זכר לחורבן

אלי ציון, עריה ועיתוניה.

בין 'שבת חזון' לתשעה באב, יצאנו לבדוק מי מעיתונאינו, מתאבל כדבעי על חורבן בין מקדשנו.

ב'יתד נאמן', מעבר ללקט הלכות תשעה באב, אין כל אזכור בעל נגיעה עכשווית לאווירת ערב תשעה באב, במוסף האקטואליה 'יתד השבוע'.

במוסף שבת קודש של 'יתד', אמנם מוגשת לקורא כתבה המסקרת רשמי סיור בין חורבות ירושלים, אך כבודה של ירושלים במקומה מונח, ללא כל שייכות אקטואלית, כשההקשר הירושלמי היחיד הנו... חדשות הרכבת הקלה.

מהעבר השני של הרחוב הביטאוני, ב'המודיע', מוגשת לקורא, בין דפי 'תוספת' האקטואליה, כתבתו של בנימין חינקיס, המספר – תחת הכותרת "חורבן (הר) הבית" – על "החפירות של המוסלמים בליבו של הר הבית. נורא!".

במוסף 'קולות' של 'בקהילה', בחיבור מלאכותי משהו, עורך יעקב רייניץ "שיחה מרתקת עם בכירי הטוענים הרבניים כדי ללמוד מניסיונם על בתי הדין, המחלוקות, הפשרות והדרך". וההקשר החורבני – "על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים. סכסוכים מחלוקות ומלחמות אחים הובילו לחורבן הבית". הראיון רב הטיעונים והטוענים, מרתק.

כתבה נוספת של רייניץ, הפעם בכובע "כתב החצר" של חסידות צאנז (שעל חסידיה הוא נמנה), מתארת את האובדן שחווה האדמו"ר מצאנז כששכל בשואה את אחד עשר ילדיו ואת כל משפחתו.

מכל עיתוני המגזר, המגזין ה'משפחתי' מכניס את הקוראים בצורה היותר ראויה, לאווירה ההולמת וכבדת הראש, של החורבן.

העורך, וצוות כתבי המגזין, מוכיחים, כי גם אחרי יותר מאלפיים שנות גלות, ניתן לחדש ולעורר את הלב בסיפורי ירושלים בתפארתה ובחורבנה. כך מובל הקורא, על-ידי הכתב אהרון גרנות, יד ביד עם הרב זלמן קורן – המומחה הנודע לענייני המקדש וגבולותיו – בסיור מרתק בנקודות התצפית על מקום המקדש. ועל אף שכף רגלו של המומחה, לא תדרוך על הר הבית עצמו עד ביאת גואל צדק, הוא מציג לעין הקורא, מידות ומדידות מדויקות של תחומי המקדש, והכל על סמך עבודת מחקר תורנית-מדעית.

מחורבן דאז, לחורבן דהיום. כמעט שישים שנה אחרי שנכנעו הלוחמים על הרובע היהודי ונפלו בשבי הירדני, הם מגלים לראשונה כי הופקרו במכוון. מנוחה טוקר, כתבת המגזין, קוראת את הכתובת המרשיעה שהייתה כתובה על הקיר הלאומי, כשהיא מתבססת על נתונים ומסמכים היסטוריים, שלאחרונה הותרו לפרסום, וקובעת: הרובע היהודי, הופקר.

ויש גם נעימה של גאולה. חיים שוורץ, תחת הכותרת "עלי נבל וכינור" מביא את סיפור נגינת הלווים בנעימה אקטואלית: "שאיפתו הגדולה של מיכה הררי (מושא הכתבה – א.מ.), שבקרוב, כשייבנה בית המקדש, יזמינו אצלו את כלי הנגינה שישמשו את הלווים בשירם ובזמרם. בינתיים, לאחר עיון במקורות ועבודת מחקר ארוכה, הוא משחזר כלי נגינה כדוגמת אלה שהיו בבית המקדש ומייצר נבלים וכינורות".

אפילו מדור 'אחד משלנו', כאקט של "זכר לחורבן", מוקדש לרב הכותל המערבי.

וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בצילושו.

בניין פילנטרופי

ומחורבן לבניין.

'הלוחם' יעקב רייניץ, שהוביל לפני למעלה מחצי שנה, במסגרת עיתון 'בקהילה' את סדרת הכתבות במסגרת הפרויקט 'מלחמה על הבית', טופח על שכמו השבוע, בסיפוק מה.

תחת הכותרת "200 דולר לחודש לכל החיים", מספר רייניץ על "מיזם ראשוני וייחודי מסוגו במגזר החרדי שנעשה בשיתוף פעולה בין 'הגמ"ח המרכזי' לקצובת יזמים מחו"ל. הפתרון המוצע עוסק בבניית חמש מאות יחידות דיור להשכרה במודיעין עילית. על פי התוכנית, כל מי שיבקש לשכור דירה לכל החיים, יוכל לשכור זאת בבניינים אלו במחיר שיהיה נמוך בשליש מהמקובל בעיר. בחוזה יופיע סעיף הקובע כי הדירה מושכרת לעשרים וארבע שנים ואחד עשר חודשים, עם אופציה לשכירות נוספת לתקופת שנים דומה".

ולמבנה האמור, בנאים רבים, תחת הכותרת: "תם עידן השנור", מחלק רייניץ קרדיטים עצמיים: "כש'בקהילה' העלה על סדר היום הציבורי את נושא קניית הדירות לזוגות צעירים, נדו רבים בראשם באומרם שגם אם נכתוב עשרות כתבות ומאמרי מערכת לא נצליח לשנות את התופעה שהשתרשה בציבור החרדי בארץ ישראל, בה כל זוג הבא בברית הנישואין חייב לקבל בנדוניה דירה הרשומה על שמו בטאבו. כעת מתחיל להסתמן פתרון. אומנם העניין נמצא רק בתחילת דרכו, אך כמי שמכיר מקרוב את הנפשות הפועלות מאחורי המיזם, ניתן להיות רגועים".

רייניץ מעיד כי הוא מכיר את הנפשות הפועלות, מה לעשות והקוראים, מכירים קצת פחות. וכבר מצינו ונתקלנו ביותר מידי 'נפשות פועלות' רבות כוונות טובות, שמכרו חתולים בשק, ושיווקו למגזרנו דירות שגודלן כקופסת גפרורים, ואשר אך בקושי ראויות למגורים משפחתיים.

השמחה מוקדמת, ולא בגלל תשעת הימים. כל עוד לא יפורסם המפרט המתאר את גודל הדירה ואיכות הבנייה, על המרכיבים וההיבטים הנלווים, מי לידינו יתקע שאין מדובר בפרויקט נוסף של דירה בזעיר אנפין? ובבניין הקלפים הזה, כבר היינו.

זאת ועוד, רייניץ, משבח את שראוי לשבח, אך שוב מטייח: "אנחנו מבטיחים למשקיע תשואה של קרוב לחמישה אחוז בשנה על סכום של שישים וחמישה אלף דולר, שזהו בעצם הסכום שהוא השקיע בדירה", קונה רייניץ את חישובי היזמים ואינו טורח לערוך את החשבון, לגרסתו הוא.

ובמקום שאין חישוב, שמורה למבקר זכות ה"התחשבנות": מחישוב פשוט עולה, כי התשואה ממנה ייהנו "המשקיעים", פחותה מחמשת האחוזים המובטחים על ידי "כתבנו החשבונאי". עד שהוצאות הנדיבים הופכות, מהשקעה פילנטרופית מעורבת, ל"השקעה" שכמעט כולה חסד.

אליבא דהאמור בכתבה, ישקיע כל נדיב סך של 65,000$. עלות השכירות השנתית תעמוד, על פי גרסת הכתב על סך 2520$ (210 דולר X 12 חודשים), המהווים, בסך הכל, פחות מ-4% תשואה שנתית ברוטו על ההון המושקע, וזאת מבלי לחשב את ההוצאות הנלוות הכרוכות בהחזקת הנכס, שבחלקן, מוטלות על כתפי הבעלים.

