ועדה לחקירת פשע הגירוש

שנתיים חלפו מאז הרס חבל היישובים הפורח ברצועת עזה ובצפון השומרון, והשערורייה זועקת מכל היבט אפשרי. המצב האומלל שבו שרויים כעשרת-אלפים התושבים, שגורשו מבתיהם ועדיין חיים בתנאים מחפירים במעונות ארעיים – אינו אלא השתקפות של כל תכנית ההתנתקות, מעשה אכזרי, נטול היגיון ותכלית.

זוכרים את הססמה "יש פתרון לכל מתיישב"? זה מה שהבטיחה הממשלה למתיישבים שגורשו מבתיהם. עכשיו ברור שזו הייתה הונאה בכוונה תחילה. הממשלה ידעה שאין פתרון לשום מתיישב, שכן יישובים חדשים אינם מוקמים בתוך כמה חודשים. רשויות המדינה ידעו שאי-אפשר לתת פתרונות מהירים לחקלאים, שנותקו מאדמתם, ולאלפי עובדים שמקור פרנסתם חרב. נציגי היישובים זעקו בקול ניחר ערב הגירוש שאין הם מקבלים תשובות אמיתיות לשום שאלה. אבל את מי עניינה האמת, כאשר השקר וההונאה היו שם המשחק.

הונו את כולנו


כשם שהונו את תושבי היישובים, כך רימו את כולנו. הבטיחו לנו שבתמורה לנסיגה מחבל עזה ומצפון השומרון יחוזקו גושי היישובים ביהודה ושומרון. הבטיחו? אז מה. כבר אסור להבטיח? בינתיים אין לא דובים ולא גושים. שאלו את ראשי ההתיישבות ביהודה ובשומרון, והם כבר יספרו לכם איזה 'חיזוק' הממשלה עושה בגושי ההתיישבות.

הבטיחו שאם אחרי ההתנתקות יעזו לשגר טילים מרצועת עזה, תגובתנו תהיה קשה כפי שלא הייתה מעודה. אם זה לא היה עצוב כל-כך, זה היה יכול להיות מצחיק מאוד. מאז הנסיגה מחבל עזה נהפכו חיי תושבי שדרות וכל מערב הנגב לגיהינום – והתגובה היא 'איפוק' ועוד הפעם 'איפוק'. חייל ישראלי חטוף נמצא בשבי כבר יותר משנה, וכל מה שהממשלה ה'חזקה' שלנו יודעת לעשות הוא לבשל 'עסקה' שכל-כולה כניעה מוחלטת לטרור.

הרמטכ"ל הזהיר בשעתו כי תכנית הנסיגה תיתן רוח-גבית לטרור, ודוברי הממשלה לעגו לו.

עינינו הרואות מי צדק, אנשי הביטחון המקצועיים או אמני השקר וההונאה. מאז נסוגונו מחבל עזה, קיבל הטרור העזתי עוצמות שלא היה יכול לחלום עליהן. במקום ארגוני טרור נרדפים, קיבלנו מדינת טרור, עם צבא מאומן וצמא-דם, על מפתן דלתנו ממש.

היה ברור לגמרי שביצוע התכנית יעניק תחושת הישג אדירה למחבלים ויזמין את הטרור להיות כאן לנצח, כי אנו-עצמנו הוכחנו למחבלים שהטרור משתלם ומשיג את יעדיו. היה ברור לגמרי שעקירת גוש יישובים פורח ומשגשג היא תקדים שמגביר את הלחץ הבין-לאומי לעקירת גושי יישובים נוספים. היה ברור לגמרי שהקרע שייווצר בעם יפגע פגיעה קשה בחוסנה של החברה היהודית.

ומה התועלת? איזה הישג היינו אמורים להפיק מביצוע תכנית אומללה זו? מה התמורה שעם-ישראל היה אמור לקבל בעבור מחיר יקר כל-כך? – על כך לא הייתה תשובה. אחרי הגירוש הודו כמה מתומכי המעשה כי הם רואים בעקירת יהודים מבתיהם מטרה כשהיא לעצמה, כדי שיהיה אפשר לחגוג על חורבנם. אכן מטרה ראויה להתכבד.

הנסיגות מרחיקות את השלום


ועדת החקירה הבודקת את מלחמת לבנון השנייה מחפשת מחדלים. אם תקום ועדת חקירה לבדיקת תכנית ההתנתקות – היא לא תצטרך לחפש מחדלים אלא פשעים. לא היו כאן טעות בשיקול-הדעת או היערכות כושלת, אלא ביצוע מכוּון של מהלך שאין בו שום תועלת ושום היגיון, בניגוד לכל האזהרות וההתרעות המקצועיות.

את המחיר הנורא משלמים לא רק אלפי המגורשים, אלא כולנו. שוב ושוב מתברר, כי כל נסיגה מרחיקה את השלום ומגבירה את סכנות המלחמה. אין לנו אלא להתפלל שלפחות עכשיו, לאחר שאנו רואים את פירות הבאושים של תהליכי הנסיגה, ייפקחו העיניים. עד שנזכה לנחמה הגדולה, "נחמו נחמו עמי, יאמר אלוקיכם".

המאמר מתפרסם בגיליון 1073 של 'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!