעקב 'בין הכיתובים' במדורי התמונות הצבעוניות, בהם נוכחנו כי איתמר אדלר (ירוחם לנדסמן) מ'משפחה' ויצחק נחמיה יונגרייז (יעקב רייניץ) מ'בקהילה', חפים כמעט כליל מ'טעויות כיתוב', מוגדשת השבוע, (בהשפעת חופשת הקיץ?) סאת הטעויות הן ב'משפחה' והן ב'בקהילה'. (במאמר המוסגר, דווקא 'שעה טובה' גדול המפספסים, הפך השבוע לגדול המדייקים). ונתחיל בטעות ה"קריטית" מכל: ב'בקהילה' מוכתר הגר"נ קרליץ כ..."הגר"מ גרוס", ליודעי מלחמות הצבעים שבין החצרות הגאב"דיות, מדובר בטעות 'צבעונית' בלתי נסלחת, עד כדי חשש לסרך חיוב כרת... גם שמו של הגר"ח קנייבסקי משורבב תחת תמונה בה אינו מופיע. ואילו ב'משפחה' מתקנאים ב"ספסרי התארים" מ'יתד' ומעלימים את תואריהם של הגר"ג אדלשטיין, הגרב"ד פוברסקי והגרח"ש ליבוביץ – ואף מילה על היותם ראשי ישיבת פוניבז' המעטירה והמפוצלת. תואר ראש הישיבה שנלקח מאלו, ניתן חינם לתמונה בה מופיע יהודי נכבד בעל זקן לבן וארוך הרוקד עם חתנו של המקובל רבי בניהו שמואלי. הכיתוב שתחת התמונה "ראש הישיבה בריקוד עם החתן", מעיד כי העורך לא עשה את שיעורי הבית ולא בירר מה שמו וכנראה גם תוארו, של הרב הנכבד. גם תוארי בית ויז'ניץ מקבלים את התפנית השבועית והפעם הכינוי "הרה"צ מוהר"י הגר", עד לשינוי הבא. ואם בטעויות "עריכה" עסקינן: הכותרת ה'משפחתית' מכריזה "אירוסין לבת הגאון רבי מרדכי גרוס" ואילו הכיתוב הספציפי שתחת התמונה הנו "הגר"מ גרוס בעריכת הכתובה". וכאן שואל הבן המאורס, וכי ישנה עריכת כתובה באירוסין??? הוא אשר אמרנו, טעויות עריכה...

• מי ב'ועד'? – שבועוני המגזר בישרו בהתרגשות על שינויים פרסונליים ב'ועד הישיבות'. הסיבה האמיתית לשינוי – הרצון להקטין את כוחו של המזכיר הרב טננבוים בעקבות פרשת מבנה ישיבת 'באר התורה' – גי"ל (כתבים, לכו להכין שיעורים...), לא מדווחת. אך גם כך נתקל הקורא בקשיי הבנה ובסתירות. אליבא דהגב' נתן וייס ב'משפחה' התווספו ל'ועד' חברים חדשים: "'פנים חדשות' בועד הישיבות", מבטיחה הכותרת ה'משפחתית': "לראשונה זה עשרות שנים צורפו שלושה חברים חדשים הגר"ג אדלשטיין, הגרי"מ וייס והגר"א שמרלר". בגוף הכתבה מוסיפה נתן כי: הגר"נ קרליץ והגר"ש וואזנר החליטו בעצה אחת עם מנהל הוועד לצרף את שלושת ראשי הישיבות "לחברי הועד ולחברי הועד הפועל". אליבא דהכתבת, גם ראש ישיבת ויז'ניץ הגאון רבי מנחם ארנסטר "מונה לחבר הוועד הפועל". הרבנים, אם כן, לגרסת הכתבת צורפו לועד הישיבות בו לא היו חברים לפני כן. שונה בתכלית גרסתו של יעקב רייניץ ב'בקהילה'. לדבריו, הרכב ה'ועד' בעינו עומד: "שלושת ראשי הישיבות הללו המכהנים כיום (ולא מונו כעת, כגרסת הכתבת וייס – א.מ.) כחברים בועד הפועל של וועד הישיבות, יתמנו לתפקיד חברי הנשיאות.. בשלב זה לא ייווספו חברים חדשים לוועד הפועל (הוי אומר, איש לא צורף ל'ועד'. לא שלושת ראשי הישיבות האמורים, ולא הגר"מ ארנסטר המוזכרים בכתבה ה'משפחתית')". יבוא השלישי ויכריע ביניהם? כתב 'שעה טובה' אורי פולק מדווח: "מהפך בועד הישיבות- יצורפו חברים חדשים להנהלה ובהם הגרא"ש שמרלר, הגר"מ ארנסטר והגרי"מ וייס". והגר"ג אדלשטיין המוזכר ב'משפחה' וב'בקהילה' מה יהא עליו???... מי מהקוראים שאיבד את הראש, יכול לחוש בחברה טובה - חברת כתבי וכתבת השבועונים. הנכונה גרסת הגבר הקהילתי, או שמא הגב' המשפחתית. ואולי הצדק בכלל בידי השבועון הקטן מהשניים? על מנת שלא להיתפס ולו בצל צילו של חשד לביקורת פז, לא טרחנו לברר, הצדק עם מי. יברר נא הקורא, וישפוט...