התוצאה, העולה מהחישוב דלעיל, ברורה. גם בפרויקט הנוכחי - אם אכן יהפוך מפרוגרמה עיתונאית לבניין של ממש - ימשיך הציבור החרדי להישען על תמיכתם של פילנטרופים למיניהם, שיואילו בטובם – משיקולי חסד ולא מנימוקים עסקיים - להשקיע ממון רב תמורת רווח פעוט. לו יהי...

את האשליות הקודמות טרם שכחנו. באוזנינו עוד מהדהדות הבטחותיהם של עיתונאים ושאר עסקנים, להעברת מענקי לידה וקצבאות ילדים אלטרנטיביות פרי תרומות וחסדי נדיבים, הבטחות שלא הבשילו ונותרו בגדר חלומות.

גם אם החלום הנוכחי יקרום עור וגידים, כמוהו כאספקת אקמול לחולה חשוך מרפא, שכן פתרון מהותי - אין.

ההישענות האובססיבית, על תרבות השנור, ותלות מתמדת ברצונם הטוב של נדיבים, בתקווה שהללו יואילו בטובם להשקיע את כספם בבניית דירות להשכרה ושאר חסדים, יחד עם המגמה המסתמנת של זריקת נערים צעירים שלא טעמו טעם עמל כפיים ומעולם לא הוכשרו לעבודה כלשהי, למים עכורים של התחייבויות כספיות, או לחילופין השתת מלוא המחויבות על כתפיהם השחוחות של הורים חסרי אמצעים, הם מתכון בטוח להובלת ציבור גדל והולך, לדרך ללא מוצא, שכולה חוב ושבר.

ואם אך אל הפילנטרופים נשואות עינינו, יש בכך כדי להעיד על אומללות מצבנו.

קצרים:

• על 'קומץ' חרבה ירושלים – לא על קמצא ובר קמצא, אלא על "הקומץ", חרבה ירושלים. כתבת משפחה רוחמה פז, מוצאת את האשמים במהומות שהתרחשו במאה שערים, וכללו תקיפת אוטובוסים של חברת 'אגד'. "ומאה שערים סגורה ומסוגרת", זועקת כותרת הכתבה המתארת את המהומות. הכתבת הנכבדת יודעת לספר כי "במאה שערים לא כולם מצטערים על תקיפת האוטובוסים. לטענתם, המתפרעים אינם תושבי מאה שערים אלא צעירים ממקומות שונים שמעוררים מהומות"... דא עקא, ובאותה נשימה, סותרת הכותבת את עצמה: "המהומות אינן רק במחאה על המשך מעצר הכלואים מבית שמש, אלא גם כמחאה על התוכנית להכנסת קווי אוטובוס לשכונת גאולה מרחוב יפו", היא כותבת ומצטטת את "ר' יואל קרויס ממובילי המאבק", מבלי לתת את הדעת כי בעשותה כן היא מבהירה, כי אין מדובר באלימות ה"קומץ" – צעירים ממקומות שונים (שבאבניקים בלע"ז), אלא במדיניות מוצהרת של עסקנים מבית, המובילים את המחאה האלימה. לא על הקומץ לבדו...

• העתקה בלעדית- 'שעה טובה' מחרף ומנאץ את מו"ל עיתון 'בקהילה', וכותביו (לתשומת לב הצוקרמן, האסוציאציות האפילות ל'יוליוס שטרייכר', 'חמלניצקי' ודומיהם, מאפילות על הסקופים וה"ציטטים" הענייניים), אך אינו נמנע, במקביל, מלהעתיק כתבות 'קהילתיות' ולהתהדר בהן ב'בלעדיות'. "משרד האוצר כבר מחק 60 מיליון ₪ מתקציב הישיבות הקטנות", מדווח השבוע 'שעה טובה' ומכתיר זאת כ"ידיעה בלעדית". דא עקא, והידיעה האמורה התנוססה קבל עם וקהילה, בכותרת גיליון 'בקהילה' מן השבוע שעבר: "האוצר כבר מחק מספר התקציב את סעיף הישיבות הקטנות", דיווח יעקב ריבלין, מבלי שהוא מתהדר בבלעדיות יתירה. "הניאצת וגם העתקת"?

• פרויקט לכל כתב/ת - לא רק 'שעה טובה', גם 'משפחה', "משחזר" את כתבות העיתון המתחרה. בשבוע שעבר, תחת הכותרת "וקמפנו יחד", מגיש כתב 'בקהילה' מרדכי אריה שיינפלד 'פרויקט מיוחד' (כל כתבה, פרויקט – א.מ.) : "כל מה שרציתם לדעת על הקמפים של הישיבות". שיינפלד, עורך את הכתבה בטוב טעם כשהוא משלב ומשווה בין הפעילויות בישיבות השונות. שבוע אחרי ובעיתון המתחרה, מתפרסמת לה כתבה באותו קונספט, וגם היא, תחת הפלומבה המבטיחה: 'פרויקט מיוחד'. "לשחק 'שחמט' עם ראש הישיבה", מוכתרת כתבתה של הפרויקטורית נתן וייס. בניגוד לשיינפלד שמחבר בין פעילויות הישיבות ומגיש את הכתבה כפסיפס רב גוני, הרי שוייס מפרידה בכותרות משנה בין ישיבה לישיבה, והופכת את 'הפרויקט', למעין לו"ז משופר של פעילויות הקמפים בישיבות. ה'פרויקט' המשוחזר של 'משפחה', נופל מ"מתחרהו" המקורי ב'בקהילה'.

• כתב במחיר מנחה – כיצד מקבלים – שניים במחיר אחד – כתבה אוהדת והנחיית אירוע מכובדת? למזמיני "המשגיח" ר' צבי יעקבזון, פתרונים. טורו השבועי של 'איש הרוח' צבי יעקבזון במוסף 'בקהילה פלוס', מוקדש השבוע לכנס היסוד של הישיבה התורנית 'ים של שלמה'. יעקבזון, כיד מקלדתו הטובה, מתאר במיטב המליצה את נאומי ראשי הישיבה והאורחים המכובדים, כשהוא אינו טורח לציין, אף לא 'פתיתים' של אזכור לחלקו באירוע. זוכה יעקבזון, ומלאכת הגילוי הנאות נעשית על ידי אחרים. בגיליון 'קו עיתונות', בכתבה מדודה ופרופורציונאלית למעמד, מדווח הכתב חיים פרידמן על האירוע שהתקיים בהנחייתו של... ר' צבי יעקבזון. ומדוע שכח הסופר ר' צבי להעניק את הקרדיט הראוי למנחה?

• עולה על הגל - במסגרת סדרת כתבות השבועונים לרגל מלאת שנה למלחמת לבנון השנייה, אנו ממשיכים להיווכח, שבוע אחר שבוע, כי במישור העיתונאי, יש מי שהסיק את המסקנות והפיק את הלקחים – אין תחליף ליציאה לשטח. כתבת 'בקהילה' שרה גל, לא מסתפקת בישיבה ממוזגת סביב שולחן המערכת ויוצאת למוסך הרכבת בחיפה, בצוותא עם בני המשפחות ששכלו את יקיריהם לפני כשנה. הכאב, זועק מכל שורה, והכתבה, כמו טיל כבד משקל, נוחתת היישר ללב המטרה, כשגל הכאב, אותו חווים בני המשפחות, לא פוסח על הקורא הקהילתי.

• כתבה חסרת ברק – עוזי ברק, צלם 'קו עיתונות' מסקר בכתבת דאבל המתפרסת על שני עמודים, את ישיבת המועצה הסוערת בעיריית בני ברק. הנושא מעניין, אך ההגשה, בלתי קריאה בעליל. התחביר כולו לקוי ומסורבל, ואיכויות הצילום, לא באות לידי ביטוי בכתיבה. מישהו צריך להבהיר להם, לעורכי 'קו עיתונות', את משמעות המשפט, הרלוונטית לצלם דנן: "תמונה אחת שווה אלף מילים"...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!