• עומק מחשבתי – לעיתים הצחנה עולה גם מהמחשבה... ב'יתד נאמן' שגו כשכתבו על צחנת התימנים, אך משנתפסו על ידי 'בחדרי חרדים' בסרחונם (ראה ידיעה באתר), ידעו גם להתנצל. כל זה לא מפריע לעורך ביטאון 'יום ליום' הקקוני (הקיקיוני, לא אמרנו...) להשתלח בצורה חסרת רסן, שלא ממין העניין: "כשהיו כאלה שניסו לסנגר על אותו עיתון מפלגתי ולהסביר לי שבסך הכל הוא לוחם, חלילה לא בגלל צבע עורו של אדם זה או אחר, ביקשתי שיקראו את הכתבה בעיתון מפלגתי - יום רביעי שעבר עמודים 22-23 ויבינו עד כמה ריח התבשיל התימני מוציא אותם מדעתם. השנאה היא מנת חלקם והכתבה על "מזיעים כל הדרך אל המזגן" היא היא ההוכחה. כמובן אחרי שנחשפה גזענותם הבטיחו שיתנצל. תגידו לי עורכי העיתון המפלגתי וכותביו, האם הדברים שכתבתם הם ה"ידא אריכתא", האם קודם שפגעתם בעדה הקדושה התייעצתם עם מרנן ורבנן שליט"א. אם לא אז הסבירו לי בבקשה איפה כבוד התורה וכבוד שמים. נקודה למחשבה". ואם זהו קו החשיבה, שמערב בין דמגוגיה זולה לטיעונים ענייניים, מה פלא שבסקר טי.ג'י.איי. נמצא הביטאון ה'יומליומי' בתחתית עומק המחשבה...

• דנקנר מאחוריך – עיתון 'המודיע' יצא ביום ד' בכותרת ראשית כלכלית ולפיה התייקרות הלחם היא רק הסנונית הראשונה לקראת שרשרת התייקרויות של עשרה אחוזים ויותר הצפויה במשק בחודשים הקרובים. הכותרת הבלעדית של 'המודיע' צוטטה בתקשורת הכללית, ולא רק בעת הקראת העיתונים היומית המוקדמת, ברשת ב'... יעקב אחימאיר ביומן הבוקר ואחריו אמנון נדב בתוכנית 'עניין אחר', ציינו כי המודיע הנו "העיתון היחיד במדינה שבכותרתו הראשית מגלה שהתייקרות הלחם הייתה רק קצה הקרחון". הכתב הכלכלי אברהם גרובייס, יכול לרשום לזכותו נקודת זכות נוספת בשבוע גדוש נקודות זכות כלכליות של 'המודיע'. ומביטאון לביטאון, פרשן 'יתד' אריה זיסמן, שביום א' שעבר 'הרחיב' לתאר את מאבקי אהוד ברק ואולמרט תחת הכותרת המקורית "אהוד נגד אהוד", הופתע מן הסתם לגלות, ביום ו' האחרון את אותה כותרת ממש ב...עיתון מעריב... לא בפעם הראשונה, "מעתיק" 'מעריב' את תוכן כתבותיו (הפעם, גם את כותרת כתבתו) של זיסמן. בהתחשב בעובדה שמצבם של שני העורכים (ב'יתד' וב'מעריב'), איש איש במערכתו, מעורער למדי, מן הראוי להזהיר את העורך ה'יתדי': נתי גרוסמן, דנקנר מאחוריך...

• נעדרים: מדורו של חיים גרינבוים מ'בקהילה' – זו תקופה ארוכה. מטבחונו של יוסי אליטוב מ'משפחה' – מאז שהקדיח תבשילו בפרשת הסטירה. וטורו של דודי זילברשלג מ'בקהילה' – מאז ש"הוכה" אל עמוד הקלון ב'המודיע', 'יתד' ועוד. כל היודע דבר על מקום הימצאם וסיבת היעדרותם, מתבקש לנמק ולטקבק...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!